משנה נדרים פרק י׳ משנה א׳

נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין כו': מפני שאמר אביה ובעלה יובן מזה הדבור הבחירה או זה או זה ולכך חזר וביאר שכוונתו שיהיו שניהם. ואמרו ואין צריך לומר שקיים אחד מהם ואפילו חזר זה שקיים ונשאל לחכם ונתחרט על קיומו וחזר והפר לה לפי שעיקר אצלנו נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר וכשנשאל וחזר והפר לה אינו מופר עד שיפירו שניהם בבת אחת וראיה לזה הדין בנערה המאורסה שמשתתפין בדינה האב והבעל מה שאמר בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה:

נערה. עיין מ"ש במשנה ד' פרק ד' דכתובות. ומ"ש הר"ב ובת י"א שנה ויום אחד נדריה נבדקים כו' הוא משנה ו' פ"ה דנדה:

אביה ובעלה מפירין נדריה. כתב הרמב"ם וראיה לזה הדין מה שאמר בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעוריה בית אביה. הכי תנא דבי ר' ישמעאל [סח.]. ופירש הר"ן דמשמע לי' דבנערה המאורסה איירי מדכתיב בהאי קרא בנעוריה בית אביה. ומדסמך אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה ע"כ. וכתב הרא"ש ומיהו מצי לאקשויי אימא בנשואה נמי מפירין אביה ובעלה ואיכא לשנויי כדשנינן לעיל מדכתיב בנשואה בית אישה מכאן דאין הבעל מיפר בקודמין ובהך קרא דבין איש לאשתו לא מיעט קודמין על כרחך משום שותפותיה דאב מכלל דבעל מיפר לחודיה ולכך אינו מיפר בקודמין:

ולא הפר הבעל. אלא שתק מעת לעת רש"י:

ואין צריך לומר שקיים אחד מהם. פירש הר"ב שאם קיים אחד מהן אין השני יכול להפר והא קמ"ל וכו'. והקשה הר"ן כיון דהאי דינא אתא תנא לאשמועינן מאי אצ"ל דקתני דמרישא משמע הכי אדרבא צריכא. יש לי לומר דתנא הכי קתני כיון דהפרה דחד בלא חבריה לאו כלום הוא אצ"ל דכשקיים אחד הפרה קמייתא לאו מידי היא וסמיך תנא דלשתמע ממלתיה דתו לא חזיא לצרופה דאי חזיא ל"ל למתני אצ"ל כדפריך בגמרא. ואע"ג דארחיה דתנא למתני זו ואצ"ל זו היינו דוקא במילי דלא דמי להדדי דאע"ג דאתיא בתרייתא מק"ו מקמייתא תני להו אבל הכא חדא מלתא היא דהפר אחד וקיים אחד היינו ממש הפר זה בלא זה ועדיפא מיניה. ע"כ. ומ"ש הר"ב אין זה שנשאל על ההיקם יכול להפר יותר. הקשה הר"ן בשם הרשב"א. הא כיון דחכם עוקר הנדר מעיקרו. [כמ"ש הר"ב בסוף פרקין] הרי הוי כאילו לא הקים כלל ותירץ הוא ז"ל דשאני הפרה דהפרה דחד מהני קלשה לה טפי דבאפי נפשה לא מידי היא אלא בצירופא דאידך ואפילו בצירופא דאידך לא מהניא כל זמן שאינם ראויים להצטרף ביחד וכדקתני דהפר אחד מהם ומת בטלה לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפילו כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דהאי שעתא לא חזיא לאצטרופי בטלה לה לגמרי וכיון דלא חזיא ההיא [זימנא] לא חזיא בתר זימנא ע"כ. וב"י סימן רל"ד כתב בשם הרשב"א תירוץ אחר. ומ"ש הר"ב הואיל ולא היו שניהם יכולין להפר בבת אחת פירש הרא"ש שהיה הפסק ושעה בין ב' ההפרות שלא היה האחרון ראוי להפר. שקודם שנשאל לא היה ראוי להפר. הלכך נתבטלה הפרתו ואפילו אם יפר הראשון עמו פעם שנית אינו מועיל וכן משמע לישנא דמתניתין דמדמי הך קיים להפר אחד ולא הפר השני ביום שמועתו. דשוב אין תקנה. ע"כ:

נערה היינו בת י"ב ויום א' אעפ"י שלא הביאה ב' שערות [י"ד רל"ג, ורבינו משנה למלך פי"א מנדרים הניח זה בצ"ע]. מיהו בכולהו מכילתן נערה לאו דוקא, רק גם בקטנה בת י"א ויום א' בידעה לשם מי נדרה דינה כנערה, רק נקט נערה, דבנערה אפילו אינה יודעת לשם מי נדרה, נדרה נדר. מיהו בקטנה או נערה, אביה מפר כל נדריהן, ויש אומרים דוקא נדרי עינוי נפש, ויש אומרים דרק קודם אירוס מפר אב כל נדרים, ואח"כ רק נדרי ענוי [רל"ד סנ"ח]. אבל קטנה או נערה שנתארסו, אב ובעל מפירין להן, ובהובגרו או נישאו, תו אין לאב רשות בהן [ועי' לקמן פי"א סימן נ"א]:

המאורסה שנתקדשה ולא נכנסה לחופה עדיין:

ובעלה מפירין נדריה ודוקא בשמעו ביום א' [ונ"ל ראיה מדכ' ושמע אישה ביום שמעו, דביום שמעו מיותר. ע"כ דביום שמעו דאב דלעיל מנה קאמר וי"ח]. מיהו אפילו נדרים שמקודם שנתארסה, מפירין עתה בשותפות [שם ה']:

הפר האב ולא הפר הבעל אלא שתק ביום שמעו [ודלא כרש"י שכתב מעל"ע]:

אינו מופר קמ"ל דלא נטעה ברישא לומר דברישא או או קאמר, אי נמי קמ"ל סיפא, מדסלקא דעתך אמינא דברישא רק לכתחילה אביה ובעל מפירין, להכי קאמר אינו מופר, אפילו בדיעבד, או נ"ל דקולא קמ"ל, דמדלא קאמר אסור, או נדרה נדר עדיין, ש"מ דרק אינו מופר לגמרי, אבל הוקלש איסורו ואין לוקין עליו עוד [כשם ס"ה]. מיהו באין לה אב, או שהובגרה, אין הארוס מפר:

ואין צריך לומר שקיים אחד מהן שהתרצה בנדרה, ואפילו בלב מהני [משא"כ הפרה בלב לא מהני, רק באמר טלי ואכלי וכדומה] [שם סמ"א]. וקא משמע לן הכא, דאפילו נשאל א' מהן על ההיקם, אף דקיי"ל נשאלין על ההיקם ביום שמעו היינו בא"צ רק הפרת אב, או רק הפרת בעל, עכ"פ הכא מדהיה שעות של היקם שלא היה יכול א' מהן להפר, שוב אינן יכולין להפר:

נערה המאורסה. פ"ד אחין דף כ"ט ובפ' אלו נערות (כתובות דף ל"ט) ובפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ"ו) ובפירקין דע"ד ובפ"ק דקדושין דף ד':

אביה ובעלה. משום דלא תימא או אביה או בעלה הדר תני ומפרש לה בסיפא ופי' הרא"ש ז"ל והא דלא תני אביה ובעלה מפירין יחדו אין זה לשון המשנה ע"כ. וביד בפי"א דהלכות נדרים סימן ו' ז' ט': וכתב הר"ן ז"ל נערה וכו' נערה דנקט לאפוקי בוגרת שאין לאביה רשות בה ואינו מפר נדריה וארוס נמי בלא שותפותיה דאב לא מצי מפר ע"כ. אביה ובעלה מפירין דבי ר' ישמעאל מפיק לה מקרא דכתיב בין איש לאשתו בין אב לבתו דמשמע דבאשה אחת מיירי שרשות האב והבעל שולטין עליה ובין שניהם מפירין אבל כל חד לחודיה לא דמשמע שהיא בין שניהם והם שותפים בה כן פי' הרא"ש ז"ל וכן משמע שפירש ג"כ רש"י ז"ל וז"ל ואיש דכתיב בהאי קרא לא צריך דאי משום איש לאשתו לא צריך דהרי כבר נאמר למעלה אלא מכאן לנערה המאורסה דבין שניהם מפירין נדרה דאיש מפר חלקו באשתו ואב מפר חלקו בבתו ע"כ. וז"ל הר"ן ז"ל משמע ליה דבנערה המאורסה מיירי מדכתיב בההוא קרא בנעוריה בית אביה ומדסמך אב לבתו בהדי איש משמע דאב ובעל מפירין נדריה ע"כ. ורבה מייתי לה מקרא דכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה ופרכי' ואימא האי קרא בנשואה כתיב ומשני אי משום נשואה קרא אחרינא כתיב ואם בית אישה נדרה וע"ש עוד:

ולא הפר הבעל אלא שתק מע"ל רש"י ז"ל. וכתב הרא"ש ז"ל קמ"ל דעד דמפירין שניהם בבת אחת כלומר שלא יהא הפסק שעה בין שתי ההפרות שלא היה האחרון יכול להפר כגון הכא שקודם שנשאל לא היה ראוי להפר הלכך נתבטלה הפרתו ואפילו אם יפר הראשון עמו פעם שנית אינו מועיל וכן משמע לישנא דמתני' דמדמי הך קיים להפר האחד ולא הפר השני ביום שמועתו דשוב אין תקנה. ויש מפרשים דיש תקנה אם יפר הראשון פעם שנית וראשון עיקר ע"כ:

ואין צריך לומר שקיים אחד מהם. בגמ' פריך השתא הפר זה בלא זה אמרת לאו כלום הוא קיים אחד מהם צריכא ליה לתנא למיתני בתמיה דאע"ג דאורחיה דתנא למיתני זו ואין צ"ל זו היינו דוקא במילי דלא דמו אהדדי דאע"ג דאתיא בתרייתא מק"ו מקמייתא תני לה אבל הכא חדא מילתא הוא דהפר אחד וקיים אחד היינו ממש הפר זה בלא זה ועדיפא מינה ומשני כי איצטריך ליה כגון דהפר אחד מהן וקיים א' מהם וחזר המקיים ונשאל על הקמתו מ"ד מאי דאוקים הא עקריה קמ"ל דבעי' דשניהם מפירין בבת אחת וכו' כדפי' רע"ב ז"ל. והקשה הרשב"א ז"ל אמאי אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה דהא לבתר דאיתשיל על הקמתו כיון דחכם עוקר את הנדר מעיקרו הרי הוא כאילו לא הקים כלל וכדתנן בפ' האיש מקדש המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים אינה מקודשת הלכה לפני חכם והתירה ה"ז מקודשת דחשבי לה כאילו לא היה עליה נדרים כלל בשעת קדושין ה"נ לבתר דאתשיל נחזייה להאי גברא כאילו לא הקים מעולם. ולדידי לאו קושיא היא כלל דקדושין מתוך שהוא מעשה גמור אע"ג דכל זמן שלא התירה לא חיילי כי התירה אמרי' דאיגלאי מילתא דמעיקרא חיילי אבל הפרה דחד מהני קלשא לה טפי דבאפי נפשה לאו מידי היא אלא בצרופא דאידך ואפי' בצרופא דאידך לא מהניא כל זמן שאינם ראוין להצטרף ביחד וכדתניא דהפר אחד מהם ומת בטלה לה הפרתו הלכך כיון דהפרה דחד אפי' כי לא הקים חבריה קלישא טובא כל היכא דהקים כיון דההיא שעתא לא חזיא לאיצטרופי בטלה לה לגמרי דכיון דלא חזיא ההיא שעתא לא חזיא נמי בתר זימנא עכ"ל הר"ן ז"ל בקיצור. ובטור יו"ד סימן רל"ד: