משנה נדה פרק ח׳ משנה ב׳

ותולה בכל דבר שהיא יכולה לתלות כו': ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע"פ שאם לא הרגה ונמצאת כגריס של פול הנה פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד והרגה בפרעושים ובכינים וכיוצא בהם ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת הרי זו תולה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפילו היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעל החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא ותולה בבנה ובבעלה אם הלכו בדם או היה בהם מכה ואע"פ שהוא לא תאמת שהיה מהם לפי שהם הנה יגיעו בה והיא לא תדע לא תשים כוונתה בזה: ופירוש להתגלע להתקלף והיא מלה עברית ולפני התגלע הריב פירוש קודם התגלות והתפרסמו כמו שבארנו [בחיבורו פ"ט מהלכות איסורי ביאה פסק להדיא אפי' לא הרגה, גם התי"ט התעורר זה.] ואין הלכה כר' חנינא בן אנטיגנוס:

עד כגריס של פול. ושיעורו מפורש ברפ"ו דנגעים:

ואע"פ שלא הרגה. כתב הר"ב ר"ח פליג את"ק דאמר הרגה אין לא הרגה לא. ואיכא למידק אדברי ת"ק דא"כ אין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דם מאכולת. ובגמ' הרגה אין לא הרגה לא מתני' מני רשב"ג היא דתניא הרגה תולה לא הרגה אינה תולה דברי רשב"ג וכו' ארשב"ג לדברי אין קץ שאין לך אשה טהורה לבעלה כו' אבל נראין דברי ר"ח בן אנטיגנוס מדברי. וכל הפוסקים פסקו דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס שהרי ת"ק הודה לו ואף הרמב"ם בחבורו רפ"ט מהא"ב פסק כמותו * [והר"ב שכתב שאין הלכה כר"ח בן אנטיגנוס מפי' של הרמב"ם כתב כן]:

ותולה הכתם:

הרגה מאכולת כינה:

עד כמה היא תולה בכינה:

ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול שיעורו רפ"ו דנגעים:

ואף ע"פ שלא הרגה פליג בהא את"ק והלכה כמותו:

ותולה בבנה או בבעלה בשכבו אצלה ויש בהן מכה:

אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ר"ל שאפשר שסר הקרום מהמכה:

ותולה בכל דבר וכו'. ובגמ' תנינא להא דת"ר מעשה ותלה ר"מ בקילור ורבי תלה בשרף שקמה:

נתעסקה בבתולים שם ביד מצאתי מוגה נתעסקה בדמים וניחא לע"ד דבהכי אתי שפיר טפי מאי דגרסי' בגמ' או שישבה בצד וכו' ובגמ' פריך ישבה אין לא ישבה לא ולא אמרי' דילמא ישבה ולאו אדעתה תנינא להא דת"ר עברה בשוק של טייחין ספק ניתו עליה ספק לא ניתז תולה ספק עברה ספק לא עברה טמאה:

עד כגריס של פול כתבו המפרשים ז"ל דכיון שלא הזכירו פול של מקום פלוני ולא פול הבינוני אלא כגריס של פול סתם הלכך משערין בכל פול שיזדמן לנו ואפילו הוא גדול מגריס הקלקי שהרי אמרו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל ע"כ:

תולה בפשפש עד כתם גדול דשיעור תורמוס אמר רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף לדברי אין קץ שאיני נותן שיעור ואם לא הרגה אפילו כחרדל טמאה והרי אין לך כל מטה ומטה אפי' של איש שאין בה כמה טפים דם של מאכולת לדברי חברי אין סוף שהן מקילין יותר מדחי דאפילו לא הרגה תולה ואין נותנים שיעור אלא אפי' יותר מכסלע תולה אבל נראין דברי ר' חנינא בן אנטיגנוס מדברי ומדבריהם שהוא אומר עד כמה הוא תולה עד כגריס ואפי' לא הרגה ויותר מכגריס לא ואפי' הרגה ולדבריו יש לטמא כגריס ועוד ולטהר פחות מכגריס וכדבריו אנו מורים: הכי איתא בגמ' סוגית ההלכה עם פירש"י ז"ל: וצ"ע בפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר אע"פ שלא הרגה ונמצאת כגריס של פול או פחות ממנה תולה במאכולת ונאמר שלפעמים בעת שבתה או התהפכה מצד אל צד הרגה בפרעושים ובכנים וכיוצא בהן ומהם הוא זה הכתם והוא הפך הדבר הקודם אשר אמר הרגה מאכולת ה"ז תולה בה ואם לא הרגה אינה תולה ר' חנינא אומר שאם הרגה הנה היא תיחס אליהם זה הדם ואפי' היה בתכלית הגודל ובתנאי שיהיה אפשר שבזה דם בעלי החיים אשר הרגה כשירשום זה השיעור הנמצא כגון אם הוא דם הרבה שיהיה שיעור של פשפוש וכיוצא בהן תולה בפשפש או בכיוצא בו ע"כ. אבל שם ביד לא כתב כן. וז"ל מהר"י קארו ז"ל שם והרשב"א ז"ל כתב דע"כ לא פליג ר"ח בן אנטיגנוס עלייהו דרבנן אלא בסתם המקומות שאין ידוע שהרמש הזה מצוי אבל במקומות שידוע שהוא מצוי אפי' ר"ח בן אנטיגנוס מודה שתולה עד כתורמוס וכן פסק בחבורו והרמב"ן ז"ל ורבינו לא הזכירו זה ואפשר שהן סבורין דבכל גוונא פליגי ע"כ:

ותולה בבנה שדם מכתן דומה לדם נדות. והרשב"א ז"ל פי' ותולה בבנה או בבעלה כלומר אם נתעסקו בכתמים ה"ז תולה בהם לפי שהם רגילין ליגע בה ובבגדיה לפיכך מן הסתם תולה בהם וגבי אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם תולה בה כתם וה"ה למכת בנה ובעלה וכן כתבו הרמב"ם ז"ל וסמ"ג וספר התרומה

[בית יוסף שם סי' ק"ץ]. ואיתא נמי להאי בבא שם פ' כל היד (נדה דף י"ט:) ועיין במ"ש שם סוף הפרק:

בפי' ר"ע ז"ל ור' חנינא פליג את"ק. אמר המלקט ת"ק היינו רשב"ג אבל חכמים פליגי עליה דרשב"ג בברייתא וסברי אינהו בין הרגה בין לא הרגה לעולם תולה ואפי' ביותר מכסלע: