דלג לתוכן הראשי
כוונות

משנה אהלות פרק י״א משנה ט׳

מסכת אהלות, סדר טהרות · כל הפרק עם ברטנורא

כֵּלִים שֶׁבֵּין שִׂפְתֵי כְפִישָׁה לְבֵין שִׂפְתֵי הֶחָדוּת, אֲפִלּוּ עַד הַתְּהוֹם, טְהוֹרִים. טֻמְאָה שָׁם, הַבַּיִת טָמֵא. טֻמְאָה בַבַּיִת, כֵּלִים שֶׁבְּכָתְלֵי הֶחָדוּת, אִם יֵשׁ בִּמְקוֹמָן טֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח, טְהוֹרִים. וְאִם לָאו, טְמֵאִים. אִם הָיוּ כָתְלֵי הֶחָדוּת רְחָבִים מִשֶּׁל בַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרִים:

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא

ר׳ עובדיה מברטנורא

טומאה שם. בתוך הדות, אע״פ שהכפישה על גביו:

הבית טמא. דאין צמיד פתיל לטומאה:

טומאה בבית. השתא מיירי בדות פתוח שאין עליו כפישה:

טהורים. הכלים. כיון שיש במקומן טפח על טפח ברום טפח, דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בפרק ג׳ [משנה ז׳] טומאה בבית מה שבתוכו טהור:

רחבים משל בית. כגון שחלל הדות מרחיב והולך תחת כותל הבית וכותל הדות בנוי מחוץ לכותל הבית והכלים שם:

בין כך ובין כך. דאפילו דאין במקומן טפח על טפח ברום טפח טהורין:

עוד מפרשים על משנה אהלות פרק י״א משנה ט׳

פירוש המשניות לרמב״ם

טומאה שם הבית טמא. ר"ל כאשר היתה הטומאה בין שפת החדות לשפתי הכפישה הבית טמא לפי שכבר ביארנו פעמים במה שקדם שכל מה שיציל באהל המת על דברים הטהורים עד שלא יטמא הנה הם לא יצילו על הטמאי' מלטמא. וכבר ידעת שהדות בבנין והוא סהר גבוה על הארץ וכאשר היו כלים בצדדיו והיה מקומו טפח על טפח נפרד מהבית והיה בדין הדות כמו שיציל לכל מה שבתוכה ג"כ יציל מה שבצדדיו אולם אם היו צדדיו יותר רחבים מכתלי הבית הנה הכלים אשר יהיו בתוך כתלי הדות טהורים ואפילו לא יהיו מקומו טפח על טפח ולא נדון בו מחצה על מחצה לפי מה שהתבאר בששי מזאת המס' ובתוספתא (פי"ב) אמרו שבכתלי הדות טהורי' ושבכתלי הבית נדון מחצה על מחצה זה להיות כתלי הדות יותר רחבים כאילו לא יכנס בדין כתלי הבית כלל אבל הוא כלי בעצמו:

תוספות יום טוב

כלים שבין שפתי כפישה וכו'. פי' שהכפישה מכסה חלל החדות. ושפתי הכפישה מכסים עובי כותלי הדות. והשתא קאמר )כלים שבעובי כתליו או שלמעלה על עובי הכותל עד התהום טהורים וקמ"ל דאע"ג דאין בהם טפח על טפח. במקום שמונחים הכלים לא אמרינן דהוי כביב שהוא קמור תחת הבית ואין בו טפח דטמא [לעיל פ"ג מ"ו] דשאני הכא כיון שיש טפח בדות וטהור אינהו נמי בטלי לגבי דות וטהורים. ולא אמרינן דטומאה בוקעת כנגדן עד התהום. ונ"ל דלהכי אצטריך למתני עד התהום ולא קאמר סתמא טהורים. דסד"א דוקא כלים שבכתליו טהורים דהכתלים בטלי לגבי חלל הדות. אבל כלים שתחת הכותל עד התהום שאינן כנגד חלל הדות יהיו טמאים. דטומאה בוקעת עד התהום דאע"ג דכלים שבכתליו טהורים. לאו משום דלא הוי טומאה רצוצה אלא משום דבטילי לגבי חלל הדות וכיון דלעולם טומאה רצוצה היא כלים שתחת הכותל דלא בטילי לגבי חלל הדות ליטמו משום טומאה רצוצה דבוקעת קמ"ל דכיון דאינה בוקעת בכותל אינה בוקעת תחתיו. מהר"ם. [*ומ"ש מהר"ם דלא הוי טומאה רצוצה אשגרת לישנא [הוא] דהכא הטומאה בבית והכלים רצוצים]:

טומאה שם הבית טמא. פי' הר"ב דאין צמיד פתיל לטומאה. וכ"כ הר"ש וכלומר שאין צמיד פתיל מציל מיד הטומאה שלא תצא. אבל תמה אני מה ענין צמיד פתיל לכאן ול' הרמב"ם בפכ"א מהט"מ [הלכה ח'] הבית טמא שאין האהל שבתוך הבית מונע הטומאה ועמ"ש ברפ"ד. ולשון מהר"ם טומאה שם בין שהטומאה בחדות בין בכתליו הבית טמא אפי' יש במקום הטומאה פותח טפח כביב שהוא קמור תחת הבית ויש בו פותח טפח ואין ביציאתו פותח טפח וכ"ש הכא שהוא פתוח לבית ע"כ:

טומאה בבית. כ' הר"ב השתא מיירי בדות פתוח וכו'. וכ"כ הר"ש וכתב עליו מהר"ם דלא נהירא לו כלל אלא במכוסה בכפישה. ואפ"ה כלים שבכותלי הדות טמאים ולא דמי למגדל בתוך הבית דטומאה בבית כלים שבתוכו ושבכתליו טהורים דשאני הכא דכותלי הדות הן קרקע הבית. ונהי דכלים שבתוכו טהורים כלים שבכתליו טמאין. כמו כלים שתחת שאר קרקעות הבית שאין במקומן טפח על טפח ע"כ:

תפארת ישראל – יכין

כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות הכא מיירי שאין הכפישה נופלת לתוך החדות. וכבר שמעינן כן במשנה ח'. רק קמ"ל הכא רבותא דלא מבעיא ברישא. שרוב המנורה תוך הדות. אלא אפי' הכא שכל גוף הכלי מונח בין שפת הדות לשפת הכפישה אפ"ה ניצל. מיהו אפשר דהכא מיירי באינן נראין כלל תוך הבית. כמחטין וצנורות שהן דקין והכפישה מכסה אותן לגמרי. וקמ"ל דבכה"ג גם ב"ש מודו:

אפי' עד התהום ר"ל לא מבעיא במונחים על שפתות הדות. די"ל דכיון דמשתמש שם תשמישי הדות להכי כמונח תוך הדות דמי אלא אפי' הכלים המונחים למטה משפתות הכפישה ותחת כותלי הדות ממש. עד התהום. אפ"ה נצולו. דאע"ג דקרקע אהל המת טמא עד התהום. אפ"ה כיון דהדות מכוסה גם כל קרקעיתו וקרקע שתחת כותליו הכל שייך לתוך הדות. ואין דינו כשאר קרקע שבאהל המת שטמא עד התהום [כפט"ו מ"ה]:

טהורים ולא אמרינן דהו"ל דות ככלי שאמק"ט. והוא מכוסה ועומד באהל המת. דאמרינן גבה. דאע"ג דאין הטומאה בוקעת לתוכה. עכ"פ כל תחתית קרקעיתו טמא [עי' מחצצים סי' ט]. הכא שאני דהדות כאהל בפני עצמו חשבינן ליה וקרקעיתו בטל לגבה:

טומאה שם תוך הדות או על שפתו או תחת קרקעיתו:

הבית טמא דאפי' היה הכפישה מחובר לדות וסוגרו בצמ"פ עכ"פ מדאין להדות מקום אחר שתצא הטומאה דרך שם רק דרך הבית. לפיכך סוף טומאה לצאת דרך הבית [כפ"ד מ"א]:

טומאה בבית והדות מכוסה בכפישה כלעיל:

טהורים דמדיש ברווח ההוא טע"ט נידון כדות דהו"ל כאהל בפ"ע ומציל. והרי כל אהל שתחת או בצד אהל המת. אפי' היה האהל ההוא סתום מכל צד היה החלול שבתוכו טהור. וכביב טע"ט שבבית [פ"ג מ"ז סי' ע"ג]. מיהו מיירי שאין המקום שמונחים שם הכלים פתוח טפח לבית. דאל"כ היתה הטומאה מתפשטת לשם מהבית דרך הפתח ההוא:

ואם לאו טמאים דלא דמי לכלים שבכותלי מגדל דטהורים אף כשהטומאה בבית [כפ"ד מ"א]. דהתם כותלי המגדל אינן מחוברין בקרקע הבית. משא"כ הכא הרי כותלי הדות מחוברים לקרקע הבית. והחללים שבתוך הכותלים שייכים טפי להבית יותר מלהדות. שגם הדות הוא מתשמישי הבית. ולהכי גם כשהוא מכוסה וגם הוא גדול מאד. די לו שיהא מציל מה שהוא בתוכו ממש. אבל לא שיציל גם על מה שבתוך החללים שבכתליו. ומה"ט לא דמי נמי לטומאה רצוצה שבכותל הבית. דדיינינן בה דין מחצה על מחצה [כפ"ו מ"ג] דהכא שאני דכל הדות עם החללים שבכותליו הם תוך חללו של בית המת ומדאין בהן טע"ט בטלים לגבי בית. מיהו גריעי הנך חללים שבכותלי הדות טפי מהכלים שמונחים טמונים בקרקע שתחת כותלי הדות. דכל הקרקע שתחת הדות שייך להדות טפי מלהבית אבל הנך חללים שבכתלי הדות להבית ודאי שייכים:

אם היו כותלי החדות רחבים משל בית כגון שראשי כותלי הדות הם תוך הבית ומתעקמין בשפוע מתחת כותלי הבית ולחוץ כזה או כזה? וכפישה נתונה ע"פ הדות:

בין כך ובין כך אפי' הכלים מונחים בחללים שבכותלי הדות. ואפי' החללים אינן טע"ט:

טהורים דמשום דכותלי הדות רחבים משל בית. אין כותלי הדות שייכים כלל להבית. אלא כחדר בפ"ע דמי. ואף שפתחו הוא תוך הבית. הרי פתח זה סתום בכפישה ולפיכך גם מה שהוא מכותלי הדות תוך הבית לא שייכי להבית. אלא דמי ממש למגדל נעול שעומד כולו תוך הבית שהמת בתוכו. דכלים שבתוכו ושתוך כותלי כולן וטהורין [כפ"ד מ"א]:

תפארת ישראל – בועז

וא"ת מ"ש מלעיל (פ"ו מ"ג) בטומאה בכותל בחציה שלפנים. דהבית טמא. ואפ"ה העומד למעלה מול הטומאה טהור. והרי פשוט דאבל כשהטומאה מונחת על עובי הכותל בחציה שלפנים שהבית טהור. ולא חשבינן לה כאילו הוא תוך הבית. אלמא דלא חשבינן לשפה כתוכה. י"ל דהכא שאני. דהכפישה שמכסה לכל תוך הדות והשפה הוא מצרף כל שתחתיה להיות כתוכה. א"נ י"ל דהכא שאני דדרך תשמישו הוא כך שמניח חפצים תוך הדות. ואפילו הם טפופים עד שמבצבצים ומרושלים על שפת הדות. להכי גם שפת הדות מחשב כתוכו. משא"כ על שפת עובי כותל הבית. מלבד שהגג מפסיק ג"כ אין תשמישו של בית שם. וטפי שייך שפת הגג לתשמיש הגג. ומד"ט לא ק' נמי מדאמרינן (כלים פ"ח מ"ז) דאין עובי שפה של תנור מחשב כתוכו. די"ל התם נמי אין דרך לאפות שם כבתוכו:

ורתוי"ט כתב בשם מהר"ם דמיירי נמי הכא כשהכלי תוך הכותל. ואפ"ה טהורים. וזה תמוה דהרי בסיפא אמרינן בפירוש דהכלים שבכותל כשאין במקומן טע"ט דטמאין והכא אמרינן סתמא טהורין. ואמאי והרי בשניהן בשמונחת הכפישה על הדות מוקי לה. וצ"ע:

וא"ת ולהוי כותל דות שמפסיק בין אויר דות לאויר בית. ככותל שבין ב' בתים (לעיל פ"ו מ"ד) דדיינינן בה דין קורב'. י"ל דהכא שאני. דמדאין כותלי דות מגיעין לתקרת הבית. אם כן לא שייכי כלל להבית רק להדות. וכיון שהדות רחב מהבית. הוא וכתליו

מלאכת שלמה

אפילו עד התהום טהורים. כתב הר"ס אוחנא ז"ל נלע"ד שאם היו כלים טמונים בקרקע למטה מהדות והם כנגד שפתי החדות אלא שהם מכוסים בדות טהורים כמו אותם כלים שהם בין שפתי כפישה לבין שפתי הדות ולא נחשוב אותם כמו כלים הטמונים בקרקע הבית שיש שם מת שהן כלם טמאים כל עוד שאין שם חלל טפח כדנפקא לן מוכל אשר בבית בספרי וה"ה כלים שהן תחת הדות עצמה והם מכוסים בדות אפילו עד התהום טהורים כמו שניצולים אותם שבדות שהכפישה נתונה עליהם כנלע"ד. ע"כ:

אם יש במקומם טפח על טפח על רום טפח טהורים. הכלים כיון שיש במקומן טפח על טפח ברום טפח דנצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית דתנן לעיל בספ"ג דאם יש בו פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור ועיין בפי' הר"ש ז"ל לתוספתא שהביא ותוסיף לקח טוב:

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה אהלות פרק י״א משנה ט׳?

משנה אהלות פרק י״א משנה ט׳ פותחת במילים ״כלים שבין שפתי כפישה לבין שפתי החדות אפלו״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין, תפארת ישראל – בועז ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה אהלות פרק י״א משנה ט׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־6 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת אהלות פרק י״א?

בפרק י״א של מסכת אהלות יש 9 משניות, וזו המשנה ה־9 בו.

עוד: מסכת אהלות · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

  • נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Oholot – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Oholot – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Oholot – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Oholot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Oholot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • תפארת ישראל – בועז: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Boaz on Mishnah Oholot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
  • מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Oholot – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)