משנה תמורה פרק ז׳ משנה א׳

יש בקדשי מזבח מה שאין בקדשי בדה"ב כו': קדשי מזבח ר"ל קדשי בהמה בלבד לפי שידעת כבר שהעופות ומנחות אין בהם תמורה אבל דין ההבדלות מהנותר והטמא כבר בארנו אותם במקומות ממס' זבחים ואם תעיין ברביעי מזבחים שם תמצא אותו ושם בארנו בסוף המסכת דין שוחט בחוץ ודין ולד קדשי מזבח וחלביהן בשני מבכורות ואיני צריך לשנות ולהאריך ומה שאמר ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן ר"ל האומנים שבונים במקדש לפי שהם נוטלין שכרן מקדשי בדק הבית לא מקדשי מזבח אמר רחמנא ועשו לי מקדש ואמרו חכמים ועשו לי ר"ל משלי מקדשי בדק הבית:

א שקדשי מזבח עושים תמורה. כתב הר"ב ודוקא בהמות כו'. דכי קתני אעיקר זיבחא. ומש"ה לא תני ולד. ותמורה כדאיתא בגמרא. וכבר כתבתי כיוצא בזה ברפ"ב ע"ש:

משום פגול נותר וטמא. כתב הר"ב כולהו בשלמים כתיבי ושלמים בכלל כל הקדשים היו ולמה יצאו כו' פי' דטמא כתיב ג"כ בכל הקדשים. שנאמר (ויקרא כ״ב:ג׳) כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו וגו'. והדר כתיב בשלמים (שם ז') והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וטומאתו עליו. ואטמא שנויה ברייתא זו בת"ק דיבמות דף ז' ולענין פגול ונותר לא נכתב אלא בשלמים וצריך לומר דיליף להו בג"ש. דנותר יליף מטמא בג"ש דחלול חלול. ופגול מנותר בג"ש דעון עון. שכתבם הר"ב בספ"ד דזבחים וכ"כ התוס':

ולדן וחלבן אסור. פירש הר"ב לאחר פדיונן כו'. כגון דאיעבור כו' לפרקינהו לא אלימא מלתא למתפס פדיונן. דכיון דאיעבור לפני פדיונם קדשו מיד למ"ד [רפ"ה] במעי אמן הם קדושים. ואפי' למ"ד בהווייתן ובשעת הוייתן אמן חולין. מ"מ תפסינהו קדושה בשעת הוייה. תוס' [ד"ה ולדן]. ועיין בפי' הר"ב במשנה ב' פ"י דחולין. ושם ובמשנה ג" פ"ב דבכורות. נשנה ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד ושיירינהו הכא ושייר נמי הקדש עלוי דלקמן:

ואין נותנים מהם לאומנים בשכרם. פי' הר"ב דאמר רחמנא ועשו לי מקדש משלי. גמ'. ופי' הר"ב דהיינו מקדשי בדק הבית כלומר שאין בהן לכהן כלום כדלקמן:

שקדשי מזבח עושים תמורה חוץ מבעופות ובמנחות:

ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם בהוממה אמן ונתעברה ונפדית וילדה. ומיירי שנתעברה ואח"כ נפדת ואח"כ ילדה, דבכה"ג אף למ"ד וולדות קדשים רק כשיוולדו נקדשו, והרי אז אמן חולין. אפ"ה כשנולדו נקדשו מעצמן, דפדיון אמן לא תפס בוולדות, מדהיו אז תמימין במעי אמן. ואפ"ה אסור להקריבן, מדאתו מכח קדושה דחוייה, דהרי אמן נדחית מהקדושה. אבל בנתעברה וילדה קודם פדיון, אז י"א דיקרבו וי"א דירעו [ועי' פ"ו סי' ל"ט ודו"ק]. ובנתעברה וילדה אחר שנפדת, שרי להדיוט. מיהו קדשי בדק הבית, אפילו נתעברו קודם פדיון וילדו אחר פדיון, שרו, דמדקדשי רק הדמים, לא אלימי קדושתייהו, ונתפסין גם הולדות התמימין שבמעיה בפדיונה:

והשוחטם בחוץ חוץ לעזרה, והן תמימין:

חייב כרת:

ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן ר"ל אומנין המתקנין דבר מה במקדש, נותנין להן שכרן ממעות קדשי בדק הבית, ולא ממעות המיוחד לקדשי מזבח:

מה שאין בן בקדשי בדק הבית והא דלא תני נמי דרק קדשי מזבח אסורים בגיזה ועבודה מדאורייתא, משא"כ קדשי בדק הבית [כבכורות דכ"ה א'] י"ל כיון דגם קדשי בדק הבית עכ"פ מדרבנן אסור, כמבואר שם להכי לא תני לה.

שקדשי מזבח עושין תמורה בגמ' פריך וכללא הוא דכל קדשי מזבח עושין תמורה והרי עופות דקדשי מזבח הן ותנן לעיל בספ"ק המנחות והעופות אינם עושים תמורה ומשני כי קתני אבהמה ופריך והרי ולד דקדשי מזבח הוא ותנן נמי ספ"ק אין הולד עושה תמורה והרי תמורה נמי דקדשי מזבח היא ותנן נמי ס"פ שני ואין תמורה עושה תמורה ומסיק כי קתני אעיקר זיבחא אבל תמורה וולד באין מכח קדושה ואינם עיקר זיבחא. בפירוש רעז"ל צ"ל ולדן כגון דאיעבר לפני פדיונם ואתייליד לאחר פדיונם דלית להו תקנתא לקרובינהו דמכח קדושה דחויה קאתו לפרוקינהו נמי אי אפשר דלא אלימא מילתא וכו'. וכתבו תוספות ז"ל ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם בפרק שני דבכורות מוקי לה באיעבור קודם פדיונם ואתייליד לאחר פדיונם דאי איעבר ואוליד קודם פדיונם אמרינן לעיל בפרק ואלו קדשים אם לרבות בעלי מומין או ליקרב למין דאית ליה או לרעייה למאן דאית ליה ואי איעבור לאחר פדיונם ולד איל וצבי מיקרו אלא ודאי מיירי דאיעבור קודם פדיונם ואוליד לאחד פדיונם דלא מהני להו פדיון אמם שהן תמימים במעי אמם ואפילו אם יפול בהם מום כשיולדו אינם מותרין כדתניא התה דלא אלימי למיתפס פדיונם והם קדושים דכיון דאיעבור לפני פדיונם קדשו מיד למ"ד במעי אמן הם קדושים ואפילו למ"ד בהוייתם ובשעת הויה אמם חולין מ"מ תפסינהו קדושה בשעת הויה עכ"ל ז"ל:

והשוחטן בחוץ חייב כרת במזיד ובשוגג קרבן. מה שאין כן בקדשי בדק הבית ראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל ז"ל מלות הללו: