משנה אהלות פרק י״א משנה א׳

כבר נכפל פעמים שדרך טומאה לצאת ואין דרכה להכנס וכאשר נסדק הבית וזה כשנסדק הגג כולו והכתלים הנושאין הגג עד הארץ והיתה הטומאה בחצי הפנימי משני חלקי הבית והוא החלק אשר כנגד לפתח והכלים בחלק האחר אשר ימשך לחוץ בית שמאי אומרים עד שיהיה רחב הסדיקה ארבעה טפחים ואז לא יטמאו אלו הכלים שאנחנו לא נצטרך בפותח טפח לבד בכאן להיות הטומאה בפנים וכלים בחלק החיצוני שדרך טומאה לצאת וב"ה אומרים שלא יצטרך לפותח טפח להיות הגג בכלל הבית וכבר התבאר בתוספתא באמרם כל שהוא הוא שיהיה הסדק שיעור חוט המשקולת ור' יוסי אומר פותח טפח על השרש והלכה כבית הלל:

כלים שבפנים טהורים. עיין במשנה דלקמן [בדבור המתחיל] נתן את רגלו וכו':

בית הלל אומרים כל שהוא. כתב הר"ב בתוספתא מפרש כו' ובלבד שיהא כחוט המשקולת. וכתב מהר"ם צריך לומר דאין יכול לקבל מעזיבה בינונית. דאי יכול לקבל. אפי' סככות ופרעות שיכולין לקבל מעזיבה בינונית. לרבנן דר"מ מביאין הטומאה מזו לזו לעיל פ"ח. או שמא התוספתא אתיא כר"מ. דבעי שיכולין לקבל מעזיבה רכה ע"כ. והרמב"ם בפט"ז מהט"מ [הלכה ו'] פסק לדתוספתא:

הבית שנסדק שנסדק גגו על פני כולו. באופן שנחלק הגג לב' חלקים ע"י זה הסדק חלק א' סמוך לפתח. וחלק האחר לפנים. באופן שאין אדם שעומד תחת החלק ההוא יכול להגיע להפתח רק כשיעבור דרך הסדק שהוא לרוחב הבית:

טומאה בחוץ ר"ל תחת חצי הגג שסמוך להפתח:

כלים שבפנים טהורין דהרי בטומא' לא אמרי' לבוד לחומרא [כסוכה די"ח א']. ואע"ג דלעיל [רפ"ד] אמרי' שאם אין בין המגדל להקרקע או בינו לכותל או בינו לתקרה פתוח טפח אין טומא' נכנסת לשם אלמא דגם בטומאה אמרינן לבוד. היינו רק לקולא אמרי' לבוד. גם בטומאה [ותמוהין בזה דברי רטו"ז [יו"ד שע"א סק"ה] שכ' שאפי' לחומרא לא אמרינן לבוד בטומאה משמע דכ"ש לקולא והרי קמן דלקולא גם בטומאה אמרינן לבוד]. וא"כ דאין כאן לבוד. הו"ל חלק הפנימי כרשות בפ"ע. ואין דרך טומאה להכניס:

כלים שבחוץ בית שמאי אומרים עד שיהא בסדק ארבעה טפחים אי"ל משום דכך הוא השיעור להוצאת המת [כפ"ג מ"ו] ויכול להוציא המת דרך הסדק. ליתא דהרי הכא לאו דוקא במת שלם מיירי דהרי סתם טומאה תני. אלא ה"ט דב"ש דמצרכי שיפסיק סדק רחב ד"ט מדחשוב שיעור מקום בכל דוכתא:

בית הלל אומרים כל שהוא בתוספתא מפרש דהך כ"ש היינו דעכ"פ צריך שיהיה הסדק רחב כעובי חוט המשקולת. דאז אינו יכול תו לקבל עליו מעזיבה בינונית:

אכסדרה עי' לעיל [פ"ו מ"ב] שהוא כעין תקרה הבולטת מאמצע גובה כותלי הבית כלפי הרחוב אלטאן בל"א. וכל הבתים פתוחים לאויר שתחתיו. והוא פרוץ מג' רוחות:

בין שנסדק לארכו או לרחבו והכי דייק דלעיל נקט פנים וחוץ. והכא נקט זה ושני. והא דלא פליגי הכא כבמשנה א'. ה"ט משום דהכא כל חלק פתוח מן הצד. אין מוכרח לומר דסוף טומאה לצאת [ורותוי"ט כאן כתב בשם רכ"מ דאכסדרה סתום מג' רוחות. ותמוה מאד דא"כ מה בין זה לבית שבמשנה א' וגם ארתוי"ט ק' היאך לא העיר עליו בזה]. וה"ה דהוה מצי למנקט בית שנסדקה התקרה מאמצע משקוף הפתח עד כותל הפנימי. דהרי גם בכה"ג יכול להוציא הטומאה מכל חלק דרך חצי הפתח שבראשו אלא שלא רצה תנא להאריך:

ונ"ל דכל סדק אפילו רחב רק כ"ש מחשב כאילו יש מחיצה בין ב' החלקים של תקרה שמזה ומזה להסדק משום דפי תקרה יורד וסותם (כסוכה דד"ב ודיח"א). ולהכי ברישא כשהטומאה בחלק החיצון סגי בסדק כ"ש. מדמחשב כמחיצה בין ב' החלקים. וא"כ אין דרך טומאה להכניס. משא"כ בסיפא כשהטומאה בפנים לא סגי בסדק כ"ש. דאף דנחשב להסדק כמחיצה. עכ"פ הרי אין דרך טומאה לצאת רק דרך שם. ולא עדיף מטומאה במגדל נעול שהבית טמא (כפ"ד מ"א) לפיכך מצרכינן בהסדק שיעור רחב יותר כדי שיהיה חשוב שיהיה אויר בין ב' האהלים. דבכה"ג אף שסוף טומאה לצאת דרך אהל החיצון לא איכפת לן כיון שיש אויר מפסיק. ומכאן מוכח דלא כרמ"א (יו"ד שע"א ס"ד) דמחמיר לכהנים מלצאת בשער העיר שבו יוציאו המת. משום דסוף טומאה לצאת דרך שם. [רב"א ולכאורה נראה דלרמ"א היינו אפי' אפשר להוציאו בשער אחר שבעיר. עכ"פ כיון שמורגל להוציאו בשער זה לא גרע מחישב להוציאו בא' מהן (פ"ז מ"ג). ויש לחלק דדוקא לענין שתתפשט הטומאה מאהל לאהל אחר שסמוך לו. כמשקוף הפתח שסמוך לחדר המת. אמרינן דאף שנעול הדלת מתפשטת הטומאה לשם. כשחישב להוציא המת שם. אבל לענין סוף טומאה לצאת. דוקא כשאין מקום לטומאה לצאת רק בפתח זה טמא הא ביש פתח אחר שאפשר להוציאו בו לקברות. לא נטמא הפתח הזה. וחילי מטומאה תחת ארובה הבית טהור (פ"י מ"א) אף דדרך להוציא הטומאה דרך פתח הבית. ולא דרך הארובה. ועי' מ"ש בס"ד לעיל פ"י סימן י"א]. ונ"ל עוד דהא דלעיל (פ"י מ"ב) בארובה שאין בה פ"ט לא היה צריך לפרש. דעכ"פ צריך שיהיה ברוחב ארובה כחוט המשקולת דאל"כ כשהטומאה תחת הארובה הבית טמא. ה"ט משום דסתם ארובה רחב יותר מחוט המשקולת:

הבית שנסדק וכו'. ז"ל הרמב"ם פט"ז דהלכות טומאת מת סימן ו' ז' בית שנסדק גגו וכותליו ונעשה שני חלקים וכו' ועל פי דרכו פירשו הר"ש והרא"ש ז"ל וז"ל הרא"ש ז"ל בית שנסדק כגון שפתחו במזרח ואחוריו לצד מערב ונסדק כל גג הבית מצפון לדרום מעבר לעבר ע"כ אבל הראב"ד ז"ל פי' שם בהשגות דהבית שנסדק קאי אכותל בלבד ועוד פי' הוא ז"ל שם דשיעורין דמתני' לטומאה וה"פ בש"א אינו מוציא את הטומאה עד שיהא בו ד' טפחים ואפילו לכזית לפי שאין לסדק תאר פתח ובה"א כעובי חוט המשקולת אע"פ שאין בו טפח מפני שהוא ארוך וסופו להיות גדל והולך ור' יוסי אומר משום ב"ה לפותח טפח כדין חור שבין בית לבית לכזית ע"כ:

טומאה בחוץ כלים שבפנים טהורים. שאין דרך טומאה ליכנס אלא לצאח ולא אמרינן לבוד גבי טומאה ואפילו אויר כל שהוא מפסיק:

עד שיהא בסדק ד' טפחים. פי' אז האויר מפסיק ואין הטומאה עוברת את האויר וכלים שבחוץ טהורים. ובה"א אויר כל שהוא כחוט המשקולת מפסיק:

ר' יוסי אומר משום ב"ה פותח טפח. בתוספתא אמר רבי תמה אני אם אמר ר' יוסי בפותח טפח לא אמר אלא בכזית מן המת בלבד פי' דכזית מן המת פתחו בטפח להציל את הטומאה על הפתחים כדתנן לעיל פ"ג אבל המת פתחו בד' טפחים הר"ש ז"ל ועיין בפירושו ז"ל לעיל פ"ח סימן ב':