משנה תמיד פרק ג׳ משנה ו׳

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו כו': סדר המאמר הזה כך הוא הטני דומה לתרקב ושל זהב היה וכן הכוז דומה לקיתון גדול ושל זהב היה. לאמת שחי שם מקום שתחת אצילי של יד נקרא שחי והיו בפתח זה שהיה רוצה לפתוח שני מנעולים אחד בתחתית הפתח כדי שלא יהיה נוח לפתוח עד שיושיט אדם ידו מן המקום שהוא עומד שם ומושך אמת זרועו עד סוף האציל והוא מה שנאמר אחד יורד לאמת השחי והאחד פותח אותו כנגד ידו והוא עומד ואין צריך להרים ידיו למעלה ולא להושיטם למטה והוא מה שנאמר ואחד פותח כיון שר"ל כנגדו אחר כך התחיל לזכור איזה פתח היו בו שני המנעולים האלו:

דומה לתרקב גדול. פירש הר"ב תרקב מחזיק ג' קבים וזה לא היה מחזיק אלא קביים וחצי. ויש לתמוה מאי גדול שייך בתרקב. כיון שאין נקרא תרקב אלא המחזיק ג' קבים. ובמשנה שבגמ' ל"ג גדול גבי תרקב. וכן בפירוש הרמב"ם גם בחבורו פ"ג מה"ת. ואין ספק אצלי שנשתבשו הגרסאות מההיא דמתני' ד' פ"ה אך הר"ש העתיק ג"כ גדול בפי' משנה ג' פרק י"ב דכלים:

היו מקדימין ר"ל קודם שישחטו אלו את התמיד, דשחיטה היה בשעת דישון מזבח הפנימי. ואע"ג דהטבת ה' נרות לא היה רק אחר זריקת הדם, אפ"ה היה גם המטיב מקדים לילך לשם מדממהרים לזרוק הדם מיד אחר שחיטה כדי שלא יקרוש הדם ביני ביני, והרי צריך להיטיב מיד אחר זריקה דמצוה שבא לידו לא יחמצנה [מכילתא בא]:

הטני הוא טנא זהב, ור"ל סל:

והכוז הוא לשון יון ממש ככוס בלשון עברי. ובל"א קעלך:

הטני דומה לתרקב גדול של זהב תרקב הוא כלי שמחזיק ג' קבין, ניטריקון תרי וקב:

מחזיק קבין וחצי דאע"ג שהיה כמות הכלי גדול כתרקב גדול שמחזיק ג' קבין, אפ"ה לא היה מחזיק בתוכו רק קביין ומחצה, כדי שיהיה נראה שהוא מלא דזה דרך כבוד. [וזה היה מדעשו דופנה עב. דכך היו רגיליו במקדש לעשות כלים שדפנן עב [כיומא פ"ד מ"ד], ונ"ל הטעם כדי להראות שאין עניות במקום עשירות [מנחות פ"ח ב']. ואע"ג דהתרקב היה כדי לדשן לתוכו גחלי הקטורת, והרי הגחלים היו מתחלה ג' קבין [כפ"ה מ"ה], מלבד הקטורת ששמו עליהן שהיה ג"כ קרוב לשיעור הזה [כלשם מ"ד]. נ"ל דאפ"ה אחר שנשרף הקטורת והגחלים, נתמעט מדת הדשן שלהן:

והכוז דומה לקתון גדול של זהב קרוג של זהב:

ושתי מפתחות שיפתחו עמם הלויים שערי ההיכל השתא כדי שיכנסו אלה לדשן המזבח והמנורה:

אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון שהיה בב' צדדי שער ההיכל ב' פשפשין, ר"ל ב' פתחים קטנים לב' תאים, שהיו א' מזה וא' מזה לשער ההיכל. והפתח הקטן שבדרום היה סגור תמיד. והפתח הקטן שבצפון עשוי לכניסה לתא הקטן שהיה שם סמוך לכותל צפוני של ההיכל מבחוץ. והיה לתא זה ב' פתחים, פתח א' לכנוס לתוכו מהחוץ, כמו שאמרנו, ופתח א' להיכל. וכשרוצה הלוי לפתוח שער ההיכל שסגור מבפנים, פותח פתח החיצון של התא, ע"י שמכניס אמת ידו עם המפתח בחור שבכותל בצד הפתח הקטן הזה, עד השחי דהיינו עד תחת הכתף, ושוחה ופותח המנעול שבפנים עם מפתח זה. ולכן נקרא מפתח זה מפתח אמת השחי, מדצריך הפותח בו לשחות ולהושיט אמת ידו עד השחי דרך התור הנ"ל. וכשנכנס לתא, חחר ולוקח מפתח השני ופותח בו הדלת שבין התא להיכל. ואותו המפתח נקרא פותח כיון, ר"ל מהר, דע"י שהיה זה המסגור לפניו נפתח מהר בלי טורח [ועי' רש"י ב"מ דל"ג א']:

ותמה רתוי"ט האיך שייך גבי תרקב שהוא מדה קבועה, מלת גדול. והרי מדתו קבוע. ולכן רצה למחוק מלת גדול. ולפענ"ד א"צ למחוק, דרגילין היו בב' תרקבין. א' שלא היה מחזיק רק ב' קבין, ורק מדגודשא תילתה הוה (ב"ב דפ"ט א'). להכי כשיגדישוהו היה מחזיק עם הבירוץ ג' קבין, ולהכי קראוהו תרקב קטן. והב' היה מחזיק ג' קבין גם כשיהיה מחוק ובלי בירוץ. והוא הנקרא תרקב גדול, מדהיה תוך חללו גדול יותר מהאחר. והשתא אילו היו לוקחים התרקב הקטן להאפר של הקטורת שהיה קביין ומחצה, וכדמסיק התנא. היה צריך עכ"פ להגדיש חצי קב מהאפר. וחוששים שיתפזר בלכתו. להכי בחרו טפי לעשותו דומה לתרקב גדול.

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי פ"ק דיומא דף י"ד. וי"ס מי שזכו בדישון וכו'. וביד שם ר"פ ששי:

היו מקדימין וד' כלים בידם וכו' נראה דבשביל כך שנה בלשון הקדמה מפני שעדיין לא היה דבר מזומן ליכנס ולדשן עד שהיו פותחין ההיכל לפיכך נקט לשון. הקדמה כלומר היו מזמינים הכלים בידיהם לכשיפתח ההיכל שיהיו מזומנין בידם:

הטנא והכוז וכו':

הטנא דומה לתרקב גדול לא גרסינן הכא גדול אלא לקמן בפרק חמישי סימן ד'. ופירש הראב"ד ז"ל הטנא נראה שהוא מלשון כובד ומשא כדאמרינן בעלמא מטונך ובשביל שהיה קצת כבד יותר מן הכוז נקרא טנא וטנא נמי דכתיב בקרא על שם זה נקרא והכוז על שם קוטנו כדאמרינן ביבמות הריני כפרת בן בתי כוזא עכ"ל הראב"ד ז"ל. והרא"ש ז"ל פירש וז"ל טנא מלשון קב ודוגמתו במס' סוטה מניחין אותו בטנא של אבר א"נ מלשון טנא. כוז כלי קטן כמו כוזא דמיא דומה לקיתון ופיו צר ומרחיב מלמטה ועגול כי פעמים נשאר שמן עם הדישון ונותן לתוך הכוז לכך היה פיו צר כדי שלא ישפך:

אחד יורד לאמת השחי וכו' הפשפש העומד אצל השער היה כמין כיפת אבנים בעובי חומת ההיכל ופתח אחד פתוח לאולם ופתח אחד פתוח לתא שבמקצוע צפונית מזרחית והתא היה עשוי כמין כאף כזה % כשנכנס לתא מהלך לימינו בתוך עובי כותל ההיכל עד שהוא מגיע לתא שבקרן מזרחית צפונית והפתח הפתוח לאולם היה אצל הפתח חור עקום בעובי הכותל ומכניס ידו עם המפתח בחור עד בית השחי ופותח את המנעול מבפנים ונכנס לפשפש ומהלך בעובי כותל ההיכל עד שמגיע לפתח הפתוח לתא ופותחו כיון ומהתא להיכל אותו פתת לא היה לו מנעול:

הנגר והפותחות מנעולים בלתי מפתח עכ"ל ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל ושתי מפתחות וכו' כלומר שני מנעולים היו לאותו פשפש אחד מבפנים ואחד מבחוץ אותו שבפנים היה צריך להושיט זרועו עד בית השחי עם המפתח קודם שיהא יכול לפותחו ומנעול החיצון כיון שנותן את המפתח נפתח לאלתר אבל הלשון הוא תמוה דקתני אחד יורד לאמת שתי ברישא דהיינו משמע אותו שהיה יורד אמת השחי אותו היה פותח תחלה ולכאורה משמע דאותו שהיה מבחוץ היה פותח תחלה ואח"כ מכניס זרועו עד השחי:

בא לו לפשפש הצפוני כלומר אותו שהיו המפתחות בידו בא לו לפשפש הצפוני ונטל את המפתח ופתח את הפשפש ונכנס לתא ומתא להיכל כי אותו הפשפש לא נפתח מעולם כי לא יתכן להיות נכנס ויוצא להדיוט במקום שדרך שכינה לבא ויש לתמוה שבמשכן לא היה עשוי מקום מיוחד לשכינה לבא ומורי החסיד אמר שמקום הועד היה שם באותו מקום שהקב"ה מתוועד שם עם העליונים לגזור גזרות ולעסוק בצרכי העולם אבל שכינה נכנסת שם לבין שני הכרובים אפילו דרך הפתח או משאר מקום:

ואת הפותחיות עשויין כדי לסגור את השער בפנים. ופתחו פירוש פתחו מבפנים אותם הפותחיות עכ"ל ז"ל. ולפירושו ז"ל משמע דגרסינן ופתחו הפא בנקודת קמץ והתיו בחטף והחית בשורק. וביד פ"ג דהלכות תמידין ומוספין סימן ד' י"ז:

ושני מפתחות גרסינן וכן הרי"א ז"ל:

אחד יורד לאמת שחי פ' אלו מציאות (בבא מציעא דף ל"ג) ופירש שם רש"י ז"ל פשפשים פתחים קטנים כמין כיפות קטנות ארכו כעובי רוחב הכותל ודלת סובבת בו ע"כ. ואיתה בירושלמי ס"פ מגלחין וס"פ אלו מציאות וס"פ בתרא דהוריות. ואמרינן התם שמואל חלץ על שהאיר עימו במשנתו זו דמהו יורד לאמת שחי שהיה שוחה אמה עד שלא יפתח:

ואחד פותח כיון מצאתי במליצת תפלה אשר עשה הרמב"ן ז"ל על שבחי עיר הקדש ירושלם תוב"ב בסוף פירושו לתורה וז"ל ורוח אלהים בכנפיהם וכבוד אלהי ישראל עליהם וזה מעשה המכונה מעון לשכינה ששם היכל הקדש מכוון לשמוע אל הרנה ואל התפלה ולמורידים דמעה פותח כיון ע"כ. משמע ממליצתו זאת הנכבדת דגרסינן כיון בנקודת קמץ דאם לא כן אלא דגרסינן לה בנקודת שורק או אפילו בנקודת צירי אין מלת מכוון שייכא במשקל עם מלת כיון. והנה אמת נכון הדבר דבפרשת ראה ובפרשת שופטים מתרגמינן כיון פתגמא כלומר אמת נכון ומזומן בפי העדים כאשר חקרת הכא נמי מזומן ומוכן לפתוח מיד. וגם בהגהת הר"ר יהוסף ז"ל מצאתי אחר זמן רב שכתב כן וכתב על פירוש רעז"ל עוד נראה לפרש פותח כיון פותח בכוון בלעדי שיעקם ידו כלומר פותת בשווי ע"כ: