משנה מקוואות פרק ה׳ משנה א׳

אם יהיו מי מעין נוזלין אל השוקת ויעבור ממנה ויצאו למקום אחר הנה אלה המים המגיעים בתוך השוקת אינם כמו מי מעין וכל מה שיצא מן השוקת אע"פ שעקרו מן המעין הנה הוא פסול זה אם יהיו מי המעין כולו נשפך בתוך השוקת אמנם אם יהיה שופע על השוקת וקצתם ילך לתוך השוקת וקצתם על גבי שפת השוקת הנה המים היוצאים מן השוקת כשרין והם מי מעין ואף על פי שילך מהם על גבי השפה דבר מועט מאד כי המעין מטהר בכל שהוא ואם העביר אלה מי המעין על גבי בריכה והפסיקו וזה כאשר שם המים ירדו לתוך הבריכה ויתקבצו בה ולא יצאו ממנה הנה דין זאת הבריכה והמקוה שוה ואם יהיו מי המעין המגיעים לבריכה נכנסין מצד זה ויצאו מצד אחר הנה מקום הבריכה פסול עתה לזבין ולטהרת מצורע ולקדש מי חטאת כאשר אינם מים חיים להתערבם עם המים אשר היו בבריכה ואם נתאמת שהיו בבריכה כבר יצאו וכלו שזה המקובץ הוא ממי המעין הנוזלין אליו הנה הוא כשר ומשפטו משפט המקוה:

פסול. ותמה הר"ש [במתניתין דלקמן] אמאי פסול כיון דמי השוקת מחוברין למעין דמטהר בכל שהוא. ותנן בפ"ק מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין שוה למעין להטביל בו בכ"ש. ועוד דמטבילין כלים בתוך כלים. [כדתנן בפרק דלקמן מ"ב] ומחלק בין כלים התלושים דשרי. לכלים הקבועים. דאיכא למגזר אטו בשאין בהם כשפופר' הנוד. אבל הרא"ש כתב (דלק') [דל"ק] מידי. כיון דכלי מפסיק בין מים שיצאו חוץ לשוקת ובין המעין. לא מיקרו מחוברים. ולא דמי למעין שנתן לתוכו מים שאובין דשם מעין לא בטיל מיניה אע"פ שנתנו לתוכו מים שאובין הרבה. מידי דהוה אמקוה שיש בו מ' סאה שאינו נפסל אפילו נתן לתוכו אלף סאין מים שאובין. והא דאפילו בכלי עצמו מטבילין. לא דמי דהתם הכלי הפנימי הוא נטבל בתוך המקוה. כיון דפי החיצון כשפופרת הנוד. אבל כלי המחובר למעין או למקוה שיש בו מ' סאה. אין להטביל בתוכן גזירה דלמא אתי להטביל בכלי שיש בו מ' סאה בלא חיבור הלכך אסור להטביל בשוקת ובמים הנמשכים ממנו. ע"כ [*והא דאין מטבילין בכלי כתבתי הטעם בפ"ב מ"ג [ד"ה שיש]] וכתב ב"י עוד בשמו שכתב דהא דתנן בפ"ו מ"ה השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפופרת הנאד שאני התם שהים מקיפן. אבל אם היו עומדים על שפת הים ומחוברים לים כשפופרת הנאד לא:

כשר חוצה לה. לשון הר"ב כשר להטביל במים שעל שפת השוקת או חוצה לה. וזה לשון הר"ש כשר חוצה לה. כל שהוא שחוץ לשוקת ע"ג שפתה. כשר להטביל בו מחטין וצנורות עד כאן. כלומר דחוצה לה היינו כל מה שאינו תוך השוקת. בין שהוא חוצה לה ממש או ע"ג שפתה. מקרי חוצה לה. ומשום דע"ג שפתה אין שיעור שתעלה טבילה לאדם. נקט מחטין וצנורות. ובטעמא דמתניתין דכשר חוצה לה כתב הרא"ש וז"ל כשרים המים היוצאים מן השוקת אע"פ שאסור להטביל בתוכו. לפי שהמעין שנופל על שפת השוקת מטהר כל המים בכ"ש. אע"פ שמי השוקת מרובין מהן. מ"מ כל המים מחוברים למעין ע"י המים המועטין הנופלים על השוקת ונטהרים אע"פ שכבר נפסלו בשאיבה כשעברו דרך השוקת. ע"כ. אבל מהר"ם כתב וז"ל כשר חוצה לה דדוקא חוצה לה כשר. אבל ע"ג שפה לא דכתיב מעין ובור מקוה מים יהיה טהור. דהיינו בקרקע דלא חזו לקבולי טומאה. אבל ע"ג כלים לא. ע"כ:

על גבי בריכה. והיא מלאה מי גשמים. שאין מטהרין אלא באשבורן ובמ' סאה. ב"י:

והפסיקו. עיין מ"ש במ"ו:

הרי הוא כמקוה. ל' הר"ב ואין מטהרים בכ"ש עד שיהא שם מ' סאה. וכן ל' הר"ש. והטור מסיים ובאשבורן. וכ"כ הרא"ש:

פסול. עדיין הם פסולים כו'. ב"י:

עד שידע שיצאו הראשונים. איכא למידק אמאי לא קתני עד שיצאו כו' כדקתני במשנה א"ב דפ"ג. ונראה לי דלישנא דשידע שיצאו הוה כמו הלשון דעד שיתחשב שלא נשתייר כו' דהתם במ"ג שכתבתי שם בשם הראב"ד דמתחשבין לפי חשבון. וה"נ דכוותה דטעמא דהתם שייך נמי הכא. ודו"ק:

מעין שהעבירו על גבי השוקת אף שקבעו בארץ אחר שחקקו אפ"ה מחשב כלי:

פסול מלטבול בתוך השוקת או אפי' במים אחר שיצאו מהשוקת. ולא דמי להך דלעיל [פ"ג מ"ג סי' ט"ז]. דאמרינן דאפי' בין מי גשמים לשאובין מהני השקה. וכ"ש הכא בין מעין לשאובין דהכא שאני שהשאובין בכלי. דאז לא מהני להן השקה רק לטהר טומאתן [כביצה י"ז ב'] אבל לא לסלק מהן דין שאובין. וגם המים שיצאו מהשוקת אע"ג שאינן בתוך כלי. עכ"פ גם הן אינן נוגעין בהמעין רק ע"י השאובין שבכלי ופסולין. מיהו אם אפי' אחר שקבעו עשה נקב כשפופרת הנוד בשוליו או סמוך מאד לשוליו שרי לטבול אף בתוך השוקת בעצמה בעודה מחוברת [ר"א ש"ך סקכ"ג וסקכ"ו]:

העבירו על גבי שפה כל שהוא ר"ל ואם העביר המעין גם ממעל לשפת השוקת. אפי' רק מעט מים מקלחין דרך שם. עי"ז כח קלוח המעין נוגע בהמים שיצא מהשוקת:

כשר חוצה לה ר"ל מותר לטבול בהמים לאחר שיצאו מהשוקת. דאע"ג דלאחר שעברו על השוקת נעשו שאובין. אפ"ה מעט המים שהולכין על שפת השוקת מי מעין הן ולא נעשו שאובין והן נוגעין להמים היוצאין מהשוקת ומטהרין אותן בהשקה. אף שהמים שבשוקת מרובין ממי המעין [ר"א רטו"ז סקט"ז]. ומה"ט גם המים היוצאין מהשוקת מטהרין גם בזוחלין כמעין ממש [ר"א ש"ך שם סקכ"ז וסקל"ג]. ולא דמי לדלעיל [פ"א מ"ז] דהכא שאני דגם השאובין ממי המעין נתהוו. א"נ בשלמא התם כל המים מעורבין. אבל הכא על שפת השוקת אין שום תערובות שאובין. והוא מהפך הכל להיות דינו כמוהו. אמנם אפ"ה גרע על שפת השוקת מהמקום שהמים יצאו מהשוקת. שעכ"פ על שפת השוקת אסור לטבול כשהשוקת שלם. דלא גרע מע"ג ספסל דאסור לטבול [כמשנה ב'] ורק אם השוקת הוא של אבן אין לחוש [קצ"ח סל"א]. אבל תוך השוקת עצמה אפי' היא של אבן. אם היא שלמה אסור לטבול בתוכה. אע"ג שקלוח המעין עובר עליה וגם על שפתה. ומחובר המי מעין עם המים שבשוקת כשפופרת הנוד. אפ"ה אסור דלא עדיף מתיבה שבים [פ"ו מ"ה]. ולא דמי למטבילין כלי תוך כלי דאפי' שכשהכלי החיצון טהור. וגם לא השקיע כל שפת החיצון תוך המקוה. אפ"ה הכלי הפנימי טהור. אם המים שתוך החיצון מעורב עם מי המקוה כשפופרת הנוד [כפ"ו מ"ב]. י"ל התם מי המקוה מקיפין לכלי החיצון. להכי סגי במעורבין למעלה כשפופרת הנוד. ותו התם מטביל בכלי תלוש. להכי אין לחוש שיטביל בו כשאינו מחובר למקוה. אבל הכא השוקת עומד על שפת המעין ואין מי המעין מקיפו. ועוד שגם הוא קבוע ומחובר לארץ. איכא למיחש שפיר שמא יטעה להטביל במ' סאה גם כשלא יהי' מחובר למעין:

שהמעין מטהר בכל שהוא ר"ל ואע"ג שהמים היורדים על שפת השוקת רק מעט הם והשאובין שיותרו מהן בהשקה מרובין מאד אפ"ה הוכשרו כל השאובין. מיהו מדנקט בכולה מתני' מעין משמע הא אמת המים מי גשמים שהן מ' סאה שהעבירו ע"ג השוקת הזה וגם על שפתו. לא הוכשרו המים המרובים שחוץ לשוקת ממים המקלחין על שפת השוקת עד שיהיו מושקין יחד כשפופרת הנוד. דדוקא כשהושקו שאובין למעין או שהושקו מ' סאה מי גשמים למקוה פחותה ממ' סאה שנפסלה ע"י ג' לוגין שאובין סגי בשיושקו יחד כשער'. אבל בב' לריעותא שהמושק כולו שאובין דפסול מדאורייתא. והמשיק אינו מעין רק מ' סאה מי גשמים צריך שיושקו יחד כשפופרת הנוד [עי' רטו"ז ר"א ס"ק ס"ג וש"ך שם ס"ק קי"ז]. והא דתנן לקמן [פ"ו מ"ח] דסגי בהשקה כשער' מיירי נמי בשיש בהפסול רק איסור דרבנן ולא בשכולו שאובין דפסול מדאורייתא [ש"ך שם]:

העבירו להמעין:

על גבי בריכה היא גומא מרובעת ריקה:

והפסיקו שהפסיק המעין מהבריכה:

הרי הוא הבריכה:

כמקוה דצריך שיהי' בה מ' סאה ומטהר רק באשבורן. וקמ"ל דאף שקודם שהפסיקו הי' דינו כמעין. והי' כשר אף לזבים [כפרה פ"ו מ"ה]. אפ"ה לאחר שהפסיקו דינו כמקוה:

חזר והמשיכו שהמשיך המעין להבריכה:

פסול לזבים לטבילת זב זכר:

ולמצורעים לצפרי מצורע:

ולקדש מהן מי חטאת כלול בזה קידוש והזיי' [כפ"ד סי' ל"ז ל"ח]. וגם לשאוב משם כלי למי חטאת אסור. עד שישער שיצאו כולן [כלעיל פ"ג סי' ח']. והיינו משום דכל הנך צריך מים חיים. והרי מעורב שם מים שפסק חיותן [ועי' ספ"ו דפרה]:

עד שידע שיצאו הראשונים דהיינו שמחשבין המים היוצאים מהבריכה לפי חשבון המים שהי' בהבריכה כשהופסק. ולפי המים שירדו אח"כ לתוכה. שכשהיו מחצה על מחצה מחשבין היוצאין ג"כ מחצה על מחצה וכשא' מהן מרובה מחבירו מחשבין היוצאין ג"כ כך בשיעור זה לפי רבוי הא' על חבירו [וכלעיל פ"ג סי' י"ח]. מיתי לכל הראוי לטבול בהן א"צ אשבורן ולא מ' סאה כיון ששוב נתחברו [ר"א ס"י]:

ואין להקשות עכ"פ היאך יהי' רשאי לטבול בהמים אחר שיצאו מהשוקת מדהושקו למי המעין שעל שפת השוקת. הרי הווייתן ע"י טהרה בעינן. ומ"ש שפת שוקת מטבלא שיש לה לזבז (לעיל פ"ד מ"ב). והרי שניהן מקבלין טומאה. י"ל הרי כבר כתבנו שם (סי' ט"ו) דבמעין או בשיש בהמים שהובאו מ"ס מים כשרים. א"צ שיהיו הווייתן ע"י כלי שאין מקבל טומאה. וה"נ מדבאין המים הללו ממעין. וע"י השקה גם הן נדונין כמעין אין חוששין להווייתן בטהרה. וגם להיש חולקין שהבאנו שם. שאין מחלקין בכך. י"ל דהכא בשוקת של אבן מיירי שאין מקבל טומאה. א"נ דמיירי שהשוקת מחובר בקרקע. שגם בכה"ג א"צ הכשירו בהוויית המקוה. וכמ"ש שם:

ולהרמב"ם ודעימיה דכולה שאובין רק מדרבנן פסול. קשה א"כ מה זה נתינת טעם דקאמר תנא שהמעין מטהר בכ"ש. הרי גם מי גשמים מ' סאה היו מטהרין בהשקה כשערה להשאובין. דאם לצרף ב' מקואות חסירי'. דשניהן פסולין מדאורייתא. אפ"ה מהני בהשקה כשערה (כהרמב"ם מקואות פ"ח ה"ז). מכ"ש דמהני השקה כשערה בין מ' סאה מי גשמים למ' סאה שאובין דפסולין להרמב"ם רק מדרבנן. ותו א"כ למה נקט תנא דוקא מעין שהעבירו. ולא מ' סאה כשירין שהעבירן. ולא עוד אלא שגם הרמב"ם בעצמו (מקואות פ"ט ה"ט) נקט ואתא כלשון המשנה ממש. וצ"ל דלהרמב"ם נקט תנא מעין דוקא. רק משום סיפא בהעבירו ע"ג בריכה וכו'. לאשמעינן דאפ"ה פסול לטבילת מים חיים. והנ"ט דקאמר תנא שהמעין מטהר בכ"ש. ר"ל אפי' אין שם ממי המעין רק אותו כ"ש שהעביר ע"ג השפה. והשאר העביר כולו ע"ג השוקת שנפסל. אפ"ה הוכשרו היוצאים. משא"כ במ' סאה מי גשמים בכה"ג. לא היתה ההשקה שע"ג שפה כ"ש מהני. רק אם בשעת ההשקה היו נשארים ממעל להשוקת קודם שירדו להשוקת. מ' סאה מים כשירים. א"נ י"ל דבאמת במ' סאה מים כשירים נמי מהני השקה כשערה. כהשקה שבמעין. והא דנקט בהנ"ט שהמעין מטהר. היינו רק מדאיירי מתני' במעין. דנקט כך משום סיפא וכדאמרן:

ולרבינו ב"י (טור יו"ד ר"א) מיירי במלאה כבר מי גשמים שאין מטהרין רק כשהמ' סאה שלה הן באשבורן. ואין להקשות לדבריו א"כ ל"ל דנקט בסיפא דפסול לזבים. דהיינו אחר שהפסיקו וחזר והמשיכו. הרי מיד ברישא כשהעבירו וקודם שהפסיקו. נמי הוה מצי למנקט דפסול לזבים. ותו ל"ל למנקט כלל והפסיקו. הרי גם בלא הפסיקו פסול לזבים. מדמעורב במי גשמים שבבריכה. י"ל כבר פי' רבינו ב"י (בספרו כ"מ מקואות פ"ט ה"ט) דלהרמב"ם דס"ל כן. ס"ל נמי דמ"ש והפסיקו. אין ר"ל שהפסיק המעין מהבריכה. אלא ר"ל שעיכב המי מעין שלא יצאו חוץ לבריכה. ולהכי דין הבריכה כמקוה לטהר רק באשבורן. ובחזר והמשיכו לקלח גם חוץ למעין. אז מטהר גם בזוחלין. ואפ"ה פסול לזבים. מדמעורב עם מי גשמים. ואעפ"כ מלת שהפסיקו וחזר והמשיכו הכל לשון זכר. משמע טפי דאבין מעין לשוקת קאי:

מעין שהעבירו וכו'. ואיתה לרישא דמתני' בפסקי הרא"ש ז"ל פ' מרובה דף קל"ז. ובתשובותיו ז"ל כלל ל' סי' ב' ושם כתב מה שפירש רעז"ל דהאי שוקת הוא כלי ולא שוקת שבסלע דא"כ אף בתוכו כשר להטביל והאריך. ועי' על דבריו ז"ל בב"י יו"ד סי' ר"א דף רל"ו ע"ג ובדף רל"ז ע"א וע"ג וע"ד משא ומתן בין הרב ז"ל ובין מהר"ר יוסף טיטסאק ז"ל:

כשר חוצה לה. כ' הרא"ש ז"ל וז"ל כשרים המים היוצאים מן השוקת כו'. גם בס' הלבוש סי' ר"א סעי' ח' הביא פי' הרא"ש ז"ל לפסק הלכה:

העבירו ע"ג בריכה. וכתוב בב"י שם סי' ר"א דף רל"ח ע"ד בשם מהר"י קולין ז"ל בשרש קט"ו וקכ"ו נלע"ד דאע"ג דקאמר מתני' דמעין שהפסיקו הרי הוא כמקוה היינו דוקא היכא שנחו המים במקוה וכבר נעשו אשבורן אלא שאתה בא להחשיבו כמעין ע"י חבורו למעין ומש"ה דין הוא כשהופסק ממנו שחזר לדין מקוה אבל היכא דאכתי לא נייחי מיא באשבורן אלא עדיין חיים וזוחלין מכח נביעת המעין אע"פ שהופסקו מהמעין מ"מ שם מעין עליהם עדיין מצד עצמן כיון דאכתי חיים וזוחלין הן ולא פקע חיותן מינייהו והביא ראיה מההוא דתנן גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים ופשיטא שאין לך הפסקה מן המעין גדולה מזו שנתלשה הגל מן הים והולך למרחוק וכן אין לך זחילה גדולה מזו שאין כאן אשבורן כלל וכי היכי דלא יקשה מההיא דמעין שהפסיקו צריך לחלק דטעמא דגל משום דאכתי לא נייחי מיא דגל כדפרישית לעיל עכ"ל ז"ל:

והפסיקו הרי הוא כמקוה. לשון הרמב"ם ז"ל בחבורו היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מלאה מים ונקוין שם הרי אותה בריכה כמקוה היה יוצא חוץ לבריכה ה"ז פסול לזבין ולמצורעים וכו' וכתב מהרי"ק ז"ל ונראה שמפ' רבינו דמתני' בבריכה מלאה מי מקוה עסיקי' והא דקתני והפסיקו היינו לומר שמי המעין היו יורדין לבריכה ולא היו יוצאים חוצה לה ולפיכך הרי הוא כמקוה דכיון דאין מי המעין נמשכין ויוצאין מן הבריכה אע"פ שעדיין קלוח מי המעין יורדין לתוכה אינם מעלין את המים שבתוך הבריכה מדין מקוה ואם אח"כ המשיכו כלומר שעשה שימשך ויצא מהצד האחר פסול לזבים וכו' עד שידע שיצאו ממנו המים הראשונים שירדו מן המעין לבריכה דכיון שנקוו בבריכה פסק מינייהו שם מים חיים ולפיכך פסולין לזבין וכו' ומ"מ דינם כמעין לענין טבילה שמאחר שמי המעין נכנסין לה ויוצאין ממנה מעלין הם את המים שבבריכה להיות כמעין עכ"ל ז"ל והילך פי' הרמב"ם ז"ל במתני' העבירו ששם המים של המעין ירדו לתוך הבריכה ויתקבצו בה ולא יצאו ממנה הנה דין זאת הבריכה והמקוה שוה ואם יהיו מי המעין המגיעין לבריכה נכנסין מצד זה ויצאו מצד אחר הנה מקום הבריכה פסול עתה לזבים וכו'. וכתוב בב"י יו"ד סימן ר"א דף רל"ח ע"ג ומיהו מדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה משמע דבלא היו בבריכה מים קודם שהעביר המעין עליה אלא היינו לומר שעל ידי העברת המעין עליה היא מלאה מים וצ"ע והראב"ד ז"ל פירשה בספר בעלי הנפש להא דהעבירו ע"ג בריכה בבריכה ריקנית שמלאה ממי המעין ואפ"ה קאמר דאם הפסיקו הרי הוא כמקוה ע"כ: