משנה תמורה פרק ה׳ משנה ב׳

מסכת תמורה, סדר קדשים · כל הפרק עם ברטנורא

יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים, אַחַד מֵהֶן יִקְרַב עוֹלָה, וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיָּבֵי עוֹלָה, וְדָמָיו חֻלִּין. יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב שְׁלָמִים, וְהַשְּׁנִיָּה תִּמָּכֵר לְחַיָּבֵי שְׁלָמִים, וְדָמֶיהָ חֻלִּין. יָלְדָה טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֵין קְדֻשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן:

ר׳ עובדיה מברטנורא

ילדה שני זכרים. בבהמת חולין מיירי. דאי בבהמת קדשים, היאך דאקדישה עולה להוי עולה, ואידך קאי בקדושתה דאמיה. אלא ודאי בבהמת חולין, ולפיכך האי דלא קדיש דמיו חולין. ומיהו על שניהם חלה קדושת עולה, דהא אמר אם זכר עולה, ומשום דאיהו לא נדר אלא חדא, הלכך יקרב האחד לנדרו והשני ימכר לצרכי עולה ודמיו חולין:

אין קדושה חלה עליהן. דולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ולא ממעי אמן, וכיון דהנך ביציאתן מן הרחם אינן ראויין להקרבה, לא קדשי. וחכמים פליגי על רבן שמעון בן גמליאל וסברי דולדות קדשים בקדושת אמן קיימי. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

עוד מפרשים על משנה תמורה פרק ה׳ משנה ב׳

פירוש המשניות לרמב״ם

ילדה שני זכרים אחד מהם יקרב עולה והשני כו': מה שאמר על בהמת חולין כשאמר עליהן מה שבמעיה של זו אם זכר עולה וכו' ולפיכך דמיו חולין לפי שדבר תחלה על המבכרת אחר כן על בהמת קדשים אחר כן על בהמת חולין: ומה שאמר טומטום ואנדרוגינוס על בהמת קדשים חוזרת המחלוקת שרבן שמעון בן גמליאל אומר ולד קדשים משעה שיולד תקדש לפיכך אם היה טומטום ואנדרוגינוס שאין ראוי להקרבה אין קדושה חלה עליו וחכמים אומרים ולד קדשים בקדושתה דאמיה קאי ולפיכך יהיה ולדה קדוש ולענין זה הלכה כחכמים:

תוספות יום טוב

ילדה שני זכרים כו'. כתב הר"ב בבהמת חולין מיירי וכו'. גמ'. וכתבו התוס' [ד"ה כיצד] דה"מ לאוקמי *מציעתא נמי בבהמת חולין אלא דבעי לאוקמא אכיצד מערימין אע"ג דהשתא רישא במבכרת דתולין ומציעתא בקדשים וסיפא בחולין. ע"כ. ועיין לקמן:

ילדה טומטום ואנדרוגינוס כו'. על בהמת קדשים חוזר. הרמב"ם. ולא רצה להפסיק במחלוקת. לכך לא שנאו לעיל:

אין קדושה חלה עליהן. מסקי התום' דלמאי דמפרשי בסוף פ"ו דבכורות. דטומטום ספיקא. י"ל דה"נ קדושה חלה על טומטום. והא דאמר אין קדושה [חלה] . היינו קדושת הפה. דאין דעתו כי אם לזכר ודאי ולנקבה ודאית. כדאיתא במשנה ב' פ"ט דב"ב ועמ"ש שם. ומ"ש הר"ב דחכמים פליגי כו'. וסברי דולדות. בקדושת אמן קיימי. דהכי מסיים בברייתא דלעיל אבל מקדיש בבטן. יכול אף ולדי כל הקדשים ת"ל אך בכור אך חלק. ש"מ דס"ל ולדי קדשים ממעי אמן הם קדושים [*ועמ"ש בפ"ז משנה א' [ד"ה] ולדן כו']. ומ"ש ואין הלכה כרשב"ג עיין מ"ש בפ'"ח דעירובין [משנה ז'] .

תפארת ישראל – יכין

ודמיו חולין הך בבא ע"כ מיירי שהתנה כן על חולין מעוברת. דאי בקדשים, הרי לא חל קדושת עולה רק על זכר א', והב' נשאר בקדושת אמו, ואם האם חטאת, ב' הולדות ימותו, דהרי נתערב עולה בחטאת המתה, משום דבדאורייתא אין ברירה [עי' מ"ש לקמן פ"ו מ"ו.]. אלא מיירי בחולין מעוברת, ולהכי לעניין איסור, אמרינן אין ברירה בדאורייתא, ושניהן עולה. אבל לעניין ממונא, הרי רק א' נדר, להכי דמי השני חולין:

אין קדושה חלה עליהן הך בבא שוב לא מיירי בחולין מעוברת, דפשיטא דלא חל עליה שום קדושה, דאפילו למאי דקיי"ל דעכ"פ טומטם ספיקא הוה [כספ"ו דבכורות]. היינו לעניין קדושה הבאה מאליה, כקדושת בכור דקמא שמיא גליא. משא"כ הכא קדושה לא נחית לבהמה רק מדעת המקדיש, והרי לא התנה רק על זכר או נקיבה וודאין. רק מיירי בהתנה כן על קדשים מעוברת. [והא דלא נקט הן בבא לעיל גבי קדשים מעוברת. ה"ט מדלא רצה להפסיק בפלוגתא בין הבבות]. ורשב"ג ס"ל דטומטם בריה בפ"ע הוא, והו"ל כבעל מום, וס"ל נמי וולדות קדשים בהווייתן כשיצא מרחם נקדשין, להכי הו"ל כהוקדם מומן להקדשן, ואין קדושת אם חל עליהן. ומה"ט גם קדושת פה לא חל עליהן, דבריה בפ"ע הם, והו"ל כבעל מום מעיקרא. אבל אי הוה ס"ל טומטם ספיקא הוה, עכ"פ היה קדש בקדושת האם:

מלאכת שלמה

והשנייה תמכר לחייבי שלמים ודמיה חולין כך צ"ל:

ילדה טומטום וכו' ר"פ מי שמת ותוספות פ' המזבח מקדש (זבחים דף פ"ד) ודפ' יוצא דופן (נדה דף מ"א:)

רשבג"א אין קדושה חלה עליהם. ואפילו אמציעתא נמי קאי דהוי ולדות קדשים ואפילו קדושת אמן אינה חלה עליהם דהא סתם קדושה קאמר דסבר ולדות קדשים בהויתם הם קדושים דאי ס"ד ממעי אמן אמאי אין קדושה חלה עליהן הא תפסתינהו קדושתא דאימייהו משעת התחלת יצירתם כל פורתא ופורתא קדיש אלא ש"מ ולדי קדשים בהוייתם הם קדושים וכולה מתניתין רשב"ג היא כן פירש רש"י ז"ל סוגיית הגמרא וגם הר"י ז"ל בגליון וז"ל והה"נ דמרישא דאם נקבה שמעינן דבהוייתם הם קדושים כדפירש הקונטרס ע"כ. וכן פירשו ג"כ תוספות המוגהים. ופשוט הוא דה"ה דקאי נמי אריש פירקין גבי בכור דמיירי בבהמת חולין וכמו שכתב הרב נמוקי יוסף ז"ל שהעתקתיו ר"פ מי שמת. ואיתה בתוספות פ' בתרא דזבחים דף קי"ד ודפרק על אלו מומין (בכורות דף מ"ב:)

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה תמורה פרק ה׳ משנה ב׳?

משנה תמורה פרק ה׳ משנה ב׳ פותחת במילים ״ילדה שני זכרים אחד מהן יקרב עולה והשני״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה תמורה פרק ה׳ משנה ב׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־2 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת תמורה פרק ה׳?

בפרק ה׳ של מסכת תמורה יש 6 משניות, וזו המשנה ה־2 בו.

עוד: מסכת תמורה · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Temurah – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Temurah – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Temurah – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Temurah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Temurah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Temurah – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)