משנה פרה פרק ט׳ משנה ח׳

כבר ביארנו בראשון מכלים שמי חטאת יטמאו אדם וכלים וביארנו על איזה אופן יטמאו במגע ובמשא ובאיזה אופן לא יטמאו זה אם היו טהורין בעצמן אמנם אם נפסלו מי חטאת כגון שנתערבו עם מים אחרים או תשתה בהמה מהן כפי מה שהתבאר בזה הפרק או אם נטמאו מי חטאת כגון שנגע בהן טמא או שנטמאו באופן מאופני טומאת משקין אשר קדם ביאורם הנה מזה ידבר בזאת ההלכה וכבר התבאר בשני מחגיגה (דף יח:) שאין כל איש טהור טהור לכל הדברים אבל יהיה לדבר טהור וטמא למה שהוא יותר מעולה במדרגה וקדושה מזה הדבר אשר הוא טהור לו ואמר שם שאלה מי החטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומ' כל עוד שנגע בהן בין שנגע בידיו או נפל מהן מעט על גופו שאין ראוי לו לאכול תרומה לפי שהוא טמא אע"פ שהוא טהור לחטאת ר"ל לקחת המילוי ולקדש ולהזות הנה הוא נשאר בטהרתו ולא יטמאנו בין שנגע בידו או בגופו לפי שהוא ממין מה שהוא טהור לו ואם נטמאו אלה מי חטאת ונגע בהן טהור לחטאת בידיו הנה יטמאו וסבת זה שכל מי שיגע במשקין טמאים נטמאו ידיו כמו שזכרנו בפתיחת זה הסדר ואם נפלו משקין טמאים על שאר הגוף לא יטמא האדם כמו שביארנו שם וכבר נשרש אצלנו שרש והוא אמרם בחגיגה (שם) ולחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו כל זה אם נגע בידיו והוא טהור לחטאת נטמא כולו:

ואת הטהור לחטאת. לא בידיו ולא בגופו. כתב הר"ב דנהי דנושא כו' טמא לכל מילי לחטאת מיהא טהור. ר"ל לקחת המלוי ולקדש ולהזות. הרמב"ם. ועמ"ש בשם הר"ש במ"ב פ"ק דכלים (ד"ה ומי חטאת):

נטמאו מטמאים כו'. כתב הר"ב דקי"ל דבטהרת מי חטאת מי שנטמאו ידיו וכו' בפ' בתרא מ"ז ובפ' ב' דחגיגה מ"ה וע"ש בפירוש הר"ב:

אבל לא בגופו. ע' במ"ב פרק דלעיל:

מי חטאת שנפסלו ר"ל אף שנפסלו:

מטמאין את הטהור לתרומה ר"ל מטמא תרומה. דאע"ג דמדאורייתא מדנפסלו. תו אמ"ט. אפ"ה גזרו בהו רבנן שכשנגע בהן אדם יטמא אח"כ תרומה. מיהו אעפ"כ בנגע בחולין נשארו בטהרתן [ערכ"מ פט"ו מפרה ה"ג]:

בידיו ובגופו ר"ל בין בשנגע בהמי חטאת בידו או בגופו. וה"ה דבנשא אותן. מטמא התרומה. דכמי חטאת כשרים חשיבי לענין תרומה. וה"ה דבנגע בהן כלים או אוכלין ומשקין חולין. אף דמדהן חולין נשארו בטהרתן. אפ"ה בחזרו אלו החולין וננעו בתרומה נעשית התרומה שני לטומאה. דלא עדיפי חולין מאדם שנגע במים הללו. דג"כ נשאר בטהרתו ואפ"ה מטמא בנגיעתו לתרומה. רק נקט מגע אדם משום סיפא. שיש בו חילוק בין שנגע בהן בידיו או בגופו:

לא בידיו ולא בגופו דבין שנגע בהן בגופו או בידיו או שנשא אותן. מותר ליגע אח"כ במי חטאת כשרים ונשארו בטהרתן. וגם עדיפי משאר משקין טהורים דעלמא שכולן הנוגע בהן אף שהן קודש וטהורים. אפ"ה נטמא לחטאת. אבל הנך הרי נטהרו בטהרת חטאת. ואיך משום דנפסלו יטמאו לאדם לענין מי חטאת [וכן מי חטאת טהורים המטמאים אדם שנגען או נשאן שלא לצורך הזאה. אין אותו האדם חוזר ומטמא את המי חטאת שנגע. ועיין ר"ב פ"ט מ"ח ד"ה בין:

נטמאו ר"ל ואם נטמאו המי חטאת:

מטמאים את הטהור לתרומה בידיו ובגופו כלעיל סי' מ'. ומטמאין ג"כ במשא שהנטמא מהן בשנשאן. חוזר ומטמא תרומה. דאע"ג שנטמאו אפ"ה לענין תרומה. גזרו שיהי' שם מי חטאת עליהן. וכן מפורש בתוספתא דמכלתין [רפ"ט. ותמיהני שלא הביא הרמב"ם ולא שום אחד מרבותינו תוספתא זו. וצ"ע]:

בידיו ר"ל דוקא בנגע בהן בידיו. נטמא גופו מלהתעסק בחטאת ובמימיו. דלא גרע משאר משקין טמאין. שמטמאין הידים. והרי לעניני חטאת כשנטמא ידיו נטמא גופו [כפי"ב מ"ז]:

אבל לא בגופו דמדנטמאו בטל שם מי חטאת מינייהו. אלא הו"ל כשאר משקין טמאין. דמטמאין מד"ס רק ידי הנוגע בהן. וכ"ש שאמ"ט להנושא אותן. וה"ה דידים שנטמאו בהן מטמאים למאכל ומשקה חולין. רק נקט חטאת לרבותא. ונל"פ דמטמאין כשאר משקין טמאים לכלים שנגעו בהן. מגזירת משקין זב וזבה [כשבת דיד"ב]:

ועוד נ"ל דזהו דוקא בשנגע במי חטאת שכבר היו טמאים. אבל טמא שנגע בגופו במי חטאת טהורים אף שנטמאו השתא מנגיעתו וגם היא נגע בהן רק בגופו. אפ"ה נטמא גופו ככל נוגע במי חטאת טהורים. ולא אמרינן כיון דנטמאו בנגיעתו. הו"ל כנגע במי חטאת טמאים בגופו דלא נטמא גופו. די"ל דבכה"ג טומאת הבגדים וטומאת המים באים כאחד. אולם טעם דברינו. מדלא חילק הכתוב בנוגע במי חטאת טהורים בין שיהי' הנוגע טהור או טמא. ודוגמת זה כתב רש"י ביבמות (ד"צ ע"א) באוכל קדשים בטומאת הגוף דחייב כרת מדלא חילק הכתוב בין שהיה הבשר טהור או טמא. יש בו דין חיוב טומאת הגוף:

בפי' רעז"ל ונהי דנושא מי חטאת וכו' עד לחטאת מיהא טהור דאל"כ לא תמצא טהור מזה על הטמא: