משנה אהלות פרק ב׳ משנה ד׳

גולל. הוא הכסוי אשר יכסו בו המתים יהיה מאבן או מעץ אי מזולת זה:

ודופק הוא צדדי הקברות אשר עליהן יהיה הכסוי יהיה גם כן מעץ או מאבן או זולתו:

ודופק דופקים. הוא שיסמכו עליהם אלו הצדדין והם כמו יסודות הקיר הנבנית בארץ והם בהתיחסם אל הכסוי יקרא ג"כ דופק דופקים ואולם היות הגולל והדופק מטמאים במגע הנה זה לשון התורה (במדבר יט) [צ"ל ועל הנוגע] וכל נוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר ושם דין הקבר כדין המת כמו שהמת עצמו מטמא במגע ובאהל כן הקבר בכללו עליונו והקפו מטמא במגע ובאהל ולא יטמא במשא לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק"ו [מנבלה] כמו שביארנו [בס"פ שלמעלה מזה] הנה תכלית כל מה שבארנו הקבר יש בו מהטומאה מה שהוא במת עצמו והועתק אליו זה הדין לסבת ההיקש ור"א יעתיק אליו כל דיני טומאת מת. ור' יהושע יאמר כי צדדי הקבר בלתי מדובקי בארץ הנראית אבל יהיו תחת הצדדין עפר קברו' הנה זה הקבר יטמא במשא ויקראו צדדי הקבר דופקים להיותן דוחקים המת לשון (בראשית לג) ודפקום יום אחד ויקרא כסוי הקבר גולל להיותו אצלו מאבן מתגלגלת על פי הקבר מאמרו אבן גלל ענינו מתגלגלת:

הגולל והדופק. פי' הר"ב הגולל אבן גדולה כו'. והדופק שתי אבנים כו' שהגולל נשען עליהן כו'. כ"פ ר"ת. מדדרשינן להו לקמן מוכל אשר יגע על פני השדה. ולפירש"י [שכתב הר"ב במ"ג פ"ז דנזיר] דגולל כסוי ארון. ודופק הארון עצמו. הלא ארון אינו על פני השדה. ואומר הר"ר דוד מנירנבורג. כי פירש"י לרבות גולל ודופק שפירש דלא מרבינן מעל פני השדה דמטמא אלא כשפירש. אבל בעוד שהוא טמון הוא בטל אגב קרקע. והקשה ר"י על פיר"ת דתניא בתוספתא דאהלות כו' תוס' פ"ק דכתובות דף ד. ולקמן אכתוב דדעת הרמב"ם כפירש"י. ושאף כשהוא טמון הוא מטמא:

מטמאין במגע ובאהל ואינן מטמאין במשא. כ' הר"ב דכתיב*) והנוגע במת וכו' או בקבר כו'. כ"כ הרמב"ם אבל הוא מפרש גולל ודופק כפירש"י. וז"ל הגולל הוא הכסוי אשר יכסו בו המתים יהיה מאבן או מעץ או מזולת זה. ודופק הוא צדדי הקברות אשר עליהן יהיה הכסוי. יהיה ג"כ מעץ או מאבן או זולתו ואולם היות הגולל והדופק מטמאין במגע. הנה זה לשון התורה *)וכל נוגע בעצם וגו'. או בקבר. ושם דין הקבר כדין המת כמו שהמת עצמו מטמא במגע ובאהל. כך הקבר בכלל עליונו והיקפו [מצאתי דנראה כסויו וצדדיו] מטמא במגע ובאהל ולא יטמא במשא. לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק"ו [מנבילה] כמו שביארנו [בס"פ שלמעלה מזה] ע"כ. ואילו לפי' הר"ב שכתב כפיר"ת דגולל ודופק אינם הארון עצמו ליכא למשמע להו מאו בקבר. ועוד תמיהני דא"כ למאי אצטריך הר"ב תו לקרא דוכל אשר יגע על פני השדה. דאי למידק מיגע. דמשמע משום מגע וכו'. הא בהך קרא נמי לא כתיב אלא והנוגע. ומיהו הדרשה דלרבות גולל ודופק מאשר יגע על פני השדה מצאנו לר"ע דדריש הכי בפ"ד דחולין דף עב. ור' ישמעאל שנחלק עליו ודריש ליה להוציא עובר במעי אשה לדידיה גולל ודופק הלכתא גמירי לה. וקשיא להרמב"ם דדריש לגולל ודופק מאו בקבר. וכן להר"ב שהעתיקה ללא צורך. ועוד דלדידיה שמפרש כפיר"ת. ליכא למשמע מינה כלל:

ואינן מטמאין במשא. כתב הר"ב דדרשינן וכל אשר יגע וכו' משום מגע הוא מטמא ואינו מטמא משום משא. וקשיא לי דא"כ משום אהל נמי לא. והראב"ד כתב בפ"ב מהט"מ. מגע גולל ודופק. מאשר יגע. אהל. מעל פני השדה [דמשמע] מאויר. אבל משא אין בהם ע"כ. ושוב מצאתי בתוס' דהעור והרוטב דף קכו. שכתבו דמשום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמינן בנזיר באהל [כמ"ש בר"פ דלקמן ן הלכך מטמא באהל. ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בל' נגיעה. במשא לא מצינו שיטמא. ע"כ:

רבי אליעזר אומר מטמאין במשא. איכא לפרושי דר"א הלכתא גמירי לה כר' ישמעאל. ואיכא בינייהו דלר"י לא גמר למשא. ור"א גמר אף למשא. ועיין מ"ש במ"ב פ"ב דסוטה [ד"ה חצי לוג] וא"נ ר"א דריש ליה מקרא. י"ל דלא ס"ל לחלק בין טומאה לטומאה:

אם יש תחתיהן עפר קברות. פי' הר"ב דמטמא במשא. משום תפוסה של מת. עיין במ"ג פט"ז:

הגולל גלל הוא תרגומו של שיש. שהיו רגילין לעשות כסוי לארון משיש. ועל שם זה קראו לכל כסוי של קבר בשם גולל [עי' רש"י עזרא ה'] וכל גולל אמ"ט רק בשלא היה הכסוי או הקבר פתוח בשיעור ד' טפחים. שמשם יצא הטומאה:

והדופק הם ד' הדפנות שבארון שהגולל נשען עליהן. ונקראין כך מדהן דוחקין ודופקין המת סביב [עי' רש"י שבת קנ"ב]:

מטמאין במגע ובאהל אפי' לאחר שפירשו מהמת [כרש"י עירובין ט"ו א]:

ואינן מטמאין במשא דדוקא מגע ואהל שיש בהן סמך בקרא שיטמאו מדכתיב בהו כל אשר יגע. היינו מגע על פני השדה. היינו מאהיל. משא"כ טומאת משא. שאף במת עצמו לא נאמר בפירוש. אלא דמק"ו מנבילה שמעינן לה דמטמא רק טו"ע ואפ"ה מטמא במשא. וכ"ש במת דטומאתו טו"ז [כרמב"ם פ"א מטו"מ ה"ב] וגולל ודופק מדטומאתן מד"ס [כרמב"ם פ"ג מטו"מ ה"ג] לא ילפינן ק"ו. ונ"ל דה"ט דלא ילפינן ק"ו בד"ס [כידים פ"ג מ"ב] ותו דעבדו הכירא דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים:

ר' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קבורות ג"ל דהיינו תרווד ועוד רקב כלעיל סי' כ"ה. ולהר"ב ר"ל עפר תיחוח בעומק ג' גודלין שתחת המת כלקמן [פט"ז מ"ג]:

מטמאין במשא דכשהסיטן הסיט נמי הרקב הנ"ל. והרי היסט דינו כמשא בכל מקום [כחולין קכ"ד ב']. והא דנקט גולל ודופק שהסיטן עם הרקב. ה"ה שאר דבר שמונח על הרקב והסיטו להרקב על ידו. רק אורחא דמלתא נקט:

אבל דופק דופקין הן אבני' או עצים שתומכין בהן את דפנות הארון מבחוץ:

וכן מוכח ברור מהרמב"ם (פ"ו מטו"מ ה"ד). וא"כ לכאורה הכא לא מיירי בהיה הגולל של אבן או של שאר דבר שאין מקבל טומאה כלל. דהנך כשפירשו מעל גבי המת טהורים (כרמב"ם שם) ואי בשהאהיל עליהן בעודן על המת תיפוק ליה משום מאהיל על חלול הקבר בשעה שהמת בתוכו. ואי בשמאהיל על חלק הגולל מה שמתפשט ממנו חוץ להקבר. הרי חלק ההוא אמ"ט משום גולל (כפט"ו מ"ח). ותו הרי מוכח מהרמב"ם (פ"ב מטו"מ הט"ו) דגם בכלי אבנים שייך גולל ודופק. וכן מוכח נמי מלקמן (פט"ו מ"ט). אלא צ"ל דמיירי שהאהיל האדם על הגולל במה שיש ממנו נגד כותלי הקבר. וכך כ' תוס' סוכה (כג"א ד"ה ולא) וכך כתב רכ"מ (פ"ו מטו"מ ה"ו) ונ"ל דמיירי שהמת קבור בקרקע ממש בלי ארון. דאל"כ תיפוק ליה מדמאהיל על הדופק שבארון שתחת הגולל. וא"ת עכ"פ לרש"י ורמב"ם דס"ל דגם כשפירש הגולל מהקבר. מטמא. ק' מתוספתא (פ"ג דאהלות) דאמרינן ב' אבנים שעשאן גולל לקבר. המאהיל על כל א' טמא. ניטל א' מהן שהיה רחב ד"ט כדי הוצאת המת. המאהיל על שנייה טהור. והן אמת דעל כרחך צריך לאוקמא שהאהיל על השנייה במקום שהיא על כותלי הקבר. דאי על מה שממנה על חלל הקבר בעצמו. הרי בל"ז נטמא מדהאהיל על הקבר. וכמ"ש לעיל. עכ"פ ק' וכי עדיף חלק ההוא שמהגולל בעודו על הקבר. מאילו ניטל לגמרי מהקבר גולל שהוא מדבר המק"ט. שגם לאחר שפירש מטמא משום גולל. נ"ל דהתם מדהן ב' אבנים. והרי אבן מצ"ע אמק"ט. רק מדהן גולל. ולהכי רק בעודן מונחים על הקבר. אז הנחתן שם מצרפן לטמא משום גולל. אבל כשניטל א' מהן. פרח ממנו טומאה. מדהוא רק חצי גולל. ולפיכך גם השני שנשאר על הקבר. פרח ממנו טומאה הראשונה. דהרי משום הנחתו דהשתא אמק"ט מדיש להקבר פתח כדי הוצאת המת. להכי כפירש מעל הקבר דמי ואמק"ט. וכך צ"ל גם לגירס' הר"ש הכא בתוספתא שהביא דגרס. שניהן טהורין. אמנם להרא"ש ורב"א הכא. וכ"כ לתוס' (סוכה דג"א וגם בשאר דוכתי). גולל אמ"ט רק בעוד המת תחתיו. רק דלהרא"ש מיירי הכא שיש להקבר פתח מן הצד. דאז אמ"ט משום מאהיל על הקבר ולתוס' מיירי הכא שמאהיל על הגולל שלא כנגד חלול הקבר רק על מה שיש ממנו נגד כותלי הקבר וכמש"ל. ולרב"א גולל דמטמא. באהל. באמת בכדי נקטיה. ורק במגע מטמא גם לאחר שהוסר מהקבר:

וא"ת פשיטא. ותו היאך פליג ת"ק. ונ"ל לפי מ"ש הרמב"ם דטומאת רקב הוא מד"ס לפ"ז ת"ק ס"ל דכיון דלא ודאי הסיט הרקב שתחתיו להכי הו"ל ספיקא דרבנן. ור' יהושע ס"ל מדהו"ל ספק הרגיל תלינן במצוי בין להקל בין להחמיר (כיו"ד ל"ב ס"ז ורק דלחכמים. לא גזרו רק בודאי ולא בספק. ואפי' במצוי:

הגולל והדופק וכו'. ואיתה ברייתא בפ' העור והרוטב (חולין דף קכ"ו) בשם ר"ש הבאתיה בפ"ה דמנחו' סי' ז':

אם יש תחתיהם. כך צ"ל:

איזהו הדופק שהגולל נשען עליו. צדדי הקבר יקראו דופקים להיותם דוחקים את המת לשון ודפקום יום אחד הגולל מלשון אבן גלל שענינו אבן מתגלגלת. הרמב"ם ז"ל:

אבל דופק דופקים טהור. כשאין נשען עליו הגולל דאי נשען עליו מרבה לי' בברייתא הר"ש ז"ל. והגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וה"ר יהוסף ז"ל אבל דפק דופקים ונקדו הדלי"ת בשב"א והקו"ף בפית"ח.