משנה אהלות פרק ג׳ משנה ב׳

כבר קדם בפ' השני שמלא תרווד רקב ורביעית דם מטמאין באהל ואופן בחינת הבגד לידע אם יצא ממנו רביעית דם ויטמא באהל אשר יהיה בו תחלה כמו שביארו בתוספתא וזה שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח כזה השיעור ממים יחובר אליו רביעית דם הנה אם היה מראיהן אחד באדמימות או יהיה מה שהורחץ בו הבגד טמא יותר אדום הנה נדע שיצא ממנו רביעית דם ויהיה זה הבגד מטמא באהל ואין הלכה כר' שמעון:

שנתפזר בתוך הבית. פי' הר"ב ונתערב בו עפר כל שהוא וכ"פ הר"ש ולרבותא דרבנן נקטינן שנתפזר בתוך הבית דלא תימא דכיון שנתפזר וגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושני אהלות הן ואין מצטרפין הכי מפרשינן בגמרא פ"ג דנדה דף כז:

ורבי שמעון מטהר. פי' הר"ב סבר סופו כתחלתו כו'. דבעינן שלא יהא דבר נגלל עמו לישנא דגמרא דהתם דאמרינן מה תחלתו נעשה לו דבר אחר גנגילון והתוס' העתיקו גלגילון ופירשו בשם הערוך דבר הנגלל עמו ע"כ. ובפ"ז דנזיר דף נא איתא בגמרא גלגלין ופירש"י כלומר המגלגל זה לזה ונתערב זה עם זה:

הבית טהור. כלומר שהכלים הבאים אחר הבליעה לתוך הבית אינן מיטמאין בבית. הכי מפרשים בגמרא פ"ט דנדה דף סב:

אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה. כתב הר"ב וכיצד משערין אותה מביא מים במדה וכו' ומביא מים אחרים כו' אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה. דאילו לא הביא מים שניים לא היינו יכולים לשער בראשונים בלבד לפי שאפילו אם לא ימצאו רביעית יותר אכתי איכא למימר שמא רביעית יצא דא"א שלא ישתייר בבגד מן המים. אבל השתא אין מזיק כלום מה שמשתייר מן המים בבגד. דכשם שנשתייר מן המים כך נשתייר מן הדם שמ"מ היה מעורב הכל יחד מה שיצא ומה שנשתייר ומראה אחד הן כאילו יצא הכל. ומיהו קשה דאין סברא שיסייע הדם שמשתייר בבגד [לטמא הבית] כיון שאין יכול לצאת בכיבוס. אא"כ שאין לחוש כל כך אם תולין הדבר להחמיר. ואין לומר שמים אחרים שמביא צריך שיחסר מהם מהמדה כשיעור שנבלע מן הראשונים בבגד. דמי יוכל לכוון זה. ועוד קשה דמאי צריך למדידת מים הראשונים. בלא מדידת מים הראשונים יכול הוא לדעת אם יש רביעית דם במה שיצא ע"י כיבוס. שיסחוט לתוך כלי כל מה שיצא מן הכסות. וימדדנה כמה יש בין מים לדם. ויביא רביעית דם מעלמא. ויוסיף עליו מים עד שיהא בין מים ובין דם כשיעור מים ודם שיצאו מן הכסות ואם מראיהן שוה טמאה. ונראה לפרש דלא נקט מים במדה אלא משום שאם ימצאו יותר מן המדה שנתנו. רביעית. שלא יצטרכו להביא מים אחרים דודאי יצא מן הכסות רביעית דם. אבל אם אין רביעית דם יותר אז יביא רביעית ומוסיף עליו מים עד שיהא בין מים ודם כמדה ראשונה אחר שתכבס בה הכסות ואם מראיהן שוה טמאה. ואם לאו טהורה. ומיהו קשה דהא קתני בתוספתא [שהעתיקה הר"ב] ברישא. ומביא מים אחרים ואח"כ קתני ונותן לתוכן רביעית דם כ"כ התוס' בפ"ט דב"ק דף קא. וראיתי להרמב"ם. שאעפ"י שבפירושו העתיק כדברי התוספתא שירחצו הכסות בשיעור ידוע מהמים עוד נקח בזה השיעור ממים ויחובר אליו רביעית דם כו'. הנה בחבורו פ"ד מהט"מ [הלכה יג] כתב כיצד משערין אותה מכבסין אותה במים ומביא מים כמדתן ונותן לתוכן רביעית דם כו'. הרי שלא הזכיר מדה בתחלה. ויש לפרש דבריו שכמדתן ר"ל כמדת מה שיצא אחר הכביסה. ומ"ש ונותן לתוכן רביעית דם כלומר שבתוך המים שמביא כמדתן צריך שיתן בהם רביעית דם שעם הרביעית דם הוא שיהיה כמדת המים ר"ל כמדה שיצא אחר הכביסה. והשתא דאתינא להכי אף דברי התוספתא יכולני לפרש כן. ואע"פ שהזכירה ראשונה. שמביא במדה. היינו כדברי התוס' שאם ימצא רביעית יותר שא"צ עוד לשום דבר. אבל אם לא מצא אז מביא אחרים במדתן. ר"ל במדה שמצא אחר הכביסה אלא שנותן בהן רביעית דם:

ואם לאו טהורה. אינה מתטמאה באהל והרי היא ככסות שנגע במת. הרמב"ם שם וכ"פ רש"י שם בב"ק. וכ"כ שם התוס'. ודלא כמו שנדחקו בנדה פ"ט [דף סב] דמיירי דקודם שנפל רביעית. נבלע בכסות מה שאינו יכול לצאת. ונתבטל בבגד ולא היה רביעית שלם מעולם. ומהר"ר וואלף וורמייז"א הוכיח דלהר"ב צ"ל כמו שנדחקו התו' דנדה לפי שסברת הר"ב דכלים שנטמאו במת מטמאין באהל. כמ"ש גבי מנורה בספי"א [מ"ח] עכ"ד. וע"ש דלהרמב"ם אינן מטמאין באהל. וכן נראה דעת מהר"ם:

שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור. פי' שאינו יכול לצאת על ידי כביסה סתם. אע"פ שעל ידי הדחק היה יוצא כגון ע"י צפון. כיון דבסתם כיבוס אין יכול לצאת רביעית דם טהורה. משום שאין דרך להקפיד עליה כשאין יכול לצאת בכיבוס סתם. כך צריך לומר מתוך הסוגי' דמס' נדה [שכתבתי במ"ה פ"ט דכלים]. ומה"ט נמי לא קשיא מהא דתנן ברפ"ג דערלה בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק דאלמא דחזותא מלתא היא. דבטומאה מש"ה טהורה דבקפידא תליא מלתא וכי לא קפיד שיצא. בטל. דטומאה בלועה לא מטמאה. אבל בערלה אין שייך להתיר מטעם דאין מקפיד דנהנה הוא בצבע וניחא ליה. תוספות פ"ט דב"ק. ופ"ט דנדה [ד"ה מקולי]:

מלא תרווד רקב דמטמא באהל כרפ"ב:

הבית טמא ר"ל כל מה שבבית טמא. ואע"ג שמפוזר בתוך הבית ונמצא שמעורב עם עפר הקרקע שהוא טפי וטפי מהתרווד רקב של המת בעצמו אפ"ה מצטרף. דדוקא כשאין כאן לפנינו רק תרווד ועוד מתערובת עפר קברות. צריך שנדע שלא נתערב רקב גוף המת רק עם מעט עפר ממקום אחר עד שישוער שבכל תרווד ועוד מהתערובות יש תרווד מרקב גוף המת בעצמו. אבל הכא דידעינן שיש כאן וודאי תרווד רקב תוך הבית להכי אפילו מעורב עם עפר הרבה לא נתבטל [ועי' נדה כ"ג א' ובכורות כ"ב א']:

ורבי שמעון מטהר דס"ל לר"ש סופו כתחלתו מה תחלתו צריך שיהיה בלי תערובות. ולהכי צריך שיהיה נקבר ערום. כך בסופו צריך שיהיה הרקב בלי תערובות [כלעיל פ"ב סי' י"ד] והכא מדמפוזר יש כאן תערובת עפר בין קרטי הרקב. ואע"ג דכבר שמעינן פלוגתייהו לעיל [פ"ב מ"ב] התם נקט רבותא אליבא דר"ש. אע"ג דמכונס בצבור אחד [וגם לא נתערב רק מעט עפר בהתרווד רקב] אפ"ה מטהר ר"ש. והכא נקט רבותא אליבייהו דרבנן. אע"ג דמפוזר [וגם מעורב עם הרבה עפר טפי מהתרווד רקב] אפ"ה מטמאי רבנן. א"נ איפכא. התם נקט לרבותא דרבנן. דאע"ג שבאמת מעורב בעפר אפ"ה מטמאי רבנן והכא נקט לרבותא דר"ש. דאע"ג דאינו מעורב ממש רק שעפר ואבק מפסיק בין הקרטין המפוזרין. אפ"ה מטהר ר"ש:

הבית טהור ר"ל מה שנכנס להבית אחר שנבלע שם הדם טהור:

אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם וזה יוודע ע"י שיכבסו הבגד במים במדה ואם לאחר שיכבסו הבגד. יוסיפו המים הנסחטין מהכביסה כדי רביעית יותר מתחלה טמא הבגד. דהרי הוברר שהיה בו רביעית דם שסופו לצאת ואע"ג דחוטי הבגד מפסיקין בין חלקי הרביעית וגם אחר שיכבסו הבגד. הרביעית שיצא מעורב הוא במימי הכביסה. וגם הנוגע לא נגע בדם בעינא. רק בבגד ובבלועו ואפ"ה לא גרע ממלא תרווד רקב שנתפזר בבית דאע"ג שמעורב מטמא [ולכאורה הי' נראה דמה"ט יהי' דינו כרקב. שיטמא רק בנשאו או בהאהיל על כולו אבל הנוגע בהבגד או במימי הכביסה. לא נעמא. ומשום דא"א ליגע בכל חלקי הרביעית המפורדים בהבגד או בהמים כאחת. דהרי חוטי האריגה וחלקי המים מפסיקין. אבל הרמב"ם [בפ"ד מטו"מ] כ' בפירוש שהבגד מטמא גם נמי שנגעו. לפיכך צ"ל דשאני הכא מרקב. ששם קרטי הרקב ודאי מפורדין זמ"ז. וא"א ליגע כולן כאחת. משא"כ הכא בשעה שנבלע הדם בהבגד ועודו לח. ודאי היה כל חלקי הרביעית שבהבגד מעורין זב"ז. וגם השתא שנתיבש נוגעים החלקים זב"ז ואפשר להחזירן ללתותן כשירטיבו הבגד ויהיו כל החלקי' כבתחלה לפיכך נחשבי' כולם כרביעי' שלם כבתחלה] ואם כשכבסו הבגד לא הוסיף רביעית על מדת מימי הכביסה שבתחלה אעפ"כ עדיין יש לחוש שמא נבלע רביעית מים ממימי הכביסה לתוך הבגד. ויצא תחתיהן רביעית הדם לתוך מימי הכביסה. ולהכי לא הוסיפו מימי הכביסה על מדתן בתחלה. ולפיכך מחשש זה יביא רביעית דם אדם. ויוסיף עליו מים עד שיהיה כל תערובות הזה כפי שיעור מימי הכביסה השתא לאחר שנסחט הבגד. ואם דומין במראה האדמימות הבגד טמא ומטמא כלעיל:

טהורה ר"ל אז אין הבגד מטמא לאהל שהכניסוהו לתוכו לאחר שנבלע בו הדם. דכל בלוע שאינו יכול לצאת כמאן דליתא דמי אבל עכ"פ הבגד נשאר בטומאתו. מדנגע בהרביעית קודם שנבלע בו. באופן שעדיין הי' יכול אז לצאת:

שכל הבלוע שאינו יכול לצאת ע"י כיבוס בלי דחק:

טהור ואע"ג דבצבע בגד במשקה ערלה נאסר הבגד. אף שאין הצבע יכול לצאת [כב"ק דק"א]. תרצו התם בתוס'. דהתם חזותא דניחא לי' הוא. אבל הכא הו"ל לכלוך דם דלא ניח"ל בו. והרי בטומאה בהקפדה תליא מלתא. וכשלא יצא אינו מקפיד עליו. א"נ נ"ל התם החזותא נאסר אף בלי ממשות. אבל הכא בדם המת לא נאסר החזותא רק צריך ממשות רביעי' והרי כשאין יוצא רביעית אין כאן ממשות:

ר"ל במקום שאין אהל על גביו:

אמנם נ"ל דבהתברר לאחר כביסה שהיה בהבגד רביעית שסופו לצאת. דאמרינן שהבגד טמא. היינו אפי' נתייבש הדם בהבגד. אפ"ה כל דבר שנגע בהבגד אף בשעה שנתייבש בתוכו הדם טמא. דאע"ג דבש"ס (נדה רפ"ז) קא חשיב כמה דברים שמטמאין יבישין כלחין. ולא חשיב בינייהו דם המת. אפ"ה לא גרע דם המת מבשר המת. דאף כשנתייבש. אף שאינו יכול להשרות לכמות שהיה דינו עכ"פ כרקב שמטמא במשא ואהל (כנדה נו"א).וא"כ הכא נמי אף שא"א להוציא הדם בעינו כמו שהיה. אפ"ה מטמא במגע ובמשא ואהל. אף שיש לחלק קצת. דהתם הבשר בעין מחובר לגוש א' משא"כ הכא הדם מובלע ובחוטין נפרדים. כבר ישבנו זה בס"ד בפנים. אמנם ק"ל לדעת הראב"ד ספ"ד מטו"מ) שכ'. דדם דכתיב ביה נפש לשון יחיד. צריך שיהיה הרביעית מחובר. וקשה דהרי קמן דאפי' היכא שהרביעית מפוזר בין חוטי הבגד או בין טפות המים. ג"כ מצטרף ומטמא. ואע"ג שהחוטין ארוגין ומחוברין יחד. הרי חיבורי אדם אינו חיבור (כרמב"ם פ"ד מטו"מ ה"ט) וכי עדיף הכא מקטפרס (לקמן מ"ג) ואף שיש לחלק קצת. עכ"פ ק' להר"ב (לעיל פ"א מ"א. ולקמן פי"א מ"ה) שכ' שכל כלי שנטמא במת מטמא באהל משמע אפי' בגד. וק' א"כ אמאי אמרינן הכא דכשלא יצא רביעית דם. אז הבית שהכניסו הבגד הזה טהור ואמאי נהי דלא דיינינן להבית כאילו הכניסו לתוכו רביעית דם. עכ"פ נטמאהו מדהכניסו לתוכו בגד שנטמא מהרביעית דם. קודם שנתיבש. ואי"ל דמתניתין לא קאי אהבית רק על הבגד. וכן משמע לישנא דקאמר טהורה בלשון נקיבה משמע דהכסות טהורה. והרי הכסות בין כך ובין כך נשאר בטומאתו. ונדחקו רבותינו הרבה לישב קושיתינו הנ"ל להר"ב. וכתבו דמשנתינו מיירי שנבלע רביעית הדם בהבגד לחצאין. דהיינו משנתייבש חצי רביעית הראשון. נבלע בו החצי האחרון. דאז לא נטמא הבגד אם לא יצא ע"י סחיטה רביעית דם. וכמ"ש רבינו תוי"ט בשם מוה' וואלף ווירמז ז"ל. ולי היה נראה דא"צ לדחוק כן. אלא דמיירי שהזה על הכסות וטבלו קודם שהכניסו להבית. ולהכי כשמתכבס ואינו יוצא רביעית טהור הכסות לגמרי. משא"כ כשאפשר להוציא רביעית דם. אף שטבלו נשאר בטומאתו. דהרי זה כטובל ושרץ בידו. ואע"ג דבשעת טבילה היה נבלע. כיון דנראה מבחוץ לא מחשב בו טומאה בלוע (כסוף מקואות). ואע"ג דבל"ז לא הועילה הטבילה להבגד. דהרי הדם חוצץ בהבגד (כזבחים צ"ח ב') ואפי' כשטבלו והדם לח חוצץ (כיו"ד ש"ך קצ"ח סק"כ) היינו ממשות דם. אבל הכא שכבר נבלע בהכסות. ולא נשאר בו רק חזותא. כל צבע אינו חוצץ (כיו"ד קצ"ח סי"ז). אלא דק"ל בין לתרוצא דמוה' וואלף ז"ל. בין לתירוצינו הנ"ל. דא"כ לפלוג ולתני בדידה דאפי' אם מתכבס. ואינו מוציא רביעית. עכ"פ כשבלע הרביעית בפ"א. ולא הטבילו קודם שהכניסו. הרי הבגד מטמא באהל. מדכבר נטמא. ואת"ל דבעי תנא לחלק בין אידך דידה. דהיינו בבלע הרביעית לחצאין עצמו. או בטבל גופה. דבמוציא רביעית בכביסה. אפ"ה מטמא. ליתא דזה אינו רבותא כלל. דפשיטא שכשהרביעית בתוכו. אע"ג שטבלו לא מהני ליה טבילה. וכל זה ק' נמי לתירוץ מהר"ו ווערמעז ז"ל. וי"ל דלהר"ב מוקמינן למשנתינו בדם תבוסה. דטמא רק מדרבנן (כב"ק דקא"ב) ולהכי הקילו גבי'. דנימא דמתבטל אגב הבגד (ועי' בהר"ש):

והקשה הראב"ד (פ"ד מטו"מ) כיון דאשבורן מטמא וקטפרס מטהר. מ"ש דנקט תנא נמי אסקופה אפי' בתוך הבית נמי. ואני בעניי לא זכיתי להבין דברי רבינו אלו. דאי בתוך הבית. אפי' היה הרביעית חלוק ממש. הבית מצרפן ומחשב כמחובר ונטמא הבית. וכדכללינן בריש פרקן. כל המטמאין באהל שנחלקו וכו'. ואת"ל דם שאני דכתיב ביה נפש. להכי צריך שיהי' מחובר ממש יחד ולא מהני ליה צירוף בית. וכמ"ש הראב"ד בעצמו שם בסוף דבריו. עכ"פ ק' דא"כ למה צריך תנא לומר והאהיל על מקצתו. הרי אפי' האהיל על כולו. עכ"פ כיון דנשפך. קטפרס אינו חיבור. והרי בדם קאמרת שאינו מטמא רק כשמחובר כל השיעור. וי"ל דעל מקצתו דברישא. רק לרבותא דסיפא נקטיה. דבאשבורן אפי' האהיל על מקצתו נטמא. אמנם מלבד שזה דוחק לומר כן. הרי גם כבר הוכחנו לעיל סי' י"ט דלא כרבינו הראב"ד. ואעפ"כ יש להקשות קו' הראב"ד באופן אחר. דל"ל כלל אסקופה דנקט. מ"ש אסקופה. או בנשפך באויר במדרון. על זה היה נראה לומר דתנא בעי למנקט בכולה גוונא. בין שהטהור בעצמו מאהיל על הטומאה. ובין שדבר אחר מאהיל על הטהור ועל הטומאה. וכאסקופה. בכל גוונא אשבורן מטמא וקטפרס מטהר. ורב"א תירץ דתנא אסקופה לאפוקי מזקנים הראשונים שבתוספתא. שאמרו בנשפך על האסקופה מהקטפרס ולפנים הבית טמא. ור"ל אם האסקופה משופע לצד פנים נטמא הבית מדסוף טומאה לירד לשם. עוד נ"ל דנקט אסקופה משום סיפא. דכשהיה הדם באשבורן. אף שהאשבורן הוא על האסקופה ששולי הגומא משופעים לצד חוץ. נמצא שסוף הדם לזוב לחוץ. או כשקרש הדם. אף שמונח על אסקופה המשופעת. וסופו ליפול לחוץ. אפ"ה מאהיל הבית על מקצתו הבית טמא. ובזה יתורץ דנקט בין בפנים ובין בחוץ. דאינו זו ואצ"ל זו כלרתוי"ט דלאו אורחא דתנא למנקט הכי. אלא נקט בפנים לרבותא דקטפרס אפ"ה טהור. ונקט בחוץ לרבותא דאשבורן דאפ"ה טמא. ודו"ק:

שנתפזר בתוך וכו'. בנדה פ' המפלת (נדה דף כ"ז) מייתי ברייתא אחרת דתניא מלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ור"ש מטהר והתם עביד צריכותא לתרויהו דאי אשמעי' דברייתא ה"א בההיא קאמרי רבנן דמטמא משום דמכניף אבל נתפזר אימא מודו לי' רבנן לר"ש דאין מאהיל וחוזר ומאהיל דגג שכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושכנגד זה מאהיל על חצי שיעור ושני אהלות הן ואין מצטרפי' ואי אשמעי' בהא ה"א בהא אמר ר"ש משום דאין מאהיל וחוזר ומאהיל אבל בההיא אימא מודה להו לרבנן צריכא. ופי' הרא"ש ז"ל שנתפזר בתוך הבית הבית טמא כיון שהבית מאהיל על כולה טמא כל מה שבבית שהאהל מצרפן כדתנן לק' בפירקי' שני עצמות ועליהן שני חצאי זיתים והכניס מקצתם בפנים וכו' הבית טמא ע"כ:

ור"ש מטהר. ואזדא לטעמי' דמטהר מלא תרוד ועוד עפר קברות לעיל פ' שני ושמא ההיא ברייתא שהבאתי מפ' המפלת היא מתני' דפירקי' דלעיל בשנוי לשון כדרך התלמוד בכמה דוכתי:

רביעית דם שנבלעה בתוך וכו'. פשוט הוא שכל מה שהי' במת קודם שנבלעה שהוא טמא ואיתה פ' הגוזל קמא ובנדה פ' האשה ופי' רש"י ז"ל הבית טמא כלים שבבית דבית לא מקבל טומאה דקרקע הוא. ואמרי' התם בגמרא ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי בכלים שהיו בבית קודם שנבלעה שהיתה בעין והאהיל הבית עלי' ועל הכלים נטמאו אבל בכלים דאתו לבסוף אחר שנבלעה בקרקע טהור:

נבלעה בכסות וכו'. והכניס הכסות לבית אם מתכבסת הכסות וכו' הבית טמא ואם לאו טהור הבית שלא האהיל על רביעית שכבר חסר בהבלעו בכסות אבל הכסות טמא שתחלת נגיעה ברביעית מצומצם נטמאה ומדקתני טהור אע"ג דחזותא דרביעית איכא שהדם שנשאר בבגד שאי אפשר לסוחטו נראה לנו בבגד אלמא חזותא לאו מילתא היא ורמי רבא עלה דתנן ברפ"ג דמסכת ערלה בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא ותירץ רב כהנא מקולי רביעיות שנו כאן בדם תבוסה דאינו מטמא באהל אלא מדרבנן. ועיין בתוס' שם פ' הגוזל ושם בנדה פ' האשה שהיא עושה צרכי' שפירשו ז"ל דלר' יותנן לא קשי מידי מערלה אטומאה דלדידי' בקפידא תליא מילתא כמו שאכתוב בסמוך בס"ד ומ"מ צבעו בקליפי ערלה ידלק דלא שייך להתירו מטעם דאין מקפיד דנהנה הוא בצבע וניחא לי' אלא האי שנוייא משני לי' אליבא דריש לקיש וה"ק לי' אפי' לפי דבריך שאתה מדמה טומאה לאיסור לא קשי מידי דדם תבוסה דרבנן ע"כ וכן נראה שפי' ג"כ הר"ש ז"ל וכתב ה"ר יהוסף ז"ל אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם טמאה וכו' פי' כאן לא אמר הכסות טמא כמו שאמר לעיל הבית טהור על כן נראה דקאי ארביעית שאע"פ שהיא בלועה כיון שהיא יכולה לצאת היא טמאה אבל אם אינה יכולה היא טהורה אבל הכסות לעולם אב הטומאה היא שכבר נטמאת מרביעית ודוק ע"כ:

בפי' ר''ע ז"ל ומביא מים אחרים במדתם וכו'. אמר המלקט הכי מפ' לה בתוספתא וכתב ה"ר אפרים אשכנזי ז"ל וצ"ע וכי לא נשאר מן המים בבגד ואפשר דאזלינן לחומרא ומש"ה מתורץ מה צריך להביא מים אחרים ימדוד אותם אם יש רביעית יתר ודוק ע"כ אמר המלקט עיין על זה בתוס' שם בנדה ושם פ' הגוזל:

שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור. הא יכול לצאת אפי' ע"י הדחק טמא ודוקא אם מקפיד עליו להוציאו הכי מסיק רב פפא שם בנדה דהכי ס"ל לר' יוחנן. ועיין בכלים פ"ט ס"ה ששם הבאתי פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש: