משנה טהרות פרק ח׳ משנה ט׳

כבר ידעת שקטפרס הוא השטח השוקע לשטח הארץ אלא שאם שופך עליו דבר ירד ויזול:

ואשבורן. המקום המקוער אשר ינוח בו הדבר הנוזל ויתקבץ ואתן לך בזה בשכלך שרש אחד והוא שהמים לבדן זולת שאר המשקין טמאין טהרו במקוה ויטהרו כמו שזכרנו בביצה (דף יז:) באמרם משיקים את המים בכלי אבן לטהרם ועוד יתבאר זה ג"כ בשביעי ממכשירים אמר בזאת ההלכה שאם הובא מקל במקוה יתחבר מים שבמקוה באלה המשקין הטמאין נטהרו כולן ר"ל המשקין אשר במקל וכוונת השקה מגזירת (בראשית כז) ושקה לי בני על צד ההדמות בהיות קצה המטה מתדבק במי המקוה לבד ולא נצטרך שיכנס במקוה וחכמים אומרים עד שיגיעו המשקין כולן תוך המקוה ואז יטהרו ואחר מביא בזאת הכוונה בעצמה הניצוק והוא העמוד הנוזל מכלי אשר יורק ממנו הדבר הנוזל אל הארץ שזה העמוד כולו אינו בדמיון גוף אחד מצד שאם נטמא קצתה נטמא כולו המשל בזה אילו שופך אדם מים ממקום גבוה על השרץ והטיף אחד מעט מן המים ממה שבאויר מזה העמוד הנה אלה המים טהורים ר"ל אשר הטיף וכן אינו חבור לטהרה משל בזה אילו שפכו משקין טמאים ממקום גבוה על המקוה הנה לא נאמר שכל העמוד כולו טהור להיות קצתו במקוה כמו שלא נאמר במקל וכן ג"כ המשקין אשר היו בקטפרס יהיו המים כולן כבר נחו כולן במקום השפל ונשאר זה השטח הנשפך בו משקה טופח לבד כמו שקדם קודם זה באמרו משקה טופח מלמטן כי בהיות השיפוע חלקלק לא ינוח בו זולת זה השיעור מן ההטפחה ולא נחשוב גם כן כל המשקה טופח שעל גבי הקטפרס מחובר מעת שנטמא קצתו נטמא כל המשקה אשר על זה השטח או אם הגיע קצתו במקוה שטהרו המשקים כולן אמנם אם היה מקוה מקוער ובו משקים אמנם משקים טהורין או יותר מעת תתחבר טומאה בקצתו נטמא כולו וכן אם הגיע קצתו במקוה טהור כולו לפי שלא יטהרו המים כשיתערבו במי מקוה התערובת אלא כשיודבק במי מקוה בשטח משטחי אלו המים הטמאים לבד כמו שהתבאר בביצה (שם) ולזה אם היו אלו המים הטמאים באשבורן ומגיע קצתו בתוך המקוה הנה כל מי מקוה שטח משטחי אלה המים אשר בתוך הכלי כי אשבורן הוא כלי בלי ספק וזה מבואר אצל המאמינים והלכה כחכמים:

מקול שהיא מלאה משקים טמאים. אע"פ שמצינו במשנה י"ז פי"ז דכלים. מקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגלית בכאן. אין נ"ל לפרש שהוא חלול ונתמלא בו מים* אלא מיירי שעל פני כולו נתמלא במשקים טמאים. וכן מצאתי בפי' הרמב"ם בנא"י שכתב המקל אם נשרה במשקים טמאים כו':

משקים טמאים. אין הכוונה כל המשקים ואפי' המכשירים אלא ר"ל בכאן המים בלבד. שאין השקה מועלת אלא למים בלבד. וכדפי' הר"ב במ"ג פ"ב דביצה:

הנצוק. פי' הר"ב קלוח צנור וכו' ור"ל שמערה מכלי טהור לכלי טמא וע' במ"ט וי' וי"א פ"ה דמכשירין:

והקטפרס. עמ"ש במ"ח פ"ו דמקואות:

ומשקה טופח. פי' הר"ב שאין בו כל כך משקה כו' שיוכל להטפיח דבר אחר. משמע דאם טופח ע"מ להטפיח דמחבר. וקשה מדתנן במ"ז וט' פ"ו דמקואות עירוב מקואות כשפופרת הנוד וכו' וכן מוכיחין כמה משניות. והר"ש נתלבט בזה מאוד וכן התוס' דיבמות פ"ק דף ט"ו ופ"ב דגיטין דף י"ו אבל בפ"ב דחגיגה דף כ"א (ד"ה כעובייה) העלו דיש לחלק וליישב כל המשניות. דבקרקע שוה היכא דליכא כותל כלל סגי בטופח ע"מ להטפיח. והיכא דאיכא נקב בכותל בעינן (קליפת שום) כרוחב שפופרת הנוד. וע"ג כותל סגי כקליפת השום וע' לעיל בספ"ז:

והאשבורן. פי' הר"ב מקום עמוק שנקוו בו מים. וז"ל רש"י בפרק כל שעה (פסחים דף מ"ב) אשבורן לשון שבירה שמשתבר הקרקע ונאספים המים שם עכ"ל:

מקל שהיא מלאה משקין טמאין ר"ל שהיו מים טמאים טופחין על פניו שבחוץ. מיהו דוקא מים טמאים. הא שאר משקין טמאין. לא מהני להו השקה [כביצה דיז"ב]. וטהורים הו"ל לסיים. דהיינו המשקין שעל פני המקל. אלא משום דהמשקה טופח שעל פני המקל לא חזי לכלום. ואין נ"מ מידי אם הן טהורים או טמאים. אלא משום שכל עוד שהמשקה טמא טופח על פני המקל. הרי המקל בחזקת טמא. שכל האוחזה יטמא ידיו. וכשיגע שם כלי או אוכלין. יתטמאו להכי קאמר טהורה ר"ל שאחר שהשיק קצה הא' מהמקל. גם המים שבקצה הב' הוטהרו בהשקה. דלענין השקה אמרינן קטפרס חיבור. ולפיכך המקל בכל מקום שיגעו בה טהרות, טהורים [ומצינו במקל גם לשון נקבה כגון מקל שבראשה משקין [טהרות פ"ד] וגם במשנתנו גופה כולה נקט למקל בלשון נקבה. אבל מצינו בו גם לשון זכר. מקל שיש בו בית קבול מזוזה [כלים פי"ז מט"ז]. ומצינו כמה מיני כיוצא בו שנקראים לפעמים בלשון זכר ולפעמים בלשון נקבה. ובל"ז הרי ידוע הכלל בלה"ק דכל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. כמ"ש רש"י פרשת וישלח]. ואע"ג דלקמן במשנה תנן הניצוק והקטפרוס אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. ודוחק לומר דר' יהושע פליג אהאי כללא. נ"ל דלר' יהושע שאני השקה. דכיון דרק מטעם זריעה מטהר [כפסחים לד"ב]. והרי כל זרוע נטהר משהושרש. אף שאין כל הגוף זרוע. ורק קצת ממנו. כשתילין טמאין ששתלן [תרומות פ"ז מ"ט]. ומה"ט גם שלג שנטמא והשיק מקצתו. נטהר כולו [כנדה יז"א]. א"כ מה"ט גם קטפרוס חבור בו. מיהו דוקא מקל. שהוא פשוטי כלי עץ שאמקט"ו. ואפילו טומאת מדרס אינו מקבל. משום דרק לתרוצי סוגיא הוא דעביד [כשבת סו"א]. אבל שאר כלי שיש לו בית קבול. ופני החיצון של הכלי מלוחלחין במים טמאים. אפילו השיק מקצתו. לא נטהרו המים שע"ג פני הכלי. דהרי נטמא הכלי מהמים תחלה. והיא חוזרת ומטמאת המים שעל פניה אף לאחר השקה:

וחכמים אומרים עד שיטביל את כולה דס"ל דגם לענין השקה לא מהני קטפריס:

הנצוק קלוח מים שיורד באויר כעמוד. שמתהווה כשמערין משקה מכלי אל כלי:

והקטפרס הוא בלשון יון ממש קלוח מים ששוטף בכח הזוחל על מקום מדרון:

ומשקה טופח שיד הנוגע בו אינו מטפיח לדבר אחר מחמת מיעוטו:

אינן חבור לא לטומאה דאם היה הלח ההוא דבר המטמא באהל. כגון דם המת. והאהיל על מקצת השיעור טהור [כאהלות פ"ג מ"ג]. וכ"כ בהי' משקין טהורים. ונגע תחתית הקלוח בטומאה. הקולט מהקלוח באויר. טהור מה שקלט. ובנגע טומאה באמצע הקלוח מכאן ומכאן טהור. ואע"ג דכל טפה נעשית ראשון כשנגע בחברתה שנטמאה. ונעשית גם היא ראשון, ונטמא הכל. י"ל דמשכח"ל בטבו"י שנגע בקלוח משקה תרומה. דמשקין שנטמאו מטבו"י פסולין ואין מטמאים לשום דבר. א"נ נ"מ לקטפרס שתחת ג' בצקות שבין כולן כביצה [וכמ"ח] (רב"א):

ולא לטהרה כבמקל לעיל שלא הוטהר העליון. וכ"כ אינו מצטרף למ' סאה במקוה. אבל טופח על מנת להטפיח הו"ל חיבור למקוה בקרקע שוה. וביש כותל מפסיק. צריך שיתחברו למעלה כקליפת השום. ובמחוברים יחד ע"י נקב שבכותל. צריך שיהיו מעורבים ע"י הנקב שבכותל כעובי שפופרת הנוד [כפרה פ"ח מ"ח]:

והאשבורן מים העומדים מכונסים:

ותמוהין כאן דברי רבינו תוי"ט. שכתב שאין צריך לפרש כאן שהמקל חלול ונתמלא בו מים. וכמקל שיש לו בית קבול מרגליות ומזוזה. אלא מיירי שכל פני כולו נתמלא במים טמאין. עכ"ל הטהור. ובמחילת כבוד רבינו מאי אין צריך דקאמר. וכי אפשר לאוקמי למשנתנו כן. והרי בשיש בו בית קבול. נטמא הוא עצמו מהמשקין הטמאין. וחוזר ומטמא להמשקין שהושקו. וצ"ע:

וא"ת לרבנן דס"ל דאין קטפרוס מועיל בהשקה. א"כ האיך אפשר שיועיל השקה בכרי שלג שנטמא [נדה י"ז א']. י"ל דהתם מיירי בשהשלג מונח תוך כלי. דאז הכלי מצרפו. וכן כתב רש"י התם. ואי"ל א"כ נטמא הכלי מהשלג הטמא. י"ל דכיון דשלג לא חשיב משקה רק בשחישב עליו למשקה. וכדקאמר התם. וגם לא דמי כלל למשקין של זב וזבה להכי לא גזרו עליו שיטמא כלי. ואע"ג דעכ"פ הא שיהי' כל מה שבכלי מצורף ויחשב כגוף א' הוא רק מדרבנן [כרמב"ם פי"ב מאהט"ו ה"ז] והאיך יועיל בהשקה לטומאה דאורייתא. י"ל כל מקום שהחזירו לך חכמים. משלך נתנו לך [כשלהי עירובין]. וה"נ דלהני השקה למשקין טמאין. רק מדרבנן הוא. תדע למ"ד דס"ל [פסחים דף ט"ז א'] דאין טומאה למשקין כל עיקר. כיון דאין מקבלין טומאה מנ"ל השקה. וכי ס"ד דפליג עם אידך מ"ד אם השקה דאורייתא או דרבנן. ואפילו למאי דקיי"ל כאידך מ"ד דמשקין אין מקבלין טומאה דאורייתא. רק דלטמאו דברים אחרים הוא מדרבנן [כרמב"ם רפ"ז מאהט"ו]. עכ"פ כיון דלא שייך השקה רק למים של חולין. דאילו של קודש. כמי נסוך לחג או מי חטאת. הרי באמת לא מועיל להו השקה [כפסחים לד"ב]. אע"כ דלא שייך השקה רק במים דחולין שנטמאו והרי במים חולין טמאין לא נ"מ מידי מדאורייתא אם טמאין או טהורין הן. דאי לענין שתייתן. הרי מדאורייתא אפילו טהור גמור מותר לאכול ולשתות מאכלין ומשקין טמאין ונשאר בטהרתו. ורק חכמים גזרו שכשאכל חצי פרס אוכלין טמאין או שתה רביעית משקין טמאין. אפילו הן שניים. הרי הוא שני לטומאה עד שיטבול [כרמב"ם פ"ח מאהט"ו ה"י וי"א]. ואת"ל דעכ"פ נ"מ דכשהמים טמאין וטמאו למאכלים ומשקין. ג"כ ליתא. דהרי קי"ל דמדאורייתא משקין טמאין אין מטמאין לשום דבר [כרמב"ם רפ"ז מאהט"ו] ורק חכמים גזרו שיהיו חמורין גם מאוכלין טמאין. ויטמאו גם לכלי מגזירת מעיינות הזב [כשבת יד"ב]. ואת"ל א"כ לענין מה באמת אמרינן משקין מקבלין טומאה מדאורייתא. הרי לא נ"מ מידי בטומאתן או בטהרתן. י"ל דהיינו רק לענין מי נסוך דחג ומי חטאת. דמדנטמאו מדאורייתא אפסלי להו. אבל משקין חולין לא נ"מ מידי מדאורייתא אם נטמאו או לא. ורק עכ"פ נ"מ לן טובא לענין מילי דרבנן. דהיינו שיטמאו לאוכלין ולכלים ושיתטמא האוכלן והשותן. ושיטמאו ידי טהור שנגע בהן. ולכל הא מהני למים השקה. להנצל מכל טומאה דרבנן. וכיון דכל השקה שלהן מדרבנן. הם אמרו והם אמרו דלהני בהו צירוף כלי שג"כ הוא מדרבנן. ודו"ק:

וקשה הרי גם קלוח טהור שבא על השרץ. אם קלט אדם מהקלוח ההוא באויר, טהור [כרמב"ם רפ"ז מאוכלין]. אנא נ"ל דכיון דהא דמשקין מטמאין משקין רק מדרבנן הוא [כפסחים י"ח א'] דמדאורייתא אין משקין טמאין מטמאין לשום דבר. וכ"כ הא דמשקין שנוגעין אפילו בשום תולדות הטומאה יהיו ראשון. ג"כ רק מדרבנן הוא (כשבת י"ד ב'). לפיכך לא החמירו בהו כולה האי לומר גבייהו ניצוק חיבור. ועמ"ש בענין זה בפ"ד (מקואות פ"ג מ"ב סי' ט'):

הנצוק והקטפרס ומשקה טופח. כתב המרדכי בשבועות בשם תוס' ז"ל דבגיטין דהא דתנן הנצוק והקטפרס אינם חבור לא לטומאה ולא לטהרה פי' ר"ת ז"ל דהיינו דוקא מי גשמים דעתידין לפסוק אבל מי נהר שאין עתידין לפסוק הוי חבור טופח ע"מ להטפיח מיהו צריך שיהא הנקב כשפופרת הנוד ע"כ.

והכריח ה"ר יונה ז"ל בברכות פרק אלו דברים דלטבילת הגוף נצוק וקטפרס לא הוו חבור אבל לטבילת ידים הוו חבור וע"ש בפ' בתרא דע"ז בהר"ן ז"ל בדף שפ"ג שהביא שם דעת הרמב"ן ז"ל שפי' דהא מתני' ר' יהודה היא והביא ראיה משם פ' שני דגיטין והוא הר"ן ז"ל דחה ראייתו וכתב דנהי דההיא מתני' דאם רגליו של ראשון נוגעות במים דבפ"ז דמקואות סי' ו' מוכחא דר' יהודה אית ליה לענין מקואות נצוק חבור כל היכא דאיכא למימר גוד אחית אפ"ה מתני' דהנצוק והקטפרס לא מוכח דכר' יהודה אתיא כדי שנצטרך לומר דכי קתני דנצוק אינו חבור דוקא כשאין סוף הקלוח לירד אלא אפשר דכרבנן מיתוקמא וכי קאמר דנצוק אינו חבור אפילו בשסופו לירד קאמר ודכוותה אמר רב הונא בגמ' דביין נסך כי ה"ג הוי חבור ועוד שאפילו תרצה לומר דההיא דנצוק והקטפרם ר' יהודה נמי מודה בה אפשר דכי קאמר דנצוק אינו חבור לטהרה לאו לענין מקואות קאמר אלא לענין השקה וכי אית לי' לר' יהודה דנצוק חבור כל היכא דאיכא למימר גוד אחית דוקא לענין מקואות ור' יהודה היא עכ"ל ז"ל וכן כתבו התוס' בשם ר"י ז"ל שם ריש פרק שני דגיטין. ועיין במ"ש בפרק בתרא דע"ז סוף סימן ז' ומשם תדע ותשכיל מימרת רב הונא:

והאשבורן. פי' הרמב"ם ז"ל אשבורן הוא כלי בלי ספק וזה מבואר אצל המעיינים. וכתב הרא"ש ז"ל אשבורן היא גומא לשון שבר ארץ מלחה שנתבקעה ונקוו שם המים הוי חבור לטומאה ולטהרה אם אשבורן מחבר שני מקואות חסרים הוכשרו וכן אם חבר כלי מלא משקים טמאים לאשבורן הסמוך למקוה טהרו כאילו השיקן למקוה ולענין טומאה שלא שייך להזכיר מים שבגומא לענין חבור כיון שמים שבתוך הגומא לא מקבלי טומאה כדאיתא בריש מקואות דמים מחוברין לאו בר קבולי טומאה נינהו היאך יחברו יחד מים שבשני גומות לטומאה אלא לענין טומאה מיירי במים שבשני כלים ונוגעים בשפת הכלי זה לזה הוי חבור ונטמאו זה עם זה וכל בית כנוס מים מכנהו בלשון אשבורן לפי שהוזכר אשבורן אצל מקוה א"נ הא דאמרן בריש מקואות דמים מחוברין לא מקבלי טומאה היינו מי גבים שנקוו מעצמן אבל השופך מים לתוך גומא בר קבולי טומאה נינהו וכן מוכח בפ"ק דפסחים גבי משקי בי מטבחיא דכן לא שנו אלא בקרקע ובקרקע נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית דחזי להטביל בה מחטין אבל לא הוי רביעית טמאים. ע"כ: