משנה טהרות פרק א׳ משנה ה׳

כבר בארנו בפתיחה שאשר יטמא באב מאבות הטומאה הוא ראשון ואשר יגע בראשון שני ואשר יגע בשני שלישי ושהראשון והשני והשלישי והרביעי כולן יקראו ולד הטומאה ושם ביארנו ג"כ שהיות אוכל מטמא אוכל אמנם הוא מדרבנן אמנם מן התורה אין אוכל מטמא אוכל ועוד יתבאר בפ' אשר אחר זה ששלישי של תרומה הוא עצמו פסול אך לא יטמא זולתו ולכך יקרא פסול ואין שני של תרומה מטמא שלישי וכבר ביארנו זה בפתיחה ולא תסור ממך זאת הכונה ולא תצטרך לכופלה עתה ואם יהיה השיעור אשר יטמא טומאת אוכלין הוא כביצה מקובץ מאוכל ראשון ושני ושלישי או מאוכל שני ושלישי הנה יטמא כקל שבשניהן כמו שהתבאר אמנם אם היה כביצה מזה וכביצה מזה הנה המקובץ מהן יטמא כחמור שבשניהם וזה מבואר לפי שבזה הקבוץ מזה החמור השיעור אשר יטמא ואם נחלקו אחרי התערבם הנה יטמא כל אחד מהם כקל שבשניהם לפי שכבר שב זה השיעור המצומצם ר"ל אשר הוא כביצה מעורב מקל וחמור ולכן יטמא כקל שבשניהן:

אמרו נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר של תרומה הנה ישיבוהו שני להיות המקובץ מהן ראשון ואם יהיה ככר של תרומה (שני) אינו [צ"ל פסול] פוסל אמנם הוא טמא ויטמא ככר של תרומה אחר אם נגע בו וישיבהו שלישי וזה הככר האחרון אשר יהיה פסול כמו שבארנו ואמרו ועשאוהו שלישי ביאר ששני עושה שלישי בתרומה:

האוכל שנטמא וכו' מצטרפים וטעמא כתבתי במשנה ד' פ"ד דמעילה [ד"ה האוכל]:

האוכל שנטמא באב הטומאה דהו"ל האוכל ראשון:

ושנטמא בולד הטומאה דהו"ל האוכל ולד ולד:

מצטרפין זה עם זה לטמא אחרים כשיש בשניהן יחד כביצה:

כיצד הא דשואל כיצד. לאשמעינן דדוקא באין כביצה בכל א' מצטרפים כקל שבשניהן. הא ביש כביצה בכל א' מצטרפין לטמא כחמור שבשניהן בכל מקום שיגע בהגוש של התערובות:

וכחצי ביצה אוכל שני שבללן ומעכן לגוש א', וכחצי ביצה דנקט לאו דוקא. דאפילו יש מהחמור רוב הכביצה אפ"ה דינן כהקל:

שני ר"ל התערובת הזה הוא שני לטומאה ואינו פוסל חולין. ורק תרומה שנוגעת בה נעשה שלישי. וה"ה בשלא מעכן זב"ז. ואפילו הב' חצאי זיתים הן פרודים זמ"ז. אפ"ה כשנגעו שניהן בככר תרומה נעשית שלישי [כטהרות פ"ט מ"ט]. ואין חילוק בין בללן ללא בללן רק דבלא בללן אמ"צ רק כשיגע ככר התרומה בשניהן. אבל בללן ומעכן יחד סגי בשתגע התרומה בצד א' מהגוש דכולו כגוף א' חשיבא. דאע"ג דחיבורי אדם אינו חיבור [כרמב"ם אוכלין פ"ו הי"ג] מיעכן שאני. א"נ הכא בנתחברו ע"י ז' משקין:

שלישי ואינו פוסל תרומה. וה"ה כשיש כביצה יחד גם מראשון ושלישי שבללן. הרי התערובות שלישי. ואפ"ה לא נקט כן לרבותא. מדבעי למנקט התערובות לפי סדר המדרגות דהיינו ראשון ושני. שני ושלישי. [מיהו מדלא נקט נמי שלישי ורביעי וכדנקט באמת הרמב"ם [אוכלין פ"ד הי"ב], נ"ל דה"ט, משום דרק בחולין קמיירי. ואם כן בשלמא שלישי משכח"ל בחולין שנעשו על טהרת תרומה דדינה כתרומה. אבל רביעי בחולין לא משכח"ל. מדקיי"ל חולין שנעשו על טהרת קודש לאו כקודש דמי [כלקמן פ"ב מ"ד]. ומכאן נ"ל ראיה להרמב"ם [פי"א מאהט"ו ה"ט] ודלא כהראב"ד דפליג התם עליו ועיין ברכ"מ שם]:

ראשון מדהן גוש א' והרי יש תוך הגוש ראשון. ולפיכך לא אמרי' בכה"ג חיבורי אדם אינו חיבור [ועיין רמב"ם אוכלין פ"י]. ומה"ט נקט הכא שבללן. דאי בלא מעכן יחד פשיטא דהנוגע בו נעשה שני. וה"ה בכביצה ראשון וכחצי ביצה שני שנבללו ונתמעכו יחד. כיון שיש בהתערובות כביצה שלם מהראשון דינן כראשון. רק נקט הכא ובמשנה ו' שהיה גם בהקל כביצה. מדבעי למתני בתר הכי דכשחלקן. אז דין החלק כהקל. ואילו כשלא היה בהקל כשיעור אם יחלק אח"כ התערובות. לא יהא בכל חלק כשיעור לטמא אחרים מהראשון. ולא יהא נ"מ אז אם יהיה דין כל חלק כהחמור או כהקל. ואע"ג דאכתי יהיה נ"מ כשיערבו שוב עם חמור. לענין להשלים שיעורו. לא רצה תנא להאריך בזה. וכדלא נקט מה"ט חילקן ברישא. בהיה בכל א' כחצי ביצה. משום דגם שם אין נ"מ באיזה מדריגה של טומאה יהיה כל חלק. אם לא כשישלים עליו מן חמור [ודו"ק].

זה שני וזה שני מדבללן קודם שחלקן. הרי יש בכל חלק רק חצי שיעור מהראשון. וחצי שיעור מהשני. ומצטרף כקל שבשניהן:

נפל זה לעצמו וזה לעצמו שנפל השני אחר שהסיר הראשון:

פסלוהו ונעשה שלישי:

נפלו שניהן באחד לאו דוקא. אלא ר"ל שבעוד שנגע זה בהתרומה. נגע בה גם האחר. ואפילו בב' מקומות [כפ"ג דאהלות] רב"א:

עשאוהו שני ואע"ג דאוכל פרוד אמ"צ לכביצה [כפ"ג מ"ב]. היינו באין כולן נוגעין בגוף א'. או במשקין שמחוברין יחד [כלקמן פ"ח סמ"ח ופ"ט מ"ט]. אבל הכא הרי כולן נוגעין בהככר [ועיין מ"ש בס"ד לקמן פ"ג בבועז סי' ד']:

האוכל שנטמא וכו' זבחים דף ל"א ס"פ קבלה וכתב שם רש"י ז"ל אוכל חצי ביצה שנטמא באב הטומאה וחצי ביצה אחרת נגע בולד הטומאה מצטרפים זה עם זה לטמא בקל שבשניהם וא"ת אי בדלא הוה ביה שיעורא מעיקרא היאך קבל טומאה מאב הטומאה מתחלתו. תשובה לדבריך שהאוכל מקבל טומאה בכל שהוא אבל לטמא אחרים צריך לכביצה וברייתא שלימה היא בתורת כהנים כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל מלמד שמיטמא בכל שהוא יכול יטמא אחרים בכל שהוא ת"ל אשר יאכל דהיינו כביצה כדילפי' בפ' בתרא דיומא אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת עכ"ל ז"ל ותוס' ז"ל כתבו ולפי' ר"ת שפירשתי [הגה"ה פי' גבי תירוצא דאיכא התם בגמ' דהכא איכא שיעורא וכו' עיין שם]. למה שפירש בקונטרס דאוכל מקבל טומאה בכל שהוא והארכתי בפ' המצניע עכ"ל ז"ל. ואיתא למילתייהו ר"פ המצניע ושם כתבו שרש"י ז"ל חזר בו בכריתות גבי פרה מטמאה טומאת אוכלין. ומ"מ כיצד חצי ביצה אוכל ראשון וכחצי ביצה אוכל שני שבללן זה וזה שני. כחצי ביצה אוכל שני וכחצי ביצה אוכל שלישי שבללן זה וזה שלישי:

כביצה אוכל ראשון וכביצה אוכל שני שבללן. זה וזה ראשון חלקן וכו'.

כחצי ביצה אוכל שני כחצי ביצה אוכל שלישי האי דנקט תרי בבי לאשמועי' דאפילו בתרומה דשייך בה שלישי הולכין אחר הקל:

נפל זה לעצמו וזה לעצמו על ככר וכו' פי' שסילק הראשון קודם שנפל השני:

נפלו שניהם כאחת והה"נ בזה אחר זה אם נפל השני בעוד הראשון עליה שניהם כאחד קרי ליה דהדרי ומצטרפי ראשון שבזה ושבזה: