משנה אהלות פרק ג׳ משנה ו׳

השרש אצלנו אם היה המת בבית ולזה הבית שערים רבים מכל הצדדים והיה משקוף הבית יוצא על השערי' כמו המשקופו' היוצאין חוץ מהבתים הנה כל מי שישב חוץ מהבית תחת זה המשקוף היוצא מן הבית הנה הוא טמא מפני השער ואע"פ שהשער נעול ר"ל כל שערי הבית ואם היו כולן נעולו' הנה הבית מטמא כל סביביו ואם פתח פתח אחד מהן שיצא ממנו הנה הפתח לבד טמא וישאר הבית כולו מחוץ טהור ואפי' היושבים תחת המשקופים היוצאים מחוץ מכל הפתחים טהורים כאשר הפתחים נעולים וזהו ענין מציל על הפתחים ואם היה המת בכללו בבית הנה יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים ארבעה טפחים ואם מה שבבית הוא כזית מן המת יצטרך שיהיה בפתח המציל על הפתחים טפח וזה כולו אשר אמר על הפתחים אם היו אלו הפתחים כולן נעולים אולם אם היו פתוחים אע"פ שהוא יחשוב על אחד מהן לבד שיצא ממנו המת הנה כל מי שישב תחת המשקוף המחובר בבית הוא טמא אע"פ שלא יהיה בזה הפתח הפתוח זולת טפח על טפח וזהו ענין אמרו אבל להוציא את הטומאה בפותח טפח:

ואמר גדול מכזית כמת ר"ל שיצטרך פתח מד' ואז יציל על הפתחים וכן סברת רבי יוסי בשדרה וגולגולת ואינו הלכה:

כזית מן המת פתחו בטפח. פי' הר"ב המת בבית ולו פתחים הרבה כו' דגזרו חכמים טומאה כו'. עקרא דמלתא במתניתין ג פ"ז וע"ש:

אבל להוציא את הטומאה. פי' הר"ב טומאה יוצאה כו' ומטמאה הכלים שבבית שבצדו. וה"מ לפרש בכלים המונחים בחלל אותו חלון או פתח. וכן פירש הרמב"ם:

רבי יוסי אומר השדרה והגולגולת כמת. כלומר אע"פ שאין כזית בשר. וכתב הר"ב שכן הלכה. אולי שסובר דר"י לא לאפלוגי אתי וכמו שכתבתי הרבה בפ' בתרא דבכורים שנשנו בלשון פלוגתא ואין חולק אבל לא ידענא מנין לו דדלמא לת"ק דוקא כזית בשר ולא סבירא ליה להא דר"י. והרמב"ם בפירושו כתב שאינו הלכה וכן בחבורו [ריש] פ"ז מהט"מ לא העתיק את דבריו:

כזית מן המת שמונח בבית:

פתחו בטפח ר"ל טע"ט:

והמת פתחו בארבעה טפחים דחכמים גזרו טומאה לפתח שאפשר שתצא משם הטומאה. שיהיה כל אדם או שאר דבר שבא תחת המשקוף שבכל פתח ופתח של הבית שהמת בתוכו נטמא. ואפי' היו כל הדלתות סגורים. אפ"ה גם מה שבא גם מבחוץ להדלתות תחת המשקוף נטמא [כלקמן פ"ז מ"ג] ואפילו הוציאו המת אח"כ בפתח א'. לא אמרינן הוברר הדבר למפרע שהפתח הזה עמד להוציאו בו. ונטהר למפרע כל הכלים והאדם שהיו תחת הפתחים האחרים. ליתא. דאע"ג דטומאה זו מדרבנן היא. וכל דבדרבנן אמרינן יש ברירה [כביצה ל"ח א'] אפ"ה כיון דעיקר טומאת מת מדאורייתא היא החמירו בה [ועי' תוס' עירובין ל"ז ב' ד"ה מאן] [ועי' עוד תוס' ביצה דד"ב] דגם לענין אין מבטלין איסור לכתחילה. בכה"ג הו"ל כדאורייתא. אולם מרש"י [ביצה ל"ח א וד"י ע"א] משמע דהפתח שודאי יוציאוהו בו הוא הללממ"ס דכדאוריי' דמיא אבל באינו יודע באיזה פתח יוציאוהו הוה מדרבנן ודו"ק]. מיהו אם קודם שמת חישב שכשימות יוציאו בפתח א'. אז הפתחים האחרים טהורים. ועכ"פ גם לטהר הפתחים האחרים להבא סגי משעה שחישב להוציאו בא' אף שחישב רק אחר שמת נטהרו הפתחים האחרים להבא מאותה שעה. ואעפ"כ יש חילוק. דביש בבית כזית ממת סגי בשחישב להוציאו בפתח שהוא טע"ט. וליתר מכזית וכ"ש למת שלם צריך שיחשוב להוציאו בפתח שהוא ד' על ד' טפחים. ואע"ג דגברא באמתא יתיב [כסוכה ד"ז ב']. נ"ל דהכא יכול המוציאו ליטול זרועות המת ממעל לראשו ויכול שפיר להוציאו דרך פתח שהוא דע"ד טפחים:

להציל הטומאה על הפתחים נ"ל דרק אסיפא קאי וה"ק הא דקאמינא דמת שלם שיעור פתחו ד' טפחים היינו רק להציל וכו' דכשנפתח פתח של ד"ט נצולו הפתחי' האחרי' הנעולי'. וגם כשהאחרים פחותים מד"ט. זה שהוא ד"ט מציל על האחרים הפחותים מד"ט. אפי' גם אותו שרחב ד"ט נשאר נעול. אבל וכו':

בפותח טפח אפי' במת שלם. דכל פתח פתוח שבבית שהמת בתוכו. אם מונחים בפתח ההוא כלים או בחדר הסמוך לו שפתוח לו בפתח פתוח טע"ט. נטמאו כולם:

גדול מכזית כמת ואינו מציל על פתחים אחרים שהן כשעורו כשנפתח. או שהן פחותים מד"ט אפי' נשאר זה נעול:

רבי יוסי אומר השדרה והגולגולת כמת מדניכר בו צורת גוף המת. אבל בשר אפי' גדול מכזית ס"ל לר' יוסי דאין דינו כמת [ועי' רב"א]. וכן נ"ל מדלא קאמר ר' יוסי אף שדרה וכו' ולרבנן אין חילוק בין בשר לשדרה וגלגולת או שאר דברים המטמאין באהל [כפ"ב מ"א] ולהכי אף כששדרה וגלגולת הן יותר מכזית מודו לר' יוסי דצריך לו פתח דע"ד טפחים. מדלא גרע מבשר יותר מכזית. עכ"פ כשאינן רק כזית או פחות מזה. וכגון מנפל. לא עדיף מכזית בשר שג"כ מטמא באהל. ואפ"ה סגי בפתח טפח על טפח. וקיי"ל כרבנן [ודלא כהר"ב ועי' רמב"ם פ"ז מטו"מ]:

והרמב"ם (פ"ז מטו"מ ה"א וב') פי' הדבר יותר. דהמת בבית ואין לו שום פתח או חלון כלל כשיעור הוצאתו. או אפי' היה לו פתח. ופרץ מזוזותיו. וחזר וסתם הבית. זהו לבד שדינו כקבר סתום לטמא לכל הנוגע בו אפי' מבחוץ לכל הצדדים. או למאהיל על בית כזה. אבל בהיה לו פתח או פתחים הרבה. אע"ג שכולן נעולים וסגורים לגמרי. אפ"ה אין דינן כקבר סתום לטמא מבחוץ כל סביביו במגע ובאהל רק נגד כל הפתחים מבחוץ. ואפי' כולן נעולים [והטעם משום דסוף טומאה לצאת דרך פתח א' מהן] ורק בשחישב להוציא הטומאה דרך א' מהפתחים. הוא לבד טמא. והאחרים טהורים משעה שחישב. ופשוט דה"ה במיוחד א' מהפתחים ליציאה דהאחרים טהורים. כך נ"ל כוונת הרמב"ם שם. דגם הוא ס"ל דטעם דכולן טמאין ברישא הוא משום סוף טומאה לצאת. ומ"ש הרמב"ם בסוף דבריו שם אחר שכ' נפתח א' מהן וכו'. וז"ל והרי אין הבית כקבר סתום. לא רצה הרמב"ם לתת טעם דמשום דנפתח פתח א'. תו אינו קבר סתום. אלא רצה לתת טעם דלהכי אף שרק חישב להוציאו בא' מהן. אף שסתום מכל צד. אפ"ה אין דינו כקבר סתום. מדלא פרץ פצימיו. ולפ"ז חזר בו ממ"ש בילדותו בפירושו (פ"ז מ"ג) דלהכי המת בבית כולן טמאין מדהוה דין הבית כקבר סתום. והר"ש שם בזרוע עוזו מחי לה אמוחא על פי' זה. ודחי לה בשתי ידים. וע"ש. ואפ"ה רכ"מ רצה להסיב דברי הרמב"ם בחיבורו דס"ל כבפירושו דכולן טמאין מדדין הבית כקבר סתום. ולא ידענא א"כ במה ירפא קו' הר"ש הרי צריך בקבר סתום שיפרוץ פצימיו. ותו למה צריך לטעם קבר סתום. הרי סגי לומר הטעם משום סוף טומאה לצאת שהוא הלממ"ס (כרש"י ביצה דל"ז א') והרמב"ם בעצמו הזכיר דין סוף טומאה לצאת (פי"ח ה"ד) ועי' מ"ש בס"ד בזה (פ"ז בבועז סי' ו):

אבל להוציא את הטומאה. פי' הרמב"ם ז"ל שאם היו פתוחים אע"פ שחשב על אחד מהן בלבד שיצא ממנו המת הנה כל מה שיש תחת המשקוף המחובר הוא טמא אע"פ שלא יהי' בזה הפתח רק טפח על טפח:

ר' יוסי אומר וכו'. עיין לקמן פ' מגדל סי' ב' בפי' הרא"ש ז"ל שכתבתי גבי ר' יוסי מטהר מפני שיכול להוציאה חצאים וכו':

בסוף פי' ר"ע ז"ל. וכן הלכה. אמר המלקט נלע"ד שצריך להיות ואין כן הלכה שכן הוא בפי' הרמב"ם ז"ל וגם בחבורו לא הביא דברי ר' יוסי: