משנה מנחות פרק י״א משנה א׳

שתי הלחם נלושות אחת אחת ונאפות אחת כו': אלו המלאכות כולן קבלה וכן הגידו שהיו עושין אותן מימות משה ע"ה ועד ימיהם: ודפוס הוא ידוע ונקרא טפוס והיו ללחם הפנים ג' טפוסין אחד שנותנין אותן בו כשהוא עשוי והב' שאופין בתנור עד שהיה עומד בין שני אוירין וג' שנותנים אותן לכשיצא מן התנור:

שתי הלחם. לשון התוס' במשנה ובמקרא קרוי לשון זכר ולשון נקבה. דהכא תנן שתי הלחם. ובשמואל [א' י' ד'] כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם. ולעיל פרק ואלו מנחות קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב (ישעיה נ"א י"ד) ולא יחסר לחמו עכ"ל. ושמעינן דבמשנתינו ל"ג כגי' הספרים דגרסי גבי לחם הפנים שנים ואחד בלשון זכר. מדלא מייתו לה מהכא דנשנה בלשון זכר. וכן בגמ' גרסי' אחת ושתים. ומ"מ יש לי תמיהות על דבריהם דמה להם להביא ראיה משמואל. ובלחם הבכורים עצמם כתיב (ויקרא כ"ב) לחם תנופה שתים ותרגום אונקלוס תרין גריצין. ומה שהביאו ראיה מהמקרא דבלשון זכר נאמר מדכתיב ולא יחסר לחמו. זו אינה ראיה כלל שכינוי יחסר מוסב על האדם. וכענין שנאמר ביחזקאל [ד' י"ז] למען יחסרו לחם ומים. אבל נמצאו בלשון זכר בפרשת במדבר ולחם התמיד עליו יהיה. ובשמואל [א' י"ז י"ז] ועשרה לחם הזה. ועוד נאמר שם [כ"א] חמשה לחם. ובישעיה [כ"ח כ"ח] לחם יודק. ובתהלים [ק"ד ט"ו] ולחם לבב אנוש יסעד. ובמשלי [ט' י"ז] ולחם סתרים ינעם:

ונאפות אחת אחת. פי' הר"ב דכתיב ושמת אותם כו'. ואי אתה נותן שתי הלחם שתים שתים. אדעלמא קאי דהא בפעם אחת אין נאפות. אלא שתים בלבד:

ובטפוס היה עושה אותן. דת"ר ושמת אותם בדפוס. וכתבו התוס' וא"ת והא אפיקתיה לומר שאפייתן שתים שתים. וי"ל דא"כ לכתוב ונתת אותם. אבל ושמת משמע שימה בדפוס. ע"כ. וכיצד נעשית בדפוס אכתוב בסוף מתני' ופי' בטפוס כתב הר"ב כמו דפוס פורמא בלעז. כמו טופסי גיטין. תוס'. ועיין בגיטין פ"ב משנה ד'. ומ"ש הר"ב כמין תיבה כו' כך הלחם היה לו ב' דפנות. כדתנן במשנה ה':

וכשהוא רדן. כתב הר"ב דפוס אחד היה לה בתנור כשהיא נאפית והיה מסיקין אותו עם התנור ואופה את הלחם. רש"י:

נותנן בטפוס. הן הקערות של שלחן כדאמר קערותיו אלו טפוסין וכפרש"י בפי' חומש שהיה נותנו בקערות לאחר אפייה. תוס'. ועיין מ"ש במשנה ו'. ובגמרא ולהדרא לדפוס קמא. כיון דאפי לה נפחה. ומכאן דקדקו התוס' שהלחם חוץ לדפוס דאי בתוך הדפוס כמו שנראה מתוך הסברא. כיון דכמין דפוס היה לה בתנור היכי מינפחה. הא אין הדפוס מניחה: ועוד דבכל דוכתא משמע שהיה מדביקין את הפת בתנור. ואם בתוך הדפוס נתונה. אי אפשר להדביקה. ומהא דקתני וכשהוא רודן נותנן בטפוס אין לדקדק דשייך רדייה מפני הדפוס. ולא מפני שהודבק בתנור. ע"כ. ולפי זה דברי הר"ב סתרי אהדדי דכתב ומתקן הבצק בתוך הדפוס והדר כתב וכשהוא רודה אותן מן התנור נמצא שמחוץ לדפוס הן. אבל נ"ל ליישב דבריו דס"ל שהדפוס שבתנור היה צר מהדפוס שבו נעשה ונמצא שבתוך הדפוס נעשה כפי הסברא אלא שהדפוס שבתנור הוא צר ונכנס בתוך הלחם והלחם מבחוץ ונדבק בתנור. והיינו דפי' שהוא רודה מן התנור. גם יכולה להנפח וצריכה דפוס גדול מן הראשון:

שתי הלחם שבאות בעצרת:

נילושות אחת אחת כל לחם נילוש בפ"ע מעשרון סולת:

ונאפות אחת אחת שאין אופין בתנור בבת אחת שתי הלחם. רק כל לחם בפעם א'. מגזירת הכתוב:

שנים שמושיב ב' לחמים בפעם אחת בתנור. וגם זה מגזירת הכתוב. וכל לחם מב' עשרונים:

ובטפוס פארם:

וכשהוא רדן כשמוציאן מהתנור:

כדי שלא יתקלקלו ר"ל שלא ישתברו ויתקלקל צורתן. מפני שכל לחם שלהם עשוי כמין תיבה בלי כסוי. שנפרצו ב' מדפנותיה. שלא נשאר בה רק השולים וב' דפנות זו כנגד זו. ולכן נעשות בדפוס שיהיה מכוון יפה תאר הדפנות. וכשמוציאה מהתנור חוזר ונותנו בדפוס. כדי שלא יתעקמו הדפנות ביני ביני קודם שיכניסום על השולחן.:

ובש"ס אמרינן דג' דפוסין היו להן. א' שנעשית בו כשהוא בצק. והב'. כמין דפוס היה לו בתנור. והג'. כשמוציאה מהתנור חוזר ונותנו בדפוס. ולא מהדר לה לדפוס קמא שנילש בו. משום דמדאפה לה נפחא. עכלה"ג. ומשמע מדברי כל רבותינו המפרשים שבכל הדפוסים היה הלחם תוך הדפוס. ומתוס' [דצ"ד א' ד"ה ובדפוס] נראה שמסתפקין בזה אם היה מתקן הלחם תוך או חוץ לדפוס. אמנם הרמב"ם [פ"ה מתמידין ה"ח] כתב בפירוש וז"ל. וג' דפוסים של זהב היו להן. א' שנותנין בו החלה כשהיא בצק. והב' שאופין אותה בו. והג' שנתנת בו כשירדוה עכ"ל. ותמהני על זה. א) אם כדברי רבותינו שבכל הדפוסין היה הלחם תוך הדפוס. א"כ האיך קאמר הש"ס דכשאפאה נפחא. הרי כשהיא תוך הדפוס א"א שתתנפח מבחוץ. ב) למה מקשי הש"ס ולהדרה לדפוס קמא. טפי הו"ל להקשות דתסגי להכל דפוס א'. שבתחלה ישום בה את הבצק. ועם אותו דפוס יושיבנה לתוך התנור. וכשיוציאה מהתנור לא יוציא הלחם מהדפוס רק יניחנו בו עד השעה שיושיבו על השולחן. ג) למה נקט במשנה רק ב' דפוסין. ובברייתא קאמר שהיו ג' דפוסין. ד) למה בדפוס שבתנור קאמר הברייתא שהיה כמין דפוס. ולא קאמר דפוס ממש כמו באינך. ה) דבש"ס [דצ"ה א'] אמרי' שהדפוס שבתנור עשוי ככוורת. וכבר תמהו בתוס' שם. הרי כוורת עגול. ואיך מסיים הש"ס ודומה כטבלא מרובעת. ותרצו דכוונת הש"ס שהיה מלא נקבים ככוורת. כדי שישלוט בו האור יפה. ואחמ"כ זה דוחק. דכוורת שבזמן הש"ס היה לו רק פה א' למעלה שיצאו ויכנסו בו הדבורים. ורק לפעמים היה בו ג"כ חלונות בצדדים [כביצה דל"ו א'] ומדקאמר הכא סתמא. משמע ככל סתם כוורת שאין בו אלא נקב אחד לבד. והרי עי"ז א"א שתתפשט החמימות בכל פני הפת המדובק להדפוס. ולולא מסתאפינא היה נ"ל שבאמת לא היה שם רק ב' דפוסין. וכדמשמע פשטותא דמתניתין דהיינו א' שנילש ונתקן בו תאר הלחם כשהוא בצק. וא' שכשרודה מהתנור נותנה בו. רק שהברייתא מזכרת עוד שבתנור היה כעין דפוס. דהיינו שבהתנור גופא היה בולט מהשולים של תנור בליטה חלולה נקובה למעלה כזה ועל בליטה זו מושיב הלחם בהתנור. לפ"ז מיושב הכל. דמפני שבהתנור היה הלחם על הדפוס. להכי שפיר היה אפשר להלחם שיתנפח לצד חוץ. ולהכי נמי לא סגי לכולם בדפוס א'. דהרי באותו דפוס שנילש. בו היה הלחם תוך הדפוס. ואם יתנה כך לתוך התנור לא יקרם פני הלחם מבחוץ יפה. וגם מה"ט לא הזכירה המשנה רק ב' דפוסין. שהרי אותו שבתנור לא היה כלי בפני עצמו. רק היה כעין בליטה מגוף התנור כעין דפוס. ומה"ט נמי קאמר בברייתא כמין דפוס היה לה בתנור. ר"ל בגוף התנור. ולא דפוס ממש והיינו נמי דקאמר הש"ס שאותו דפוס שבתנור היה כמין כוורת. ר"ל אותה בליטא שבתנור היה חלול מתחתיה ופיו פתוח. כדי שישלוט האור תחת הבליטה. ותאפה הלחם יפה גם מצד פנים. שלא יתעפש. ואפשר נמי שהיתה אותה בליטה עגולה ככוורת ממש. ועי"ז היה הלחם במקום הקרנות עגול מבפנים. כדי שיהיה חזק יותר. ורק מבחוץ היה הלחם מרובע. ברוך אתה ה' חונן הדעת:

שתי הלחם. במקרא ובמשנה לשון זכר ולשון נקבה דהכא תנן שתי הלחם ובשמואל כתיב גבי שאול ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם ולעיל נזרק ואלו מנחות קרי ליה לשון זכר דקאמר בבא מלחם גדול וכתיב ולא יחסר לחמו תוס' ז"ל פי' מדלא כתיב ולא תחסר לחמו מוכיח דלחם לשון זכר. וכתוב בתוספת י"ט ושמעינן דבמשנתנו לא גרסינן כגרסת הספרים דגרסי גבי לחם הפנים שנים ואחד לשון זכר מדלא מייתי לה מהכא דנשנה בלשון זכר וכן בגמרא גרסינן אחת ושתים [הגה"ה פי' ר"ל דנוסח המשנה בסדר התלמוד לחם הפנים נילושת אחת אחת ונאפית שתים שתים וכן הוא אפילו בתלמוד המוגה ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל אכן בגמרא בדיני לחם הפנים גרסינן ליה בלשון זכר אתמר לחם הפנים כיצד עושין אותו וכו' וכן ג"כ איבעיא להו לחם הפנים נפסל במסעות או אינו נפסל וכו' וכן ג"כ במקרא ולחם התמיד עליו יהיה וזולתם] ומ"מ יש לי תמיהות על דבריהם כו' ומה שהביאו מהמקרא דבלשון זכר נאמר מדכתיב ולא יחסר לחמו זו אינה ראיה כלל שכנוי יחסר מוסב על האדם וכענין שנאמר ביחזקאל למען יחסרו לחם ומים כו' ע"ש. ומה שכתב דאינו ראיה כלל שכנוי יחסר מוסב על האדם איני רואה הכרח לפרש כדבריו דקאי אאדם ואפילו קרא דלמען יחסרו לולי שהיוד בנקודת פתח והסמך בחטף הוה מפרישנא להו דקאי אלחם ואמים אבל מלת לא יחסר לחמו שהיוד בסגול ודאי לע"ד דקאי אלחם כדברי התוס' ז"ל:

לחם הפנים נילוש. הרא"ש פ' אלו עוברין דף קל"ג וביד פ"ה דהלכות תמידין ומוספין סימן ז' ובפ"ח סימן ו'. ובת"כ פי"ח דפרשת אמור רוב פירקין: