משנה טהרות פרק ט׳ משנה ד׳

זאת ההלכה כבר נתבארה במסכת חגיגה (דף כה.) וזה שהעיקר אצלנו שטהרת יין ושמן של תרומה לא יאמנו עליהן האנשים כולן אלא בשעת הגתות והבדים ואפי' עם הארץ נאמן אם אמר זה השמן או זה הפרי תרומה טהורה לפי שהאנשים כולן בשעת הגתות והבדים נזהרים ונשמרים לבצור בצירם בטהרה ואם נשלם שעת הגתות והבדים ולא נשאר מי שידרוך אלא אחדים ומעטים והדברים ג"כ אשר ידרכו מעטי השיעור יזלזלו בהן ויפול ההתערבות וההמזגת בהשתמשות ויזלזלו בטהרה ולכן לא יאמנו אז עמי הארץ על טהרת יין ושמן של תרומה ואם הביאה אל הכהן לא יקבלנה מהן לפי שלפעמים היא תרומה ולכן אם נשלם שעת הגתות ונשאר לאדם שארית מן הזיתים אין רשאי לסוחטן ולהוציא מהן תרומת שמן לפי שאינו נאמן על טהרתה ולא תלקח ממנו כמו שנתבאר בחגיגה (שם) ואמנם יטול מהן תרומה בעודם זיתים (ואחר) וישאנה לכהן ואמרו לעני הכהן ולא אמר לכהן לפי שברוב [שהזיתי'] ינתנו לעני למיעוטה ושמן הזית ינתן אפי' לעשיר ואמר ר' יהוד' שהוא ישא את המפתח לכהן בעת השלמת הגתות והבדים ויתננו לו תכף כדי להשאיר כל מה שבזה הגת או בבית הבד בחזקת טהרה ויבא אל הכהן ויסחטם נגדו ויקח ממנו תרומת שמן בטהרה ור"ש אומר שאם נשארו אחר השלמת הגתות מעת לעת ובעת ההיא נשא אליו המפתח בית הבד או הגת בחזקת טהרה והלכה כרבי יהודה:

ושייר קופה אחת יתננה כו' והר"ב העתיק [צ"ל ישייר] ושייר קופה אחת ויתננה כו' וה"ג לה בגמרא פ"ג דחגיגה דף כ"ה:

לעני הכהן. פי' הר"ב דתרומה מועטת כזו כו' אין רגילים לתת אותה אלא לכהן עני. משום דלמשחה בהם כתיב. ואין זה דרך גדולה לעשיר. ומ"מ קשיא אמאי מהמנינן ליה. ובתוס' דחגיגה כתבו דהגורס לעני כהן שבוש הוא בידו. ע"כ. והרמב"ם כתב וז"ל אם נשלם שעת הגתות ונשאר לאדם שארית מן הזיתים אינו רשאי לסוחטן ולהוציא מהן תרומה שמן. לפי שאינו נאמן על טהרתה ולא (תלקח) ממנו כמו שנתבאר בחגיגה. ואמנם יטול מהן התרומה בעודם זיתים (וישאנה) לכהן. ואמרו לעני הכהן ולא אמר לכהן לפי שברוב (שהזיתים) ינתנו לעני למעוטם. ושמן הזית ינתן אפילו לעשיר. ע"כ. והכי מסתברא דמיירי במפריש מן הזיתים מדתנן ושייר קופה. ואין הקופה מחזקת שמן. כדפירש הר"ב בריש פירקין. והיינו נמי דפירש הר"ב בדרש"א מעל"ע של גמר לקיטת הזיתים. דמידי איריא אלא בזיתים ולא בשמן. ובדר"י נמי מפרש הרמב"ם דיוליך לו המפתח מיד. ויבא הכהן ויסחטם נגדו. ויקח ממנו תרומת שמן בטהרה:

הגומר את זיתיו ר"ל ע"ה שגמר למסוק זיתיו. ורוצה לכנסן בבית הבד. לאחר שכבר עבר זמן הגתות. והרי אם יגע בהן אז. לא יהי' יכול להפריש תרומתן בטהרה. מדכבר הוכשרו בבית הבד. ולא יהא נאמן ששמרן בטהרה. מדכבר עבר זמן הגתות [כחגיגה כד"ב]:

ושייר קופה אחת ר"ל מדחשש כנ"ל. להכי כשהביא זיתיו מהשדה לתתן לתוך המעטן שייר קופה א' שלא נתנה להמעטן. כדי ליתן הקופה להכהן. דמדלא הוכשרו זיתים שבה. יוכל הכהן לכבשן בטהרה ויפרוש משמן זה תרומה על השמן שבבית הבד. ואף דאין תורמין מהטהור על הטמא [כרפ"ב דתרומות]. י"ל התם בוודאי טמא. אבל הכא טומאת ע"ה רק ספק הוא. א"נ הכא מדא"א באופן אחר כל שעת הדחק כדיעבד דמי. והרי בדיעבד תרומתו תרומה:

יתננה לעני הכהן ר"ל הקופה שרוצה להפריש בטהרה מהזיתים שהביא מהשדה אותו שיעור יתנוהו לתוך הקופה לעיני הכהן. דאל"כ חיישינן שיטול הקופה מהזיתים שכבר הזיעו והוכשרו. ופליגי תו ר"י ור"ש מתי ימסור המפתח להכהן מאותה קופה. ונמצא דתרווייהו לא פליגי אר"מ. ומיירי בשא"א שימסור להכהן המפתח מכל המעטן. אולם להרמב"ם ה"ג מפריש קופה א' ויתננה לעני הכהן. ר"ל מדהוא ע"ה לא יפריש תרומתו שמן. דהאי יטמא התרומה. אלא יפריש קופה א' לתרומה בעוד שלא הוכשרו הזיתים. אבל משום שכשיפריש תרומתו זיתים. לא ירצה כהן עשיר לקבלו. משום שיצטרך להטריח א"ע עם מעט הזיתים שיקבל לתרומה. להכי עצה טובה קמ"ל. שיתנם לכהן עני שלא יחוש לטרחתו בהן:

ר' יהודה אומר יוליך את המפתח מיד דס"ל דמיד שלקח הזיתים שלא הוכשרו. צריך למסור להכהן המפתח מאותה קופה. דשמא יזיעו ויוכשרו הזיתים שבקופה ביני ביני. וימשמש בהן הע"ה קודם שיעצרם בטהרה. ובתוספתא מוכח דמיד דקאמר ר' יהודה לאו דוקא. אלא כל היום נאמן. דיום א' מצי הבעה"ב הע"ה ליזהר בטהרתן. ולרמב"ם הנ"ל ודאי פליגי ר"י ור"ש אדר"מ. וס"ל שלא יפריש מדבר שלא נגמרה מלאכתו שלא כדין. אלא צריך למסור המפתח להכהן מכל בית הבד קודם שיזיעו הזיתים במעטן. כדי שכשיגיע זמנן לכבשן. יעצור כל הבית הבד בטהרה. ויפריש תרומתו שמן ובטהרה כדינו:

כך פירשתי ע"ד הר"ש והרא"ש והר"ב. אמנם מדקאמר דברי ר"מ. ר' יהודה אומר וכו' משמע טפי דפליגי. ור"מ ס"ל דסגי בשמפריש לעיני הכהן הזיתים שלא הוכשרו. ואין צריך למסור להכהן כלל את המפתח. דמשהפרישה בטהרה מזהר זהיר הע"ה מליגע בהזיתים שבקופה עד שיבוא הכהן ויכבשם בטהרה ויפריש התרומה. ולר"י ור"ש אע"ג שיודע הע"ה שהקופה היא לתרומה ולא יהיה לו חלק בה. אפ"ה כל עוד שלא נתנה לכהן עדיין לתרומה חשבם כשלו וחיישינן למשמושי בהן ולפיכך צריך למסור המפתח להכהן:

אמנם מדהזכיר תנא קופה. ולא קאמר בקיצור ובמפריש יפריש תרומתו זיתים. משמע לכאורה טפי כר"ש דלאו בהפרשת תרומה מיירי. ואין להקשות בין לר"ש ובין להרמב"ם הרי יפריש התרומה שלא כדין דלהר"ש הרי עכ"פ לבסוף יצטרך הכהן להפריש מהשמן הטהור שבקופה על השמן הטמא שבבית הבד. והרי אין מפרישיין מהטהור על הטמא [כתרומות פ"ב מ"א] וגם להרמב"ם קשה הרי אינו רשאי להפריש תרומה מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו [כספ"א דתרומות]. י"ל להר"ש הא דאין מפרישין מהטהור על הטמא. היינו רק בשיש לו טבל טהור וטבל טמא אינו רשאי להפריש מזה על זה. מדמצי להפריש מכל א' על עצמו משא"כ הכא שכל בית הבד טמא. ואם יפריש מהקופה ומהבד מכל אחד על עצמו יפסיד הכהן הרבה. וגם יש ע"ה רבים שדורכין זיתיהן בטומאה להכי כל שעת הדחק כדיעבד דמי [כי"ד צ"א רבינו טו"ז סק"ב] ובזה יתישב נמי להרמב"ם. דמדאי אפשר באופן אחר מותר. ואע"ג שהיה אפשר לעשות כהר"ש ויפריש מדבר שנגמרה מלאכתו עכ"פ משום דגם אז לא יהא כדינו. דהרי יפריש מטהורה על הטמאה. להכי עדיף טפי שיפריש תרומתו זיתיים. ויקחם הכהן לביתו בטהרה. ואין להקשות תו בין להר"ש ובין להרמב"ם. מה הועילו חכמים בתקנתן שיקח מהקופה התרומה ותרומת מעשר בטהרה. עכ"פ אכתי איכא חשש בהמעשר שני שישאר ביד ע"ה. י"ל כיון שהמעשר שני של הע"ה הוא. לעצמו טהרנו דהרי הוא מחזיק את עצמו לטהור גמור:

בפי' רעז"ל ישייר קופה אחת וכו'. אמר המלקט מתוך פי' הרמב"ם ז"ל נראה דגרסינן ושייר בוי"ו:

עוד בפירושו של ר"ע ז"ל ויתננה לעיני הכהן. אמר המלקט כן הוא גירסת הערוך. ועיין בתוס' שם פ' חומר בקדש:

עוד בפירושו ז"ל אלא לכהן עני. אמר המלקט כי כהן עשיר לא ישתדל בדריכתם למיעוטם. ור' יהודה אומר יוליך מפתח לכהן ויבא הכהן שם בשעת הדריכה ויקח תרומת שמן. ור"ש סבר אף בתוך מעת לעת. והיא גירסת הרמב"ם ז"ל ופירושו. ובתוספתא קאמר ר' מאיר יוליך לו את המפתח כלומר תיכף ומיד ותרי תנאי אליבא דר"מ. וביד פי"א דהלכות מטמאי משכב ומושב סימן ג' ושם כתוב כך וז"ל עם הארץ שנפל בית בדו או גתו בשעה שגמרו העם לדרוך והוליך את המפתח מיד לכהן אע"פ ששהה כמה ימים אחר שעברו הגתות הרי הכהן בא ופותח בפניו ומטבילו ודורך ונוטל תרומה בטהרה ואם לא עשה כן לא יטול תרומה מע"ה אלא זיתים וענבים שאינם מוכשרים שאינם מקבלין טומאה. ע"כ: