משנה שקלים פרק ד׳ משנה ה׳

מותר הקטורת מה היו עושין כו': אין ספק כי הקטורת שעושין לוקחין אותה מתרומת הלשכה וזה נכלל מדבריהם שאמרו בראש הפרק וכל קרבנות הצבור וכשישאר ממנה מותר יותר על מה שאנו צריכים לשארית שנתנו כי ידוע הוא הסך שמקריבין ממנו בכל יום כמו שנבאר בתחלת כריתות (אי) נקח מתרומת הלשכה כמו שכר האומן העושה הקטורת כמו שאמרו:

ואמרם מתרומת הלשכה היו מפרישין ממנה שכר האומנין ומיד יחזור אותו השכר חולין בלא ספק ואח"כ מחללין המותר שנשאר מן הקטורת על שכר האומנין שחזר חולין ויחזור אותו השכר קדש ומחזירין אותן לתרומת הלשכה והמותר שנשאר מן הקטורת חולין ותנתן להם בשכרן וחוזרין ולוקחין אותו מהם בסוף השנה מתרומה חדשה ומסתפקים ממנה בשנה הבאה ובתוספתא דמעילה שאין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות כיצד הן עושין מפרישין שכר האומנין וכו' ואם כלתה השנה ולא נתקבצה תרומה חדשה ונצטרך לקטורת נקח אותו הקטורת מהם בתרומה ישנה ומקטירין אותו:

מותר הקטורת כו'. פירש הר"ב להקטירה. כלומר כדי להקטירה כו' ול' רש"י להכשירה בפ"ק דשבועות דף י' ע"ב. ומ"ש הר"ב שהיתה נעשית שס"ח מנים צא וחשוב בסדר פטום הקטורת. וברייתא היא פ"ק דכריתות דף ו'. ופירש הרמב"ם בריש כריתות דהלכה למשה מסיני הם משקל הסממנים. ומ"ש הר"ב דבכל שנה פשוטה היה מותר. ואף על פי שהיו צריכין למלאות מהן לשנים מעוברות מכל מקום צריכין היו לחדש בר"ח ניסן כדי שיהיו מתרומה חדשה. תוספות פ"ק דשבועות:

מפרישין ממנה שכר האומנים. פירש הר"ב [*ומזכין המעות כי'] והרי הן חולין. דבלא חולין א"א לפדותה ממעות תרומה החדשה. שאין הקדש מתחלל על הקדש כ"כ רש"י בשבועות לעיל מהך מתניתין דמייתי התם. ומ"ש הר"ב ואע"פ שאין הקדש כו' דב"ד מתנה כו' הכי איתא בגמרא דשבועות. ובריש פרקין פירש טעם אחר:

ומחללין אותה על שכר האומנין. פי' על המעות שהופרשו לשכר האומנים ובנ"א גרס בהדיא מעות האומנין [*וכן היא הגירסא שלנו לקמן במשנה ו']:

ולוקחין אותה מתרומה חדשה. וכתבו התוספות וא"ת למה לי כולי האי. יתנו הקטורת מתחלה לאומנין בשכרן. ומיהו לבן עזאי דלקמן דאמר אין הקדש מתחלל על המלאכה ניחא. ואפילו לרבי עקיבא נמי דאמר [הקדש] מתחלל על המלאכה ה"מ בקטורת דיחיד כגון במקדיש נכסיו כו' כדלקמן אבל בקטורת של צבור החמירו טפי א"נ הכא איירי בשכר פטום אומני הקטרת של שנה חדשה וצריך לתן להם מתרומה חדשה ע"כ:

מותר הקטרת דהלכה למשה מסיני שהקטורת יהיה במשקל שס"ח מנין, ואפ"ה אין מקריבין ממנה רק שנ"ד מנין, דהיינו לשנ"ד ימים של שנת הלבנה, מנה לכל יום, ועוד ג' מנין שמקטירין לפני ולפנים ביו"כ. נשארו י"א מנין, והן מותר הקטורת לשנה:

מה היו עושין בה להכשירו לשנה הבאה דהרי כשהגיע א' בניסן לא הי' רשאי להקטיר מהקטורת דאשתקד:

מפרישין ממנה שכר האומנין ר"ל מפריש ממותר הקטורת כשיעור הראוי לשכר האומנין של מפטמי הקטורת דאשתקד, שהן ראויין ליטל שכרן מתרומת הלשכה, ואע"ג דהקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל [ב"מ דנ"ז], א"כ למה יפרישו דוקא כשיעור שכרן. י"ל דה"מ בדיעבד, או בשעת הדחק דגם לכתחילה כדיעבד דמי [ש"ך י"ד ל"ג סקי"א ורט"ז י"ד צ"א סק"ב] אבל הכא דלכתחילה צריך שיהיה כשיעור שכרן דוקא. [ולהכי נקט "ממנה" ולא נקט מפרישין אותה. כך נ"ל. ולרבותי שפירשו דהך ממנה דנקט מתני' ר"ל מפרישין מתרומת הלשכה וק' קו'. התוס' [שבועות ד"י ע"ב], דהרי תרומת הלשכה אכתי לא נזכרת במשנה, ומה "ממנה" שייך כאן. ותוס' התם כתבו דל"ג הכא מלת ממנה ולפע"ד אפשר לקיים גי' הספר, וכדמוכח במ"ו דקאמר מפרישין מהן, דוודאי אקטורת קאי, ה"נ כן]:

ומחללין אותה ר"ל מותר הקטורת שהפרישו:

על שכר האומנין יחללוה על שכר מפטמי הקטורת שהפרישו ממעות תרומה הישנה, ואע"ג דקודש על קודש אי אפשר שיתחלל, לב ב"ד מתנה אז כשהקדישו המעות, שתיכף כשיפרישום לשכר האומנים יהיו חולין כאילו כבר זכו בהן האומנין ] [תוס' שבועות שם ד"ה מפרישין שכר], ואי"ל עכ"פ כל קדושת הגוף אינו מתחלל. והרי קטורת קדושת הגוף ניהו. י"ל שגם בקטורת לב ב"ד מתנה מתחלה כשקונהו, שאותן י"א מנין היתרין, לא יקדשו קדושת הגוף [ש"ס שם]. ולפיכך אפשר שפיר לחלל הקטורת על המעות שהן חולין, וכשיחללום יהי' הקטורת חולין והמעות יהי' אחר החלול קדוש לתרומה הישנה [ובירושלמי הכא אמרינן דמחללין הקטורת על שכר הבונין במקדש]:

מתרומה חדשה ר"ל הקטורת שנעשה חולין בידי האומנין, חוזרין ולורחין אותה ממעות תרומה חדשה. [והא דהוצרכו לכל זה, ולמה לא מכרו הקטורת, ויחזרו ויקנוה מתרומה חדשה, ה"ט משום דמכירה הוא זלזול להקדש, והא דלא נתנו הקטורת לאומנין להדיא בשכרן, שאין זלזול כשיתנוהו להם בשכר פיטום. ה"ט משום דהקטורת אינו מתחלל על המלאכה, ולמ"ד [במשנה ו'] מתחלל, מיירי הכא בשכר פיטום של שנה החדשה, דצריך ליתן שכרן מתרומה חדשה, ומשם יפרישו המעות לחללו על מותר הקטורת. א"נ דוקא לקמן כמשנה ו' דהו"ל הקדש יחיד ס"ל דמתחלל על מלאכה משא"כ הכא הקדש צבור חמיר]:

אם בא החדש בזמנו ר"ל אם כבר הביאו שקלים ליד הגזבר בר"ח ניסן, שזהו זמנן של שקלים:

לוקחין אותה מתרומה חדשה כלעיל:

ואם לאו מן הישנה דאם לא הובאו עדיין שקלים חדשים ליד הגזבר בראש חודש ניסן, יקטרו הקטורת שהיא מתרומה הישנה כמות שהיא. מיהו בירושלמי [פ"ג דר"ה די"ט א'] נראה, דאם בא החודש גרסי', ור"ל, אם חל ר"ח ניסן בזמנו, דהיינו ביום ל' של אדר, אז לוקחין הקטורת מתרומה החדשה, וכלעיל, ואם לאו, שלא קידשו אז החודש, רק ביום ל"א, אז בא הקטורת ביום למד מן הישן:

מפרישין ממנה שכר וכ'. שבועות פ"ק דף י' וכריתות פ"ק דך' ו' ומעילה פ"ג דף י"ד. כתבו שם תוס' ז"ל דלא גרסי' מלת ממנה רק מפרישין שכר האומנין שמתרומת הלשכה היו מפרישין והכא לא איירי בתרומת הלשכה ומאי ממנה שייך ע"כ ורש"י ז"ל נראה דגריס לה אלא ששם בשבועות וגם בכריתות פירש ממנה מן הלשכה אבל במעילה שם ספ"ג פירש ממנה ממותר הקטרת כנגד שכר האומנין וכו' ע"כ:

ומחללין אותה על שכר האומנין. נ"א על מעות האומנים שר"ל מעות שהופרשו לשכרן. וביד שם סוף הלכות שקלים וז"ל וכך היו עושי' במותר הקטרת משיגיע ר"ח ניסן מחללין אותה על שכר האומנים וחוזרין מעות השכר לקייץ המזבח ונוטלין האומנין מותר הקטרת בשכרן וחוזרין ולוקחין את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה ממעות תרומה חדשה ואם אין להם תרומה חדשה מקטירין אותה מתרומה ישנה עכ"ל ז"ל:

ואם בא החדש. בירושלמי דשביעית פ' בתרא דף ל"ט ודפ' ראוהו ב"ד דף נ"ח ובפ"ק דסנהדרין דף י"ח משמע דגרסינן החדש בנקודת חול"ם החי"ת וסגו"ל בדלי"ת. ועיין בתוספתא דפ"ק דר"ה ודפ' שני דשקלים: אח"כ בא לידי פי' ה"ר שלמה שיריליו ז"ל על ירושלמי דמכלתין ומצאתי שכתב גם הוא ז"ל כן כדברי וז"ל ואם בא החדש בזמנו כלומר שלא נתעבר ניסן אלא כשהגיע יום שלשים של אדר קדשוהו וקראוהו ר"ח ניסן ולא נעלמה הלבנה החדשה מעיני העדים כיון דר"ח ניסן הוא בזמנו צריך לדקדק ג"כ דהקטרת נמי תהא מתרומה חדשה ותרתי חדושין רמינן עלה ואם לאו אלא שנתעבר ניסן כיון דמן השמים נמי לא סייעו דיקרב מוסף ניסן בזמנו גם בזה אין מדקדקין אלא לוקחין אותה מן הישנה ובחד חדוש סגי ואפי' איכא תרומה חדשה לא קפדינן ומהך מתני' פרכינן עליה דרבי דאמר בפ' בתרא דשביעית דניסן לא נתעבר מימיו כדאיתא התם וראיתי שפירש הראב"ד ז"ל שאם הביאו שקליהם באחד בניסן לוקחין אותה מתרומה חדשה ואינו כן כמו שהוכחתי והחדש גרסי' בחולם וכן מצאתי במשנה דווקנית ישנה עכ"ל ז"ל: