משנה אהלות פרק י׳ משנה ו׳

שאם תעלה ואין שפתיה נוגעות בארובה ענינו שיהיה הכלי נכחי לארובה ותהיה הארובה גדולה מעצם הקדרה עד חשבנו שהכלי יעלה על עמוד נצב יצא מן הארובה ולא יגע בצדדים בשום פנים וכאשר היתה הקדרה על זה המצב והיתה הטומאה באיזה שיהיה מן הקדרה הנה תטמא כל מה שיהיה נכחי אליה לבד ולמעלה או למטה להיות הטומאה רצוצה ואינה תחת אהל אחד או מגולה לשמים ולא [בד"ן הגי' יתפשט] יתפשנה מעשיה ולא יראה כמו שביארנו בענין בוקעת ועולה ואם היה גובה הקדירה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה הנה כבר האהיל על הטומאה ויטמא הבית בכללו וכבר קדם לך בזה הפרק בהיות הטומאה תחת הארובה שהוא אם נתן רגלו מלמעלה עירב את הטומאה וכל מה שיהיה בתוכה או על גבה הנה הוא טהור לפי שאינו תחת אהל מגולה מפני שהוא כנגד ארובה ואם היתה הטומאה בתוכו או על גבה והיתה זאת הקדירה גבוהה טפח כמו שזכרנו הכל טהור ר"ל הבית כלו טהור לפי שהטומאה כנגד הארובה וכן תחת הקדירה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוהה טפח לפי מה שהשרשנו ואמנם יטמא כנגד הטומאה לבד עד לרקיע:

טומאה בוקעת ועולה. כתב הר"ב ותוכה נמי טמא אע"ג דטומאה תחתיה. וכל מה שבקדירה טמא ואפי' שלא כנגד הטומאה. כדפי' הר"ב בס"פ דלעיל גבי חבית שהיא יושבת על שוליה כו'. דמטמא מטעם חיבורין [*כ"כ הר"ש. ועיין מה שהקשיתי לעיל שם]. ומסיים הר"ש. והא דקתני בוקעת ועולה. דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור. היינו דוקא במה שחוץ לקדירה. ע"כ:

בוקעת ויורדת. לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה. שהרי זו אינה רצוצה. שהרי היא בתוך הקדירה או על גבה אלא בוקעת את הקדירה ומטמא כלים שתחתי' בינה ובין הארץ מפני שהיא כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ. מכל מקום כיון שאין ע"ג טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר. אינו מביא את הטומאה לצדדין. אבל מטמא מה שתחתיו. עד הארץ. לשון הראב"ד בפט"ז מהט"מ [הלכה ה']. וכתב הכ"מ וא"ת תינח כשהיא בתוכה או על גבה אבל כשהטומאה תחתיה. הרי היא רצוצה. ולמה לא תרד עד התהום. ודוחק לומר דלצדדין קתני. ואפשר דכיון דקיימא לן דאין כלי טמא חוצץ. אע"פ שהטומאה תחתיה ה"ל כאילו היא מגולה. ע"כ:

תוכה וגבה טהור. ל' הר"ב שהקדרה חוצצת בפני הטומאה ומצלת עם דפנות אהלי'. וכ"כ הר"ש. לשטתייהו אזלי שמפרשין במ"ה פ"ה דמצילין עם דפנות אהלים היינו כשמונחים באהל. וכבר כתבתי שם [ד"ה מפני] שהוא דוחק. גם הר"ש נתלבט בכאן בפירושו על התוספתא. ועיין במשנה דלקמן. ותו קשי' לי הכא דהתם לא אמרי' אלא בכלי' הטהורים. אבל הכא הא מיירי בכלי המקבל טומאה. ומצאתי למהר"ם שכת' וז"ל. דגב כ"ח שאינו מקבל טומא' מציל עם דפנות אהלים. וארובה שבאמצע הבית מקרי דפני' אהלים. כדמשמע לעיל פ"ה ע"כ. והרמב"ם גורס בסיפא נמי הכל טהור. ודברי תימה הן. דהא אפי' כלי גללים שאין במינם קבלת טומאה. אפ"ה אין נעשים אהלים לטהר. כדתנן ברפ"ו. וכבר השיגו הראב"ד [שם]. גם הכ"מ הניחו בצ"ע. והקשה ג"כ [לשיטת הראב"ד] אדהכא אמאי גבה ותוכה טהור. ולא זכר לדברי הר"ש והר"ב. אבל כתב דאפשר דשאני הכא שאהל הכלי ואהל הבית כחד חשיבי. הלכך לא מפלגינן בינייהו. וכיון שאהל דתחת הכלי מיעוטא הוא. הוי טפילה לאהל הבית ודינו כמוהו. ע"כ. ומ"מ אמתניתין דלקמן מייתי לה ללשון הר"ש. דמצלת עם דופני אהלים:

ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה שהקדירה מונחת למטה על קרקע הבית נגד הארובה:

שאם תעלה ר"ל שהקדירה מונחת למטה. באופן שישוער שבאם תעלה הקדירה להוציאה דרך הארובה:

אין שפתותיה נוגעות בארובה שהקדירה תצא דרך הארובה ברווח. כך פי' הר"ב. ול"מ היה נ"ל דר"ל דנשער שאם נעלה הקדירה מכוון למקום הארובה לא יהיו חוד שפתות הקדירה נוגעות בתחתית שפת הארובה. וע"י שפתות התחתונות אלה לא תוכל הקדירה לכנוס תוך חלול הארובה. אלא מיירי שאין שפתות הקדירה נוגעות בשפה תחתונה של הארובה. ועי"ז כשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה. תשאר תחוב תוך חלול הארובה. ובכה"ג דיינינן להקדירה כאילו דבוקה באמת בהארובה:

טומאה בוקעת ועולה דנהי דהוה כדבוקה בהמעזיבה עכ"פ טומאה רצוצה היא תחתיה. ובוקעת לתוך הקדירה ולמעלה ממנה עד לרקיע. ורק מה שבתוך הקדירה אפי' שלא כנגד הטומאה טמא ואפי' מה שבתוכה לא נגע בהקדירה בפנים. אפ"ה מדנטמאת הקדירה נטמא כל מה שבתוכה בחיבורין [כלעיל פ"ט סי' ק"ח]. אבל למעלה מהקדירה רק כנגד הטומאה טמא. אבל כל הבית שסביב להארובה. כולה טהור. דהואיל ואין הטומאה רחבה כרוחב חלול הארובה. נמצא שיש בהארובה אויר מפסיק בין האויר של בקוע הטומאה להחלול שבהבית תחת המעזיבה [ועפ"ו מ"ז ודו"ק]:

בוקעת ויורדת ואף דבמכוון רוחב הקדירה כחלול הארובה הול"ל גוד אחית שפת הארובה עד לשפת הקדירה. ונידן להטומאה כאילו מונחת בהמעזיבה [וכלעיל פ"ו מ"ד]. י"ל מדעכ"פ מונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה. דנינן לכל הרווח שבין הארובה להקדירה כאלו יש שם עמוד. והרי כשהטומאה תחת עמוד כזה ג"כ בוקעת וכו' [כפ"ו מ"ו]. ואם הטומאה ממעל להקדירה או בתוכה. אע"ג שבעיקר מקום הטומאה אינה רצוצה. עכ"פ כיון דכלי אינה חוצצת. לפיכך בוקעת הטומאה להמקום רצוצה שתחת הקדירה. והו"ל כמונחת הטומאה רצוצה תחת הקדירה [כך כתב הרא"ש. ונ"ל ראיה לדבריו מלעיל ספ"ט ודלא כרתוי"ט]:

טהור דמדמכוונת הקדירה כרוחב חלול הארובה הו"ל כאילו תחובה הקדירה בהארובה. והרי גבה נגד הטומאה ומצלת על כל מה שלמעלה מהכלי. דלא דמי לסוף פ"ט. דכשיש טע"ט אויר בין שולי הכ"ח לקרקע שהטומאה שם. דכל מה שלמעלה נגד תחתית הכלי טמא. הכא שאני שמחוברת הכלי עם דפנות אהלים. ופשוט שאינו מציל הכא רק אוכלים ומשקין וכ"ח [כלעיל פ"ה מ"ג]:

הכל טמא תחתיה ותוכה וע"ג וכל הבית דמדנטמא הכלי לא מהני דפנות אהלים [כפ"ה מ"ג] וא"כ בקעה טומאה לתחתיה. ומדגבוה טפח. נטמא כל החלול ההוא ומטמא גם למעלה ולמטה. נגד כל תחתית הכלי ומשם התפשטה הטומאה גם להבית:

תמוה דלפי דברי רבותינו דר"ל שנכנסת ויוצאת מהארובה ברווח. א"כ בסיפא שגבוה מהארץ טפח איך באה הטומאה מתחתיה להבית. הרי יש אויר מגולה בין הקדירה לשפת הארובה. ובטומאה לא אמרינן לבוד. וכבר נתלבטו במשנה זו כל רבותינו המפרשים. והגאון רב"א זצוק"ל הגיה כל המשניות וכתב דצ"ל שפתותיה נוגעות. אולם אם מלכא אמר עקר טורא ופורץ גדר ועושה לו דרך אין הדיוט כמוני רשאי לילך אחריו. ובני הגאון מוהר"ר ברוך יצחק שליט"א בעודו בוצין בונין מקטפא ידיע. בילדות בחרותו תירץ דהאי אין הוא כמו אם. ואשכחן דכוותה (בהר"ן שבועות הפקדון דש"ג). אולם לפעד"נ דמלת שפת דנקט הכא. אין ר"ל צדדים החיצונים של שפת הקדירה. ונוגעים בארובה. אין ר"ל שאין שפה החיצונה של הקדירה נוגע בפנימית השפה של הארובה. אלא ר"ל שאין חוד העליון של שפת הקדירה נוגע בתחתית שפת הארובה רק שכשתעלה הקדירה לתוך חלול הארובה יהיה חיצונית שפת הקדירה סמוכה ותכופה לפנימית שפת הארובה ותשאר הקדירה תחובה תוך הארובה. תדע דבתוספתא ליוצאת בארובה ברווח עולה והולכת קרי לה ובמשנתינו אין שפתותיה נוגעות קרי ליה ש"מ דהיא היא. ושאין שפתותיה נוגעות בארובה דמשנתינו היינו שהחוד העליון של שפת הקדירה אינה נוגעת בתחתית שפת הארובה כלפי בית. וראה דבמ"ז דשם אין הכוונה על חוד השפה. רק על צד החיצון של הכלי קאמר תנא שאם תעלה היא נוגעת וכו' ודו"ק. וא"ת עכ"פ נהווי האויר פחות מטפח שתחת הקדירה כהאויר פחות מטפח שתחת המגדל שבבית. דכשהטומאה שם הבית טמא משום דסוף טומאה לצאת דרך הבית (כפ"ד סוף מ"א). י"ל דשאני התם דהטומאה מונחת תחת התקרה שמאהלת ג"כ על חלול הבית ושפיר שייך לומר דכמונח בבית דמי. אבל הכא נהי דאי"ל דכיון שאין בחלול הארובה פ"ט לא אמרינן גוד אסיק. ונמצא שיש אויר ממעל להטומאה. ליתא. דהרי לקמן (רפי"א) חזינן דגם כשיש רק סדק בתקרה אמרינן בקנה המונחת כנגדה למטה גוד אסיק. עכ"פ כיון שאין טע"ט אויר תחת הקדירה ודאי לא אמרינן גוד אסיק. א"כ הטומאה מונחת תחת אויר ולא תחת תקרה שמחובר לתקרת הבית ובכה"ג לא אמרינן דכמונח בבית דמי. ובאמת ברישא לא נ"מ בהא מידי דבין כך ובין כך כיון דעכ"פ הטומאה רצוצה היא תחת הקדירה בוקעת וכו' ורק משום סיפא נקט הכי. דביש משולי הקדירה לארץ רווח טפח אז אם כשתעלה יהיה שפת הקדירה נוגעת בתחתית שפת הארובה כלפי קרקע הבית. הו"ל הקדירה כנוגעת בתקרה. מדאינה מכוונת ממש נגד חלול הארובה. ולהכי בכה"ג אם הטומאה בבית אין הקדירה מצלות על שבתוכה רק כשאין הרחק טפח בין שפת קדירה להמעזיבה (וכמש"ל בס"ד במחצצים סימן ב'). אבל במכוונת ממש לכרוחב חלול הארובה נחשבה הקדירה כאילו תחובה בארובה. ומצלת אשלמעלה עם דפנות אהלים. והן אמת שהר"ש דחה פי' זה בב' ידים. מדנקט במתניתין בסיפא בטומאה בתוכה או ע"ג הכל טמא. והרי בתוספתא קאמר באופצת וגבוה טפח. אם טומאה ע"ג או בתוכה רק כנגדה עד לרקיע טמא. ותמהני דהרי ע"כ הך דתוספתא משבשתא היא. דהרי כשהטומאה בתוכה נטמא הכ"ח. וכל כלי טמא אינו חוצץ ונעשה אהל לטמא אבל לא לטהר. א"כ טומאה שבתוכה בקע לתחתיה והו"ל אהל לטמא להביא הטומאה מתחתיה גם להבית. אע"כ שיש כאן חסרון הניכר בתוספתא. וכך צ"ל בתוכה או ע"ג כנגדה עד לרקיע הכל טמא וכן הוא הגירסא הנכונה בתוספתא שעם פי' טהרת קודש מהגאון רב"א זצוק"ל. וה"פ אם טומאה ע"ג עד לרקיע אז הכל טמא. ולרבותא קמ"ל רקיע ודו"ק:

ארובה שהיא בתוך הבית וקדרה נתונה תחתיה. כצ"ל:

בפי' ר''ע ז"ל. שאם תעלה כנגד הארובה שפתותי' נוגעות וכו'. אמר המלקט בס' כתיבת יד ישן מצאתי כתוב שאין שפתותי' וראשון עיקר והיא היא. ומיירי שהקדרה אינה גבוהה מן הארץ טפח כדמוכח מסיפא:

טומאה בוקעת ועולה. והבית טהור וכל המאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומאה טמא דאע"ג דאין כלי חרס מיטמא מגבו היינו בשאר טומאות או במוקף צמיד פתיל או בגבוהה טפח כדקתני סיפא אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אע"ג דטומאה תחתיה וכל מה שבקדרה טמא ואפי' שלא כנגד הטומאה מטעם חבורין כדפרי' בפירקין דלעיל גבי חבית שהיא יושבת על שוליה באויר דאם היתה טומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא מטעם חבורין והא דקתני במתני' בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דווקא במה שחוץ לקדרה. הר"ש ז"ל:

תחתיה והבית טמא. אע"פ שאם תעלה אינה נוגעת בארובה כיון דיכולה לקבל מעזיבה רכה טומאה יוצאה מזה לזה כדאמרינן לעיל גבי סככות. הר"ש והרא"ש ז"ל:

תוכה וגבה טהור. אע"ג דתנן בפירקין דלעיל גבי חבית או גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה הכל טמא שאני התם דיושבת באויר אבל הכא דבבית כנגד ארובה מצלת עם דפנות אהלים כדפרישית בפירקין דלעיל ובהדיא תניא נמי הכי בתוספתא. הר"ש והרא"ש ז"ל:

בתוכה או על גבה הכל טמא. הרמב"ם ז"ל גריס הכל טהור ופי' שר"ל הבית כולו טהור לפי שהטומאה כנגד הארובה וכן תחת הקדרה טהור לפי שהוא אהל להיותה גבוהה טפח אמנם יטמא כנגד הטומאה עד לרקיע והראב"ד ז"ל השיגו בפט"ז מהלכות טומאת מת וכתב שם מהרי"ק ז"ל דכן מוכיח בתוספתא כפירושו וכגירסתו של הרמב"ם ז"ל שאמרו בה כנגדו עד לרקיע טמא משמע שהשאר טהור ומ"מ קשה שמאחר שאפילו כלי גללים נעשין אהלים לטמא אבל לא לטהר לא עדיפא קדרה מינייהו וצ"ע ע"כ: