משנה פרה פרק ה׳ משנה א׳

כלי חרס לחטאת. אם לקדש בו או למלאות בו. טובל ולן על הכבשן ילין על התנור שמבשלין בו הכלי חרס עד. שיפתח אותו לעיניו ויקח ממנו הכלי בטהרה. וכבר קדם לך באהלות (פ"ה) שהכל נאמנים בכלי חטאת שהוא טהור לאומרו (במדבר י״ט:ט׳) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת כל ישראל ראויין לשומרה ואפי' הביא ע"ה כלי מביתו ואמר שזה טהור לחטאת יהיה נאמן והלכה כרבי יהודה. ובתרומת פותח את הכבשן ונוטל ר"ל שיפתח הכבשן (ועליו) היוצר ויבא זה שירצה לקחת כלי טהור לתרומה מזה התנור הפתוח ויקח ממנו כלי והוא טהור לפי שכלי חרס אמנם יטמאהו ע"ה אחרי התבשלו והוא עדיין במקומו בכבשן ולא יגע בו ולא יזיזהו ממקומו ואמר ר"ש שהוא יקח מסדר השני לא מן השורה הראשונה אשר נכח פני הכבשן כי לפעמים יגע באלה הכלי חרס ע"ה בעת שפתח הכבשן ואמר ר' יוסי מן הסדר השלישי לפי שהוא לפעמים יקח כלי להביטו ויגע בכלי אשר אחריו אשר יבא בסדר השני ואחר [כך] ישיב הכלי אשר לקח מהסדר הראשון למקומו ולכן לא יקח אלא מסדר השלישי ואין הלכה לא כרבי שמעון ולא כרבי יוסי אלא כל מה שילקח מן הכבשן אף על פי שיהיה פתוח הנה הוא בחזקת טהרה:

טובל ולן. ולא סגי בפותח ורואה מלא אבק ע"ג. כדלקמן בתרומה. ובתוספתא והביאה הר"ש פליגי. בלן ואח"כ טבל. ואפילו הניח שומר כשהולך לטבול:

שהכל נאמנים על החטאת. כתב הר"ב כדאמרי' בפ' חומר בקדש דע"ה נאמנים על טהרת יין לנסכים ושמן למנחות שלא יהא כו' ושורף פרה אדומה לעצמו הכי תניא התם דף כ"ב. ואיכא למידק דעייל בנאמנות יין ושמן ונפיק נמי בשרפת פרה ונאמנות דלחטאת. מאן דכר שמה. וי"ל דכיון דטהרת טמאי מת נתלין בהזאת אפר פרה. כשלא נאמינהו על טהרת יין ושמן. כשם שיבנה במה לעצמו ויביא עליה יין ושמן כך יעשה לעצמו פרה אדומה כדי שתהא הטהרה בידו. ושאר טהרות כבר הם בידו שאין נתלין אלא בטבילה. ה"נ מצורע בצפורים. מ"מ היה יכול הר"ב [להביא ראיה מן המשנה ששנינו בהדיא במתני' ה' פרק ה' דאהלות שהכל נאמנין על החטאת. וכ"כ הרמב"ם אבל דברי הר"ב מועתקים מפי' הר"ש]:

פותח את הכבשן ונוטל. כתב הר"ב כיון דעדיין לא נפתח ומלא אבק על גביו. סיים מהר"ם וז"ל כדרך שעושים כשסותמים פי התנור לא חיישינן שמא פתחו ונגעו בו:

רש"א מן הסדר השני. פירש הר"ב אם פתח ע"ה את הכבשן כו' ובהכי לא קמיירי ת"ק. ולפיכך כתבו הר"ב וכן הרמב"ם דאין הלכה כר"ש ולא כר"י. אלא אע"פ שמצא הכבשן פתוח וכו'. ואע"ג דת"ק נמי לא אמר אלא פותח את הכבשן וא"כ אף כת"ק נמי אין הלכה אלא הואיל ות"ק בהכי לא מיירי ליכא למימר דאין הלכה כמותו דהא איכא למימר דלאו דוקא פותח הוא קאמר דא"נ פתחו בע"ה נמי שריא ובתוספתא הביאה הר"ש לתרומה פותח כבשן ונוטל. מצאו פתוח כו' רש"א מן הסדר השני וכו' זו משנה ראשונה רבותינו אמרו פותח ונוטל ואינו נמנע והחבר בא אפילו לאחר ג' ימים ונוטל ולפי זה פותח ונוטל דמתני' נמי הכי מפורשת. דע"ה פותח ונוטל בתחלה. ורשאי אח"כ החבר ליקח ג"כ. וא"נ פותח הע"ה והחבר נוטל אע"ג דהתוספתא מפרש פותח ונוטל ואינו נמנע הכל על ע"ה קאי מ"מ משנתנו שקצרה בלשונה. ה"ק פותח ע"ה והחבר נוטל ובחנם נדחק הכ"מ בפ' י"א מה' משכב [הל' ח'] לפרש דוהחבר כו' הוא כמו שהחבר בא *(אפילו אחר ג"י ונוטל) דו"ק:

רי"א מן הסדר השלישי. לפי שהוא לפעמים יקח כלי להביטו ויגע בכלי אשר אחריו אשר יבא בסדר השני. ואח"כ (החזיר) הכלי אשר לקח מהסדר הראשון למקומו. ולכן לא יקח אלא מהסדר השלישי. הרמב"ם:

המביא כלי חרס שלקח כ"ח מהיוצר שסתמו ע"ה הוא. לשום לתוכו מי חטאת. דרק להזות על הכהן העושה הפרה. לא לקחו רק כלי אבן [כפ"ג מ"ב וג']. אבל לשאר המוזין כל הכלים כשרין [כלקמן מ"ה]:

לחטאת טובל ר"ל אף שהחבר המביא הכלים הוא טהור גמור. אפ"ה מחשב כטמא לחטאת. ואינו רשאי אפילו רק לשמור הכ"ח מטומאת ע" ה. עד שיטבול לשם מי חטאת:

ולן על הכבשן ר"ל אף מהשעה שהכלים עדיין בתוך הכבשן. שלא נגמר צירופן. הרי אז עדיין אין לחוש שכבר נטמאו בידי ע"ה. מדלא נגמר מלאכתן עדיין [ככלים ספ"ד]. אפ"ה גם מאותה שעה אינו רשאי להעלים עינו יומם ולילה מפתח הכבשן כל עוד שהכלים בתוכו. עד שיגמרו ויוציאן החבר בעצמו משם. ולפיכך אם לא יגמרו הכלים בהכבשן עד למחר. צריך החבר לשכב ולישן על פתח הכבשן ממש. דפתח הכבשן בראשו הי'. דאל"כ חיישינן שמא כשישן יפתח הע"ה את הכבשן. לראות אם כבר נגמרו הכלים ויטמאן:

ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר דס"ל דאף מן הבית של הע"ה רשאי החבר להביא כ"ח ששמרו הע"ה לשם חטאת. דס"ל דע"ה נאמן כשיעיד שהן טהורין. דמזהר זהירי הע"ה בטהרת חטאת [כאהלות פ"ה מ"ה]:

שהכל נאמנים על החטאת שכשלא נאמין לע"ה גם בזה שנזהרים מאד בטהרתו חיישינן שיתקצפו עי"ז וישרפו פרה לעצמן ויבנו במה להקריב קרבנות לעצמן. וקיימא לן כר' יהודה. מיהו מודה ר' יהודה לת"ק. דאפילו טהור גמור בין אדם בין כלי. כל שלא נטהר לשם חטאת. אסור להשתמש בו גם למילוי או להזיי' עד שיחזור ויטבול לשם חטאת [כספ"ב דחגיגה]. ולפיכך צריך שיעיד הע"ה שמשעה שנגמר שמרו לחטאת. דהרי כ"ח שנטמא לא מהני לי' טבילה:

ובתרומה כלומר ואם בא החבר להביא כ"ח מע"ה לתת לתוכו תרומה:

פותח את הכבשן נ"ל דהך בבא בין לת"ק ובין לר"י היא. דלת"ק קיל שמירת כלי לתרומה טפי משמירת כלי לחטאת. דלתרומה א"צ לשמרן משיצרפן בכבשן וכלעיל בחטאת רק סגי בשיוציאם החבר מהכבשן. ואין חוששין שמא כשהוציא הע"ה כ"ח אחרים מקודם בהכבשן נגע גם בהנך שקנה החבר ממנו השתא. ולר"י חמירא שמירת כלי לתרומה. משמירת כלי לחטאת. דבחטאת מזהר זהיר הע"ה מאוד. ולפיכך אף מן ביתו רשאי להביא כ"ח לחטאת. אבל בטהרת תרומה אינו נזהר בה כל כך. לפיכך צריך החבר להוציא הכ"ח בעצמו מהכבשן:

ר"ש אומר מן הסדר השני ר"ל כשנוטל החבר בעצמו הכ"ח לתרומה מהכבשן של הע"ה. לא יטול מהסדר שממול הפתח. משום דבו ודאי חיישינן שמא משמשו בהן ידי ע"ה. רק יטול מהסדר שאחורי סדר ההוא:

ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי דחיישינן שמא לקח הע"ה כלי מסדר הראשון לבדקו אם ניסק יפה. ועי"ז נגע גם בסדר השני. ושוב החזיר הע"ה הכלי שלקח מסדר הראשון למקומו:

והר"ש והר"ב כתבי דמיירי שנצרך הכ"ח לשום לתוכו אפר חטאת. ולכאורה א"א לומר כן. דהרי כל כלי שצריך להאפר צריך שבשעה שיתן לתוכו האפר. יהי' הכלי טבו"י [כרמב"ם ספ"א דפרה]. וא"כ צריך לטמאו מקודם. והרי כל כ"ח שנטמא אין לו טהרה במקוה [כשבת כד"ב]. וי"ל הרי ע"כ מ"ש הרמב"ם דלאפר לריך כלי טבו"י. הייני רק בכלי דשייך בי' טבילה. דאל"כ קשה האיך לקחו לו קלל אבן [כפ"ג מ"ג]. אע"ג דלא שייך בי' טבו"י מדא"א בו טומאה. א"כ י"ל דה"ה בכ"ח כיון דא"א בו טבו"י שרי. וע"כ צ"ל כן. דהרי תנינן [פ"י מ"ג] קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור. ופי' הרמב"ם בעצמו [רפי"ד מפרה]. וז"ל כ"ח שיש בתוכו אפר פרה ונגע בשרץ טהור. הרי דשרינן ליתן אפרה לכ"ח. וא"ת עכ"פ כל כלים הנגמרים בטהרה צריכים טבילה לקודש וכ"ש לחטאת. אע"ג שגמרן חבר [כחגיגה פ"ג מ"ה]. וכ"ש הכא שגמרן ע"ה. והכא הרי כ"ח שנטמא לא מהני לי' טבילה. נ"ל דכיון דעיקר טעמא שצריך טבילה. ה"ט שמא קודם שנגמר נפל עליו רוק מע"ה ונשאר עליו לח עד אחר שנגמר. אע"ג דמשנגמר מזהר זהיר בי' חבר. א"כ הכא שהוציאו בטהרה להכ"ח מהכבשן. ליכא למיחש להכי. דהרי אין כ"ח מקבל טומאה עד שיצרפנו בכבשן [ככלים פ"ד מ"ד]. ולפיכך אפילו נזרק עליו תחלה מעט רוק טמא. כבר נתייבש בכבשן. ולפ"ז כל כ"ח שנגמר בטהרה אין לחוש בו כלל וטהור. ובזה יתורץ המשנה [חגיגה פ"ג מ"ה] וע"ש:

ואמרינן בתוספתא [פ"ד] לן ואח"כ טבל. נטמאו הכלים. ונ"ל דר"ל אע"ג שלן על הכבשן ושמרו כראוי תמיד. ואפילו כשהניח שומר בשעה שהלך לטבול [זר זהב] אפ"ה לא מהני. ונ"ל טעם הדבר. דמשום דבשעת שמירתו הוא עצמו טמא הי'. חיישינן שמא לא שמר יפה יפה. דהרי אע"ג שהוא טהור גמור. חיישינן לגבי חטאת שמא לא דקדק בגופו ונטמא ממש. וכ"ש דחיישנן שטמא זה לא דקדק בשיגע הע"ה בהכלים הללו ששייכי' לו. ושמא טימאן ולאו אדעתי' של השומר הטמא:

המביא כלי חרס וכו'. שיעורו הרוצה לילך להביא כלי חרס וכו':

טובל ולן על הכבשן. ואם לן עד שלא טבל פלוגתא בתוספתא רבי מטמא ור' יוסי ב"ר יהודה אומר אם לא היה בחזקת המשתמר טמא אע"פ שטבל אח"כ:

ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי. בתוספתא ר"ש ב"ר יהודה אומר משום ר"ש בש"א מן הסדר השלישי ובה"א מן הסדר השני זו משנה ראשונה רבותינו אומרים פותח ונוטל ואינו נמנע. והגיה הר"ר יהוסף ז"ל מסדר השני. מסדר השלישי: