משנה פסחים פרק ז׳ משנה י״ג

שתי חבורות שהיו אוכלין בבית אחד כו': הכלה מתביישת מן החבורה ולפיכך התירו לה להחזיר פניה מן החבורה ותאכל מה שלא התירו לשמש לעשות כן:

שתי חבורות. פירש הר"ב דבבית אחד יאכל שאין אחד אוכל בב' בתים בגמ' דיש אם למסורת יאכל כתיב משמע אדם אחד [*ועיין מ"ש במשנה ב' פ"ק דסוכה]:

בבית אחד אלו הופכים כו'. פי' הר"ב ואפילו נראה כשתי חבורות וכו' שני בני אדם אוכלים [פסח אחד] בשני בתים. וכן פי' גבי מיחם ואע"פ שמפסיק וכו' לא איכפת לן וכפירש"י. וקשה דלאשמעינן רבותא טפי ולתני שתי חבורות אוכלין בשני בתים וי"ל דבכה"ג ניחא ליה למנקט עלה דינא דשמש דקמ"ל דלא חיישינן שמא לא יקפוץ את פיו וכן דינא דכלה. ומיהו להרמב"ם בפ"ט מהק"פ נראה פירוש אחר במשנתינו ואתי שפיר דתנן בבית אחד. וה"ק שתי חבורות שהיו אוכלים בבית אחד אלו הופכים כו' כלומר צריכין להפוך דוקא ואינן רשאין לישב אלו כנגד אלו שאז נראין כחבורה אחת ורחמנא אמר (שמות י״ב:מ״ו) מן הבשר חוצה. ומפי השמועה למדו שצריך ליתן לה חוצה למקום אכילתו והשתא בשני בתים אצ"ל דאיכא חוצה. אלא בבית אחד קמ"ל דבעינן חוצה ודסגי בהפיכת פנים דמקרי חוצה. וכפירוש האחרון שכתב כ"מ בדברי הרמב"ם שם. ורש"י לא גרס הך ברייתא דחוצה תן חוצה דף פ"ה ריש ע"ב ומש"ה לא פירש כן. וגם מה שפירש רש"י בריש אותה ברייתא דמחבורה לחבורה. חבורות של שני פסחים ליתא להרמב"ם אלא פסח אחד ובו שתי חבורות. דהא מתניתין דהכא איתא עלה בגמרא דבפסח אחד ובה שתי חבורות מיירי וכתבה הרמב"ם על דרך אותה ברייתא כמ"ש. והיה נראה דלהרמב"ם דוהמיחם באמצע דתנן נמי חיובא הוא כדי שיהא הפסק והיכר חציצה. וכן מצאתי בתוספות פרק בתרא ד' קי"ט ע"ב אלא שאין נראה כן מלשונו שם שכתב היו המים שמוזגים בו יינם באמצע כו'. הלכך נראה לפרש לדידיה דסגי בהפיכת פנים וא"צ דוקא שיהא המיחם באמצע. ולא קתני לה אלא לאשמעינן דרשאי להיית המיחם באמצע וכשהשמש עומד למזוג קופץ וכו' ולא חיישינן שמא לא יקפוץ:

[*למזוג. עיין בפרק אחרון מ"ש במשנה ב']:

והכלה. לשון הר"ב שהיא בושה. גמרא. ופירש"י שהיא בושה לאכול לעיני האנשים ע"י שמסתכלין בה עד כאן. פירוש בתכשיטים שעליה או בפריעת שערה דהא לית הילכתא כוותיה דמאן דאמר מותר להסתכל בפני כלה בפ"ב דכתובות דף י"ז וכדמסיק הטור בשם הרא"ש בא"ה סימן ס"ה:

הופכת את פניה. פירש הר"ב רשאה להפוך וכן כתב הרמב"ם התירו וצ"ל כפירוש קמא דתוספות דאיצטריך לאשמעינן דלא חשבינן כשני מקומות אע"פ שאכלה מקצת סעודה בלא הפיכת פנים. וכתבו עוד א"נ קמ"ל דחייבת להפוך פניה כדאמר בגמרא כלה תנן. ע"כ. כלומר משום צניעות:

שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחר פסח אחד:

אלו הופכין ר"ל מותרין להפוך:

הילך ואוכלין דדוקא אדם אחד אסור לאכול בב' חבורות, אבל הפסח מותר לאכלו בב' חבורות:

והמיחם באמצע [הקעססעל] עם מים חמין שמוזגין ממנו יינם, רשאין לתנו בין ב' החבורות. ולא אכפת לן הפסק החבורות. ולרמב"ם ה"פ, ב' חבורות שאוכלים פסח א' או ב' פסחים בבית א', צריכין להתהפך, שלא יראו כחבורה אחת, ולפ"ז גם צריכין להפסיק מה"ט עם המיחם. ורבינו תוסי"ט כתב שלשון הרמב"ם לא משמע כן ור"ל מדכתב היו המים וכו' ע"ש. אולם לפע"ד משם ראיה להיפך, דהרמב"ם דמצריך היקף במקצת [עי' רכ"מ שם] אהא קאמר שפיר היו המים כו' רצונו לומר אם זהו ההיקף במקצת שעשו:

כשהשמש שהוא מחבורה א' ומשמש גם לחבורה הב':

עומד למזוג קופץ את פיו סוגר פיו, ואינו אוכל מה שכבר בפיו, דאל"כ אוכל פסחו בב' מקומות:

ומחזיר את פניו לצד חבורתו, שלא יחשדוהו שאוכל בחבורה האחרת [ותמהני, שמש עניא מה קעביד דלחשדוהו, וכי המודר מלאכול משל חבירו, אסור לשמשו כשיאכל, שמא יחשדוהו שאוכל עמו], ולולא מסתאפינא נ"ל דר"ל דאחר שסגר את פיו שלא יטעה ללעוס ולאכול מה שבפיו בחבורה האחרת, מחזיר פניו, רוצה לומר מדיושב ואחוריו אל החבורה האחרת, כשרוצה למזוג להם, סוגר פיו ואחר כך מחזיר פניו אליהם, ומוזג להם:

והכלה שבושה לאכול לעיני כל:

הופכת את פניה ואוכלת ולא חיישינן שמא שוב תתהפך אח"כ ותאכל קצת שלא בהחזרת פנים, ונמצאת אוכלת הפסח בב' מקומות, ליתא, דהרי מתביישת לאכל לעיני החבורה, משא"כ אדם אחר אסור להתהפך מה"ט כך נ"ל:

שתי חבורות שהיו אוכלות. מצאתי שנקד הר"מ דילונזאני ז"ל חבורות הבית בחולם. תוס' פ' ע"פ דף קי"ט ומתני' ר' יהודה וכדמפ' רעז"ל טעמיה וקרא דבבית אחד יאכל לשאין אחד אוכל בשני בתים אתא דסבר ר' יהודה יש אם למסורת דיאכל (הגהה נלע"ד דה"פ דמדלא כתיב ייאכל בשני ייודין משמע דקאי אאדם האוכל שלא יאכל בשני מקומות אפי' שהן בתוך בית אחד) כתיב דמשמע דאדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשני בתים והכי סתם לן נמי בפירקין דלקמן סימן ד'. ור"ש אומ' על הבתים אשר יאכלו אותו בהם מכאן שהאוכל אוכל בשני מקומות יכול יהא נאכל בשתי חבורות ת"ל יאכל וקסבר יש אם למקרא דיאכל קרינן ואפסח קאי ולא אגברי:

והכלה הופכת את פניה ואוכלת. איצטריך לאשמועי' כו' תוס' ז"ל. אמנם זה לשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ט וכשהשמש עומד למזוג קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואח"כ אוכל מה שבפיו שאסור לאוכל לאכול בשתי חבורות ומותר לכלה וכו' ע"כ. ומ"מ אפי' לפי פי' הרמב"ם ז"ל מתני' דקתני שתי חבורות וכו' מיירי בפסח אחד בין שתי חבורות. וממילא משתמע ממתני' דמכ"ש דשתי חבורות האוכלת כל אחת פסחה שצריכה כל אחת שלא להפוך פניה אצל החבורה האחרת דילמא מישתלי חד מינייהו ואכיל משל פסח החבורה האחרת ואין אדם אוכל בשני פסחים והפסח אינו נאכל אלא למנויו: