משנה פסחים פרק ט׳ משנה ב׳

איזו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ כו': מודיעים מקום בינו ובין ירושלים ט"ו מיל והוא מהלך שילך אדם הליכה בינונית ברגליו מעת הנץ החמה עד בין הערבים ואם היה יום ארבעה עשר חוץ למודיעים הוא בדרך רחוקה. ורבי אליעזר אומר אפילו היה תוך ירושלים וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ורבי עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס. והלכה כר"ע:

[*מן המודיעים ולחוץ. כתב הר"ב מהלך ט"ו מילין והוא שיעור כו' מהנץ החמה עד בין הערבים שהוא שעת הקרבת הקרבן. דבין הערבים כתיב ביה כתמיד. ותמיד אעפ"י שנשחט משש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבע ואילך. שמתחלת החמה להתעקם כלפי מערב קצת ומשחרי כותלי דהכי אמרינן ביומא. [ריש] פרק ג' צלותיה דאברהם [תפלת הערב שלו] מכי משחרי כותלי דהיינו מחצות היום ולהלן. ופרכינן עלה מהא דתנן תמיד נשחט בשש ומחצה. ומשני שאני כותלי בית המקדש דלא מיכווני רחבים מתחתיהן ולא משחרי בעיקום פורתא עד חצי שבע ומיהו זמן שחיטה מתחלת שבע ואילך ונמשך עד שתשקע החמה. ומשתשקע החמה לא. דדם נפסל בשקיעת החמה. באיזהו מקומן. כך לשון רש"י. ועיין פ"ג משנה ב':

לפיכך נקוד על ה' וכו'. כתב הר"ב אני שמעתי לדרוש רחוק ה' וכו'. ובירושלמי ה"א שברחוקה נקוד איש רחוק ואין דרך רחוקה]:

מן המודיעים ולחוץ מודיעים היא עיר שרחוקה מירושלים ט"ו מיל, דכך שיעור מהלך אדם בינוני מהנץ החמה עד זמן שחיטת הפסח בין הערביים:

ר' אליעזר אומר מאיסקופת [שוועללע]:

אמר ר' יוסי לפיכך נקוד על ה' שבמלת רחוקה שכתוב בפרשה זו:

אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ דכל ניקוד למעט בא, כלומר סמי מכאן האי תיבה. וי"א מדכתב רבה על הנקודה דרשינן הכתב, כאילו כתיב "רחוק" דר"ל איש רחוק ואין דרך רחוק, ר"ל שמרוחק ע"י טרדותיו או ע"י חולשתו שא"י לרוץ לבוא לשם קודם שקיעת החמה, אמרה תורה שא"צ שישלח אחר לשם ע"י סוס להקדים לשחוט הפסח בעבורו:

איזו היא דרך רחוקה. ירושלמי פ' אלו דברים בפסח מייתי לה בפי' הרמב"ם ורעז"ל מן המודיעית הוא מקום רחוק מירושלם מהלך ט"ו (מיל) והוא שיעור מהלך אדם בינוני מהנץ החמה עד בין הערבים שהוא שעת הקרבת הקרבן ע"כ. אמר המלקט קצת קשה לי דבמסקנא דבגמ' מוכח דהוי ששה עשר מילין מהלך מהנץ החמה ועד חצות היום שהוא שעת הקרבת הקרבן: ועל מה שפי' רעז"ל שהוא שעת הקרבת הקרבן כתב הר"ס ז"נ אין לשונו מכוון דמה יש לנו לשער מהנץ החמה עד שעת הקרבת הקרבן וכי אם אינו יכול לבא בתחלת שעת הקרבת הקרבן יקרא דרך רחוקה אמנם השיעור הוא ט"ו מילין שהוא מהלך אדם בינוני מצאת היום עד שקיעת החמה שאז אינו זמן שחיטה שדם קדשי' נפסל בשקיעת החמה ומלשון הרמב"ם ז"ל לא משמע הכי שכתב וז"ל מי שהיה בינו ובין ירושלם יום י"ד עם עליית השמש ט"ו מיל או יותר ה"ז דרך רחוקה היה בינו ובינה פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלם אחר חצות כשיהלך ברגלו בנחת עכ"ל. ומלשון רש"י ז"ל בגמ' משמע כמו שכתבתי. ומתחלת לשונו שכתב עד בין הערבים שהוא הקרבת הקרבן משמע שהוא מפ' כפי' הרמב"ם ז"ל ומסוף לשונו שכתב ולא הגיע לאסקופת העזרה עד סוף שעת הקרבת הקרבן משמע שהו מפ' כפי' רש"י ז"ל ע"כ:

רבי אליעזר אומר מאסקופת העזרה ולחוץ. גמ' ואע"ג דמצי עייל ולא אמרי' ליה קום עול ואי לא עיילת מחייבת כרת והתניא ערל שלא מל ענוש כרת משום פסח דברי ר' אליעזר אלמא אמרי' ליה קום מהול ותירץ רבא דתרי תנאי אליבא דר' אליעזר דתניא וכו' ותנא דערל שלא מל פליג ואמר דלא פטר ר' אליעזר אלא בעומד חוץ למודיעית דלא מצינן למימר ליה קום עול:

א"ל ר' יוסי לפיכך נקוד על ה"א שברחוקה לומר לך לא מפני וכו'. כך צ"ל ונראה דל"ג א"ל ר' יוסי רק אמר ר' יוסי וכן מצאתיו ג"כ בירוש' א"ר יוסי: וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ופי' רש"י ז"ל לפיכך נקוד על ה"א שברחוקה וכל נקוד למעט הדבר בא דמשמע סמיוה להאי תיבה מהכא ע"כ ובברייתא קאמ' ר' יוסי הגלילי דאפי' אינו רחוק מן העזרה אלא פסיעה אחת נקרא דרך רחוקה: