משנה פאה פרק ח׳ משנה ה׳

כוסמין. חטה מדברית והוא מחמשת המינין שנופל עליה שם תבואה:

וגרוגרות. התאנים היבשים:

ודבילה. התאנים הנדבקים זה על זה עד שנעשים כגוף אחד ואלו המדות הנזכרות בכאן לא באנו להודיעך משקל כל מדה מהם לפי שישתנו משקל הדברים המדודים כפי השתנות עצם הדבר המדוד בין דקות לגסות כי אין משקל מדה מדבש כמשקל המדה ההיא בעצמה מן החלב אבל הודיעך בכאן בדרך המדידה שיעור כל מדה מהם ושמור אותו תמיד בכל המשנה ומתחלה נאמר כי במדה שיש בחלל ארבע אצבעות על ארבע אצבעות ורומה שני אצבעות ושבעה עשיריות מאצבע ויהיה זה האצבע ששיערו בו מאצבעות היד הגודל וזה המדה אשר יש בחללה זה השיעור שזכרנו אחר שיהיה מרובע או עגול או משולש או זולתו מן התבניות הוא נקרא לוג והרבע ממנו הוא נקרא רביעית וחצי הרבע נקרא שמינית ויש בקב ד' לוגין:

וירצה לומר בענין מנה משקל מאה דינרים והדינר ששה דרכמונים או זוזים מזוזי זמנם ומשקל הזוז מהם ט"ז גרגרי שעורים:

ופרס הוא חצי הדבר וענינו בכאן חצי מנה והוא חמשים דינר ואמנם נסדרו אלו המדות מפני שאמר הכתוב (דברים כ״ו:י״ב) ואכלו בשעריך ושבעו ובא הקבלה (ספרי פרשה כי תבוא) תן להם כדי שבעם וזה לא ינתן לעניים אלא ממעשר עני שהוא לעניים וכשיעבור העני על הגורן ויהיה לבעל הגורן מעשר עני לא יתן לו פחות מזה השיעור מאיזה מין שיתן לו ואם ירצה לתת לו יותר יתן ואם יש אצלו מעשר עני בביתו אין עליו חובה לתת לעני שיעור קצוב אבל יתן לכל מי שירצה מן העניים רב או מעט ואין הלכה כרבי מאיר ולא כר' עקיבא והלכה כאבא שאול:

אין פוחתין לעניים בגורן כשמחלק מעשר עני בגורן שאין מצוי שם מאכל יתן לכל עני כדי שביעה. כמפורש במשנה. משא"כ לקט שכחה פאה. הדין לבוז [כרפ"ד] וכ"כ בנותן בביתו יתן כמה שירצה [אב"י דדוקא בשדה מחוייב ליתן לעני כדי שבעו שאינו מוצא שם ליקח]:

קב וחצי כוסמין וקב גרוגרות תאנים יבשים:

או מנה דבלה תאנים יבשים לאחר שנדרכו בעיגול נקרא דבילה [וסי' תגד. תאנים. גרוגרות. דבילה] ונמכר במשקל. ומנה הוא משקל ק' דינר. ודינר ו' מעין. ומשקל המעה ט"ז גרעיני שעורה נמצא שדינר הוא משקל קווינט ומנה הוא כ"ה לאטה [ועי' מ"ש בס"ד שבועות פ"ו סי' ב']:

רבי עקיבא אומר פרס חצי מנה:

חצי לוג יין איפה הוא ג' סאין. סאה ו' קבין. קב ד' לוגין. לוג ו' בצים [סי' גודו]:

רבי עקיבא אומר רביעית רביעית הלוג:

רבי עקיבא אומר שמינית שמינית הלוג:

ושאר כל הפירות אמר אבא שאול כדי שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות ודוקא בגורן אבל במחלק בביתו נותן כמה שירצה. שהרי בעיר יש הרבה שנותנין לו. וכל הנך שיעורים דמתני' היינו מדצריך שיתן לו כדי שביעה. וכדדייק בירושלמי דכתיב ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שביעה. ונ"ל דהיינו כדי שביעה ליום א'. והיינו ב' סעודות. כדמוכח בעירובין [דכ"ט א'] דאמר אכל שעורי דמשנתנו וכן לעירוב. והרי בעירוב בעינן כדי שיעור ב' סעודות:

ואילה"ק מלעיל במשנה א' דמצריך ר' יהודה כדי ד' סעודות. דהיינו ב' סעודות לו וב' סעודות לאשתו. הכא נמי נבעי שיתנו לו כדי ד' סעודות לו ולאשתו. וכ"כ קשה לקמן במ"ז. דאין נותנין לו רק כדי ב' סעודות. י"ל במשנה א' דמיירי בלקט שכחה ופאה שדינן לבוז. להכי אף דלפעמים גם נשים יוצאות כדמוכח לעיל (פ"ד כא). עכ"פ אין רגילות הנשים לצאת לשדה להתקוטט ולבוז בין אנשים. ולכן אם אין יכול העני ללקוט ב' סעודות [לו] וב' לאשתו אינו יוצא אלא רואה לעסוק במלאכה אחרת כדי לפרנס גם אותה. משא"כ הכא שבעה"ב מחלק להעניים בגורן וכ"כ לקמן במ"ד בעני העובר ממקום למקום גם האשה באה שם לתבוע חלקה. גם אין לתמוה על חילופי השיעורים במשנתינו במין א' יותר מבחבירו. ומה חילוק בבטן המלאה (אב"י כלומר מאחר דהוא כדי שביעה) בין מין למין. די"ל דיש חילוק בין מינים הללו דיש מהן שהן עצמן לסעודת היום כחטין ושעורין וכוסמין. ויש מהן ללפת בהן הפת. כדבילה ויין ושמן. ויש שהן באין רק לקנוח של ב' סעודות כגרוגרות. והרי בדברים שהן ללפת משערינן כדי ללפת ב' סעודות (כעירובין כ"ט ב'). ודברים שהן לקנוח משערים לב' שיעורי קינוח. וכדאמרינן התם אתרוג א'. אגוז א'. ולהכי הודיעתנו משנתנו בכל מין ומין השיעור הראוי ממנו לפי מה שהוא. אם להסעודה עצמה. או ללפת או לקנוח. ואילה"ק דעכ"פ חיטין ושעורין וכוסמין שהן כולן מין תבואה. ונצרכיה לסעודה עצמה. היך יהיה די בחטים בחצי קב לב' סעודות. ובשעורין יהיה צריך קב לב' סעודות. ובכוסמין קב וחצי. ואי"ל משום דשעורין לא חזי לאדם (כפסחים ד"ג ב). לכן משערינן כדי להחליפו בעד ב' סעודות של חטין. והרי שעורין הן תמיד בשוויי החצי מחיטין (ככתובות ס"ד ב'). ואפשר דכוסמין נמי לא חזי כל כך לאדם. והן בשווי השליש מחיטין. זה ליתא. דע"כ גם שעורין וכוסמין חזי למאכל אדם. כדאשכחן (שבועות כ"ב ב') פת חטין ופת שעורין וכוסמין. וכ"כ יוצאין במצה משעורין וכוסמין (כפסחים ל"ה א') אלא ודאי חזו שפיר לאדם. רק רובם נצרכים לבהמה. ותו הרי ע"כ שיעור השעורין והכוסמין שהזכירה משנתנו. אינו כדאי להחליפן בב' סעודות של חיטין. אלא דהשעורין הללו הן בעצמן כדי ב' סעודות. דהרי בעירובין שם אמרינן אשעורי דמתני' וכן לעירוב והרי בעירוב צריך שיהיה בהן בעצמן כדי שיעור ב' סעודות. אלא נ"ל דבשעורין וכוסמין דלא חזו כל כך למאכל אדם. אין לוקחין ממנו רק הסולת היותר נקי ושאר הקמח מניח בהסובין. ושיערו חכמים דמקב שעורין וכ"כ מקב וחצי כוסמין יצא מכל א' סולת נקי כפי השיעור שיצא מחצי קב חטין שאין בהן כל כך הרבה פסולת. ור"מ ס"ל דדוקא בכוסמין שפסולתן מרובה להכי גם שיעורן מרובה. אבל שעורין שאין פסולתן מרובה כל כך ויכול לאכול גם קמח הגס שבו. ולהכי משערינן גביה כבחיטין. דהיינו חצי קב. אמנם ק' דהכא קאמרי' דחצי קב חיטין הוא כדי שיעור ב' סעודות והרי חצי קב הוא שיעור י"ב ביצים. נמצא מגיע לכל סעודה כדי ו' ביצים. ולקמן (מ"ז לד) חזינן דשיעור ג' ביצים הוא כדי סעודה. י"ל דהתם מדנותן לו פת אפוי סגי בכשיעור ו' ביצים לב' סעודות. אבל הכא שנותן לו חיטין. וכי חיטין כוסס. להכי צריך שיתן לו כפול משיעור הנ"ל כדי שיהיה רובע הקב עבור הוצאות אפייה ושכר טרחתו. וכמו שהנחתום מרוויח רובע הקב מה"ט (כלקמן לד) וישאר לו רובע הקב שהוא ו' ביצים כדי ב' סעודות. ואילה"ק דהכא אמרי' דחצי קב הוא כשיעור ב' סעודות. והרי בכתובות (פ"ה מ"ח) אמרי' דנותן מזונות לאשה לכל השבוע ב' קבין חיטין או ד' קבין שעורים וחצי קב קטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרת או מנה דבילה וכו' והן אמת הא דלא נקט התם כוסמין היינו מדאינן מצויין כ"כ כחיטין ושעורין וגם יין לא נקט התם. מדאין פוסקין יין לאשה. וכדקאמר התם בש"ס (דס"ה א'). והכא לא נקט קטנית. דמדאין עושין ממנו פת. וגם אין ללפת הפת ולא לקינוח להכי נכלל בשאר פירות דתני גבייהו כדי שימכרם ויקח בעדם ב' סעודות [ואשאר פירות ודאי לא קאי מה דקאמרי' בעירובין שם וכן לעירוב. דהרי בעירוב צריך שיהיה בהדבר עצמו שמניח כדי ב' סעודות]. אבל ק' אי הכא לב' סעודות צריך חצי קב. היה צריך התם לי"ד סעודות של שבוע שלימה לכה"פ ג' קבין וחצי. דוכי ס"ד דשאר מיני תיבול המעטים שנותן לה התם טפי מהכא. ישלים לה המזונות שפוחת לה התם טפי מהכא. י"ל דדוקא הכא שצריך ליתן להעני כדי שביעה מבלי שיצטרך להטריח בטחינה ואפייה לכן נותן לו חצי קב שלם כדי שיהיה רובע לטרחתו. אבל התם באשה אינה מנכה לה שכר טחינה ואפייה. דהרי הן המלאכות שהאשה עושה לבעלה וכ"ש לעצמה (ככתובות פרק ה' מ"ה) להכי סגי לה בב' קבין לשבוע שהן מ"ח ביצים. והוא כדי ט"ז סעודות. ויהיה לה כל סעודה כשיעור ג' ביצים. ויהיה מהן י"ד סעודות לה וב' סעודות לאורחי פרחי וכדקאמר התם בש"ס. והא דהכא מצריך קב גרוגרת ללפת ב' סעודות וכ"כ רביעית שמן ללפת ב' סעודות והתם סגי בקב גרוגרת וב' רביעית לכל השבוע. ה"ט. משום דהא פליג הכא ר"ע וס"ל דסגי בחצי קב גרוגרת לב' סעודות. וכ"כ בשמינית שמן לב' סעודות. ע"כ פלוגתייהו דלת"ק מצריך כדי ללפת ב' סעודות ברווח מגרוגרת ושמן. ולר"ע ס"ל כיון דבשעת הדחק סגי בחצי שיעור. להכי גם העני צריך להסתפק בהכי אבל התם בכתובות דאיירי בעני שבישראל וכמפורש התם במשנה ומתפרנס משלו כיון דהבעל נמי מסתפק בהכי. מודה ת"ק לרע"ק דגם היא צריכה להסתפק בשמינית שמן לב' סעודות. א"כ חצי לוג הו"ל כדי ח' סעודות. והרי יהיב לה נמי קב גרוגרת. שהוא כדי ללפת ד' סעודות בשעת הדחק ועוד נותן לה קב קטנית דהוא ג"כ כדי ללפת ב' סעודות בשעת הדחק. נמצא בין הכל יש בכדי ללפת ט"ז סעודות י"ד לה וב' לאורחי פרחי. וכש"ס התם. ונ"ל דהיינו נמי פלוגתייהו דת"ק וחכמים ביין. דלחכמים כדי שביעה שצריך ליתן להעני היינו ברווח. רביעית בכל סעודה ולרע"ק סגי כדי שביעה בשעת הדחק. דהיינו שמינית בכל סעודה. מיהו בשאר מיני פירות שאינן לסעודה. וגם ללפת לא חזיין וגם לקנוח לא חזיין. בכל כה"ג משערינן כדי שיקח בהן ב' סעודות:

אין פוחתין לעניים בגורן כו'. פי' הרש"ש ז"ל

ב' תיבות אלו אין להם מקום כאן ואולי בטעות נשמטו ממקומם בראש מ"ז:] (גבאי צדקה) אין פוחתין לעני בגורן בשנת מעשר עני אם יש לו לבעה"ב בגורן מ"ע לחלק הרבה ובאו עניים הרבה לגורן והוא מחלקן אל יפחתו לכ"א משיעורא דקתני הכא ע"כ. ובעירובין דף כ"ט מייתי לה וקא' רב התם עלה וכן לעירוב פי' לעירובי תחומין דבעינן מזון שתי סעודות ואחצי לוג יין קאי דמערבין בו וה"ה לכולהו כדמשמע התם וע"ש בתוס' ובהג"א:

וקב שעורים. כתב הר"ש שירילי"ו ז"ל נראה בעיני דהאי תנא מיירי באדום כדמפרש בכתובות בפ' אע"פ לא כפל לה שעורים אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום והיו השעורים רעות ובעו כפליים ור"מ דפליג עליה דדי בחצי קב שעורים כשיעורא דחטים היינו בשעורים דשאר ארצות ולא פליגי ע"כ:

או מנה דבלה. פירושו בכאן משקל מנה אבל במקומות אחרות כגון ואלמנה מנה לשון מנין והוא מאה זוז והכל אחד כי לא נקרא המשקל מנה אלא מפני מספר הידוע שבו והמנה הוא ששים שקלים והשקל עשרים גרה [כדכתיב] עשרים שקלים עשרים וחמשה שקלים עשרה וחמשה שקל המנה יהיה לכם מרד"ק ז"ל בשרש מנה:

שימכרם ויקח בהם מזון שתי סעודות. גרסי' הכא ומאן דגריס הכא בהאי בבא שלש סעודות טעות גדול הוא בידו שכן כתב ג"כ רש"י ז"ל שם בפ' בכל מערבין וז"ל וכן לעירוב דחלק עני בגורן נמי מזון שתי סעודות ע"כ. וכבר נפסקה הלכה דמזון שתי סעודות של עירוב הן י"ח גרוגרות שהן ששה ביצים כדעת ר' יוחנן בן ברוקא בעירובין פ' כיצד משתתפין ונראה דהכי משערינן ג"כ שתי סעודות דעני וכן פי' כבר ר"ע ז"ל לקמן סי' ז' והוא פי' הר"ש ז"ל: