משנה פרה פרק י״א משנה ט׳

שלשה קלחים שלשה שרשים ובכל שרש גבעול אחד ויבא בשלשה הענפים שלשה גבעולין ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה בכל קלח שלשה גבעולין: מפסגו או מפסקו הכל אחד רוצה לומר שאם היה שרש אחד ובו שלשה ענפים יפשחם עד שישובו שלשה קלחים ואחר יקשרם וישיבם אגודה אחת לפי שבא הפסוק (במדבר יט) ולקח אזוב ואמר בפסח מצרים (שמות יב) ולקחתם אגודת אזוב הנה הצריך שתהיה אגודה ולא תהיה פחותה משלשה ענפים ובספרי נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה מה לקיחה האמורה להלן שלשה אף לקיחה האמורה כאן שלשה: גרדומיו. שארית הגבעולין אם נשארו העלין ועבר עליו הזמן ואפילו לא נשאר מהן אלא שיעור מועט מכל גבעול והלכה כרבי יוסי:

שלשה קלחים ובהם ג' גבעולים. שלשה קלחין שרשים. ובהם ג' גבעולים גבעול לכל קלח. גבעול הוא קנה האמצעי שהזרע בראשו כקנבוס ופשתן. רש"י פ"ק דסוכה דף י"ג. ומ"ש הר"ב דילפינן לקיחה לקיחה וכו'. ולאו ג"ש גמורה היא ולכך אם לא אגדו כשר. א"נ למצוה נתקבלה ולא לעכב. הכ"מ [ריש] פי"א מה"פ בשם התוס':

ר' יהודה אומר של ג' ג'. שיהיה בכל קלח ג' גבעולין. הרמב"ם:

מפסגו. כמו מפסקו. הרמב"ם. והטעם שאותיות גיכ"ק מתחלפין:

רבי יוסי אומר מצות אזוב כו'. כתב הר"ב ר"י מחמיר טפי מת"ק דלר"י תחלתו שנים פסול. ושיריו א' פסול. ואינו כשר עד שיהא תחלתו שלשה ושיריו שנים. ולרבנן תחלתו שנים ושיריו א' כשר. ואינו פסול עד שיהא תחלתו כשיריו אחד. כן לשון הר"ש. ומ"ש הר"ב והלכה כר"י. כ"כ הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פי"א מה"פ [הל' ד'] פסק כת"ק:

שיריו. אם נפל האחד לאחר זמן שיריו כשרים בשנים. רש"י [דסוכה דף י"ג]:

וגרדומיו. פי' הר"ב הוא הגבעול עצמו דאגרדום כו' וז"ל רש"י גרדומים כשמזין בו פעמים הרבה מתוך שגבעוליו רכים משתברין. וכל שהוא המשתייר באגודה כשר. ובלבד שישתייר מכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם אגודתו קיימת ע"כ. ולאו שצריך שיהיו ג'. שכששיריו שנים אין כאן ג'. אבל גם לשנים קורא אגודה בדיעבד. כדאיתא התם בגמרא:

כל שהוא. ש"מ דבתחלתו יש שיעור ושיעור לא אתפרש. הר"ש. *[וגם הרמב"ם לא פי' שום שיעור לא בפירושו ולא בחבורו פי"א דה"פ אבל בפי"א דנגעים משנה ג' שם כתב שיעור טפח לטהרת מצורע. כמו שהעתקתי לשונו שם וכ"כ בחבורו ג"כ רפי"א מהל' טומאת צרעת וטעמו מפ' המפלת (נדה דף כ"ו) ואני תמוה דהתם סתמא אמרינן אזוב טפח. ומאין [מפיק] לן דאאזוב דטהרת מצורע. ולא אאזוב דטהרת טמא מת. דלמא איפכא. אבל נראה יותר מדסתם ולא פירש דתרווייהו בכלל. וכלומר כל אזוב שיעורו טפח. ולהרמב"ם בפירושו יכולני לומר דסמך אדנגעים. דהא קדים בסדר. אבל בחבורו מסדר בהפך. אין לומר דסמך אדלקמי'. אי איתא דס"ל דאכל אזוב אמרו כן הוה ליה לכתוב כן במוקדם

מצות אזוב שלשה קלחים ר"ל ג' שרשים:

ובהם שלשה גבעולין שבכל שורש יהי' גבעול א':

ר' יהודה אומר של שלשה שלשה שיהי' בכל קלח לכל הפחות ג' גבעולין:

אזוב שיש בו שלשה קלחים ר"ל שיש בגבעול א' ג' שרשים. ולרמב"ם [פ"א מפרה ה"ד] נראה שהיה לו הגרסא קלח שיש לו ג' בדין:

מפסגו ר"ל מפסג ומחלק הבד לג'. וחוזר ואוגדם יחד. ולגירסת הרמב"ם הנ"ל צריך לפרש הכא. דמפסג ג' השרשים זה מזה:

פסגו ולא אגדו וה"ה ג' גבעולין נפרדין שלא אגדם. ונ"ל דקמ"ל זה הדין בהיו מחוברין ופסגן. ולא בהיו הגבעולין מופרדין מעיקרא. דקמ"ל דאע"ג שע"י שפיסג הגבעולין לג' נעשו הבדין דקין מאד. וכשלא יאגדם יהיו מדולדלין ותלויין למטה אפ"ה אין האגוד מעכב מהן. וכ"ש כשהיו גבעולין מופרדין מעיקרא:

אגדו ולא פסגו וא"ת כיון דגם בב' לריעותא. שלא פסגו ולא אגדו כשר. וכדמסיק א"כ מה איצטריך לאשמעינן בחדא לריעותא ברישא. י"ל דקמ"ל דסד"א דחדא לריעותא גרע טפי. דבפסגן ולא אגדן. הרי הן מדולדלין למטה. וכמש"ל. ובאגדן ולא פסגן. מדלא חלקו למטה. וגם אגדו למעלה. נראה ממש כגבעול א'. והרי גבעול א' מתחלתו פסול. ורק שיריו א' כשר לת"ק. אבל בתחלתו רק שנים כשר לת"ק בדיעבד [כסוכה יג"א]. קמ"ל:

כשר קמ"ל אף דאיכא תרתי לריעותא:

ובהם שלשה גבעולים ג' לעיכוב בתחלה. ולת"ק ב' לעיכוב. וג' למצוה לכתחלה:

ושיריו דהיינו כשהיו כבר ג'. ונאבד א' באורך הזמן:

וגרדומיו דמתחלה צריך שיהיו ארוכים טפח. וגרדומין היינו שנתקצרו על ידי רבוי ההזאות:

ונ"ל דכ"ש בשלוקח יותר מג' גבעולין. או בשיש בהשורש א' שבג' השרשים טפי מגבעול א', דכשר. דהרי לא כתיב גבה מנין. שיהיה שייך בה בל תוסיף. רק אגודה ילפינן בג"ש מפסח. והיינו רק שלא יהא פחות מג' גבעולין דאין אגודה פחות מג'. ופשוט דגם יותר מג' נקרא אגודה. אמנם קשה למה לא ילפינן נמי בהך ג"ש דנצטרך אגודה גבי השלכה לתוך שרפתה [לעיל פ"ג מי"א]. וכ"כ גבי טהרת מצורע [נגעים פי"ד מ"א]. והרי גם בהנך תרי כתיב אזוב והרי כל ג"ש סתם נאמרה. ומה עדיף הך מהנך [ועיין תוס' מנחות כז"א ד"ה לא. ותוס' שבת קל"א ד"ה סד"א]. ונ"ל דרק גבי הזאת מי חטאת ילפינן ג"ש זו. משום דבשניהן כתיב לקיחה סמוך לאזוב. דבפסח כ' ולקחתם לכם אגודת אזוב. ובמי חטאת כ' ולקח אזוב. משא"כ באינך. והרי כל דאיכא דדמי לה. לדדמי לה מדמינן [כיומא דב"ב].

והא דנקט בכה"ג שיאגדם. והרי גם כשהיו קלחין וגבעולין נפרדים ג"כ צריך שיאגדם. נ"ל דקמ"ל דלא תימא הרי כשהן מחוברין יחד. אגודים ועומדין הן. וא"כ לא יחלקם ולא יצטרך לחזור ולאגדם יחד אח"כ. קמ"ל דאגוד בידי שמים לא שמי' אגוד [כסוכה יג"א]. ולרמב"ם הנ"ל שמחלק רק השרשים זמ"ז. י"ל דקמ"ל הכא דוקא כשמחלקם ואח"כ יאגדם. אבל שיאגדם ואח"כ יחלקם, לא. מדהו"ל כעין תעשה ולא מן העשוי. ואע"ג דאין האגוד מעכב. אפ"ה לכתחלה צריך אגוד. מיהו להך או לאינך גירסא. דהא בשיש רק גבעול א' משורש א' לא מהני שיחלקם לג':

כך כתב רש"י שם. ומשמע דדוקא כשכבר הזה בהן נקרא שיריו וכ"כ במנחות [דלט"א] גבי ציצית נמי י"ל דדוקא כשכבר עשה בהן המצוה נקרא שיריו. אבל כשלא עשה בזה ובזה המצוה עדיין. רק שהיה מתחלה מזומן כדינו ונאבד א'. אין זה נקרא שיריו. ותמהני על רבינו הטור [בי"ד מ"ג] שכתוב דלשון שיור היינו פחות מחציו. והרי קמן דשיור הוא טפי מחציו. ואת"ל דרבינו הטור קאמר היכא דנזכר שיור בגוף א'. משא"כ הכא דמיירי בג' גופי'. ק' נמי מכלים [פ"ה משנה א'] דאמרינן שם בפירוש ושיריו ברובו. וא"כ מנ"ל דסגי בטחול בנשתייר פחות מחציו מדנקט הש"ס לשון נשתייר. והיותר תמוה שגם בש"ע שם ס"ד הועתק דין זה. ולא ראיתי לא' מרבותינו שהתעורר להקשות על זה וצ"ע:

ולכאורה משמע אפילו בב' לריעותא שנשתייר רק ב' והן קצרים. אפ"ה כשר. והיינו דנקט גרדומיו לשון יחיד ולא גרדומין. ור"ל גרדומיו של שיעור זה שזכרנו. דהיינו ב' גרדומין מן השיעור ג' שאמרנו. וכ"כ ברישא נקט שיריו נשון יחיד. ר"נ שנ שיעור זה שנזכר מקמי הכי. ותמה רתוי"ט על הרמב"ם שכתב כן במצורע. ולא בהלכות פרה דמוקדם בחיבורו. ומנ"ל לחלק בינייהו. ותפס עליו הגאון הגדול מהו' עקיבא זצוק"ל דאשתמיטתי' לרתוי"ט דברי הרמב"ם [מפרה פ"ג ה"ב] שכתב להדיא באזוב דטהרת טמא מת אין פחות מטפח. עכלה"ט. ויאמר הקטע לא כתב הרמב"ם שם כן להדיא. רק לענין האזוב שמשליך תוך שרפת הפרה כ' גבי' וז"ל ואין אזוב פחות מטפח. וא"כ עדיין לא נרפאה הקושיא שהקשה רתוי"ט להרמב"ם. דאי נמי נימא שכוונת הרמב"ם שם. דאזוב שנזכר בכל מקום שיעורו טפח. הדרא הקושיא להרמב"ם ז"ל דלמה הוצרך שוב לפרש כן במצורע. ולא גם בהזאת מי חטאת [בפי"א] וצ"ע:

שלשה קלחים. שלשה שרשים ובכל שורש גבעול אחד ויבא בשלשה ענפים שלשה גבעולים ור' יהודה אומר שיצטרך שיהיה בכל קלח שלשה גבעולין. הרמב"ם ז"ל:

מפסגו ואוגדו. משמע מכאן דאגד בידי שמים שמיה אגד ועיין בהר"ן ז"ל פ"ק דסוכה גבי חבילי קש וחבילי עצים:

וגרדומיו. כתבו הר"ש והרא"ש ז"ל גרדומו כמו גרדומיו והיינו שנשרו מן העלין ונשארו מקצתם ומדקאמר וגרדומיו כל שהוא אלמא דמתחלתו יש בו שיעור ולא אתפרש כמה ושיריו וגרדומיו תרי מילי נינהו דשיריו שני גבעולין וגרדומיו הגבעול בכל שהוא ולא הוי כי ההוא דתכלת גבי ציצית דאמרינן שיריו וגרדומיו כל שהוא ואמרינן מאי שיריו ומאי גרדומיו ומסיק דחדא קתני שירי גרדומיו כל שהוא ע"כ. וראיתי בקצת נוסחאות דל"ג במילתיה דר' יוסי רק ר' יוסי אומר מצות אזוב שלשה גבעולים וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכ' כן מצאתי ע"כ: