משנה מקוואות פרק ז׳ משנה ו׳

מבואר הוא שאם היה במקוה מ' סאה מכוונות וטבל בו איש הנה מ' סאה יחסרו להתלחלח גופו במים ולכן אותו אשר יטבול אחריו איננו טהור ר' יהודה אומר שאם היו רגליו עומדות במים הנה יהיו המים אשר עליו מחוברות במקוה וכבר ביארו בגמ' (חגיגה דף יט.) ואמרו מחלוקת במעלות דרבנן אבל לענין טומאה וטהרה דברי הכל טמא ומעלות דרבנן הם הנזכרות בחגיגה (שם) באמרם שהטהור לחולין יצטרך טבילה למעשר וכן הטהור למעשר יצטרך טבילה לתרומה:

וסגוס אל בריגוס ויתלו בו מים רבים ואם הטבילו באלו המ' סאה המצומצמות ונשאר קצהו במים הנה נחשוב המים אשר בו כמחוברות לאשר במקוה והאיש אשר יטבול בו אחר זה טהור כל עוד שיעמוד קצת הבורגוס במים וכן אם הטבילו כר וכסת של עור בזה המקוה ויצטרך שיעלו בזויותיהם ופיהם למטה עד שלא ישאר בהם מים שאובין ויפסלו את המקוה להיותו ממ' סאה מכוונות שאם הגיע ממנו שלשה לוגין לגבורות בזה הכר או הכסת ואחר העלהו ושפכם במקוה נפסל כפי מה שהתבאר ואין הלכה כרבי יהודה:

מכוונות. לא פחות ולא יותר. רש"י פ"ב דגיטין דף טז:

אף השני טהור. פי' הר"ב דאמרי' גוד אחית וכו' ואין הלכה כר' יהודה. וכבר הקשיתי לשאול במשנה ב פ"ג. דהתם פסק דאמרינן גוד אחית וכתבתי שם שכן דעת הרמב"ם. אלא דהכא פסק דלא כר"י. מטעם אחר. וכתבתי ג"כ שהטור פוסק גם בהך דהכא כר' יהודה:

הטביל בו [את] הסגוס כו'. כתב הר"ב דר"י היא דס"ל דאמרינן גוד אחית וכלו' ואין הלכה כמותו. ולעיל פ"ג כתבתי דהטור ואף הרמב"ם פסקו להך דסגוס:

המים שבתוכן שאובין. שהרי צריך שיבואו בהם המים. כדתנן פ"י משנה ב:

ומעלה אותם דרך שוליהם. לשון הר"ב כדי שלא יפלו המים שבתוכן למקוה כו'. דהשתא כשמעלה אותן דרך שוליהן. המים שבאו לתוכן לא מפסלו משום שאובין כשנופלים למקוה. לפי שכשעדיין הכלי במקוה לא נשאבו וכשמעלהו ונתהפך דרך שוליו. תו לא מקרו מים שבתוכן שאינן מתקבלין בתוכו:

והשני טמא מדנחסרו המים ע"י טבילת הראשון:

אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור דאמרינן גוד אחית מים שע"ג הראשון. מיהו דוקא בשטבל השני רק לחומרא בעלמא. כגון הטהור לחולין שטבל כדי לאכול מע"ש. או שטבל ממע"ש לתרומה. או מתרומה לקודש. או מקודש לחטאת. דכולן א"צ טבילה רק משום מעלה בעלמא מדרבנן. אבל בכל חייבי טביל' מצד הדין בכה"ג מודה ר"י דהמים שע"ג הראשון אין מצטרפין [כחגיגה י"ט א']. ולת"ק גם בטבל למעלה בעלמא לא אמרינן גוד אחית. והכי קיי"ל [ר"א סס"ב]:

הטביל בו במקוה מ' סאה מצומצמת:

את הסגוס בגד עב:

טהור הטובל שם בעוד קצה הסגוס מחובר למים. ואפי' לרבנן דלעיל דס"ל דלא אמרינן גוד אחית. התם שאני שאין מי המקוה מחוברין ללחלוחית שעל גוף הנטבל רק כעובי קליפת השום. והרי טופח ע"מ להטפיח אפי' ע"ג שטח שוה אינו חיבור. כ"ש הכא דאיכא נמי קטפרס [כספ"ח דטהרות]. אבל הכא בסגוס עב. המים שבתוכו מחוברין למי המקוה במקום רחב:

הכר והכסת של עור שהטבילן במקוה מצומצמת:

מטבילן ומעלה אותם דרך שוליהם ר"ל בפיהן למטה. דאז אף כשיעלן. ויהי' קצת מהן למעלה מהמים. לא יהיו המים שעליהן ושבתוכן שאובין. מדאינן מתקבלין בתוכו. ומה"ט הטובל במקוה מצומצמת לעיל. לא פסלה כשעולה משם. ממים שזבו מעליו לתוך המקוה. דלא נעשו שאובין ע"ג. מיהו במטביל דבר ארוג שיש נקבים הרבה בהאריג. א"צ להעלותו דרך שוליו. כלעיל [פ"ו מ"ה]:

ונ"ל דנקט הך מתני' בפרקן. מדהוה דומיא דמשנה א'. דהרי הכא נמי המים שעל גבי הגוף. אע"ג שאין מעלין. לא אמרינן דכיון דחשבינן להו כתלושין. דהרי אין מעלין. נחשבינהו כשאובין. ולהכי לא די שהשני טמא. אלא גם המקוה נפסלה. מדאפשר שהמים שעל הגוף היו ג' לוגין. קמ"ל דלא חיישינן להכי. מדהו"ל ספק שחזרו ג' לוגין מהגוף לתוך המקוה (כפ"ב מ"ג):

ואין להקשות הרי גבי סוכה כ"ע מודו דאמרינן גוד אסיק וגוד אחית (כסוכה ד"ד ב' וד' י"ח ב'). אע"ג שמופסק הרבה. כ"ש הכא שהלחלוחית מחובר להמים. י"ל התם רק בדופן שנשאר עומד במקומו. משא"כ הכא שאין העומד רק לח. הרי ניצוק וקטפרס אינו חיבור (כפ"ח דטהרות מ"ח). ודוקא לענין להכשיר שאובין. שפסולן מדרבנן אמרינן גם ניצוק וקטפרס הוה חיבור (כלעיל פ"ג מ"ב). אבל הכא להשלים מ' סאה. דעיקרו דאורייתא (כחגיגה י"א א'). אע"ג דהכא טובל רק מדרבנן משום מעלה בעלמא. אפ"ה כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון (כיומא ד' ל"א א'). ולהכי גם גבה אמרינן דניצוק וקטפרס אינו חיבור. ולר"י הא דניצוק וקטפרס אינו חיבור. זהו דוקא בקלוח משופע דליכא למימר גביה גוד אחית או אסיק. אבל בקלוח זקוף. אע"ג דמצד קטפרס אינו חיבור. עכ"פ משום גוד אחית הו"ל שפיר חיבור. ודו"ק. עוד י"ל דר"י ס"ל דהא דניצוק וקטפרס אינו חיבור. היינו בב' מקואות שכל א' כ' סאה וניצוק מחברן. לא חשבינן לעליונה כאילו היא בהתחתונה. אבל הניצוק בעצמו שפיר הו"ל חיבור (ועי' תוס' גיטין ד' ט"ז ע"א ד"ה ניצוק):

כך כתב הריב"ש. ואין להקשות עכ"פ ניצוק וקטפרס אינו חיבור. נ"ל דס"ל דזהו דוקא כשהמים שבקלוח מתנדנדים והולכין. משא"כ הכא בסגוס עב. כל משהו ומשהו שבלוע בהסגוס מונח במקומו על המוך של הסגוס. ואינו מתנדנד ממקומו. מיהו הא דבהעלהו כולו נעשים מים שבלועים בו שאובין. היינו בסחט ג' לוגין מתוכו למקוה חסירה נפסלה. אבל בחזר ונפל הסגוס למקוה חסירה. לא פסלה מדדמי לספוג לעיל (פ"ו מ"ד):

ר' יהודה אומר וכו'. ועיין במ"ש בספ"ח דטהרות בשם הר"ן ז"ל:

אף השני טהור. דאמרינן גוד אחית אבל גוד אסיק כגון אם הטביל מחטין וצנורייאות בראשו של ראשון בעודו במים או כגון שלש גומות בנחל העליונה והתחתונה של עשרים עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם ומחברתם לית ליה לר' יהודה דמטביל בעליונה אלא בתחתונה וכן נמי לא עלתה טבילה למחטין וצנורייאות ור"מ פליג עליה בתוספתא דאמרי' נמי גוד אסיק כמו שכתבתי לעיל פ' שני סי' ב' ורבנן אפי' גוד אחית לית להו. וכתב הר"ש ז"ל ובר"פ שני דגיטין משמע טעמא דרבנן דמתני' משום דטופח להטפיח אינו חבור ע"כ:

והעלהו מקצתו. כך צ"ל. וכתוב בבית יוסף יורה דעה סימן ר"א דף רמ"ט עמוד ג' וא"ת כיון שפסק הרמב"ם ז"ל כת"ק דשני טמא אע"פ שרגליו של ראשון נוגעות במים היאך פסק בהטביל בו סגוס עבה והגביהו אם היה מקצת הסגוס נוגע במים הטובל באחרונה טהור שהרי כולם מעורבין ומ"ש מרגליו של ראשון נוגעות במים תירץ הריב"ש ז"ל בתשובה שהסגוס עבה הוא בולע את המים ואינו כמו האדם שאין המים בלועים בעצם חלקיו אלא בשטח גופו וכיון שטופח להטפיח שעל גופו אינו חבור הרי נחסרו המים אבל הסגוס העבה הוא בולע הרבה מן המים ולזה כשקצתו הוא במים הרי הוא כאילו כל המים הבלועין בבגד בקצתו שלמעלה נוגעין במים בקצתו שבתוך המים והרי כל המים מעורבין למקוה ע"כ: