משנה תרומות פרק א׳ משנה ד׳

התרומה מוציאין אותה מן הפירות ר"ל פירות האילנות ומן המשקין על כן מי שיש לו יין וענבים ותרם מן הענבים שיעור התרומה הראויה לאותן הענבים ולאותו היין והוא חושב על מה שתרם מן הענבים שהוא תרומה על הכל בש"א כי זה שתרם מן הענבים יספיק לתרומה החייבת לענבים ונשאר עליו לתרום את היין וזהו ענין אמרו תרומת עצמן בהן:

ובה"א אינה תרומה בשום פנים אלא אם יכוין שיהיו אלו הענבים תרומה על הענבים בלבד לא על הענבים ועל היין ולשון ספרי שומע אני יתרום שבלין על חטים וענבים על יין וזיתים על השמן ת"ל כדגן מן הגורן מן הגמור:

ובית הלל אומרים אין תרומתן תרומה. ע' במשנה ח' ובסוף פרקין. [ובמשנה ב' פ"ה דעדיות].

אין תורמין זיתים על השמן אפילו יש בהזיתים כל כך שמן כפי שיעור שחייב. על כל פנים כתיב כדגן מהגורן צריכין שיהיו שניהן גמורי':

ואם תרמו בש"א תרומת עצמן בהם כפי התרומה שחייב ליתן מהזתים ודינן ככל דמוע תרומה בחולין דבאין ק"א ימכרו לכהן:

ובה"א אין תרומתן תרומה מדהתכוון גם על השמן:

כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות ד] וז"ל אע"ג דבכה"ג בדיעבד תרומתו תרומה כו'. וצ"ע עכלה"ט. אמרה האישות בריה שאין לה עינים. תמהני אדברי מרן דלא על הר"ב תלונתו כ"א על הירושלמי כדמוכח ממ"ש סי' מ"ב. ולפי דברי רבינו א"כ מכ"ש דמה"ט זיתי כבוש אזיתי שמן דלא להוי תרומה. והא ליתא (כפ"ב מ"ו) אע"כ דמשום הפסד כהן לחוד אסור רק לכתחילה ולא דלא להוי תרומה כלל עד דאיכא תרתי. משאינו גמור על גמור והפסד כהן. תדע דנהי דמטמאה אטהורה פ"ב מ"ב י"ל מדתרומה טמאה לא שכיח ל"ג בה רבנן. כירוש'. אבל תורם מרע איפה ודאי איכא הפסד כהן. ואפ"ה בדיעבד תרומתו תרומה כספ"ב אע"כ דתרתי בעינן]. השבני רבינו וז"ל לפי דברי ידידי הרב נ"י מה הקשה הירושלמי מטמאה אטהורה הא שם מגמור על גמור. [לפעד"נ דמטמאה אטהורה נמי מחשב תרתי לריעותא כיון דאפילו בליכא הפסד כהן. אסור כשחד מנהון טמא. דהוקש גורן ליקב מה יקב א"א שיהיה מקצתו טמא אף גורן אף שאפשר. דנין אפשר משא"א כמ"ש הירושלמי פ"ב על תורם מטהור אטמא] ותו הא בתורם מהרע איפה ג"כ ב' לריעותא. דהא בעצמותו אסור מה"ת לתרום מהרע. אף בכהן מוחל אהפסדו. ומה לי ריעותא דמאינו גמור אגמור ומה לי ריעותא דרע איפה. [תמהני דשאר ושאני. דלפע"ד משום הך תרוצא שימחול הכהן אהפסדו באמת תי' הירושלמי תירוצא אחרינא דבשאינו גמור אגמור צריך אומד רב ושמא יטעה כלעיל סי' מ"ב] א"ו בשביל שהוא גרוע ואינו שוה כ"כ בדמים לא מקרי הפסד כהן. אלא במחוסר מעשה דריכה ובעיטה דאף דבזיתים על שמן אם ירצה הכהן לאכול הזיתים או למכרן יהיה ההפסד רק בשיווי מ"מ אם ירצה הכהן לעשותם שמן יהיה לו טורח [תמהני דמ"ש אי מחיל הפסד ממונו או הפסד טרחת גופו. דאף דמסתמא צערא דגופא לא מחל אינש משא"כ צערא דממונא (כסוף פ"ח דב"ק) עכ"פ במחל להדיא מ"ש הא מהא. וכדמוכח פ"ט דטהרות מ"ד יע"ש] משא"כ מהרע דבעצמותו כמו שהוא. ראוי ואין מחוסר מעשה. ואין לדמות כל העניינים זל"ז. ורק מטמאה אטהורה דימה הירושלמי דהוי הפסד בכולו. זה גרוע מהפסד דטורח. ומ"ש ידידי נ"י דא"כ זיתי כבש אזיתי שמן לא להוי תרומה. לע"ד הפסד טורח שייך רק בזיתים אשמן דאם היה נותן מהשמן עצמו לא היה לכהן טורח. אבל מזיתים על זיתים אם היה נותן לו מזיתים האחרים ג"כ צריך טורח זו אם רוצה לעשותן שמן. עכלה"ט:

בפי' ר"ע ז"ל. דכתיב כדגן מן הגורן מן הגמור על הגמור וכו' כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא תנן לקמן אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו וכו' ולא מדבר שלא נגמרה מלאכתו וכו' ואם תרמו תרומתן תרומה ובכאן כ"ע ס"ל דאינה תרומה ומה שתירץ הוא לקמן מהיין צריך ראיה ויותר הי' נראה דהטעם הוא דזיתים ושמן הוו כתרי מינין כגון חומץ ויין דלקמן רפ"ג אך שמן על זיתים לאכילה תורמין בתחלה דזה השמן כבר הי' זיתים ולא הוי ממין על שאינו מינו אלא מן היפה על הרע וצ"ע בירושלמי דבירוש' משמע כפירושו שהטעם הוי משום גזל השבט והוי גזרת חכמים וצ"ל שיש כח ביד חכמים לעשות התרומה טבל. ואפשר לומר שהטעם הוא משום שכל התורם על דעת רבנן הוא תורם וצ"ע ע"כ. וכתבו הר"ש והרא"ש ז"ל בירושלמי פריך תמן תנינן אין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ומשנה היא בסוף פרקין ומסיים בה ואם תרם תרומתו תרומה והכא אמרי בית הלל אין תרומתו תרומה דזיתים על שמן היינו מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו ומשני ר' אילא בשם ר' יוחנן מפני גזל השבט מהו מפני גזל השבט מפני הטורח שצריך הכהן לדורכן ולעשות מהם יין ושמן ר' מנא לא אמר כן אלא שהוא מבקש לתרום לפי השמן ואינו תורם אלא לפי הזיתים. כלומר אם ארבע סאים דזיתים עושין סאתים דשמן הי' ראוי לתרום ד' סאים על תשעים ושמונה סאין שמן והוא אינו תורם אלא סאתים ופריך הגע עצמך שתרם לפי השמן ומשני כדין הוא עביד הכין וזמן חורן לא עביד כן כלומר גזרינן דילמא לא עביד כן זימנא אחריתי עוד משני חמי תבריה לי' ואמר זה מתכוין לרבות ואני איני מתכוין לרבות ותימה מאי קמשני במתני' דשילהי פרקין נמי ניחוש לגזל ואין לומר דדוקא בזיתים ובענבים שצריך לעצרן בגת ובבד ויש טורח גדול שייך גזל השבט ולא בשאר דברים דהא פלוגתא היא בירוש' חזקי' אמר לא שנו אלא זיתים על שמן וענבים על יין הא שאר כל הדברים לא ר' יוחנן אמר לא שניא היא זיתים על שמן וענבים על יין היא שאר כל הדברים אלמא דר' יוחנן גופיה דמשני משום גזל השבט לא מפליג. עוד תנן לקמן בפרקין אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין ולא יין על ענבים הנדרכין ואם תרם תרומה ויחזור ויתרום ופריך עלה ממתני' דסוף פרקין דקתני מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו דהיינו משמן על זיתים תרומתו תרומה ולא קתני תרומה ויחזור ויתרום ומשני נמי ר' אילא בשם ר' יוחנן משום גדר מי חטאת שלא יהו מי חטאת בטלים ותימה מאי קמשני ההיא דשלהי פרקין נמי נימא דיחזור ויתרום משום גדר מי חטאת והשתא הני תלת מתני' קשיין אהדדי. דמתני' דהכא קתני דזיתים על שמן וענבים על יין אין תרומתו תרומה ולקמן גבי שמן על זיתים ויין על ענבים קתני תרומה ויחזור ויתרום ובסוף פרקין קתני בכולהו תרומתו תרומה ואין צריך לחזור ולתרום ויש לתרץ כולם דהא דתנן בזיתים על השמן אין תרומתו תרומה בתורם זיתים וענבים שלא מדעת הכהן מפני גזל השבט אבל אם מדעת הכהן (לא). דזימנין דניחא לי' לכהן בזיתים וענבים תרומתו תרומה ולכתחלה לא שמא פעם אחרת יעשה כך שלא מדעת הכהן ור' מנא דמפרש טעמא משום דמבקש לתרום לפי השמן ואינו תורם אלא לפי הזיתים לטעמי' דאיהו אמר לקמן [הגה"ה לשון ה"ר שמשון ז"ל לטעמיה דלקמן בההיא ברייתא ואמתני' דעדיות לית כאן וכו':] אמתני' א"ר מנא לית כאן זיתים על שמן אלא שמן על זיתים. וההיא דמדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר על דבר שנגמרה מלאכתו בשאר פירות מיירי אבל בזיתים וענבים אין תרומתו תרומה דהפסד גדול יש לכהן אם הוא תורם לפי הזיתים והענבים והא דקשה ממציעתא אסוף פרקין ומשני משום גדר מי חטאת ר' אילא מוקי למציעתא כשאין הראשונה קיימת ואמרו חכמים שיחזור ויתרום משום גדר מי חטאת דעיקר טהרה שהיו עושין בגבולין היא משום סרך תרומה הלכך כשתרם מדבר שלא הי' ראוי לתרום ונאבדה הראשונה הזקיקוהו לתרום אחרת כדי שיצטרך הכהן ליטהר ולאכלה בטהרה וסיפא כשהתרומה קיימת:

בית שמאי אומרים תרומת עצמן יש בהן. פי' קדשו מדומעין והוו הזיתים חולין ותרומה מעורבין זה בזה וימכרו לכהן בדמי תרומה. ובה"א אינה תרומה כלל וטבל גמור הוי ואפילו לכהן אסור ויכול לעשותם תרומה ומעשר על מקום אחר עכ"ל ז"ל עוד הקשה ה"ר שמשון ז"ל וא"ת לר' מנא דמפרש טעמא דזיתים על שמן משום דתורם לפי הזיתים זיתים על זיתים לישתרי ואמאי תנן אין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו ועוד תני ר' אושעיא זיתים על זיתים ועתיד לכותשן ענבים על ענבים ועתיד לדורכן תרומה ויחזור ויתרום וצריך לומר דבהני מודה ר' מנא לטעמא דגזל השבט ע"כ:

ואם תרמו בש"א וכו'. במס' עדיות פ"ה שנינו תורמין זיתים על שמן וענבים על יין כדברי ב"ש ובה"א אין תורמין וקשיא אמתני' דממתניתין משמע דפלוגתייהו בדיעבד ומהתם שמעי' דפלוגתייהו בלכתחילה וליכא למימר דההיא דהתם [פי' דמשנה דעדיות מתחלת ר' יוסי אומר ששה דברים וכו'] ר' יוסי היא ומתני' אליבא דתנא אחרינא דה"נ משמע בירושלמי דר' מאיר אית לי' סברא אחרינא דזה לשון הברייתא וכנוסח שכתב החכם ה"ר אליעזר אזכרי ז"ל אין תורמין זיתים על שמן ולא ענבים על יין ואם תרם תרומתו תרומה דברי ר"מ ר' יוסי אומר בש"א תרומת עצמן בהן ובה"א אין תרומתן תרומה וה"נ אמרי' בהדיא בירוש' אשכח תני בש"ר יוסי בש"א תרומת עצמן בהן ובה"א אין תרומתן תרומה. דא"כ קשה דר' יוסי אדר' יוסי ונלאו. רעיוני למצוא תשובה שלימה לדבר ומ"מ ראה זה מצאתי בירושלמי שר' מנא הגיה ההיא דעדיות ולא גרס תורמין זיתים על שמן וכו' רק תורמין שמן על זיתים דגבי גזל השבט מחמיר ר' יוסי וגבי גדר מי חטאת הוא דמיקל ופריך עליה דר' מנא ור' יוסי האמר תרומה ויחזור ויתרום דתניא ר' יוסי אומר בש"א תורמין שמן על זיתים ויין על ענבים ובה"א אין תורמין שאם תרם צריך לחזור ולתרום שנייה ומשני התם כשאין הראשונה קיימת שנאבדה והזקיקוהו לחזור ולתרום שנייה כיון שהראשונה תרמה שלא כרצון חכמים ונתנו טעם לדבריהם מפני חשש טומאה כדי שיחזור ויטהר פעם שנית ויזה עליו מטומאת מת ומתני' דעדיות מיירי כשהראשונה קיימת קורא לה שם ודיו ע"כ מצאתי מן הירוש' עם פי' החכם ה"ר שלמה ז"ל ומ"מ הקושיא עדיין במקומה עומדת דר' מנא קאי בין אמתני' דעדיות בין [כבר כתב בהג"ה דלעיל בשם הר"ש ז"ל דר' מנא מגיה רק הברייתא המבואר לעיל לא המתני' דהכא וא"כ אין כאן מקום לתמיהתו כלל ודו"ק.] אמתני' דהכא וכמו שלראה מתוך פי' ה"ר שמשון ז"ל והרא"ש ז"ל שהעתקתי לעיל ואפשר לומר דלאו דוקא נקט התם לשון לכתחלה אלא איידי דתנא רישא דהתם לשון לכתחילה נקט נמי סיפא לשון לכתחילה: