משנה פרה פרק ז׳ משנה ה׳

הממלא לו ולחטאת. מי שימלא מה שיוחד לעצמו או לשתותו או לרחוץ בו או זולת זה וימלא אחר לקדוש ויצטרך שיקדש אשר ייחדו לעצמו עד שלא יפסל מי חטאת בעשיית מלאכה וכבר ביארנו באהלות (פט"ז מ"ב) שאסל הוא הקנה אשר יושם על הכתף ויתלה בו דבר אשר ינשא במשא ואמר יתברך (במדבר י״ט:ט׳) למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורים הן מי נדה ולכן ישימם נכחו עד שיהיו שמורים נכח עיניו ואם מלא שני כדים הנה אי אפשר לו אלא שישים אחד נכחו ואחד מאחוריו:

באסל. פי' הר"ב במוט וכו' וישאוהו במוט בשנים תרגום ירושלמי באסלא מלשון לא תסולה. הר"ש. *[ולא ידעתי מה קאמר. דקרא דלא תסלה באיוב כ"ח י"ו ופירשוהו כל המפרשים הראב"ע והרלב"ג והרד"ק בשרשיו ל' ערך ורש"י פי' לשון שבח ואולילפי שב' החביות שבשתי קצותיו צריכים להיות מלאים בערך ובשיווי אחד שלא יכריע אחד מהן. ע"ש זה יהיה מלשון תסולה האמור. אבל הוא דוחק. ולכן נ"ל שכוונת הר"ש כמו שראיתי בערוך. דעל ההוא דבפרק הנשרפים (סנהדרין דף פ"ב) בן סלוא על שהסליא עונות של משפחתו. פירוש הגביה. כמו לא תסולה בכתם אופיר. ע"כ]:

ואת של חטאת לפניו. פירש הר"ב כדי לעשות בהן שמירה מעולה. ותמיהני למאי איצטריך למימר שמירה מעולה. והא לאחריו לאו שמירה כלל היא. דעד כאן לא הוי שמירה בלאחריו. אלא כשיש גם כן לפניו. דהואיל ומסיק אדעתי' בשלפניו. כמ"ש הר"ב לקמן. והר"ש שכתב שמירה מעולה. איהו לא פי' לקמן דהואיל ומסיק אדעתיה. אלא כיון שא"א בענין אחר. ומש"ה כתב כאן דלכתחלה בעינן שמירה מעולה. וכך מסיים. ואם נתן של חטאת לאחריו פסול. אע"ג דלאחריו נמי שמירה היא. מדמכשירים בשניהן של חטאת. מ"מ כיון דאפשר לעשות שמירה מעולה ולא עביד פסול. ע"כ:

מפני שא"א. והר"ב העתיק שאפשר. וכן הוא בס"א. אבל הר"ש כתב נראה דגרסינן שאי אפשר וכן העתיק הרמב"ם. ופירש שאי אפשר לו אלא שישים אחד נכחו. ואחד מאחריו. ועיין בר"פ דלעיל:

הממלא לו לצורך ביתו:

וקושרו באסל טראגע בל"א. ונ"ל דקמ"ל דאף הקשירה באסל שהיא ודאי לצורך נשיאת המי חטאת. אפ"ה מפסיק ופוסל אף בדיעבד. ואי"ל א"כ למה בסיפא לשמעינן רבותא דאפילו קשירה פוסל. י"ל כבר שמעינן ברישא דשניהן שוין:

פסול וא"ת הרי ק' דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דמרישא משמע דהא במילא שניהן כאחת נפסלו המי חטאת [וכלעיל י"ב]. ומדיוקא דסיפא משמע דבכה"ג כשר. י"ל דבכל כה"ג אמרינן בכל דוכתא דדיוקא דרישא נעשה כמפורש בסיפא [כביצה כד"א]:

ואת של חטאת לפניו ואין המי חטאת נפסלין מדנושא מימיו עמהן. דעכ"פ הרי אין מרבה הדרך עבורן. ועוד הרי אי אפשר לישא הכד האחד של חטאת באסל. אם לא יתלה דבר א' כנגדו בצד השני. נמצא שמשא מימיו נצרכים למשא מי חטאת [הרא"ש]:

ואם נתן את של חטאת לאחוריו פסול דלמשמרת למי חטאת כתיב. וכשהן לאחוריו. א"א שלא יסיח דעתו מהן:

מפני שאי אפשר ר"ל ע"י אותו שלפניו אפשר לו שלא יסיח דעתו גם מאותו שלאחריו. דע"י ששומר אותו שלפניו זוכר תמיד שגם לאחריו יש מי חטאת ואינו מסיח דעתו מהן. ואי גרסינן שאי אפשר. נמי ה"פ. דר"ל שא"א שיסיח דעתו [ועיין לעיל פ"ו סמ"א]: