משנה מועד קטן פרק א׳ משנה ח׳

ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין כו': ההדיוט הוא מי שאינו בקי במלאכת התפירה וגדרו כאן הוא שאינו יכול לכוין אמרא בשפת חלוקו בשעת חתוך הבגדים.

ומכליב הוא שתופר תפירה שאינה שוה אלא כשיני הכלב.

ומסרגין את המטות הוא שמותחין חבלים באורך וברוחב בארבע כרעי המטה.

ומה שאמר ר' יוסי אומר אף ממתחין ר"ל ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותן כשהן רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשו כמו היתרים המתוחים ואין הלכה כרבי יוסי:

ההדיוט תופר כדרכו. לצורך המועד. דבחנם למה יתירו אפילו על ידי שינוי. תוספת:

ומסרגין בצריך לה במועד. טור סימן תקמ"א. ומלת מסרגין במשנה ד' פ"ח דאהלות מפורשת:

רבי יוסי אומר אף ממתחין. כן הגי' בספרים וכן הוא בפי' הרמב"ם אבל במשנה שבגמרא לא גרסינן אף:

ההדיוט שאינו מהיר בחייטות:

תופר כדרכו מה שצריך למועד:

והאומן שיודע להוציא מלא מחט כאחת, ולכוון אימרא [זוים] בל"א:

מכליב עושה תפירה עקומה כשיני הכלב:

ומסרגין [פלעכטען] בחבלים:

את המטות שולי המטה שצריך למועד:

רבי יוסי אומר אף ממתחין נ"ל דר"ל לא מבעיי לסרג, דהיינו שתי וערב, דשרי, מדלא סגי בלא"ה. והרי צריך לו במועד. אלא אפילו למתוח החבלים שנתרפו, דאפשר לממלויי במאני, אפ"ה מותר. והכי קיי"ל [קמ"א]. ובש"ס ל"ג אף:

ההדיוט תופר כדרכו. ביד פ"ז דהלכות יו"ט סי' ה'. ובטור א"ח סי' תקמ"א:

והאומן מכליב פי' דרך שינוי שיפסיע פסיעות גסות וגם יתחוב תחיבה אחת למעלה ואחת למטה כשיני הכלב: וכדפי' ר"ע ז"ל מפרש לה ר' יוסי ב"ר חנינא בגמ' אבל דבי ינאי אמרי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת הוי הדיוט וכתבו תוס' ז"ל מיהו לא איירי בדבר האבד דהיכא דאיכא דבר האבד קיימא לן כר' יוסי דאין מצריך שנוי בדבר האבד ע"כ:

ר' יוסי אמר ממתחין כך הגירסא בגמ' וגם בהרא"ש ז"ל אכן בירושלמי גרסי' אף ממתחין: והרמב"ם ז"ל משמע קצת דגריס אף ממתחין וז"ל ומה שאמר ר' יוסי אף ממתחין ר"ל אף ממתחין אבל לא מסרגין וממתחין הוא שמותחין אותם כשהם רפות עד שיתמתחו בחוזק ויתקשרו כמו היתרים המתוחים ע"כ. וכתבתי לשון משמע קצת משום דהא יש לחוש שמא נפל טעות סופר בלשונו ז"ל: ובתוספתא תנא ושוין ר"מ ור' יוסי שאין מפשילין חבלים לכתחלה ועוד תניא מסרגין את המטה ואין צ"ל שממתחין דברי ר"מ ר' יוסי אומר ממתחין אבל לא מסרגין וי"א אין ממתחין כל עיקר דכיון דאפשר למלאת המטה בבגדים עד לעיל והדר מצי למירמא עלייהו כרים וכסתות למזגא עלייהו לא טרחינן דהוי טורח דלא צריך ע"כ: ופי' נמוקי יוסף ז"ל מפשילין גדילת הצמר או הקונבוס כשעושין ממנו חוטין ארוכין לעשות חבלים נקרא מפשילין שלפי שאינה בדקדוק כדרך שאר טויות לכך אמר לשון הפשלה כדרך הפשיל כליו לאחוריו ע"כ וכן הוא ג"כ במ"מ אבל רבינו יעקב בעל הטורים ז"ל פי' שם בסי' תקמ"א מסרגין המטות פי' לארוג אותה שתי וערב בחבלים שהיו בה כבר אלא שלא היו סדורין והוא מסדרן אבל לא יפשיל החבלים בתחלה ע"כ ופי' מהרי"ק ז"ל דמפרש רבינו דושוין שאין מפשילין חבלים בתחלה דקאמר בגמ' היינו לומר דלסרג בחבלים שלא היו בה מעולם לדברי הכל אסור: