משנה פאה פרק ו׳ משנה י׳

כבר בארנו שחת הוא הגז הקצור לאכילת הסוסים:

ולאלומה. הוא עומרים והענין ההוא שיקצצנה כולה ויחלוק אותה לאלומות ואל יקבוץ מן האלומות ההם עומרים כי האלומות כשיתקבצו נעשים עומרים:

ואגודי השום. הוא השום המחובר חבור הטבע בשרשי צמחיו ויהיה מהם שורש אחד כולל ראשים רבים:

אגודות השום. שיחבוט אותם ביד חביטה קלה קודם שיתקבץ מהם עומרים:

ופירוש טמונים בארץ ר"ל שיהיה הנאכל מהן מתחתית לארץ כגון הבצלים והשומים והלפתות:

ופי' הלוף מין ממיני הבצלים בלא ספק ואין הלכה כר' יהודה:

תבואה שנתנה לשחת מזומנת למאכל בהמה בעודה לחה:

או לאלומה שזימנה לקשור בה עמרים אחרים:

וכן באגודי השום שזימנן לאגוד שומין אחרים:

ואגודות השום והבצלים אגודות קטנות שחוזרין ואוגדין אותן לאגודות גדולות. דמדלא הוו לגמר מלאכה אינו שכחה כספ"ה:

אין להן שכחה וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים רבי יהודה אומר אין להם שכחה דילפינן משדך דבגלוי:

וחכמים אומרים יש להם שכחה דקצירך נמי משמע בגלוי. והו"ל מעוט אחר מעוט לרבות:

וכ' עלה רבינו הגאון אאמ"ו זצוק"ל והקשו תוס' (ב"ק דפ"ו ב') דהול"ל בלשון רבוי. ונ"ל דכ' בלשון מעוט לרבות הפחות מכולם. וברבוי אחר רבוי כ' בלשון רבוי למעט טובא. והא דכ' רש"י פרש' צו זאת תורת העולה. הרי ג' מיעוטין. נ"ל דבטפי מב' מיעוטים כולן למעט. כרש"י (הוריות ד"ג א'). והא דתשע כהנים (סנהדרין ד' ט"ו) דהו"ל מעוט אחמ"ע. התם במרוחקין ובחד לישנא. וכבני בסב"א. עכלה"ט. קרא עניא אבבא. מיץ חלב יוציא חמאה. דבהא יתישב נמי הא דאמרינן (יומא דף ס' ע"א) ג' מיעוטים בדם למעוטי ממעילה וטומאה ופגול דהתם ליתנהו בחד לישנא. אע"ג דרק ב' מהן מקורבין. אמנם חלונות השגתי שקופים אטומים. דמשמע מדברי קדשו דע"ר זצוק"ל. דבתרי מיעוטי לא בעינן מרוחקים. דאפילו במקורבים הו"ל מיעוט אחמ"ע דלרבות. א"כ צא ופרנס (פסחים דפ"ג ב'). הוא ולא מכשיריו. לבדו ולא מילה שלא בזמנו. וכ"כ (ביצה דכ"ח) הוא ולא מכשיריו. לכם ולא לעובדי כוכבים. וכ"כ (יומא דפ"א א') דרש שמה בעצם היום הזה למעוטי כל חד וחד לד"א. ואמאי ולהוי מיעוט אחמ"ע לרבות. וכ"כ (יומא דס"ג ב') דמקשי לה' לרבות מברייתא דרריש לה' להוציא. וקשה מה אצטריך הש"ס לדחוקי בתרוצה הול"ל לה' לרבות. מיהו התם כיון דעל פתח לרבות ולה' לרבות הו"ל כרבוי אחר רבוי דלהוציא. או הול"ל איפכא דלה' להוציא. מיהו כיון דאשה להוציא ולה' להוציא הו"ל כמיעוט אחמ"ע דלרבות. וכ"כ ק' לפ"ז מכמה סוגיות בש"ס. וע"כ צריכים אנו לדברי תוי"ט כאן ובמבוא התלמוד. דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן במעוטי יתירי ונ"ל ראיה (מבכורות ד' ו') כל היכא דאיכא וכו' ולא מוקמינן בלאוי יתירי. ועיין מ"ש עוד בעץ אבות על ח"מ כי שם הארכתי בסי' קכ"ב. ועיין תוס' (יומא ד"ס) ד"ה תרי. ועיין תוי"ט פ"א דערלה מ"ב ד"ה ר"י. שכ' דמיעוט אחמ"ע לרבות. דמיעוט הראשון מיעט הכל. והשני מיעט המיעוט הראשון. וע"כ שריבה. וכ"כ רבוי אחר רבוי שהוא למעט. דהרבוי הראשון ריבה הכל. ובא רבוי השני ומיעט הרבוי ההוא שלא יהא הרבוי השני כללי. ובספרי הנ"ל נתקשיתי עליו. ע"ש:

תבואה שניתנה לשחת. אפי' הביאה שליש אין בה שכחה דאינה באה לידי עימור: או לאלומה. לאסור בשבליה העמרים אין בה שכחה דכיון דאינה חשובה לאוכל כ"א לשמוש אין כאן גמר מלאכה כדתנן לעיל לעמרים: וכן באגידי השום. שדה של שומים ובצלים שהניחן כדי לאגוד בהן שומין ובצלים ושכח בהן נמי לא הוי שכחה וקמ"ל משום דס"ד דתבלין לקדרה הוו ולא בעו גורן קמ"ל. הרש"ש ז"ל: ובירושלמי מפ' ר' יונה דמתני' דקתני שניתנה לשחת לאו דוקא שכבר קצר כל התבואה ונתנה לפני בהמותיו ואח"כ שכח א' מהן אלא כיון שקצרה ע"מ להאכיל אותה לבהמות א"ל שכחה אפי' שעדיין לא נתנה לפני הבהמות:

וכן באגידי השום. ובאגודות הלוף ואגודות השום וכו' כך מצאתי בקצת נוסחאות:

ואגודות השום. פי' הח' ה"ר משה פיזנטי ז"ל פי' אגודות של שומים או של בצלים אם שכח אינה שכחה דמכיון שאגדן זכה בהן. ול"ד לעמרים האגודים דשייכא בהו שכחה דאגודתן לאספן לגדיש אבל הני אגידתן להוליכן לבית להצניען ע"כ אכן הר"ש ז"ל כבר דחה פי' זה. וז"ל הר"ש שירילי"ו ז"ל וכן באגודות השום והבצלים לפעמים זורעי השומין בשעת עקירתן עושין מהן אגודות גדולות להקל מעליהם הקבוץ להוליכן למקום הגרן לייבשן ואח"כ חוזרין ומחלקין אותם לכריכות קטנות כדי המשקל הידוע להן ומוליכין לשוק למכור או לבית להתקיים ואם שכח אגודה גדולה מהן שסופו לחזור לחלקה ולאגוד ממנה כריכות קטנות א"ל שכחה כדאמרינן לעיל בירושלמי מה קציר שאין אחריו קציר אף עמור שאין אחריו עמור והכי משמע בתוספתא: וכל הטמונים בארץ. שדרכן להיות אוכל שלהן טמון בארץ כגון שום ובצלים שראשיהם הנאכלין טמונים בארץ ולוף נמי טמון האוכל שלו ויש בו שני מינים פקח ושוטה של גנה ושל יער של יער עליו רחבים יותר ונקרא שוטה שא"ל סדר שנראה רענן ודשן והוא מר כלענה כדמשמע בשביעית והפקר הוא ואין בו לא שכחה ולא פאה והכא בפקח הוא דמיירי שהוא מתוק. לוף הוא קולקס בערבי ויש לו ביצים סביב השרש כמו ביצי הזכר עכ"ל ז"ל:

ר' יהודה אומר וכו'. בירושלמי מחלפא שיטתיה דר' יהודה תמן אמר לרבות את הטמון פי' בפרק הכונס דמחייב ר' יהודה טמון באש ובהאי אמר פרט לטמון ומשני תמן ונאכל גדיש או הקמה ממשמע שנאמר קמה אין אנו יודעים שהגדיש בכלל ומה תלמוד לומר גדיש לרבות את הטמון והכא שדך בגלוי פרט לטמון. מחלפא שיטתייהו דרבנן תמן אינון אמרין פרט לטמון וכא אינון אמרין לרבות את הטמון. ומשני תמן או הקמה או השדה מה שדך בגלוי אף כל דבר שהוא בגלוי ברם הכא שדך בגלוי פרט לטמון קצירך בגלוי פרט לטמון אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. והתם בבבלי ריש פרק עגלה ערופה מפרש בברייתא דבקרא דושכחת עומר בשדה פליגי דר' יהודה משמע ליה בשדה על פני השדה פרט לטמון וחכמים ס"ל בשדה בתוך השדה משמע ולרבות את הטמון. ושאר המו"מ הביאו בתוי"ט וע' במש"ש בר"פ ע"ע: