משנה פאה פרק ד׳ משנה ט׳

זה אשר לקט את הפאה ואמר הרי זה לפלוני אם יהיה זה הלוקט עני ותהיה ראויה לו אותה הפאה אין מחלוקת שזכה לו וזכה בה האיש האחר אע"פ שאיננו כאן שאנו אומרים אחרי שיש לו רשות לקחתם יש לו רשות להקנותם לאיש אחר אבל מחלוקת ר' אליעזר וחכמים אם היה הלוקט עשיר שר' אליעזר אומר אחר שיש לו רשות להפקיר נכסיו ויאכל הפאה ההיא יש לו רשות להקנותה לאיש אחר וחכ"א לא אמרי' תרי מיגו שנאמר אחרי שיש לו רשות להפקיר נכסיו יהיה כאילו הפקירם ונאמר אחר כן אחר שאם הפקיר נכסיו והם ראוים לו יוכל להקנותם לאחרים. והעיקר אצל רבי מאיר שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ולפיכך לקט והשכחה ופאה שלו חייבין במעשרות לדעתו ואין הלכה. וכשיפקיר לא יתחייב כל הדבר ההוא מעשר כפי מה שהקדמנו שהפקר אינו חייב במעשר ואין הלכה כר' אליעזר:

מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני ר' אליעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון דאל"כ הו"ל כמסייע לא' והו"ל כגוזל [כפ"ה מ"ו] ודוקא בעשיר שלקט לעני. דצריך ב' מגות. מגו דהפקיר המגביה נכסיו והיה עני. ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה. ואפ"ה ס"ל לר"א דזכה ליה. דאע"ג דהשדה הוא שלו ולא מצי זכי לנפשיה. דהרי גם העני מחוייב ליתן פאה משדה שלו עכ"פ מדאמרינן מגו דמפקיר נכסיה. הרי הפקיר גם שדה זו אבל מעני לעני. לכ"ע זכי ליה. ואף דאפי' לסייע לעני אסור כפ"ה מ"ו. תי' אאמ"ו הגאון זצוק"ל. דהתם לכתחילה:

הלקט והשכחה והפאה של עובד כוכבים משדה עובד כוכבים בא"י:

חייב במעשרות דשדה עובד כוכבים פטור מפאה אפי' קצרו ישראל. וכ"כ שדה ישראל חייב בפאה אפי' קצרו עובד כוכבים דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא [כב"מ ע"א ב'] ומקרי שפיר קצירך. וקיי"ל אין קנין לעובד כוכבים בא"י להפקיע ממעשרות ורק מרוח עובד כוכבים בשדה שלו בא"י פוטר:

אלא אם כן הפקיר לעניים ועשירים דאז לכ"ע הפקר פטור ממעשר רק דבהפקיר וחזר וזכה קמה. התבואה חייב בתרומ"ע. ובהפקיר וחזר וזכה שבלים. אף אם הפריש אינה תרומה כלל [רמב"ם תרומות פ"ב הי"ב]. ואע"ג דהכא הרי אין קנין לעובד כוכבים. והו"ל כמפקיר שדה שאינו שלו. אפ"ה לענין הפקרו כדיליה הוה:

כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הנ"ל [באות מב] וז"ל אמרינן בגיטין דמ"ז לעולם יש קנין. ומיירי בשדה ישראל ולקטינהו עובד כוכבים כו'. ומה"ת יחול אח"כ חיוב מעשר עליו עכ"ל אמר האזוב העזוב. לא ידענא מה יענה רבינו אהא דבכורות (די"א ב') בקונה טבלים מעובד כוכבים קודם מרוח דחייב לעשר מדאורייתא. כתוס' שם. ומוכר התרומה והדמים שלו. מדאתא מכח מאן דלא מצי כהן לאשתעי דינא בהדיה. וכ"כ לעיל ספ"ק בקנה מיד גזבר קודם מרוח דחייב לעשר. ואמאי הרי מדנעשה הקדש נפטר ממעשר. ומהכ"ת יחול אח"כ חיוב מעשר עליו. ואת"ל לחלק בין הקדש להפקר. דבהפקר אפי' מרחן הזוכה פטור משא"כ הקדש (וכתוס' ב"מ דכ"א ב') כמו שהשיב לי הגאון הנ"ל. וכן מצאתי ג"כ שהשיב כן רכ"מ לראב"ד פ"ב ממעשר ה"ב. לחלק בכה"ג. עכ"פ הרי גם בפאה אשכחן דכוותיה (תמורה ד"ו א') דבמרחו בעה"ב מעשר ונותן לו. ומשמע התם דהוי דאורייתא. וכן משמע מתוס' (ב"ק דצ"ד א') ד"ה מרחו (ועי' ביצה דל"ח א' ודו"ק) וקשיא אמאי. הרי מקמי הכי פטור היה. ואיך יחול אח"כ חיוב מעשר עליו. ואי"ל דהתם משום דלא ייחד הפאה מקודם. דא"כ לאשמעי' ברישא רבותא טפי. דבייחד הפאה מקודם אפילו מרחן פטור מלעשר. מדפטור היה בתחלה. אע"כ צריך לחלק בין פאה להפקר. דרק בהפקר קיי"ל (נדרים דמ"ג) דגם קודם דאתי ליד הזוכה הו"ל הפקר. משא"כ פאה. אף דגם פאה פטור ממעשר. כדיליף בספרי מקרא דובא הלוי. כר"ש פ"א דפאה מ"ו. עכ"פ ע"כ לא דמי להפקר. דהרי הפקר קיי"ל כב"ה פ"ו דפאה. דאינו הפקר עד שיופקר לעניים ועשירים. משא"כ פאה מופקר רק לעניים. גם נתינה כתיב בה (כב"מ די"א ב'). ואין זכות הזוכה גדול בה כ"כ. להכי בנטלה עובד כוכבים. דמי טפי לנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה. דחזרה לנותן (ככריתות דף כ"ד) ולא הוה הפקר עד דאתא ליד העני. ובנטלה עובד כוכבים חייב במעשר. כך היה נ"ל הצעיר ל"מ:

מי שליקט וכו'. כתב ה"ר שמשון ז"ל. בפ' שנים אוחזין פי' בקונטרס דמי שליקט את הפאה באדם בעלמא איירי שאינו בעל השדה דאי בעל השדה לא אמר ר"א זכה לו דל"ל מגו דזכי לנפשיה דאפילו הוא עני מוזהר הוא על שלו שלא ללקט פאה משדהו כדאמרי' לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו. וקשה לפי' מהא דתנן לקמן בפ"ה שבלת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבלת א' ונותן לו אר"א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו. ואמרי' עלה בירושל' ר' אבהו בשם ר' יוחנן מחלפא שיטתיה דר"א תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אומר כן ומסיק דלדבריהם קאמר להו. משמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל העני עכ"ל ז"ל. וגם הר"ש שירילי"ו ז"ל הביא ל' ירושלמי דמשמע מיניה דבעה"ב עני יכול לזכות לכו"ע ולקושית רש"י ז"ל תי' דכיון דהוא עני מצי לזכות בפאה דעלמא אע"ג דבדידיה לא מצי לזכות אריא הוא דרביע עליה וכיון דחזי ליה פאה בעולם הא הוי ראוי ליטול הלכך זכי נמי לחבריה ואפי' רבנן מודו עכ"ל ז"ל. ועי' בס' ק"א ספ"ב דפ' קדושים:

הלקט והשכחה וכו'. מאן דס"ל יש קנין לעובד כוכבים מפ' למתני' התם בגיטין הכי הלקט והשכחה והפאה משדה ישראל שלקטן עובד כוכבים חייבין במעשר פי' ישראל הקונה אותן מיד העובד כוכבים חייב לעשרן אא"כ הפקירן ישראל ראשון בשדהו אדעתא דישראל וגם אדעתא דעובדי כוכבים. אבל סתם לשו"פ מופקרין לישראל ולא לעובדי כוכבים: אא"כ הפקיר. ס"א הבקיר בבי"ת:

לשון ר"ע ז"ל. ומתני' ר"מ היא דאמר. אין קנין לעובד כוכבים. אמר המלקט. ור"ט נמי ס"ל כר"מ כדמוכח בירוש' דדמאי פ"ה. וכותיה דר"מ סתם לן תנא נמי בפ"ה דמס' דמאי במשנת מעשרין משל ישראל על של עובדי כוכבים וכו' ור' יוסי ור"ש פליגי עליה. ור' יהודה מפ' ר' ישמעאל דמנחות משמע דכר"מ ס"ל אבל מן הירוש' מוכח דכר"י ור"ש ס"ל וכן נמי משמע קצת מן התוספתא. והקשה ה"ר שמשון ז"ל בפ"ה דמס' דמאי דהא שמעי' ליה לר"מ בשלהי פ"ק דע"ז דיש קנין דקאמר ואין משכירין להם בתים ואצ"ל שדות דברי ר"מ ומפ' בגמ' טעמא דבשדות איכא תרתי לאיסורא חנייה בקרקע ומפקעינן ליה מן המעשר ועיקר הקושיא הלזו הקשה אותה ה"ר שמשון ז"ל לפי' ירוש' דהתם. ותירץ ז"ל דמצינן למימר דירושלמי לטעמיה דמפרש בספ"ק דע"ז טעמא דר"מ משום דבית אינו מצוי להתברך מתוכו שדה מצוי להתברך מתוכו וע' במ"ש בפ"ק דע"ז סי' ח'. וכן נמי סתם לן כותיה דר"מ בתרומות פ"ט משנת המנכש עם העובד כוכבים בחסיות. ופלוגתא דר"מ וחכמים בפ"ב דמכשירין. וע' בתו' רי"ד פ"ק דקדושין דף מ"א ע"ב: וכתב הח' ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וז"ל בסוף דבריו. וגם הב"י סובר כן שהרמב"ם ז"ל סובר שההלכה היא שאין קנין לעובד כוכבים בא"י וכן מוכח בהדיא בהרמב"ם ז"ל ובסמ"ג סי' קל"ג ע"ש. ואח"כ חזר הרמב"ם ז"ל ממה שפי' במשניות כ"פ דאין הלכה כמ"ד אין קנין לעובד כוכבים בא"י. והתימה על ר"ע ז"ל שתפס ל' הרמב"ם ז"ל ממה שהוא עצמו חזר בו עכ"ל ז"ל. ובירושלמי איכא נמי מאן דמוקי למתני' כמ"ד יש קנין ע"ש או בה"ר שמשון ז"ל. ומצאתי בס' חרדים שחבר הח' הר"ר אלעזר אזכרי ז"ל שכתב תשובת שאלה שמצא ה"ר שלמה אבסאבן ז"ל להרמב"ם ז"ל כתוב בה שאע"פ שיש קנין לעובד כוכבים מה"ת בא"י להפקיע מן המעשר מ"מ מד"ס אין קנין וחייבת במעשר מדרבנן. ע"כ: