משנה אהלות פרק ד׳ משנה ג׳

בעבור שאמר שאם היתה טומאה בתוך המגדל והוא על זה המצב הבית טהור אמר אם היתה הטומאה ג"כ בגלגל אשר בזאת המגדל הוא יקרא מוכני כמו שביארנו בי"ח מכלים והנה זה המוכני חוץ מאחורי המגדל בתוך הבית ג' אצבעות אשר תביא הטומאה וזה תחת קורות הבית הנה הבית טהור שזאת הטומאה אמנם תצא בטפח וזה ג' אצבעות לבד והתנה בזה ג' תנאים. אחד מהם שיהיה בגובה חלל המוכני טפח לפי שאנחנו לא נצטרך פותח טפח ליציאת הטומאה אא"כ היה בתוך חלל טפח אמנם אם היה בפחות מחלל טפח הנה אינה במקום תצטרך ליציאה ממנו אבל הרי זו יוצאה ומונחת ושמור זה שכבר הרחבנו בביאורו. והתנאי הב' שיהיה זה המוכני אי אפשר יציאתו מאחר המגדל בכללו עד שיהיה נטמא מאחוריו אבל יהיה לו בעיקר עשייתו מה שעקרו מהיציאה אלא פחות מטפח כמו שביארנו. והתנאי הג' שיהיה המגדל בא במדה ר"ל שיחזיק מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש כמו שביארנו בי"ח מכלים ולזה יהיה חוצץ בפני הטומאה זה המוכני הנדבק בו כמו שנזכר אולם כאשר היה פחות מזה הנה הוא יטמא כשאר הכלים המקבלים טומאה וכאשר היתה טומאה בתוך הבית טמא וכן כל מה שנזכר מגדל בזה הענין מזו המסכת אין הדיבור אלא באהל מגדל הבא במדה ואע"פ שכל מה שביארט הוא מבואר עשינו צורה זו להוסיף ביאורו:

[*היה עומד כו'. פירש הר"ב היה המגדל עומד כו' אלא שפתח התיבה כו'. פתח במגדל. וסיים בתיבה. ולא ידעתי למה. ואע"פ שיכולין לדחוק ולומר. שר"ל תיבת המגדל דמתניתין דלעיל. אכתי לא ידעתי מה הטעם שנדחק לאסבורי הכי. והקרוב אלי דה"נ אשמעינן לענין מקח וממכר. וכי הא דברפ"ג דמסכת ב"ק. וע"ש]:

טומאה בבית מה שבתוכו טמא. והר"ב העתיק טהור. וכ"כ הר"ש דבמשנה דוקנית גרסינן טהור. וכן בתוספתא וכן עיקר ע"כ. וכה"ג במשנה י פ"ט פירשו ג"כ הר"ב והר"ש דגרסינן טהור אבל הרמב"ם שם מפרש טמא. וכן בחבורו בדין דהכא פי"ח מהט"מ. ובדין דלקמן בפי"ט פוסק בשניהן דטמא. ופי' הכ"מ דמיירי שהמגדל ממלא כל הפתח ואין פותח טפח מכל צד למעלה ולמטה ומן הצדדין. נמצא שאין מקום לצאת הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני המגדל. מידי דהוה אפתחי בית בזמן שהם נעולים עכ"ל. ומהר"ם כתב ליישב גירסת הספר דגרס טמא בין הכא בין בכוורת. דמיירי שיש פותח טפח מתחת המגדל לארץ או כוורת ולארץ. ובפתחן למעלה בין במגדל בין בכוורת. וכיון שהטומאה נכנסת תחת המגדל ודרך הטומאה לצאת דרך שם וקי"ל דאדם וכלים נעשין אהלים לטמא ולא לטהר לקמן רפ"ו. והרי בוקעת למעלה מן המגדל והכוורת וכך בוקעת לתוכן. והתוספתא דקתני טהור באין שם פותח טפח מתחתיו [איירי] ולפירושי סיפא דקתני בד"א בזמן שיש שם פותח טפח איכא לפרושי. כלומר מתחתיו. בהא הוא דאמרינן טומאה בבית מה שבתוכו טמא. ע"כ. ומפירוש הר"ש דלקמן משמע. דהואיל ויש לבית פתחים אחרים הלכך טהור כגירסתו ע"ש בפירוש התוספתא. ושוב מצאתי דמייתי לה למתניתין דהכא. בפרק העור והרוטב. בגמרא דף קכה. וגרסינן בה טהור. וכן העתיקו רש"י והתוספות שם. ועוד מוכח [הכי] בגמ' דאמרינן ותני עליה ר"י מטהר אהייא. אילימא אסיפא. ת"ק נמי טהורי מטהר. ומתוך כך נראה לי דהרמב"ם לא גרס שם כלל. ויש לי עוד ראייה בזה במשנה ז פי"א [ד"ה ר"י]:

מוכני. פי' הר"ב גלגל כו' ועיין מ"ש במשנה ב פי"ח דכלים:

היה עומד בתוך הפתח שהמגדל הנ"ל שכולו עומד תוך הבית רק כתלו א' שבו פתח המגדל ממלא כל פתח הבית:

ונפתח לחוץ נ"ל דמלת נפתח לאו דוקא. אלא ר"ל דהכותל של המגדל הוא בחוץ ואפי' הוא נעול. דהרי עיקר טעמא שנטהר הבית הוא רק מדדרך טומאה לצאת ובכה"ג אפי' בנעול. אם רק חישב להוציאו שם מהני [כפ"ז מ"ג] מכ"ש הכא שאין להטומאה מקום יציאה רק דרך הפתח של מגדל שהוא בחוץ:

בתוך חלול המגדל שהוא אויר טע"ט:

הבית טהור דאע"ג שגוף המגדל שהטומאה שם בולט לתוך הבית הרי יש בחלול מקום הטומאה אויר טע"ט. ואין הטומאה רצוצה שם שתבקע למעלה לתוך הבית. ואע"ג שדלתו נעול אפ"ה אין דינו כאהל הסתום מכל צד. דאז כל האהל כקבר סתום דמי. ומטמא כל כנגדו למעלה ולמטה. דהרי יש לו פתח לצד חוץ אפילו הוא נעול מציל. ואע"ג שיש להמגדל גם פתח לצד פנים. לא דמי למת בבית שכל פתחי הבית טמאים [כפ"ז מ"ג] דהתם כולן פתחן לחוץ. אבל הכא אמרינן דרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס. ואע"ג שגוף המגדל בתוך הבית עכ"פ מדמחזיק מ"ס הו"ל אהל וחוצץ בפני הטומאה:

טומאה בבית מה שבתוכו טמא דאע"ג דאין לדון הבית כסתום לגמרי. ויהיה דינו כקבר סתום שמטמא כל אהל שסמוך לו. ליתא דכל שלא פרץ זוית הפתח אף שסתם הפתח לגמרי אפ"ה אינו דינו כקבר סתום [כב"ב די"ב א]. עכ"פ מדממלא המגדל כל הפתח. ואין להבית פתח לצד אחר. ודאי יצא הטומאה דרך פתח זה. ולהכי אפי' אין להמגדל פתח לצד הבית. נטמא תוך המגדל. ודוקא בממלא המגדל כל הפתח. וגם שאין להבית פתח אחר לחוץ. רק זה הפתח שהמגדל עומד בתוכו. נמצא שאין להטומאה שבבית מקום לצאת רק דרך שם. אבל בהיה פתח אחר להבית. או שבאותו רווח של פתח שהמגדל עומד בתוכו. נשאר בצדדי המגדל או למעלה ממנו או תחתיו אויר טפח פתוח מהבית לחוץ. הרי הטומאה יוצאת דרך שם. והמגדל וכל שבתוכו טהור:

שדרך הטומאה לצאת ואין דרכה להכנס הנך תרי טעמא דנקט תנא א"א דקאי ארישא וגם אסיפא אלא נקט שדרך טומאה לצאת משום טומאה בבית. דמה"ט המגדל טמא. והדר נקט ואין דרכה להכנס ליתן טעם ארישא בשהטומאה במגדל. משו"ה הבית טהור. מדאין דרכה להכנס:

היתה מוכני שלו מוכני הוא לשון הכיור וכנו אונטער זאטץ בל"א. והיינו שהמגדל יושב תוך דפנות הנמוכות שישנם להמוכני סביב ומיירי הכא שהמגדל עומד וממלא כל חלול הפתח כברישא:

שלש אצבעות ר"ל שחלול המיכני משוך מאחורי המגדל במרחק גא"צ לצד פנימי של הבית [ולרמב"ם [פי"ח מטו"מ] הא דנקט ג' אצבעות. ר"ל משום דבכה"ג אין המוכני פתוח טפח שהוא רוחב ד' אצבעות. דאם היה כן היתה הטומאה שבתוך המוכני מתפשטת דרך הטפח הפתוח גם להבית. וק"ל א"כ ל"ל לתנא למנקט ג' אצבעות. דהו"ל לישנא דלא דווקנא טפי הו"ל למנקט שהיה משוך לאחריו פחות מטפח כברישא. ול"מ היה נ"ל דבדיוק נקט ג' אצבעות. דדוקא במשוך לאחריו ומרוחק מאחורי המגדל רק עד ג' אצבעות הכי אורחא. ולפיכך מחשב כהמגדל. והו"ל כמונחת הטומאה במגדל שהבית טהור. אבל במשוך מהמוכני קצת טפי מגא"צ ואפילו אינו טפח. עכ"פ מדרגיל כך אינו כגוף המגדל וא"כ מוכני שהוא כלי אפי' היה סתום לגמרי בצמ"פ לא היה חוצץ מלהוציא הטומאה ובן כ' קצת מזה בפי' השני של הר"ש. אלא דק"ל הרי באינה נשמטת מיירי וכדקאמר בסיפא במד"א בשאינה יוצאת. והרי בהא לבד סגי וכדמשמט בכלים [פי"ח מ"ב] ומה מצריכינן הכא שגם לא תהיה משוכה לאחריה ג' אצבעות [ועי' בבועז סי' ח' ודו"ק]. וי"ל התם מיירי בשיודעים ודאי שאינה נשמטת. וכגון שמחובר המוכני במגדל במסמרים. אבל הכא קאמר דאפילו אינן קבועין יחד במסמרים. אפ"ה אם אינה משוכה אחריה גא"צ. אז ודאי אין נשמט. ובהא מתורץ נמי הקושיא שהקשיתי [בבועז סי' ט'] למה לא כלל תנא תנאי שתהיה משוכה רק ג' אצבעות בהדי אינך תנאי דנקט בבמד"א ודו"ק]:

טומאה שם כנגד הקורות שהטומאה מונחת תוך חלול המוכני במקום שהמוכני משוך לאחורי המגדל לצד הבית נמצא שהטומאה גלויה נגד קורות הבית. וקורת הבית מאהלת על הטומאה להדיא:

הבית טהור נ"ל דקמ"ל דאף דפשוט שהטהרות שיביאו שם תחת התקרה נגד המקום הפתוח שבמוכני. אע"ג שאינו פתוח טע"ט. אפ"ה בקדמה שם טומאה להטהרות נטמאו [כפ"י מ"ב] אפ"ה לא תתפשט הטומאה משם לשאר רווח הבית. ותו קמ"ל בהך בבא דאע"ג דבמשנה ב' בתיבת המגדל. אמרינן דאפי' יש בחללה טפח. וגם אין ביציאתה פ"ט. אפ"ה בטומאה בתוכה הבית טמא מדסוף טומאה לצאת דרך הבית. ולפיכך סד"א דה"נ מדמשוכה מוכני לפנים אף שאינה פתוחה טפח לצד פנים. עכ"פ הרי סוף טומאה לצאת דרך הבית. ויטמא הבית. קמ"ל דשאני התם שהמגדל והתיבה עומדין שניהן תוך הבית. ולהכי שפיר אמרינן סוף טומאה לצאת דרך הבית. אבל הכא מדפתוח המגדל לחוץ. דיינינן גם להמוכני כעומד בחוץ. מדמחובר להמגדל. בתר מגדל נגרר. מיהו א"צ תנא לאשמעינן דכשהטומאה במוכני דכלים שבמגדל טמאים דזה פשיטא דהרי אפי' הטומאה תוך הבית. היה תוך המגדל טמא. מדאין דרך טומאה לצאת מהבית רק דרך המגדל שעומד תוך חלול הפתח. וא"כ כ"ש כשהטומאה הוא תוך חלול המוכני שמחובר להמגדל. ולא דמי לריש פרקן. דכשהטומאה תוך כותל של מגדל. דמדעומד בחוץ. תוך המגדל טהור. והרי ה"נ כעומד בחוץ דיינינן ליה. י"ל התם באמת עומד בחוץ. אבל הכא לפי מעמדו השתא א"א להוציא הטומאה מהמוכני רק דרך המגדל. וגם א"צ לאשמעינן הך מלתא גופה. דכשהטומאה בהבית דכלים שתוך חלול המוכני טמאים. דהרי גם זה פשיטא. דכיון דמוכני כמגדל חשבינן ליה. הרי מאותו טעם דמטמאינן תוכו של מגדל. והיינו מדאין דרך להטומאה לצאת רק דרך המגדל. מאותו טעם עצמו טמא נמי תוך המוכני:

משמעות לשון פיתח טפח הכא. ר"ל שחלול מקום רווח הטומאה טע"ט וה"ק. בד"א שכשהטומאה תוך חלול המוכני הנ"ל כלים שבבית טהורים. היינו שיש במקום חלול הטומאה שבמוכני. רווח טע"ט. דאל"כ אף דחשבינן להמוכני חיבור להמגדל. עכ"פ לא עדיף מוכני מרגל המגדל. והרי אמרינן בתוספתא [פ"ה] דכשהטומאה רצוצה תחת רגל מגדל שעומד בתוך הבית. בוקעת הטומאה ועולה לתוך הבית:

ר"ל שאין המוכני נשמטת מהמגדל. והיינו אינו נשמטת שנזכר [כלים פי"ח מ"ב] אז הו"ל המוכני והמגדל חיבור זל"ז. דאל"כ הרי המוכני אינה מחזקת מ"ס ומק"ט. וא"כ אינה חוצצת על הטומאה שבתוכה מלהתפשט בהבית. ואפי' נימא דמוכני היינו בסיס המגדל שאמק"ט [ככלים פכ"ד מ"ו] עכ"פ כלי בפ"ע הוא ואינו שייך למגדל. וכיון דרק המגדל ולא המוכני פתוח לחוץ. היתה הטומאה מתפשטת מהמוכני להבית אפי' אינו פתוח להבית כלל מדדרך טומאה לצאת דרך הבית. [אבל אין לומר דהך אינה יוצאת. ר"ל שאין הטומאה יוצא והיינו מדאין המוכני פתוח טפח להבית דאם היה כן היתה הטומאה יוצאת ומתפשטת משם לתוך הבית וכן פי' באמת הגאון רב"א זצוק"ל. לפע"ד א"א לומר כן דהא כבר תני ליה תנא בדקאמר שהיתה משוכה לאחריו גא"צ. ותו דא"כ למה שני תנא בלישני' דנקט במשניות דלעיל. והול"ל גם הכא בד"א שאין ביציאתה פותח טפח. וכדנקט בכולה פרקן. אלא ודאי כדאמרן]:

שמחזיק מ"ם. דאז אין מק"ט. דאל"כ אף שהמוכני מחובר להמגדל. הרי המגדל עצמו מק"ט ואינו חוצץ גם הוא על הטומאה שבתוכו מלהתפשט להבית. וכ"ש שהמוכני המחובר להמגדל שאינו חוצץ:

ונ"ל דהר"ש והר"ב דגרסי טומאה בבית תוכו טהור. היינו משום דלא גרסינן ברישא היה עומד בפתח. אלא היה עומד בבית ופתוח לחוץ. ור"ל דמיירי שהיה להבית פתח אחר שיוכל הטומאה לצאת דרך שם ולפיכך המגדל טהור. והא דנקט תנא שהמגדל פתוח לחוץ. לאו משום טומאה בבית דהרי בכה"ג אפי' היה פתח המגדל לצד הבית. אבל רק נעול. אפ"ה היה המגדל טהור. וכדאמרינן ברישא שאין דרך טומאה להכנס. אלא משום טומאה בתוך המגדל נקט שפתוח לחוץ. דמשו"ה הבית טהור. שהטומאה יוצאת דרך הפתח של המגדל שלחוץ. אולם בש"ס (חולין קכ"ה ב') גרסינן טהור. כהר"ש ור"ב. וגרסינן נמי היה עומד בפתח. ואפי' לגירסת הש"ס ע"כ מיירי שיש להבית פתח אחר. מיהו אי גרסינן טומאה בבית תוכו טהור. צ"ל דהא דנקט תנא הך בבא. היינו לאשמעינן דבטומאה בתוכו אף שהמגדל כולו בפנים אפ"ה גם ת"ק מודה. דהבית טהור. מדיש להמגדל פתח אחר לחוץ. אבל בטומאה בהבית. מה שבתוכה טהור זה לא הוה צריך תנא למנקט כלל. דמה ברישא שאין המגדל פתוח לחוץ רק להבית אפ"ה בטומאה בהבית. תוכה טהור. מכ"ש כשהפתח של המגדל לחוץ והטומאה בבית שתוכה טהור. אבל לגרסתינו. שפיר איצטריך לאשמעינן כל הבבא. דהרי הדין בה להיפוך לגמרי מהרישא להת"ק. דברישא בטומאה במגדל הבית טמא. והכא מדפתחו לחוץ הבית טהור. וכ"כ בטומאה בבית אמרי' ברישא דתוך המגדל טהור. והכא מדאין לטומאה מקום לצאת רק דרך המגדל שעומד בהפתח להכי המגדל טמא:

אבל אין לפרש דהאי פותח טפח דקאמר תנא. היינו שהמגדל פתוח טפח לחוץ. דאל"כ היה המגדל עם המוכני שבו המחובר לו נחשב הכל כקבר סתום. דמטמא להבית שמאהיל עליו. וכן פי' באמת רב"א ז"ל. לפענ"ד א"א לומר כן. דהרי כבר פי' כן תנא ברישא. דבהכי מיירי שהמגדל פתוח לחוץ. והרי עלה קאי הך בבא דמוכני. וגם א"א לומר דה"ק תנא. במאי דאמרינן דחשבינן מוכני כמגדל. בזמן שיש שם פ"ט. מהמוכני להמגדל. דהיינו שפתוחה המוכני לתוכו של מגדל ברווח טפח. אז מחשבו חיבור זל"ז. וכן פי' באמת הר"ש בפירוש הראשון שהביא. אבל גם זה לא נכנס לאזני הכבולות. דהרי בכלים (פי"ח מ"ב) אמרינן דשתהיה המוכני חיבור להמגדל. סגי לן באינה נשמטת. וכן פי' הכא אינה יוצאת. ול"ל תו שג"כ פתוחים זל"ז. ודוחק לחלק. דהתם רק לענין שיהיה המוכני בעצמו כהמגדל לבלי יקבל טומאה סגי לן באינה נשמטת מהמגדל. דנחשב' כמחוברי'. אבל להציל על כלים שבבית לא מחשבו חיבור עד שיהיו ג"כ פתוחים זל"ז. זה דוחק דמ"ש:

ואע"ג דכולה פרקן הכי מיירי במגדל הבא במדה. ולמה נקט הך תנאי בהך בבא. ודוחק לומר דבאמת אכולה פרקא קאי. דהרי כלליה בהדי שיש שם פ"ט. והך ודאי לא קאי רק אבבא בתרייתא. אלא נ"ל דהכא ה"ק. דאפי' המגדל בא במדה רק מדמצורף למוכני שאינה יוצאת. דהיינו שאינה נשמטת מהמגדל אפ"ה מצטרף לחוץ בפני הטומאה (ככלים פי"ח מ"ב). ואין לדקדק עוד. דכיון דא' מהתנאים הוא שתהיה המוכני משוכה לאחוריה רק ג' אצבעות. דהרי אם היתה המוכני פתוחה טפח להבית. ודאי היתה הטומאה מתפשטת משם להבית. א"כ קשה למה פליג להו תנא להנך תנאי'. ולא חשיב להו כולהו בחדא מחתא. והכי הול"נ בד"א שמשוכה לאחריה ג' אצבעות. ושיש שם פותח טפח וכו'. י"ל דלהכי לא נקט הך המשכה של גא"צ בהדי אינך תנאי. היינו משום דבעי לגלויי טעמא דמלתא. דמשו"ה צריך המשכה גא"צ מדכך מורגל להיות. להכי רק במשוך עד גא"צ הוה חיבור. ומה"ט נמי לא נקט לה תנא בדרך תנאי כאינך. משום דבל"ז כך מורגל להיות:

היה עומד בתוך הפתח ונפתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור. שם בחולין פ' העור והרוטב מייתי דתני עלה דמתני' ור' יוסי מטהר ומפ' דר' יוסי קאי אמאי דקאמר ת"ק בסיפא טהור וטעמא משום דנקט ברישא יש בה פותח טפח הא אין בה פותח טפח אפי' העמידה בפתח ופתחה לחוץ הבית טמא משום דטומאה טמונה בוקעת והוי כאילו מוטלת בקרקע הבית והבית מאהיל עליה וקאמר דלאו מילתא היא דטומאה טמונה אינה בוקעת. ומצאתי מוגה נ"א העמידה בתוך הפתח ופתחה לחוץ:

טומאה בבית מה שבתוכו טהור. היא גירסת הר"ש ז"ל וכן ג"כ מצאתי הגירסא שם בחולין אמנם הרמב"ם ז"ל גריס בפירושו וגם בפי"ח מהט"מ טמא וגם ה"ר יצחק ן' גיאת ז"ל גריס טמא שהוא טמא בטומאת הבית ואין הבית טמא בטומאתו. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל הרב ר"ש ז"ל הגי' כאן וכן ג"כ הגי' בפ' כוורת בבבת היתה עומדת בתוך הפתח וכו' טומאה בבית מה שבתוכה טהור שדרך הטומאה לצאת וכו' ע"כ וקשה דלא שייך למיתני שדרך הטומאה לצאת גבי טהרה דדוקא גבי טומאה שייך האי לישנא דחזינא לטומאה כאלו היא עתה במקום שסופה לצאת דרך שם אע"פ שיש דבר הנפסק ונ"ל לקיים גי' הספרים הכא ולקמן בפ' כוורת דמיירי כגון שהמגדל והכוורת ממלאין כל הפתח ואין פ"ט מכל צד לא למעלה ולא למטה ולא מן הצדדין ואין מקום לצאת הטומאה הלכך הטומאה בוקעת ויוצאת דרך דופני המגדל והכוורת מידי דהוה אפתחי הבית בזמן שהם נעולים:

בזמן שיש שם פותח טפח. שהמוכני פתוח למגדל טפח א"נ דחלל המוכני שהטומאה וכו' כך צ"ל בפי' רעז"ל:

ואינה יוצאה והמגדל בא במדה. כך צ"ל: