משנה שבת פרק ח׳ משנה ג׳

עור כדי לעשות בו קמיע כו': לעשות בו קמיע לכסות בו קמיע. וקלף ידוע ועל הקלף יכתבו התפילין וזה הלכה למשה מסיני ופרשיות תפילין ארבעה קדש לי והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע. וכבר זכרנו כי הדונג הוא השעוה:

עור. פי' בגמ' דמליח ועדיין לא נעשה בקמח ועפצה:

קלף. פי' בתוספות שהעור בשעת עיבודו חולקין אותו לשנים ואותו שכלפי שער קרוי קלף וכלפי בשר קרוי דוכסוסטוס שכן בל' יון קורין לבשר סוסטוס ודוך פי' מקום כמו דוך פלן לכך קרי ליה דוכסוסטוס כלומר מקום בשר:

כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין כו'. תימה אמאי לא קתני פרשת סוטה דשיעור זוטא טפי (כדתנן במשנה ב' פ"ב דסוטה) ואור"י דפרשת סוטה לא שכיח כפ' תפילין ואמרינן כל מלתא דשכיח ולא שכיח אזיל רבנן בתר שכיח ולקולא. תוספות פ"ב דסוטה דף י"ז:

[* שהיא שמע ישראל. תמיהא לי למאי איצטריך לפרש דזיל קרי הפרשיות שבתפילין תמצא שזו היא הקטנה. ונ"ל דאיצטריך למיתני דהא מכיון דתנן בספ"ג דמנחות שארבע פרשיות שבתפילין מעכבות זו את זו א"כ לא ליהוי שיעור להוצאת שבת אא"כ שיהיה בכדי לכתוב עליו כל ארבע פרשיות אהכי קתני שהיא שמע ישראל ומכיון שהפרשה קטנה היא שמע ישראל יש לשער בה לבד שכן קורין אותה לבד על מטתו וא"ת א"כ ל"ל למיתני פרשה קטנה שבתפילין י"ל דאי לאו שנכתבה בתפילין משום שקוראה על מטתו בלבד לא היינו משערין בה שרוב העולם בקיאין בה וקורין אותה בע"פ וא"נ קורין אותו בתוך ספר שלם אבל השתא דבתפילין נכתבה ולא סגי בלא"ה וגם על המטה קורין אותה לבדה הלכך נתנו חכמים השיעור בה לבד]:

עור דמליח ולא עפיץ:

כדי לעשות קמיע ר"ל לכסות בו קמיע:

קלף (פערגאמענט). דמדחשוב לא עביד מניה קשר מוכסין:

כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין ולא קאמר שבמזוזה. דשם אין כתוב פ' שמע על קלף בפ"ע:

שהיא שמע ישראל תמוה וכי לא ידעינן שהיא שמע ישראל. ונ"ל לפמ"ש רתוי"ט דאצטריך תנא למנקט תפילין. דקמ"ל דמה"ט משערינן בה. מדנצרכה לכל אדם. ע"כ. והרי לפמ"ש רב"י (א"ח ל"ב י"ד) יש לעשות פרשת שמע מקלף עב ביותר. א"כ סד"א דלהכי נקט פרשה קטנה שבתפילין. דבעי נמי שיעור בעובי הקלף כעובי פ' שמע שבתפילין. להכי סיים. כדי לכתוב וכו'. ר"ל דהשיעור רק בהמשך הקלף ולא בעביו:

דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול (שמינקע):

כדי לכחול עין אחת שכן הצנועות עוטפות ואין מגלות רק עין א' וכוחלות אותה:

עור כדי לעשות קמיע. והייני דקרי ליה בגמ' חיפא דמליח ולא קמיח ולא עפיץ וראוי לחפות בו קמיעים. ובירוש' איתא תנאי תני כדי ליתן על הקמיע מאן דתני כדי לעשות קמיע בהדין רכיכא ומאן דתני כדי ליתן על הקמיע בהדין קשיא:

דוכסוסטוס כדי לכתוב מזוזה. מסוגית התלמוד וגם מן הירוש' מוכח דאין זו הבבא מן המשנה ולא גרסי' ליה במתני' וכן ג"כ ברב אלפס ובהרא"ש ז"ל ליתיה וגם הרמב"ם ז"ל לא פירשו וגם רש"ל ז"ל מחקו: קלף. נראה דאפשר לגרוס קלף בשש נקודות על משקל אלף והרבים של קלף קלפים וכן הרבים של אלף אלפים חלב חלבים גפן גפנים ספר ספרים. או אפשר דגרסי' קלף בשו"א וקמ"ץ על משקל כתב והרבים קלפים כמו כתבים וכמו יקר יקרים אסר אסרים ועיין עוד בשרש [י הרד"ק] בחלק הדקדוק במלת פעל: וקלף היינו דמליח וקמיח ועפיץ דאיידי דדמיו יקרים וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:

כחול כדי לכחול עין אחת. ירושלמי רבנן דקסרין בשם ר' בון בר חייא שכן אשה סומא באחת מעיניה כוחלת חברתה ויוצאה לשוק ובגמ' משני דברייתא דקתני בה כדי לכחול שתי עינים מיירי בבנות כפרים שאינן צריכות צניעות כ"כ שאין שחוק וקלות ראש מצוי ביניהן:

זפת וגפרית כדי לעשות נקב שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. ברב אלפס והר"ן ז"ל גרסי' להני תרתי בבי קודם בבא דדבק וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכן משמע מן הירוש' וגרסי' תו התם שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן תני ר' חייא כדי ליתן על פי סדק קטן אבל מן הגמ' שבדפוס מוכח דגרסי' לבבא דשעוה כדי ליתן על פי נקב קטן קודם בבא דדבק כדי ליתן בראש השבשבת ובתר בבא דדבק בבא דזפת וגפרית כדי לעשות נקב ובתרה חרסית וכו' וכן הוא ג"כ בפי' הרמב"ם ז"ל אבל בפי' רש"י ז"ל הוא כאשר הוא בפי' ר"ע ז"ל ובגמ' תנא שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן של יין וכן בזפת וגפרית נמי תני עלה כדי ליתן על פי נקב קטן של יין ופי' רש"י ז"ל למעוטי שמן ודבש שהיין זב דרך נקב קטן יותר משמן ודבש. אבל בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נמחקה פסקא דשעוה וגם כל התלמוד שעליה עד דבק גם פסקת זפת וגפרית נמחקה ונכתב במקומה שעוה וכו' וכן הוא ג"כ מוגה ברש"ל ז"ל והכי נמי מסתברא דמלת קטן דאתיא התוספתא לפרשה לא נזכרה רק גבי שעוה. ובערוך הביא שבשבת בערך שפשף נראה דגריס במתני' שפשפת וכתב דיש שונים שבשבת והן זמורות ומתרגמינן שבשתא ונועצן בקרקע ובראשן דבק וכשנח עליו העוף נדבק ונתפש ושפשפת כיצד עושין מביאין ג' וד' קנים וקושרין אותם זה ע"ג זה ובראש קנה העליון מניחין כנף אחד של עוף גדול וטחין את הכנף בדבק והיינו דקאמר בראש השפשף שבראש קנה של ציידין ע"כ: