משנה אהלות פרק י״ד משנה ז׳

זה מבואר ממה שקדם ודין השתי יריעות זו על גב זו כדין שני זיזין:

אין בהן פותח טפח. פי' הר"ב שהזיזין אין ברחבן טפח. לדברי הר"ש שכתב לעיל במשנה ה דר"א לטעמי' וכו'. כמו שהעתקתי לשונו שם. מתניתין דהכא דלא כוותיה. אלא כרבי יהושע:

וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח. וכן בכל החלוקות השנויות לענין הזיזין:

אין בהן פותח טפח שכל אחד מהזיזין אינו בולט טפח להרחוב:

בוקעת ויורדת דמדאין ברוחב כל א' טע"ט כליתנהו דמי:

וכן שתי יריעות שהן גבוהות מן הארץ פותח טפח ויש גם ביניהן אויר טע"ט. והא דלא צריך תנא לפרש הכא דמיירי שכל יריעה רחבה טע"ט. ה"ט משום דסתם יריעה כך היא. ולהכי דינן כב' זיזין בכה"ג בריש משנה ה' וכן בכל החילוקין השנויין לעיל בזיזין. רק תנא נקט דוגמת גוונא קדמאה. דהיינו ב' זיזין שיש בהן טע"ט. וביניהן פ"ט. וממילא דה"ה באינך ד' גווני. דהיינו בהיה העליון מוסיף וכו':

כך פירשתי עפ"י דעת כל רבותינו המפרשים. שפירשו דהאי וכן. אכולהו ה' גווני דקתני גבי זיזין קאי. ואני עני גוע מנוער. ישראל לא ידע. ואזניו הכבד. ועיניו השע מסוער. דחדא מה קמ"ל תנא. פשיטא מה לי אם נעשה האהל מדבר זה או מזה. ואטו תנא כי רוכלא נחשב וליזל. ותו דאי אגוונא קמאי דתנא גבי זיזין קאי. למה שני הכא תנא בלישניה מלעיל. דלעיל קאמר. ויש ביניהן פ"ט. ור"ל בין תחתון לארץ. ובין התחתון לעליון. כלעיל סימן כ"ו. והכא יאמר נא לנו תנא הך הענין ממש בלישנא אחרינא. דקרי ליה. והן גבוהות מהארץ טפח. ותו דלכאורה אין הדין כך ביריעות כבזיזין. דהרי בזיזין בבבא קמא שיש טע"ט בין כל א' לשתחתיו מתפשטת הטומאה רק בהחלול שהטומאה שם. ולא למעלה או למטה מהזיזין המפסיקין. והרי ביריעות בכה"ג גם למעלה ולמטה מהיריעות טמא. דהרי יריעה מק"ט ונעשת אהל לטמא. אבל לא לטהר (כפ"ח מ"א). ואין פנים לדחוק ולומר דהכא מיירי שהיריעה עשויה אהלים. דהיינו שגגה כפוף מב' הצדדים. כדי להיות דפנות עם גג. דאז מביא וחוצץ (כפ"ח מ"א). הא ודאי לא מסתבר. דסתם יריעה ודאי משמע טפי. שפרוסה ומאהלת בלי דפנות (ועי' פתח האהל סימן ג' בפ"ז). דהרי בפ"ח מ"ג נקט תרי גווני ביריעה. אחת חוצצת ואחת אינה חוצצת. והיאך פתק ושדי הכא סתמא דמביאה וחוצצת. ואת"ל דא"צ הכא לפרש דמיירי ביריעה שיש בה גג ודפנות. דהרי הך דקאמר וכן ב' יריעות. אזיזין שמחוברין לכותל הבית קאי. וא"כ יריעות דנקט נמי מיירי בכה"ג שפרסה סמוך לכותל הבית. ואז ודאי אמק"ט. ומדיש לה גג ודפנות אהלים. מביאין וחוצצין כזיזין. איברא בכ"ז לא הועלנו. דהרי גם בזה יש פלוגתא (פ"ז מ"ב) אם יועילו דפנות אהלים שתציל היריעה הפרוסה למעלה על הארובה. וס"ל לר"ש דאין היריעה מצלת עד שתהיה היא עצמה עשויה גג ודפנות. ואע"ג דקיי"ל התם כר' יוסי. דבדפנות בית סגי. ומציל גם באין הדפנות מיריעה עצמה. עכ"פ הרי כבר הוכחנו שם בס"ד סי' ל"ג דדוקא כשהיריעה בעצמה היא ג"כ קנוות דפנות האהל. ס"ל לר' יוסי דחוצץ. מצד ממ"נ. דלכל צד שנחשב הרדיד הפרוס על הארובה. בין להאהל שהוא מרושל ותלוי ממנו. ובין להבית שהוא פרוס על ארובה שלו. הרי כל אהל חוצץ בפני הטומאה. אבל כשיריעה מטולטלת פרוסה ומאהלת על מקום שיש שם דפנות. גם לר' יוסי אין הדפנות מועילים ואינו חוצץ (כפ"י מ"ד). ודנימא דהכא ביריעות קבועות בכותל מיירי. שאמק"ט וחוצצת (ככלים פ"כ מ"ו) זהו דוחק מאד. דא"כ היינו כזיזין ממש. והיא היא. ופשיטא. ואפילו נמצא א"ע מוכרחים לומר דלא כרבותינו שאמרו דהאי וכן אכולהו ה' בבי דזיזין קאי אלא נאמר דמלת וכן רק אסיפא קאי. וה"ק וכן ב' יריעות [סתמא משמע ודאי שהן פרוסות גג בלי דפנות כגון על ד' קונדסין] שהן גבוהות מהארץ טפח [ר"ל ששניהן סמוכות זע"ז. והתחתון רחוק מהארץ טפח] טומאה תחתיהן או על גביהן או ביניהן. טומאה בוקעת וכו'. והא דקאמר וכן. היינו רק לענין בוקעת שוין יריעות לזיזין אע"ג דגבי יריעות כשהטומאה תוך האהל מלבד בוקעת מתפשטת גם בהאהל. היא גופה קמ"ל דאף דמתפשטת בהאהל אפ"ה בוקעת. דמדיריעה מק"ט אינה חוצצת בפני טומאה. והא דנקט הך דינא. בב' יריעות. ולא סגי ליה למנקטא בחדא יריעה. היינו משום דבעי למנקט נמי טומאה ביניהן. וכבגוונא דזיזין. ולאשמעינן דבין שהטומאה רצוצה שם או שהיא שם באהל טע"ט. או שהיא תחת אויר השמים. בכל גוונא היא בוקעת ועולה ויורדת. והן אמת שלפי' זה נוטה קצת לשון הרמב"ם (פי"ז מטו"מ) ואפ"ה ננפח בידן. דפי' זה במשנתינו לא שמי'. דהרי אע"ג דכשהטומאה שבתחתית האהל בקעה לתוך האהל. רק הרמב"ם ס"ל דמתפשט בכל האהל. משא"כ הר"ש והר"ב ס"ל דהטומאה בקעה רק כנגדה בתוך האהל (כקרית ארבע סימן ב'). עכ"פ כשהטומאה בתוך האהל גופיה. אע"ג שהאהל הוא מדבר המק"ט. אפ"ה לכ"ע מתפשטת הטומאה בכל האהל. ואדרבה כשהגג הוא מדבר המק"ט מביא אבל לא חוצץ. וכל כנגד האהל למעלה ולמטה טמא (וכפ"ט מ"ב). והרי במשנתינו קאמרינן דוכן ב' יריעות דתני. רק אסיפא קאי. ושם תנינן דהטומאה רק בוקעת וכו' והרי שני ושני. דבב' זיזין הטומאה רק בוקעת כנגדה. ובב' יריעות כל האהל בוקע. ומאי וכן דקאמר. אולם אי לא דדחילנא מרבותי. הו"א פנים חדשות בא לכאן. דהן אמת האי וכן. אסיפא לחודא קאי וכדאמרן. רק דמיירי דב' יריעות מונחות זו על זו שטוחות על הארץ והן גבוהות מהארץ טפח. ר"ל שניהן יחד. דהיינו שפני העליון של יריעה העליונה. הוא גבוה מהארץ טפח. וכגון שב' היריעות עבות יחד טפח. אז ג"כ הדין כך כבב' זיזין שבבבא הסמוכה. דבין שהטומאה תחתיהן ביניהן או ע"ג. טומאה בוקעת ועולה ויורדת. דדוקא כשגם צד התחתון של היריעה עליונה גבוה מהארץ טפח. אמרינן בר ש פט"ו דלקמן בקיפולין דהעליון מחשב אהל. דמשום דהקיפול התחתון מק"ט. חזינן ליה כליתא. והקיפול העליון מביא את הטומאה. אבל הכא שתחתית העליונה הוא תוך טפח מהארץ. טומאה שתחתיה טומאה רצוצה היא. דהעליונה דינה כסגוס לקמן (רפט"ו) דלא חשבינן כאילו ניטל מקצת מעוביה בתחתיתה. ולפ"ז טובא קמ"ל תנא בהך בבא דוכן יריעות רק מה דסתם ולא פירש בסוף פרקן. הדר תנא ודעת שפתיו ברור מללו בריש פרק דלקמן:

[א"ה לכאורה דברים הללו שייכים בתחלת משנה הקודמת:]

יש בהן פותח טפח וכו'. השתא ודאי לא קאי אעודף עליון דאפי' דאינו עודף כלל שייכי דינים הללו]:

טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. פירש הרמב"ם ז"ל שם בחבורו שהרי היא רצוצה וכתב הראב"ד ז"ל אמר אברהם זה שבוש אלא שאין שם כדי שיביא את הטומאה לצדדין ע"כ וכתב מהרי"ק ז"ל דטעמא משום דלא מיקרי רצוצה אלא כשאין שם חלל גבוה טפח אבל הכא הרי יש שם חלל גובה טפח אלא שלפי שאין בגגה רוחב טפח אינה מביאה את הטומאה לצדדין ולדברי רבינו י"ל שמאחר שאין בגגה טפח על טפח על רום טפח טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כל שחסר אחד מאלו דינה כרצוצה ושפיר מקריא רצוצה עכ"ל ז"ל: