משנה פרה פרק ג׳ משנה ה׳

זה שב אל הדבור הנאמר בתחלת זה הפרק אשר אמר ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות אשר היו שם ואמר שאם לא יזדמן שיהיה שם שארית אלא מפרה אחת ממנה יזה עליו כל ז' ואמנם הכונה שיזה עליו מכל חטאות שיהיה שם ור"מ לא יחשוב הב' אשר שרף שמעון הצדיק אלא כאחת וכן מן הב' אשר שרף יוחנן כהן גדול וחכמים יחשבום לד' וסבת זה לענין נתחדש בענין שרפתה או לענינים היו באלו הפרות ממה שיחייב זה אצל ר"מ שהם פסולות ולא יחשבם ואצל חכמים כשרה בהיות (שמור) [אפר] כל אח' מהן שמור וכל מה שקרה בהן כפי מה שהתבאר בתוספתא מחדוש ישמעאל בן פיאבי שהוא שרף אח' במעורבי שמש וחשב שהוא כבר הפליג בטהרה ואמר גנאי מעשותה בטבולי יום ואין בזה מחלוקת ואם תעשה במעורבי שמש יהיה יותר גדול ויותר נכבד ועיון אנשי הכנסת על זה ארוך ואחרים אמרו אם מקיימים אנו זאת אנו מוצאים שם רע על הראשונות ויהיו אומרים טמאות היו גזרו עליה ושפכוה וחזרו ועשו אחרת בטבול יום:

לא מצאו משבע. כי היכי דתני לעיל ומזין עליו כל שבעת הימים. ואע"ג דלא היו צריכים לשבע כמ"ש הר"ב שם. תנא נמי הכא משבע:

אליהועיני ובס"א אליועיני. ושניהם נמצאים בכתובים בעזרא ח'. ובד"ה א' כ"ו כתיב אליהועיני. ובעזרא י' תרי זימני ובד"ה א' גד"ז כתוב אליועיני. ועוד שלישית בנחמיה י"ב אליועיני ובד"ה א' ח' אליעיני:

לא מצאו משבע אדלעיל קאי. דקאמר דמזין עליו מכל חטאות שהיו שם. ולהכי קאמר הכא דלר"מ דס"ל דרק ז' חטאות נעשו בזמן בית ראשון ושני. אפ"ה אם לא מצאו מז'. וכגון שכלה האפר של אחת מהן או של איזה מהן לית לן בה:

ומאחת אבל כשכלו כולן א"א כלל להכהן ומתעסקין להתטהר להפרה חדשה [ועיין בבועז סי' ז' היאך יעשו לעתיד ב"ב]:

ומי עשאן שמעון הצדיק שימש בכהונה גדולה [כיומא דט"א]. ותארוהו בשם צדיק. משום דמכל הכה"ג ששמשו בבית שני. הוא לבד צדיק גמור היה [ועיין יומא שם]:

ויוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה פ' שנה [שם]. ונ"ל דמה"ט מכונה בכולה תלמודא בשם כה"ג. משום שזמן שימושו בכהונה גדולה היה גדול וארוך יותר מכל הכה"ג שבבית שני. וגם מדתיקן כמה תקנות גדולות ונכונות בישראל [כשלהי מע"ש]. וגם זכה לשמוע בת קול יוצא מבית ק"ק שנצחו בניו במלחמה [כסוטה ל"ג]. ואפ"ה אחר כל הכבוד והגדולה הזאת. לבסוף החמיץ ונעשה צדוקי [כברכות כ"ט א']. וקראוהו אח"כ בשם ינאי. והוא עצמו שם יוחנן ביונית [כקדושין ס"ו א']. מדנהג מנהג יונית. וכן קראו לכל הבאים אחריו בשם ינאי זה [סוטה כב"ב וסנהדרין יט"א וברכות מח"א]. מדכולם לא הלכו בדרך טובים. ולא הי' נאות להם שם יוחנן כי לא חנן אותם ה':

עשו שתים שתים ור"מ לא חשב להנך לכל א' רק פרה אחת. משום שקבל מרבותיו. דהא דעשו כל א' מהן ב' פרות היינו רק מדנפסל להן הראשונה. לכן אין לחשוב ב' הפרות שנפסלו:

אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי כמדומה שימשו גם אלה הב'. רק כמעט שנה א' [עיין יומא דט"א]:

וישמעאל בן פיאני שימש בכהונה גדולה י' שנים [יומא שם]:

עשו אחת אחת ואמרינן בתוספתא שגם ישמעאל עשה שתים. רק דפסלו להראשו' מדנעשית במעורבי שמש. ולהכי פסלוה שלא להוציא לעז על הראשונו' שנעשו בטבולי יום [וכמ"ג]. להכי הצריכוהו לעשות פרה אחרת:

וא"ת הרי גם לרבא בסוגיא דברכות [כט"א] דס"ל דיוחנן לאו היינו ינאי. עכ"פ מודה דיוחנן החמיץ בסוף כדמשמע סתמא דהתם. והרי זה סותר לכללא דכייל הש"ס [יומא לח"ב] דכל שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא. שוב אינו חוטא. ותו ק' דגם הם אמרו כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו [אבות פ"ג]. ומי מהבאים אחריו זיכה את הרבים יותר ממנו. בשימושו בכהונה גדולה פ' שנה ובתקנותיו הנכונות. ואי"ל דהחמיץ כשעדיין לא עברו רוב שנותיו. דהרי לבסוף נעשה צדוקי קאמר. י"ל דאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ [עירובין כז"א]:

משלש משתים מאחת כצ"ל:

וחמש מעזרא ואילך ר"מ לא מני וכו' לשון רעז"ל עד משום דס"ל שע"י פסול שאירע בראשונה נעשית השניה.

אמר המלקט כלומר שאירע בהן דבר שלדעת ר"מ יחייב שיהו פסולות ולדעת חכמים אינו פוסל אותו המאורע:

שמעון הצדיק ירוש' דשקלים פ' התרומה דף מ"ח פ"א תניא שמעון הצדיק שתי פרות עשה לא בכבש שהוציא את זו הוציא את זו ואע"פ שיותר מששים ככרי זהב היו מוציאין בעשיית הכבש משום מעלה וסלסול בפרה היו עושין לכל א' כבש:

אליהועיני בן הקוף בויו ובערוך אליועיני בן הקייף וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:

ישמעאל בן פאבי תניא בתוספתא ישמעאל בן פאבי שרף שתים אחת בטבולי יום ואתת שנעשית במעורבי שמש והיו דנים עליה להכשירה אמר להם מעשר נאכל לטבולי יום ותרומה נאכלת למעורבי שמש מעשר שהחמירו לאוכלו במעורבי שמש כ"ש שהוסיפו לו קדושה ועוד הוסיף לדון ולבסוף אמרו לו אם מקיימין אנו אותה אנו מוציאים שם רע על הראשונות שיהו אומרים טמאות היו גזרו עליו ושפכה יעשה אתרת בטבולי יום: