משנה ערלה פרק ב׳ משנה ג׳

כשנפלה סאה ערלה בר' חולין והיה הכל ר' וא' ואח"כ נפל באלו המאתים וא' סאה ועוד של כלאי הכרם עד שיהיה יחוס הסאה ועוד של כלאי הכרם מן המאתים וא' חלק מר' וזה כשיהיו כלאי הכרם סאה וחלק ממאתים חלקים מסאה אז יהיו כלאי הכרם עולים בא' ומאתים לפי שאנו נחשב הסאה של ערלה ויהיו כלאי הכרם חלק מן המאתים סאה חולין וסאה של ערלה ואלו לא היינו חושבים סאה של ערלה היתה סאה ועוד של כלאי הכרם חלק מקצ"ט ממאתים סאה של חולין וזה ענין אמרם בירושלמי אין כאן מאתים אלא קצ"ט ענינו כי לולי הסאה של ערלה שחשבנו אותה ואמרנו שהיא מעלה לכלאי הכרם לא היה אפשר שתעלה סאה ועוד של כלאי הכרם במאתים של חולין לפי שמה שיחלק ממנו הוא חלק מקצ"ט ואנו צריכים חלק ממאתים וכשנחשוב אותה הסאה של ערלה יהיה עולה סאה ועוד של כלאי הכרם כמו שבארנו ועל זה הדרך בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלים את הערלה והערלה את הערלה כמו שבארנו בהלכה שלפני זאת:

ואחר כך נפלה סאה ועוד. פי' הר"ב והעוד בטל בסאה חסר משהו. [*ויש לתמוה. אמאי נקטה מתניתין כלל להאי ועוד. וכבר הקשה זה הר"ש ולא פירש במתניתין כלום. והרמב"ם מפרש דסאה נפלה למאתים ובטלה בלא צירוף. ואחר כך נפלה סאה ועוד]. ומפרש הרמב"ם דהאי ועוד. יהיה חלק ממאתים חלקים מסאה. [*ונצרף סאה של ערלה עם מאתים של חולין. ויהיו כלאי הכרם חלק אחד מן המאתים סאה חולין וסאה של ערלה. ועל דרך זה בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלים את הערלה]. ע"כ. [*ופירוש זה לא היה נראה להר"ב. לפי שיותר נראה לו לפרש שהמעלה זה את זה הוא בענין אחד ששניהם מעלין זה את זה בערוב אחד. וכמו שמפרש למתניתין דלעיל. ונטה גם שם מפי' הרמב"ם. דמפרש נמי למתניתין דלעיל שההעלאות הן בשני ערובים. וגדולה מזה שהירושלמי דמתניתין דהכא ודאדלעיל אתמר בחד לישנא. ולהרמב"ם יתפרשו בשני ענינים. ולענין קושיתנו הך ועוד. אמאי נקטיה מתניתין. יש לומר מלתא וחושבנא בעלמא אשמעינן שהעוד יכול להתבטל גם כן כדמפרש הר"ב] והא דמפרש הר"ב אליביה דרבי יהושע. הוא הדין דיכול לפרש נמי אליביה דרבי אליעזר וכגון שנפלה למאתים פחות משהו. ולאחר כך נפל לתוכו סאה ועוד כלאי כרם. דהשתא הערלה בטלה במאתים וסאה. וכלאי כרם בטלי נמי דהא הערלה משלמת למאתים וסאה פחות משהו. א"כ כלאי הכרם בטלים עכשיו במאתים ושתי סאות שאין בהם כלאי כרם הבטלים כי אם סאה ומשהו. שהסאה בטלה במאתים וסאה. והמשהו בסאה הפחותה במשהו. וכמו דמתניתין דלעיל נקט מאה אע"ג דבפחות מחצי סאה הכי נמי נקט הכא מאתים אע"ג דבפחות ממשהו:

והערלה את הערלה אע"ג דבשם א' אמרינן דחו"נ אפילו בנודע בינתיים [וכי"ד סצ"ט ס"ו] משכח"ל. הכא בנתערב ביבש ביבש במינו דאז אינו חו"נ [כש"ך שם]. ואע"ג דלעיל [תרומות פ"ה מ"ז] אמרינן אפי' בתרומה דקילא דאסור רק לכהן ואפ"ה גם בנתבטלה כבר חו"נ כשחזר ונפל לשם. כבר תי' הש"ך שם דתרומה שאני מדנפל לשם השני קודם שהרים את הראשון וכ"כ גם הר"ש הכא. או דמיירי הכא דחד מנייהו נטע רבעי וקרי לה ערלה דמן הערלה הוא בא [וכפסחים דמ"ד ב'] וכרא"ש. ואף ע"ג דנ"ר הו"ל יש לו מתירין בפדיון ולא בטל [כמוקדשין פ"ג מ"ג]. נ"ל דבנ"ר בירושלים מיירי דאין לו פדיון מדדינו כמע"ש:

כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים ל"ד ר'. דבכה"ג א"צ צירוף. רק מיירי בנפל לקצ"ט ונעשה הכל ר' ונאסר:

או סאה ועוד של כלאי הכרם מצטרף הכ"כ לצ"ט כאילו היה ר' ומשהו חולין ומתבטל הערלה וכן מצטרף סאה ערלה לצ"ט דחולין לבטל סאה ומשהו של כ"כ דמתני' ר"י היא וכלעיל. ה"נ סאה כ"כ בטל בקצ"ט ומשהו. והעוד בטל בסאה חסר משהו:

והערלה את הערלה אי נפרש שניהן בערלה ממש וכמו שכתבתי לעיל [סי' י"ד]. ע"כ צ"ל דבבא זו מיירי דנפילת ערלה תחלה היה לר' ממש ונתבטלה ולהכי מהני הערלה שנפלה תחלה לבטל הערלה שנפלה בסוף:

כך הוא לפי פי' הר"ב. ויש לדקדק א"כ אמאי נקט תנא כלל להאי ועוד. ולפיכך טפי נראה פי' רתוי"ט דמתניתין אתיא אליבא דר"א דצריך לבטול ערלה או כלאי הכרם ר' ממש והא דנקט תנא סאה ערלה שנפל למאתים היינו לר' פחות משהו. ולהכי שפיר צריך תנא למנקט בתר הכי ואח"כ נפל לתוכה סאה ועוד נטע רבעי או כלאי הכרם. דבכה"ג הועוד של כלאי הכרם משלים הר' של חולין לבטל סאה הערלה שנפלה מקודם והר"א חסר משהו של החולין והערלה מבטלין שוב הסאה ועוד של כלאי הכרם. אולם להרמב"ם מיירי משנתינו שנפל תחלה סאה ערלה או כלאי כרם לר' ממש ונתבטל ולהכי כשחזר ונפל לשם סאה ועוד ערלה או כלאי הכרם מהני הך סאה שנפל תחלה להר' חולין לבטל הסאה ועוד שנפל השתא כשיש בסאה הראשונה ר' נגד הועוד. וא"ת א"כ היכי קאמרה משנה דכלאים מעלה את הערלה והרי לא נאסרה התערובות משום ערלה דהרי הערלה שנפלה להחולין כבר נתבטל מתחלה קודם שנפל לשם הסאה ועוד כלאי כרם. י"ל דהתנא קיצר בלשונו ברישא והכי הול"ל סאה ערלה או כלאי הכרם שנפל וחזר ונפל לשם בין סאה ועוד ערלה או כלאי כרם בין כך ובין כך הראשון מבטל האחרון מדנתבטל כבר הראשון. והרי כבר במשנה ב' [לעיל סי' י'] חזינן הכי אורחא דתנא לקצר בלשונו במה דמשתמע ממילא:

לשון החכם ה"ר סולימאן אוחנא ז"ל פי' ר"ע ז"ל והערלה את הערלה צ"ל דאחד מהם נטע רבעי וכו' תימה דנטע רבעי דינו כמעשר שני ואין דינו בא' ומאתים כמו הערלה ודינו לענין בטול כדין מעשר שני ששנינו בפ' שני דבכורים שאוסר בכל שהוא בירושלם וחוץ לירושלם בטל ברובו כמו שכתב שם במשנה א' ומה שהקשה שאיך אפשר לאיסור של שם א' לבטל קצתו לקצתו אינה קושיא שהרי גם הערלה וכלאי הכרם תנן לעיל דמצטרפין זה עם זה לאיסור ואיך יהיו מעלין זה את זה אלא מאי אית לך למימר שיש הפרש בין כשנפלו שניהם ביחד או כשנפלו זה אחר זה ה"נ בערלה וערלה כשנפלו זה אחר זה מעלין זה את זה עכ"ל ז"ל. וז"ל פי' החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל פי' זה קשה הרבה דאין נטע רבעי נקרא ערלה סתם וגדולה מזאת כי אין דרך המשנה לומר דבר שיש בו טעות בדין וגדולה מזאת כי סאה של נטע רבעי יש לה מתירין וא"כ אין שייך לומר שהוא עולה במאתים ונראה לפ' דמיירי שנפלה סאה ערלה ולא ידעו בה ואח"כ נפלה סאה ועוד ערלה וידעו ומדדו ומצאו שנתבטלה במאתים שלימות ואח"כ נודע להם שכבר נפלה בתוכו סאה אחרת הרי זו השניה כבר נתבטלה והיא מסייעת לבטל את הראשונה וכך יש בירוש' בפירוש שהידיעה מתרת ואוסרת דקאמר התם פשיטא שידיעתו מתירתו ידיעת חברו מהו שתתיר כנ"ל וצ"ע עכ"ל ז"ל:

הערלה מעלה את הכלאים וכו'. כשנפלה סאה ערלה במאתים חולין והי' הכל מאתים ואחד ואח"כ נפל באלו המאתים ואחד סאה ועוד של כלאי הכרם עד שיהי' יחוס הסאה ועוד של כלאי הכרם מן הק"ק ואחד חלק מק"ק וזה כשיהיו כלאי הכרם סאה וחלק מק"ק חלקים מסאה אז יהיו כלאי הכרם עולין בח' ומאתים לפי שאנו נחשוב הסאה של ערלה ויהיו כלאי הכרם חלק מן המאתים סאה של חולין וסאה של ערלה ואילו לא היינו חושבין סאה של ערלה היתה סאה ועוד של כלאי הכרם חלק מקצ"ט וזהו ענין אמרם בירושלמי אין כחן מאתים אלא קצ"ט עניינו כי לולי הסאה של ערלה שחשבנו אותה ואמרנו שהיא מעלה לכלאי הכרם לא הי' אפשר שתעלה סאה ועוד של כלאי הכרם בק"ק של חולין לפי שמה שיחלק ממנה הוא חלק ממאה וצ"ט ואנו צריכין חלק מק"ק וכשנחשוב אותה סאה של ערלה יהי' עולה סאה ועוד של כלאי הכרם כמו שבארנו ועל זה הדרך בעצמו יהיו כלאי הכרם מעלין את הערלה והערלה את הערלה. הרמב"ם ז"ל:

סאה ועוד. האי ועוד הוא אחד ממאתים מן הסאה ערלה שנפלה בתחלה:

בפי' ר"ע ז"ל צריך להגי' וההוא ועוד בטל בסאה חסר משהו וכו' או האי ועוד וכו'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ה"ג הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה לק"ק ואח"כ נפלה סאה ועוד ערלה וסאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שאמרו הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה וה"פ הכא נמי כדמפ' ר' ברייס דבצרוף הוא דקאמר ומפרש לי' דמאתים חסר אחד קאמר דאילו מאתים ממש לא בעינן צרוף דכלאים להעלות הערלה כלל אבל בקצ"ט מיתרצא מתני' וכמו שאפרש דהא כשנפלה סאה ערלה לתוך קצ"ט סאה נאסרו וכשחזר ונפל שם סאה ועוד כ"ש דנאסרו משום ערלה וכשנפלה סאה ועוד של כלאי הכרם מתרת כולן דהא סאה של כלאי הכרם לגבי ערלה לא מצטרף ואדרבה מצטרף עם קצ"ט דחולין לבטלה הרי שבטלו הכלאים סאה ערלה ראשונה הרי שהכלאים העלו הערלה והערלה לא הניחה מקום לאסור לכלאים דנצטרפה עם החולין ויש מאתים כנגדם הרי שהערלה העלה הכלאים והערלה את הערלה שהרי כשבאו ללחום קצ"ט דחולין וסאה דכלאים על סאה ועוד דערלה השני' אין בהן שיעור נגד הועוד וצריך סאה ערלה הראשונה שהיא בטלה לסייען דהא אין כאן אלא מאתים נגד סאה ערלה שניי' אלא שאנו מצטרפין גם הסאה הראשונה לבטל הועוד הרי דערלה עצמה צריכה שתהא מבטלת לערלה וכן הועוד של כלאים צריכין להסתייע מבטול סאה ערלה שניי' נגדו והשתא אתי שפיר דאין צריך לאוקומי הך מתני' כר' יהושע דלא אשכחן לר' יהושע אלא גבי תרומה בצ"ט ועוד וטעמא משום דדריש מקדשו ממנו מעיקרא אבל בסוף בצ"ט ועוד שרו ובכל שהוא טפי סגי אבל ערלה וכלאי הכרם לעולם אימא לך דמודי דבעינן מאתים דדרשינן בפ' אלו עוברין מדכתיב מן המאתים ולא אשכחן שום תנא דפליג אמאתים ולא צרכינן לאולודי מנפשין פלוגתא שלא הוזכרה בתלמוד כך נ"ל ורבינו שמשון ז"ל כתב דהא נמי כר' יהושע וכן כתב הרא"ש ז"ל וי"ס שכתוב בהן או סאה ועוד של כלאי הכרם וזה טעות ודאי שכאשר נפלה סאה ערלה על קצ"ט נאסרה וכשחזרה ונפלה עוד אחרת ועוד הותרה בתמי' והרא"ש ז"ל תירץ דהאי ערלה היינו רבעי ואלו דברים שאין הדעת סובלתן ולישנא דמתני' מוכחא דסאה [אולי צ"ל דוסאה וכו'] ועוד גרסי' דקתני סיפא זו היא שאמרו שהערלה וכו' משמע דכך שנוי' בחד בבא והסופרים טעו ונשתבשו מרישא שכתוב בה שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם ומצאתי לר"י מסימפונט ז"ל דגריס נמי כמו שכתבתי וז"ל אמר ר' אלעזר לא שנפלו לתוך מאתים אלא לתוך קצ"ט פי' קצ"ט סאין דחולין ועם סאה דערלה נעשו מאתים ונפלה סאה ועוד דערלה וסאה ועוד דכלאי הכרם עולות שתיהן הרי ערלה מצטרפת עם החולין ונעשין מאתים סאין ומעלין הכלאים והכלאים מצטרפין ונעשין מאתים ומעלה הערלה וכשלא נפלו כלאי הכרם אלא נפלה סאה דערלה נאסרו כולהו משום ערלה ונמצא שהערלה מעלה את הערלה וקמ"ל לפי דברי ר' אליעזר עכ"ל הרב ז"ל מסכים הרב ז"ל לכל מה שאמרתי אלא לגבי ערלה מעלה את הערלה שנ"ל דהיינו לגבי בטול ועוד דסאה ערלה שניי' וטעמא דהך מתני' כיון דאין האיסור בנ"ט דבמין במינו עסיקי' לא די דאינו חוזר ונעור אלא אף מה שנאסר חזר והותר והא דנקט ואח"כ נפלה סאה ועוד של ערלה וסאה ועוד של כלאי הכרם ה"ה שני סאין של ערלה שנפלו לקצ"ט של היתר ואח"כ סאה ועוד של כלאי הכרם אלא לאשמועי' רבותא דכי נפלו כלאי הכרם שבאו להתיר בא עמו הערלה שמסייע לאיסור ואפ"ה מבטל לה עכ"ל ז"ל. ועיין בפי' ה"ר שמשון ז"ל שכתב והשתא מתני' דהכא דערלה מעלה את הערלה לא מיתוקמא אלא כשהיתה לו ידיעה בינתים ע"כ: