משנה פרה פרק ו׳ משנה ג׳

כבר ביארנו בכלים (פ"ג מ"ב) שהטפי הוא כלי צר הפה מאד יצא ממנו מה שבו טפות טפות ואם בכלי מים רבים ובה זה הכלי צר הפה והוא ג"כ מלא מים והשליך אפר הפרה בכלי אשר המים רבים בו הנה שבו אלה המים מים מקודשים עם המים אשר בפי כלי צר הפה להתחברות מים במים ואע"פ שפיו צר ולא יכנס בו דבר מאפר הפרה לא נחשוב המים אשר בתוך הטפי מובדל מהמים אשר בשוקת. אמנם הספוג והוא צמר הים הנה אינו כלי ולזה מים שבתוכו אינן מקודשים לפי שכבר קדם לך שאין מקדשים אלא בכלי ואופני התחבולה בזה שישפוך כל מה שבאלה המים ולא יגע בספוג כלל לפי שאם יגע בו יעשה זה שיצאו מן המים אשר בו אשר כבר התבאר שאינן מקודשין ויתערבו עם אלה המים המקודשין ויפסדו כל המים וכבר התבאר זה בפרק אשר קודם זה:

אף ע"פ שפיו צר. ל' הר"ב פחות משפופרת הנוד וכן לשון הר"ש ומשום *(דבפ' דלעיל משנה ח' מצריכין בב' שקתות שבאבן שיהיו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד כמו) עירוב מקואות שהוא כשפופרת הנוד כדתנן במ"ז פ"ו דמקואות. מש"ה נקטו דהכא אפילו פחות מכן מתחשבין מעורבין (דשאני כלי בתוך כלי דמתערב בחבור מועט) כנ"ל:

יזלף. לשון הר"ב כשבא ליטול המים וליתנם בצלוחית שופך כו' כך פירש"י בפ"ה דיומא דף נ"ח. ולדבריו הכא במלוי הוא. וכדמוכח מתניתין דרפ"ט (בפי' הר"ב). והקשה הר"ש דהמקדש בשוקת קתני ולא קתני הממלא. ומפרש דיזלף היינו שמזה וכן פי' הר"ב עצמו במתני' דלעיל ובפ' דלקמן משנה ח'. ובמשנה ז' פ' בתרא דטהרות כתב הר"ב דהוצאת המים מעט מעט קרוי זילוף וכ"פ הכ"מ מדנפשיה בפי"ז מה' אבות הטומאות (הל' ג') ובמ"ג פ"ט דשבת כתבתי דזילוף היא ל' ארמית:

המקדש בשוקת והטפי הוא כלי חרס שפיו צר:

בתוכה תוך המים שבשוקת. ונתמלא הטפי ממים שבשוקת:

אע"פ שפיו צר כל שהוא פחות משפופרת הנוד:

המים שבתוכו מקודשין דלא דמי לדלעיל [פ"ה מ"ח] דצריך שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. דהכא שאני. שהטפי והמים שבתוכו מוקפין מכל צד מהמים שבשוקת סביב. והרי גם לענין טבילת כלי נחשבים כה"ג כמחוברים [כמקואות פ"י מ"ב]:

אם היה ספוג מונח בהשוקת. ונתמלא ממי השוקת וקידש המים שבשוקת:

המים שבתוכו שמובלעין בספוג שאינו כלי:

כיצד יעשה יזלף ר"ל מריק המים לאט לאט מע"ג הספוג. או טובל האזוב תוך המים, לאט לאט. באופן שלא יגע בהספוג. ומזה:

עד שהוא מגיע לספוג ר"ל עד שלא ישאר בהשוקת מים רק מה שמובלע בהספוג:

נגע בספוג אעפ"י שהמים צפין על גביו כל שהן ר"ל אפילו הרבה:

פסולין דנסחטו מים שבו. ונתערבו עם הכשרים ונפסלו כולן [כלקמן רפ"ט]:

וא"ת אפילו לא נסחט הספוג. עכ"פ הרי המים שבתוך הספוג נגעו בהמים שבשוקת סביב לו. ונתערבו ונפסלו כולן. דהרי הספוג פתוח בכל צדדיו אל המים שבשוקת. י"ל דדוקא בנתערבו ממש מים פסולין בכשרין נפסלו כולן. אבל נגיעת מים פסולין לכשרים. לא מחשב כנתערבו [וכמ"ש מקואות פ"ו סי' ס']. וה"נ המים הפסולין שבהספוג עומדים נבדלין בתוכו. ואינן רק נוגעין בהמים המקיתון הספוג. ולא גרע מספוג שבלע ג' לוגין מים שאובין שנפל למקוה חסרה שלא נפסלה המקוה עי"ז [כמקואות פ"ו מ"ד]. אף דלכאורה יש לחלק דהתם בעינן שיתערבו נ"ל. והרי אין במים שע"פ הספוג נ"ל. דרק הן הן שנתערבו בהמים שבמקוה. משא"כ הכא גם מעט המים שבמקום הנגיעה שבין המים שבכלי להמים שבספוג יש בהן בכדי לפסול המים שבכלי. בורכא. דהכא כל המים שעל פני הספוג. שהוא הוא מקום הנגיעה מים במים. ודאי כשרים הם. דהרי הם תוך הכלי. והמים הבלועין בהספוג אינן בעין ומעורבין. רק נוגעין בהכשרים. והרי כל נגיעה אינה תערובות. ודו"ק:

מיהו נ"ל דדוקא בנסחט הספוג אחר שקידש. והו"ל כמוסיף מים על מים שקידש. והרי צריך שיקדים המים בהכלי קודם קידוש. ולא שיקדים האפר להמים. אבל במילאם מים בהכלי שהספוג כבר בתוכה חזר וסחט הספוג לתוך המים שבכלי קודם שיקדשן. לא נפסלו. דאע"ג דהספוג אינו כלי. אפ"ה לא נפסלו המים שנבלעו בתוכו. ולא גרע ספוג מאלו ירדו המים לתוך החבית ע"ג עלי קנים ואגוז. דאפילו כולן כך כשרין [וכמ"ד] מכ"ש הכא שירדו המים תחלה לתוך כלי. ומשם נבלעו בספוג. וחזר וסחטן להכלי קודם שיקדש פשיטא דכשרים. כ"כ לקמן רפ"ז במילא ה' חביות ע"מ לחזור ולערן לתוך כלי א' דכשר. ואע"ג דביני ביני היו המים בקלוח שבין זה לזה בשפיכה. והרי הקלוח אינו כלי. אפ"ה כשר. וסחיטת המים מהספוג לא מחשב מלאכה בין שאיבה לקידוש. כמו דלא מחשב התם השפיכה מכלי אל כלי כמלאכה לפסול המים. מדהוא צורך זה הקידוש. וא"ת עכ"פ במים בטפי אמאי הוכשר בקידוש. הרי מדכתיב ונתן עליו מים דרשינן [בסוטה טז"ב] שאחר שנתן האפר על המים צריך שיערב האפר במים. והרי המים שבטפי א"א שיתערבו עם האפר שחוץ לטפי. י"ל דכיון שהמים שבטפי מחשבו כמחוברין להמים שחוץ לטפי. לפיכך כשעירב החיצונים מחשבו גם המים שבטפי כמעורבין: