משנה שבת פרק י״ט משנה א׳

רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מע"ש כו': מפני זה יביא אותו מגולה לחבובי מצוה. ויכסה אותו בשעת הסכנה ע"י עדים כדי שלא יחשדו אותו שהוא מחלל שבת וכשפשע בסכין יביא אותו בשבת אבל דרך גגות ור"א מתיר להביא דרך רשות הרבים ואינה הלכה כי העיקר אצלנו שכלל שנתן ר"ע אמת והמילה א"א מערב שבת והוא לפי שמצותה בשמיני על כל פנים:

אם לא הביא כלי. פי' הר"ב איזמל למול את התינוק. ומסיים רש"י וקאי אמתני' דפירקין דלעיל דסליק מיניה וכל צרכי מילה עושין בשבת:

מביאו בשבת. וכתבו התו' וא"ת ויביאו התינוק אצל הכלי דהשתא ליכא איסור שבת כלל דהחי נושא את עצמו [כדלעיל פרק עשירי מ"ה] וי"ל דאחר המילה היה צריך להחזירה לאמו דקטן צריך לאמו הוא ואז הוא חולה והוי כפות דאינו נושא עצמו [ועי' ספ"ק דר"ה] וגם אמו מסוכנת ולא תוכל לבא אצלו ועי"ל כיון דבקל יביא הכלי משיביא התינוק שרי ר"א למהר המצוה כדמוכח בגמ' וכו' ועי' במ"ב [* פרק דלעיל ובמ"ב] פ"ד דסוכה. [* ומ"ש הר"ב מגולה להודיע כו'. גמ']:

[על פי עדים. בגמ' איבעי להו אי עדים שנים או איהו וחד שראוי להעיד במקום אחר ואין להקשות דא"ה לתני ע"פ א' דאיצטריך לומר שהוא וחד יהיו עדים כשרים יחד במקום אחר]:

כלל אמר ר"ע. ושנוי בפסחים פ"ו מ"ב. ומשולש במנחות פי"א מ"ג ועיין בפי' מי"ג פרק בתרא דעירובין ובפי' רפ"ו דפסחים ומ"ש במ"ח פרק בתרא דר"ה:

רבי אליעזר אומר אם לא הביא סכין למול:

כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה לפרסם חיבוב המצוה. שמחללין שבת עבורה. ואי"ל יביאו התינוק אצל הסכין. דחי נושא א"ע. י"ל מדצריך אחר המילה להחזירו לאמו שתיניקו. שא"א לה לבוא אצלו. מדחולה היא. ואפשר שתסתכן עי"ז. וא"כ כשישאו התינוק החולה לאמו. דדינו ככפות. אינו נושא א"ע:

ובסכנה שגזרו שמד על המילה:

מכסהו על פי עדים שלא יחשדוהו הרואים כשמכסהו. שסכין אחר נושא:

ועוד אמר רבי אליעזר כורתין עצים ממחובר. וקמ"ל דאפי' מכשירים דוחין שבת:

לעשות פחמין (קאהלען):

ולעשות כלי ברזל סכין. ונ"ל דלהכי קרי לי' ברזל. דקמ"ל שלא יתקנהו בהידור כסכין. מדאפשר בברזל חד:

כלל אמר רבי עקיבא דפליג אר"א:

כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת כמכשירין:

אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת כמילה גופה:

דוחה את השבת וקיי"ל כר"ע. ולדידן שאין לן רה"ר. מותר להביא התינוק ע"י עובד כוכבים. או ע"י ישראל שיוליכנו פחות פחות מד"א וליתנו לחבירו. אבל ההוצאה מרה"י לרה"ר ואיפכא צריך שיעשה ע"י עובד כוכבים (רט"ז רס"ו סק"ד). ולמג"א גם כה"ג אסור. רק ימולוהו בביתו (רמג"א של"א סק"ה):

ר' אליעזר אומר אם לא הביא כלי וכו'. קאי אמתני' דפירקין דלעיל דסליק מיניה דקתני וכל צרכי מילה עושין בשבת:

ולעשות ברזל גרסי' ול"ג כלי ברזל ואיתה ברייתא בגמ' ובפ' כל הבשר (חולין דף קט"ז) במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמים לעשות ברזל:

כלל א"ר עקיבא כל מלאכה שאפשר לה לעשות מע"ש אינה דוחה את השבת מילה שאי אפשר לה לעשות וכו' כצ"ל. ומייתי לה בירוש' ספ"ב דמגילה. וכה"ג תנן נמי בפסחים פ' אלו דברים ובמנחות פ' שתי הלחם. ובגמ' הכא וגבי פסח קפסיק רב יהודה אמר רב הלכה כר"ע ובגמ' עביד צריכותא דאי אשמעי' גבי מילה ה"א התם הוא דמכשירין דאפשר לעשותם לא דחו שבת דליכא כרת כלומר מילה בזמנה ליכא כרת דקטן לאו בר עונשין הוא אבל פסח דאיכא כרת אימא לידחי שבת ואי אשמועי' גבי פסח משום דלא נכרתו עליה י"ג בריתות אבל מילה דנכרתו עליה י"ג בריתות אימא לידחי שבת קמ"ל. וכתבו התוס' ז"ל דהאי צריכותא אדרב יהודה קאי דפסיק כר' עקיבא הכא והתם דאי אדר' עקיבא א"כ בפ' שתי הלחם דקתני נמי כלל אר"ע הל"ל וצריכא וכן פירש בקונטרס עכ"ל ז"ל. ועיין ג"כ מ"ש עוד בשמם ז"ל בפ' שתי הלחם סי' ג'. ונראה דה"ה דצריכותא דאמרי בגמ' אפסקיה דרב יהודה אמר רב מהני נמי למשניות ולההיא דשתי הלחם נמי איכא למימר דאי לא הוה אשמעי' רבינו הקדוש כלליה דר' עקיבא רק גבי שתי הלחם ה"א דוקא התם קאמר ר"ע דמכשירין אינם דוחין את השבת משום דליכא לא כרת ולא י"ג בריתות אבל הכא גבי פסח או גבי מילה אימא דמודה דאפי' מכשירין דחו ואי אשמעי' גבי הני בלחוד ה"א דוקא הני דהוו צורך הדיוט לא דחו מכשיריהן את השבת אבל גבי שתי הלחם דהוו צורך גבוה ה"א דמודה דמכשיריהם נמי דחו כמו העומר קמ"ל כנלע"ד. ובברייתא בגמ' ס"ל לר' אליעזר דמכשירי שתי הלחם ומכשירי לולב ומכשירי סוכה ומכשירי שופר ומכשירי מצה ומכשירי מילה הכל דוחין את השבת ובגמ' מפרש ואזיל טעמא דכולהו. ומפרש בגמ' דאפי' לר' אליעזר אין מכשירי מילה כגון ברזל ופחמים דוחין את השבת אלא דוקא היכא דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו כגון שפירש ממנה כל ימי עבורה מתשמיש ראשון כך פרש"י ז"ל:

זה הכלל וכו'. ויש ספרים דגרסי במתני' ושאי אפשר ליעשות מע"ש פי' כגון מילה עצמה: