משנה שבת פרק י״א משנה ד׳

הזורק בים ד' אמות פטור אם היה רקק מים כו': הים היא כרמלית: ופירוש רקק מים אמת המים. וענין אמרו רשות הרבים מהלכת בו בתוכו שיהיו בני אדם מהלכין בו וכשיהיה בגובה אותו רקק עשרה טפחים או יותר אינה נחשבת מרשות הרבים לפי שהיא חולקת רשות לעצמה כמו שנתבאר פעמים ומה שכפל מהלכת בו פעמים ללמדך אפילו שמהלכין בו רבים בדוחק ועמל כי העיקר אצלנו הלוך ע"י הדחק שמיה הלוך ומה שכפל רקק מים ב' פעמים ללמדך אפי' היה רחבו ד' אמות כיון שיש בגבהו פחות מי"ט רה"ר נחשב אותו כיון שמהלכין בו רבים וכשיהיה בגובה זה הרקק י' טפחים אפילו היה ברחבו פחות מד' טפחים שבני אדם יכולין לעברו במהירות לא יחשב כרשות הרבים והשוה בזה ימות החמה וימות הגשמים:

רקק מים. פי' הר"ב שאינם גבוהים מן הארץ וכו'. וכן בפירוש הרמב"ם אבל המכוון שאינם עמוקים וכמ"ש הר"ב בסמוך והוא לשון רש"י. והרמב"ם בחיבורו ספי"ד כתב אם אין בעמקו וכו'. [* ומ"ש הר"ב שהוא מלא רפש וטיט עיין מ"ש בזה בס"ד בסוף פרק ו' דמסכת פרה]:

[* וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים. פירש הר"ב דנימא אכתי רה"ר הוא ולא נעשה כרמלית דאף על גב דעד עשרה כרמלית ולמעלה מקום פטור כדכתב הר"ב במ"א הא קי"ל כמ"ד בסוגיא אמתני' דלקמן דמיא ארעא סמיכתא היא ומשפת מיא משחינן לה]:

[* רקק מים. פירש הר"ב האי דכפליה כו' לאשמעינן דאפי' רקק רחב ארבעה כו' אוקימתא דאביי. וצריך לי עיון דבמשנה א' כתב הר"ב דחריץ שיש בו ארבע על ארבע פחות מי' שהוא כרמלית והן דברי הרמב"ם בפי"ד והכא שיש בו מים עם רפש וטיט הוה רשות הרבים ואע"ג דהכא תנן ורה"ר מהלכת בו הא לעיל סתמא קאמר ואפשר לי לומר דרקק מים מן הסתם יש בו במדרונו מכל צד שיפוע ונוח להלך בתוכו אבל חריץ מן הסתם אין לו שיפוע כל כך ולפיכך אין רה"ר מהלכת בו]:

הזורק בים ארבע אמות פטור דים כרמלית הוא. וה"ה נהרות. רק נקט ים. דסתמו עמוק י' ורחב ד'. הא נהר שאינו עמוק י' או אינו רחב ד'. דינו כרשות שהוא עובר בתוכו (כמג"א שנ"ו סק"א):

אם היה רקק מים (זומפף). ואורחא דמלתא נקט. שע"י שרבים בוקעין בו מתערב שם עפרורית ונעשה רקק:

ורשות הרבים מהלכת בו שרבים רגילים לילך בו ברגל (רש"י שבת ד"ח א' ד"ה ורה"ר):

הזורק לתוכו ארבע אמות חייב דדינו כרה"ר:

וכמה הוא רקק מים ר"ל כמה יהא עמיק שיחשב עדיין רה"ר:

פחות מעשרה טפחים ואף ע"ג דאדרבה גומא פחות מעומק י"ט ברשות הרבים. ה"ל כרמלית. ובעומק י"ט הו"ל רה"י (כא"ח שמ"ה סי"א). התם באינו עשוי להילוך רבים. משא"כ הכא:

רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב אף דכבר שמעינן לה. ה"ק "כל רקק מים וכו'" אפילו רחב ד' אמות. לא אמרינן דבכה"ג אינן טורחים לעבור ד' אמות בתוכו. ואקיפי מקפי ליה ולהוי כרמלית. קמ"ל. דכיון דעכ"פ יכולים לעבור בו. עוברים בו קצת. ודינו כרה"ר. מיהו מדנקט מהלכת מהלכת ב' פעמים. ולא נקט בקיצור. רקק מים ובו רה"ר. קמ"ל דדוקא הלוך על ידי דחק שמיה הלוך. אבל תשמיש ע"י דחק לא שמיה תשמיש לחשבו עי"ז כרה"ר. ומש"ה גומא ברה"ר רחב ד' ועמוק ט'. אע"ג דחזי לאצנועי שם דבר. אפ"ה אין דינו כעמוד גבוה ט' ורחב ד'. דהוה רה"ר משום דיכולין לכתף עליו. דשאני עמוד דניחא תשמישתי'. משא"כ גומא צריך לשחות ביותר כשישתמש בה. ולהכי דינו ככרמלית:

וכמה יהא רקק מים וכו'. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

רקק מים ורה"ר מהלכת בו. האי דכפליה תנא וכו' עד סוף לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט עוד מתרץ בגמ' דהא דנקט רקק רקק תרי זימני חד בימות החמה וחד בימות הגשמים וצריכא דאי תנא חדא ה"א ה"מ בימות החמה דעבידי אינשי דמסגי לאקורי נפשייהו אבל בימות הגשמים לא ואי אשמועי' בימות הגשמים דכיון דמיטנפי לא איכפת להו אבל בימות החמה אימא לא קמ"ל. עוד מתרץ בגמ' דסד"א ה"מ דהוי רה"ר היכא דהוי רחבו ד"א שאין דרך לפסעו אלא להלך בו אבל היכא דלא הוי ד' דמיפסע פסעי לה אימא לא קמ"ל. והילוך הילוך תרי זימני מפרש בגמ' חד לאשמועי' דהילוך ע"י הדחק שמיה הילוך וחד לאשמועי' דדוקא הילוך ע"י הדחק שמיה הילוך אבל תשמיש לרבים ע"י הדחק כגון גומא ט' ברה"ר אע"ג דחזיא לאצנועי ביה כומתא וסודרא לא הוי תשמיש למהוי ההיא גומא רה"ר כעמוד ט' ברה"ר שהרבים מכתפין עליו דקיי"ל דהוי ר"ה: