משנה מקוואות פרק ו׳ משנה א׳

ידוע הוא שבעת שיאמר בזאת הכוונה מערה ר"ל מקוה שבמערה וכונת אמרו כמה שהוא אע"פ שיהי' החבור בין זה המקום ובין המקוה היותר מעט שבדברים ואפי' היו המים אשר בין זה המקום ובין המקוה ובין המים אשר בסדק כחוט השערה ואפילו היו המים ג"כ אשר בהם כל שהוא לפי שהוא מכלל המקוה יחשב ועוקת (יחשב) המערה היא החפירה תחת שטח המקוה בקבוב ולכן יצטרך שיהיה פי זה המחב' כשפופרת הנוד ואז ימשוכו המי' אשר תוכן עם המים אשר למעלה מהם אשר הם מי מערה וכבר באר ר' יהודה שזה אמנם הוא אם תהיה מעמדת זאת העוקה מוחזקת מצד שתמנע עצמה מההתחברות במקוה אמנם אם היה ההבדל בין המקוה והעוקה גשם דק מן העפר עד שאילו טבל בו נפל ונתחברו המים במים הנה הוא יחשב מכלל המקוה ולא תצטרך התחברות כשפופרת הנוד ודברי רבי יהודה אמת:

כמה שהם. לפי שהן חשובים כמו המערה עצמה. וכה"ג אמרי' גבי שבת בפ"ק דשבת חורי רה"י כרה"י דמו. מהר"ם:

עוקת המערה. לשון הר"ב גומא שבשולי המקוה. בקבוב. הרמב"ם [*והוא לשון קבה ואהל הנעשה בשיפוע כמו כיפה]:

כמקוה ר"ל כל מים מועטים כשרים שהן בצד מ' סאה כשירים שבמקוה ומחוברין עמהן. הרי הן כהמקוה. ומותר לטבול בהן כלים אף שהן עצמן אינן מ' סאה. ומדיש חילוק בין כשהמים המועטין הן תוך חלל גומת המקוה. או כשהמים המועטים הן בצד גומת המקוה. להכי תני והדר מפרש חורי המקוה וכו':

וסדקי המערה ר"ל חורים וסדקים שבכותלים תוך חלל גומת המקוה שמעט המים שבתוכן מעורב עם המ' סאה שבמקוה. וקרי למקוה מערה משום דרוב מקואות שלהן משום צניעות במערות היו. ונ"ל דנקט סדקים לרבותא. דאע"ג דלקמן [מ"ט] אמרינן דסדק שבין ב' מקואות חסירים לא מהני לצרפן זה לזה. קמ"ל הכא דהיינו דוקא לצרף ע"י הסדק מים שבמקוה זו למים שבמקוה אחרת. דכשהסדק לרוחב הכותל שביניהן סוף הסדק להסתם. וגזרינן קודם שנסתם אטו אחר שנסתם. אבל לענין לאצטרופי מים שבסדק גופיה'. אפי' כשהסדק לרוחב הכותל. והמקוה מ' סאה מלבד מים שבסדק. המים שבסדק הוה כהמקוה וטובלין בו. דהרי ליכא למגזר מידי. דהרי כשיסתום הסדק לא יהי' שם מים להטביל בהסדק. ובהמקוה הרי יש מ' סאה:

מטביל בהם כמה שהם ר"ל אע"ג שאין בהם רק מים מועטים. וגם אין מעורבין עם המ' סאה שבמקוה רק כרוחב שערה. אפ"ה מותר להטביל בהן כלים. ואע"ג דלעיל [פ"ח מ"ו] בחריצין ונעיצין אינן נחשבין יחד כמקוה. רק במעורבין יחד כשפופרת הנוד [ולר"ש ולר"ב שם צריך שיושקו ע"י קלוח שעוביו כשפופרת הנוד]. י"ל התם שאני שכל הגומות זה בצד זה. ודמי טפי לשוקת שבסיפא במשנתינו. משא"כ הכא ששניהן תוך חלול גומת המקוה הגומ' מצרפן. א"נ התם שאני שכל הגומות תחת השמים ואין תקרה על גבן לצרפן. משא"כ הכא שכולן הם תחת תקרת המערה. מחשבו כולן כמי מקוה אף שאינן מחוברין רק כשערה [ואפשר נמי דמה"ט נקט מערה. הא במקוה תחת אויר הרקיע אין מצטרפין]. ונ"ל עוד דהא דנקט מטבילין בהן. היינו לרבותא. דאפי' בתוך עצמן מותר להטביל כלים. וכ"ש שמים שבתוכן מצטרפין להשלים המ' סאה חסר מעט שבגומת המקוה. דלא גרע מפרסת החמור לעיל [פ"ה מ"ו]. ואע"ג דהתם בעינן שיחוברו כשפופרת הנוד. הכא סגי בכשערה מדליכא למגזר מידי וכמש"ל סי' ב'. ותו אם יסתם הנקב והסדק הרי יזובו המים שבזה ושבזה למטה לתוך המקוה:

עוקת המערה עוקה היינו גומא. ור"ל אם חפר גומא בקרקע עולם במערה בצד המקוה. ויש בהעוקה מים כשרים פחות ממ' סאה:

אין מטבילין בה אלא אם כן היתה נקובה כשפופרת הנוד ר"ל עד שיהא בהכותל שבין העוקה להמקוה נקב כשפופרת הנוד. דדוקא חורין וסדקים שהן תוך חלול גומת המקוה. סגי במחוברין כשערה להחשב כמי מקוה עצמה. אבל עוקה זו שהיא בצד גומת המקוה. וכותל מפסיק ביניהן. אף שהתקרה שע"ג המערה מצרפן. אפ"ה חשובה בפ"ע. ואין המים חשובין כאילו הן תוך המקוה. וצריך נקב שיצרפן ע"י קלוח מים כשפופרת הנוד [והיינו ממש דינא דמ"ט לקמן]. ונ"ל עוד דדוקא בשנתנקב הדופן שביניהן צריך שיהי' בהנקב גובה ורוחב שפופרת הנוד. דמדכותל שלם ע"ג הנקב. חשובין הן כמופרשין זה מזה. הא בנפרץ הכותל שביניהן למעלה. לא גרע מכותל שבין ב' מקואות. דסגי במעורבין ברוחב שפופרת הנוד על רום קליפת השום [כלקמן מ"ט]:

בזמן שהיא מעמדת עצמה שכותל שמפסיק בין העוקה להמקוה. חזקה ואינה רעוע:

אבל אם אינה מעמדת עצמה שהכותל שמפסיקן רעוע ורפופה:

מטבילין בה כמה שהיא אפי' מחוברין רק כרוחב שערה דמדהכותל רעוע כליתא דמי. ובטלו מים שבתוך העוקה לגבי מקוה [ר"א סנ"ח ונ"ט]. והר"ש והרא"ש פירשו מעמדת א"ע. ר"ל שחלוקה לעצמה מהמקוה. דהיינו שאפי' כשיהי' מ' סאה בהמקוה. אפ"ה לפעמים לא יהיו מים שבמקוה מעורבים עם המים שבעוקה וכגון שגומת המקוה מחזקת מ' סאה למטה מהנקב שמחברה אל העוקה. אז אין שם המקוה על העוקה עד שיתחברו יחד כשפופרת הנוד:

כל המעורב למקוה דינו כמקוה. ושיעור תערובתו כמו שמפרש יש בכל שהוא ויש כשפופרת הנוד. וגומות הסמוכות לפי המקוה וכן מקומות שדורסים שם רגלי פרסות בהמה אם היו בהן מים מעורבין עם מי המקוה כשפופרת הנוד מטבילין בתוך אותן הגומות או בתוך אותן הפרסות:

חורי. הר"ש ז"ל גריס חוררי והכל אחד:

מערה. היינו מקוה ולפעמים מכנהו בשם בור ופעמים בשם שיח או מערה וכולן שם מקוה עליהם וחורים וסדקים שבו אפי' אינם מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהן. ומצאתי מוגה מטבילין בהן כמה שהן:

עוקת המערה. היינו שוקת שבסלע שעומד אצל המקוה דתנן לעיל שאינה פוסלת את המקוה כיון שחקקה בסלע או שקבעה ולבסוף חקקה ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אינו נחשב כמקוה להטביל בתוכו אא"כ מימיו מחוברין למקוה כשפופרת הנוד. וכתוב בבית יוסף יו"ד סי' ר"א דף ר"מ ע"ב דלמדנו ממשנה זו שיש הפרש בין חורי המערה לעוקא שבצדה דבחורין לא בעי' כשפופרת הנוד ובעוקא שבצדה בעינן ומסתברא דבחורי המערה לא בעינן נמי רביעית מ"ט חד מקוה הוא אבל בעוקא בעינן רביעית משום דהויא כמקוה בצד מקוה דאין מקוה פחות מרביעית אפילו ע"י עירוב ע"כ:

שהיא מעמדת את עצמה. כלו' שחלוקה לעצמה מן המקוה שפעמים שיש במקוה מ' סאה ואין המים מגיעים עד העוקא הלכך כיון שנקרא עליו שם מקוה בלא שיגיע לעוקא אין העוקא מחוברת למקוה בפחות משפופרת הנוד אבל אם אינה מעמדת מים לעצמה דלעולם כשיש במקוה מ' סאה מגיעין המים עד העוקא הרי היא כחורי או כסדקי המערה ומטבילין בה כמות שהיא. הר"ש והרא"ש ז"ל:

מעמדת את עצמה אבל אם אינה מעמדת את עצמה מטבילין בה כמה שהיא. כצ"ל: