משנה תרומות פרק ט׳ משנה ד׳

כשיזרע אדם תרומה מה שיצמח הוא גם כן תרומה ואם זרע אותו שצמח פעם שנית אותו הצמח הוא חולין והוא גדולי גדולין וזו הגזירה מכלל י"ח דבר שגזרו בו ביום כמו שאבאר בתחלת שבת:

וספיחי שביעית. הוא הדבר הצומח בשנה שביעית ונקרא ספיח לפי שהוא אינו נזרע אבל צומח הוא מן הזרע שנזרע בשנה של אשתקד וכבר פירשנו זו המלה פעמים (כלאים פ"ב מ"ה ובשביעית פ"ז ופ"ט מ"א) ולא אפרשנה יותר:

גדולי תרומה תרומה. עי' במשנה ב פרק ב דבכורים [*וגם עיין במ"ב פרק ב דבכורים] [אלו ז' תיבות שייכים בד"ה אבל והמעתיק ראם כתובים על הגליון והעתיק שלא במקומם ולא דק וכן תראה ריש פ"י בדברי הר"ב טעות כזה]. ומ"ש שם:

אבל הטבל. עיין במשנה ו':

והמעשר ראשון. שלא נטלה תרומתו. הר"ש:

והמדומע. עיין סוף פ"ז:

והבכורים גדוליהן חולין. עי' במ"ב פ"ב דבכורים ומתני' דהכא בזורע חוץ לירושלים. וכן לענין מעשר שני והכי מוקים לה בירושלמי:

גדולי תרומה תרומה מד"ס שלא ישהה תרומה טמאה אצלו כדי לזרעה וביני ביני יטעה ויאכלנה ומדתקנו שתשאר תרומה אף שנטהרה בזריעה על כל פנים מדדמי תרומה בזול אינו מטריח לזרע' [כתו' שבת די"ז ב]. ואפי' בדבר שזרעו כלה גידולי תרומה תרומה [רש"י פסחים דל"ד א] וכן מוכח מדקא' אבל הטבל וכו' דע"כ מיירי בזרעו כלה כמ"ו:

וגדולי גדולין בחזר וזרע הגדולי':

חולין ודוקא בזרעו כלה:

אבל הטבל דרובן חולין:

וספיחי שביעית דלא שכיחי:

והבכורים דמדאינן בכל המינין ג"כ הו"ל כאינן מצויין. ומיירי בזרען חוץ לירושלי' וכן מיירי מע"ש דלקמן במשנ':

גדוליהן חולין ודוקא בדבר שזרעו כלה וכמשנה ו:

גדולי הקדש ומעשר שני אפי' אין זרען כלה:

ופודה אותם בזמן זרעם ר"ל פודה כל התבוא' לתת רק דמים ששוה בזמן שזרעה דהיינו דמי הסאה שזרע:

גדולי תרומה תרומה. היא גזירה אחת מי"ח דבר. ובירוש' דמכלתין לעיל בפ"ז דייק גדולי תרומה תרומה הא גדולי תשלומי תרומה חולין. ופסק הרמב"ם ז"ל שם בפי"א דהלכות תרומות כמ"ד התם בירוש' דהא דגדולי תרומה תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים וגדולי גדולין חולין היינו אפי' לזרים. וכתב ה"ר שמשון ז"ל והקשה במגילת סתרים דהא תניא בפ"ק דטהרות גדולי תרומה חולין ודחק לתרץ דהתם מיירי לענין לחייבו בלקט שכחה ופאה ולחייבו בתרומה ומעשרות כדתנן לעיל ועל חנם דחק דהתם מיירי לענין טומאה וטהרה שהגדולין חולין ואין בהן שלישי אע"ג דבירוש' משמע כפירושו וכו' ע"ש ותוס' הביאו דברי רבינו נסים גאון בעל מגילת סתרים בפ' כל שעה (פסחים דף ל"ד.) וכתב ה"ר יהוסף ז"ל גדולי תרומה תרומה פי' אפי' בדבר שזרעו כלה דהא טבל אינו מדבר אלא בדבר שזרעו כלה כדתנן לקמן ע"כ:

ותרומת חוץ לארץ. כך הגיה החכם הנז':

עוד כתב גדוליהן חולין. פי' שהטבל הוי גדוליו חולין לענין שמותר לאכול ממנו עראי בלא מעשר אע"פ שהטבל הי' אסור ע"כ:

והבכורים גדוליהן חולין. בירוש' רמי האי מתני' אההיא דתנן בר"פ שני דבכורים וגדוליהן אסורין ומסיק הא דתימא גדוליהן אסורין איסור מחיצה והא דתימא גדוליהן מותרין היתר זרות ע"כ מלשון כסף משנה דבפ"ד דהלכות בכורים ובתוי"ט כתוב דמתני' דהכא בזורע חוץ לירושלים והכי מוקי לה בירוש' ע"כ ואני כתבתי כל זה שם באורך:

בזמן שזרען. יש ספרים כזמן שזרען בכ"ף ורוב ספרים זרען בלא שי"ן. ופי' כזמן שזרען כשער הראשון וכתב ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל ור' יוחנן מפ' פודה כל האוצר בדמי אותה סאה ודמי הסאה הם כשער שעומד בו ולא כשער הראשון וקמ"ל דאפי' אם לא פדה אותן הגדולין חולין הן וכשבא לפדות אינו חייב לפדות אלא סאה אחת אותה שזרע והיינו כזמן זרען דלא הי' אלא סאה וכפי השער שעומד בו דיינינן דבזרעו כלה קמיירי ע"כ ובירוש' מסיק הפרש בין הקדש למ"ש דמעשר שני בין בדבר שזרעו כלה בין בדבר שאין זרעו כלה נפדה כשער הזול כמבואר ברפ"ד דמס' מע"ש אלא דבר שזרעו כלה נפדה בזול של השער שהוא עומד בו דבר שאין זרעו כלה נפדה בזול של השער הא' והקדש בין בדבר שזרעו כלה בין אינו כלה אין לו אלא מקומו ושעתו אלא דבר שזרעו כלה פודה כל האוצר בדמי אותה סאה שזרע ודבר שאין זרעו כלה פודה כל האוצר ע"כ. ובספר האגודה מצאתי כתוב ופודה אותן בדמיו של זרעים פי' בדמי אותו שזרע ע"כ. והחכם ה"ר יהוסף ז"ל כתב בזמן זרען יש ס"א שהגיהו בו כזמן בכ"ף ופי' ופודה כפי מה שהיו שוין בזמן שזרען ולא כפי מה שהן שוין עכשיו שגדלו ואי גרסינן בזמן צ"ע ונ"ל דה"פ שמותר לפדותן בזמן זרען ואינו צריך להמתין עד שיגדלו ויפדה אותם אז בשוויים כיון שעתה אינם בפנינו שהרי כבר נזרעו וצ"ע ע"כ. וברמב"ם פ"ה דה' מעילה סי' י"א הלשון כך פודה אותן בשעת זרען בכל הדפוסים גם בהלכות מע"ש ס"פ ששי הלשון ופודה אותו בשעת זריעתו: