משנה תמיד פרק ג׳ משנה ז׳

בא לו לפשפש הצפוני ושני פשפשין היו לו לשער כו': דע שפתח ההיכל הוא הנקרא שער הגדול והיה על שני צדדיו שני פתחים קטנים אחד בצפון והוא הפתח שיש בו שני מנעולים כמו שזכרנו כשיפתחנו נכנס בו בחלל שיש בין שני כותלים והוא הנקרא תא כמו שיתבאר במדות אח"כ נכנס באותו חלל עד הפתח שהוא נכנס ממנו להיכל כמו שנצייר במדות וכשהוא נכנס להיכל פותח השער הגדול לשחיטת התמיד:

[*לשער הגדול. עמ"ש במשנה ב' פ"ד דמדות]:

לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח. *מצאתי כתוב דלמדין בגמ' אל פתח אהל מועד עד שתהא פתוח ומשם למדין לכל הקרבנות ע"כ. ור"ל אותה גמ' שכתבתי במשנה ז' פ"ה דזבחים ובשלמים הוא שדרשו כן שבהן נאמר המקרא. והשתא דכל הקרבנות אינן נלמדים אלא משלמים. לא ידענא מאי קשיא להו להתוס' בריש מסכת ערובין דלמה לי קרא לפסול שלמים שנשחטו קודם פתיחת דלתות ההיכל תיפוק ליה דשחטו קודם לתמיד של שחר ואמרי' העולה עולה ראשונה. ותמיד של שחר נמי בעי פתיחת דלתות ההיכל כדתנן בתמיד ע"כ. ומאי קושיא הא תמיד גופיה לא שמעי' לי' אלא משלמים. ועל הרמב"ם תמיהני ג"כ שבפ"ה מהל' מה"ק כתב שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל וכו'. והרי כל הקרבנות כן כדמשמע ממתניתין דהכא:

בא לו לפשפש הצפוני ר"ל שב' הכהנים הנ"ל נותנין ב' המפתחות ללוי, ונוטלן ונכנס בפתח הקטן שבצפון משער ההיכל. [ותמוהין דברי הר"ב ובמ"ו), שכתב שהכהן היה מכניס ידו עד אמת השתי ופותח השער. ובמחכ"ת הוא נגד גמרא ערוכה [ערכין די"א כ'] שכהן העושה כן עובר בלאו. ולאידך מ"ד חייב מיתה. וגם תמהני ארתוי"ט דשתק ליה להר"ב *) וצ"ע]. וכל זה עושין ע"י ציווי בן גבר, שהיה ממונה על פתיחת ונעילת שערים שבמקדש [כשקלים פ"ה מ"א]:

ושני פשפשין היו לו לשער הגדול בכל דוכתא נקרא שער ההיכל שער הגדול, משום חשיבותו. אף ששער האולם היה גבוה ורחב יותר ממנו. ובש"ג [פ"ל] כתב שנקרא כן בערך ב' הפתחים הקטנים שבצדדיו:

אחד בצפון של [שער] ההיכל:

ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור ר"ל אע"ג שהוא סגור אפ"ה אפשר להקב"ה לבוא בו. ור"ל שהיה שער הזה סגור רק להורות שאין כל השערים נצרכים רק לצורך בני אדם לכנס בהן, אבל הקב"ה א"צ לשער ולפתח. או דוהיה סגור ר"ל שהיה שער זה להורות שאע"ג שניתן רשות להכהנים לגשת אל אלהים, עכ"פ יגשו באימה וביראה, דמן הדין היה שיהיו כל השערים הללו סגורים כי ה' אלהי ישראל בא בו:

נטל את המפתח הוא המפתח שיורד לאמת השחי:

ופתח את הפשפש הדלת הקטן שלצד חוץ:

נכנס לתא ומן התא אל ההיכל שחוזר ופותח דלת השני שמהתא להיכל, ע"י המפתח השני שפותח כוון:

הגיע לשער הגדול העביר את הנגר בריח, ריעגעל בל"א:

ואת הפותחות שלאסס:

לא היה שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח דילפינן כל הקרבנות משלמים, דכתיב בהו ושחטו פתח אהל מועד, משמע בזמן שהוא פתוח, אבל כששחטן מקודם פסולין. וכששומעין הלויים השוערין שנפתח שער ההיכל ותקע התוקע תר"ת. מיד פותחין כל שערי העזרה:

ואי"ל ל"ל קרא זה בשלמים, הרי ממילא פסולים מדשחטן קודם לתמיד, ואמרי' [פסחים נ"ח ב'] העולה עולה ראשונה. י"ל דקרא דעולה ראשונה היינו שיקריב אברי התמיד קודם לשאר הקרבנות, וקרא דפתח אצטריך שיקדים גם שחיטת תמיד לשחיטת שאר הקרבנות, אף דשחיטה לאו עבודה דהרי כשרה בזר. עוד י"ל דקרא דהעולה שתהיה ראשונה אפי' בשחיטה, והיינו לכתחילה, אבל בדיעבד כשר מדאו' בשחטן קודם לתמיד. ורק מדרבנן פסול [כמנחות מ"ט ב'] וכמו כן בשחטן אחר תמיד הערב. רק מדרבנן פסול. אבל בשחטן קודם שנפתח ההיכל פסול מדאורייתא [ועי' תוס' יומא דכ"ט ב', דמתוספתא משמע דבשחטן קודם תמיד הבוקר. או אחר תמיד הערב פסול מדאורייתא. ועי' עוד תוס' פסחים דנ"ח ב']. עוד י"ל דקרא דפתח אוהל אצטריך לאפוקי היכא שסגר ההיכל ביום לשום צורך, ושחט שום קרבן שפסל (תוס' עירובין ד"ב א') . אבל אי"ל דאצטריך ב' קראי לפסלו בדיעבד, כשאין השער פתוח, דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב (כזבחים דמ"ח ב'). נ"ל דהכא דאין העניינים שוין. דחד קרא מצריך שיהיה התמיד ראשון, ואידך קרא מצריך שיהיו דלתות ההיכל פתוחים. לא מחשב כשינה עליו הכתוב לעכב [ועי' עוד תוס' פסחים דנ"א ב' הנ"ל. דבמנחות (דמ"ט ב') משמע דלא מעכבי, ועי' בחומר בקודש פ"ד סימן ז' י'] .

בא לו וכו' כבר נתבאר:

לא היה השוחט שוחט עד ששומע קול שער הגדול שנפתח משום שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ואמרינן בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול. ואיתא בתוס' רפ"ק דעירובין ותוס' דפרק אמר להם הממונה (יומא דף כ"ט) ודפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס"א) ודפ' שתי הלחם (מנחות דף צ"ה.) וביד שם ר"פ ששי: