משנה שקלים פרק ח׳ משנה ב׳

כל הכלים הנמצאין כו': שלא כירידתן עלייתן לפי שהם כשמורידין אותן לטבילה הם טמאים וכשמעלין אותן הם טהורים ויתבאר לך זה ממקום הכלי ותכונתו אם נפל בשעת הירידה או בשעת העלייה:

ומגריפה כלי שמקבצים בו עצמות המתים. ומריצה הוא כלי שהיו מכתתין ומרצצים בו העצמות כדי שיכנסו בסל להוליך אותן ממקום למקום וזה השם מגזרת ותרץ את גלגלתו ולחוזק טומאתן היו בחזקת טומאה והלכה כרבי יוסי כי העיקר אצלנו לא גזרו על הכלים בירושלם אבל חוץ לירושלם כל הכלים הנמצאים בחזקת טומאה שמא הם מדרס הזב או טמאים במת וזו גזירה מדבריהם:

כל הכלים הנמצאים בירושלים כו'. דחוץ לירושלים גזרו כדתנן פרק ד' דטהרות:

דרך ירידה כו' טמאים. הא דכל העיר טהורין ודתנן דרך עליה טהורים דייק הכי הא דגזייתא [טמאים] פירוש מבואות קטנות שהיו סמוך לדרך ירידה ועלייה ופעמים שהיו יורדין דרך אותם מבואות ופעמים עולין והנהו טמאין מספק. גמ' פסחים דף י"ט ע"ב:

[*שלא בדרך ירידתן עלייתן. והר"ב העתיק שלא כירידתן עלייתן וכן הוא במשנה שבסדר ירושלמי]:

רבי יוסי אומר כולן טהורים. פירש הר"ב דלא גזרו כו' וצריך לומר דירידה לבית הטבילה לא הוי הוכחה כולי האי כמו אמצע הדרך לענין זבים דלעיל דמודה ר' יוסי דגזרו:

מריצה. פירש הר"ב שרוצצים כו' וזה השם מגזרת ותרץ את גולגלתו (שופטים ט' נג) הרמב"ם*):

כל הכלים הנמצאין בירושלם דחוץ לירושלים כל הכלים הנמצאים בכל מקום טמאין מספק [שם]:

שלא בדרך ירידתן עלייתן דב' דרכים היו למקוה, כדי שלא יתטמאו העולין מהיורדין:

ר' יוסי אומר כולן טהורין דלא גזרו על ספק כלים בירושלים ובדרך ירידה נמי ספק הוה, דגם טהורים מצויין שם:

חוץ מן הסל והמגריפה [שויפעל]:

והמריצה הר"ב פי' שהוא כלי שמרצצין ומשברין בו העצמות, ולא ידענא מנא לי' שיהא מותר לבזות עצמות אביו ואמו כל כך [והרי תניא באבל רבתי [פי"ב] אין מפרקין את עצמות ואין מפסקין הגידין. והכי פסקינן ג"כ [בי"ד ת"ג ס"ו] ובירושלמי אמרי' שהוא טס ברזל שמריץ בה אבנים לבית הקברות, ור"ל לפע"ד שמביא בה אבנים לקברות, או ר"ל שמשבר בה אבנים הצריכים בקברות, ורגיל שנוגע בה בעצמות:

[ואילה"ק הרי רישא וסיפא סתרי אהדדי דמבבא דבדרך ירידה טמא, משמע דבשאר דוכתי דליכא הוכח' לטומ' טהור, ומסיפא בדרך עליי' טהור, משמע דוקא באיכא הוכחה לטהרה טהור, הא בשאר דוכתי טמאי'. י"ל דסיפא ממעט רק מבואות קטנות, שעולין וגם יורדין דרך שם, במצאן שם טמאין, משא"כ בשאר העיר טהורין [פסחים י"ט ב']. והא דנקט בסיפא דרך עלי', והרי אפילו בכל דוכתא דליכא הוכחה לטהרה נמי טהור. וטפי הו"ל למנקט בסיפא, שלא בדרך ירידה טהור, והוה נמי ממעט מבואות הקטנות שעולין ויורדין דרך שם. נ"ל משום דמתני' ר"מ היא דחייש למיעוטא, להכי קמ"ל רבותא דאפילו בדרך עליי' נמי טהור, אף דבדרך המקוה נאבד, לא נימא סמוך מיעוטא שטועין ומורידין בדרך עליי' לחזקת טומאה של הכלים, ואתרע לה רובא שעולין בדרך זה, וקודם שטבל נאבד, קמ"ל דהכא שאני דהו"ל מיעוטא דמיעוטא, ובכה"ג גם ר"מ מודה [כע"ז דל"ד ב']. והיינו נמי מה דסיים תנא וקאמר, "שלא כדרך" וכו', ור"ל דמה"ט לא חיישינן שטעה בהליכתו, ולפיכך הו"ל מיעוטא דמיעוטא. ומכ"ש במצא בעור דטהור]:

כל הכלים וכו' בפסחים פ"ק דף י"ט ואמרי' דרישא דוקא דדרך ירידה טמאים הא בכל העיר טהורים דלא גזרו על ספק כלים בירושלם והא דתנן בסיפא בדרך עליה טהורין אתי למעוטי גזייתא פי' רש"י ז"ל מבואות קטנים שהיו יורדין דרך אותן מבואות ופעמי' היו עולין והנהו טמאים מספק שהרי מתחלה טמאים היו ספק נפלו בירידה ספק בעליה ומספיקא לא נפקי מטומאה ואוקמינהו אחזקתייהו אבל שאר כלים בעיר ספק נטמאו ספק לא נטמאו לא גזרו עליהם מספק ע"כ: ובירוש' תני אבא שאול היה קורא צפרן מ"ד צפרן שהיא דומה לצפרן מ"ד מריצה שהיא מריצה את האבן לבית הקברות ופי' הר"ש שירליו ז"ל מריצה הוא מטה ברזל ארוך כמו אמה וחצי או שתים וראשו חד כצפרן ועוקרין בו האבנים מן החומות הבצורות והכי איתא בילמדנו בפרשת פקודי מה עשה נטל את הצפרן של ברזל והיה מכניסו תחתיו אמת מתוך שאני מפיל את הבסיס האדריונטי נופל ע"כ. ומ"ד מריצה שהיא מריצה את האבן לבית הקברות פי' שמצדדין בו את האבן מעט מעט להיותה גולל על הקבר: