משנה מעילה פרק ד׳ משנה ה׳

כל האוכלים מצטרפין לפסול את הגויה כו': פעמים שאוכל אוכלים טמאים אם יש מהם כחצי פרס והוא כביצה ומחצה נפסלה גויתו וצריך טבילה ואז יגע בתרומה וכל זמן שיגע בתרומה קודם הטבילה פוסלת וכן נתבאר בשבת שהמוציא אוכלין שיעור כגרוגרת וכן נתבאר בעירובין ששיעור עירובי תחומין מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד והוא שיעור ששה ביצים ונתבאר בכפורים שאוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה והשותה מלא לוגמא חייב כרת וכבר זכרנו בשלישי מכתובות ועוד יתבאר במקומות מטהרות שהשותה רביעית ממשקים טמאים נפסלת גויתו והוא ג"כ פוסל את התרומה עד שיטהר ולפיכך אמר כאן שכל המאכלות מצטרפין קצתם לקצתם להשלים מהם איזה שיעור שנזדמן מאלו השיעורים כדי שיתחייב באותו הדין וכל המשקין מצטרפין גם כן על דרך זה:

כל האוכלין מצטרפין. עמ"ש בריש פ"ק דטהרות. גם עיין בפירוש משנה ז' פרק בתרא דמקואות:

לפסול את הגויה. עמ"ש במשנה ד' פ"ק דשבת:

בכחצי פרס. פי' הר"ב שהוא ביצה ומחצה לדברי הרמב"ם כו' ועיין בפירושו למשנה ג' פ"ג דכריתות. ובמשנה ב' פ"ח דערובין:

לטמא טומאת אוכלים. פי' הרב שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה. עמ"ש ברפ"ב דטהרות. ומ"ש הר"ב ושיערו חכמים כו'. בגמ' פרק בתרא דיומא דף פ'. וכמוה בלא קליפתה בפרק ח' דערובין דף פ' ג:

בכגרוגרת להוצאת שבת. עיין ספ"ז דשבת:

בככותבת ביוה"כ. עיין במשנה ב' פרק בתרא דיומא:

[*כל המשקים. ובפרק אחרון דמקואות מ"ז מפרש הר"ב. דוקא הז' משקין]:

ברביעית. עמ"ש בריש פ"ב דטהרות:

ובמלא לוגמיו. והר"ב העתיק וכמלא לוגמיו וכן הוא בס"א. ובמשנה שבגמרא והרמב"ם העתיק מלא לוגמיו. ועיין במ"ב פרק בתרא דיומא:

כל האוכלין שנטמאו:

מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס דהאוכל מאכלים טמאין כחצי פרס, דהיינו כביצה ומחצה לרמב"ם, או כב' ביצים לרש"י, נפסל הגוף של אדם האוכל מלאכל תרומה, ופוסל גם תרומה במגע, עד שיטבול:

במזון שתי סעודות לערוב שהרוצה ללכת בשבת יותר מאלפיים אמה, מניח קודם שבת בסוף אלפיים, מזון ב' סעודות, שהן ו' ביצים לרמב"ם וח' ביצים לרש"י, והו"ל כאילו דר במקום שהניח ערובו, ולכן מותר לילך משם בשבת ב' אלפים אמה לכל צד [ועי' עירובין פ"ח מ"ב].

בכביצה לטמא טומאת אוכלין שאין אוכל מטמא בפחות מכביצה [כלעיל סי' ל"ג]. ואע"ג דקיי"ל חיבורי אדם אינו חיבור [רמב"ם אבות הטומאה פ"א הי"ב] היינו רק דבשמיעך כמה גושין יחד לא נטמא א' בשנטמא חבירו רק בשנדבקו יחד באחד מז' משקין [כרמב"ם פ"ו מאוכלין הי"ב והי"ג] אבל לטמא אחרים גם חיבורי אדם מחשב חיבור [כרמב"ם שם הי"ז] מיהו בנדבקו יחד לגוש אחד בבישול מעצמן לכל מילי הוה חיבור [שם הט"ו]:

בבגרוגרת להוצאת שבת דבהוציא מאכל בשבת מר"ה לרה"י, או איפכא, אינו חייב עד שיהיה גדול כגרוגרת, שהוא שליש ביצה [עי' רמג"א שס"ח סק"ב]:

בככותבת ביום הכפורים דבאכל ביו"כ אינו חייב עד שיהיה ככותבת הגסה, ושיעורו כב' זיתים [כריתות די"ד א'], והוא מעט פחות מכביצה [א"ח תרי"ב], דדוקא בכל האיסורין שיעור אכילתן בכזית, מדכתיב גבייהו לא תאכל, אבל ביו"כ כתיב תענו, ובבציר מכותבת לא מתיתבא דעת האדם האוכל:

ברביעית דבשתה רביעית משקין טמאין, נטמא גופו מלאכול תרומה, ופוסל תרומה במגעו עד שיטבול:

ובמלא לוגמיו ביום הכפורים דבשתה ביו"כ מלוא לוגמיו, דכשיסלקנו בפיו לצד א' יתראה כמלוא לוגמו, חייב. ומשערים בכל אדם לפי גודל מלוגמו, ובאדם בינוני שאיננו גדול או קטן ביותר, הוא פחות מרביעית [א"ח תרי"ב]. וקמ"ל דאף שיש בהמאכל או המשקה ב' מינים חלוקים, אפ"ה מצטרפי, דיו"כ שם א' הוא:

כל האוכלין וכו' פרק בכל מערבין (עירובין דף כ"ט) ובפרק אמרו לו (כריתות דף י"ג:)

בכחצי פרס בכמזון שתי סעודות לעירוב. בכביצה וכו' כך צ"ל. וביד פ"א דהלכות עירובין סימן י"א ובפ"ח דהלכות שאר אבות הטומאות סימן י"א ובפ"ד דהלכות טומאת אוכלין סימן ג':

בכביצה לטמא טומאת אוכלין כתבו תוספות ז"ל בעירובין פרק כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ג) הא דאמרינן בכל דוכתא כביצה לטמא טומאת אוכלין היינו כר"ש ודלא כר' יוחנן בן ברוקא דאמר כביצה חסר רביע ע"כ:

בבגרוגרת להוצאת שבת. מפיק לה בגמרא בכמה דוכתי בתלמוד חד מינייהו בעירובין פ"ק דף ד' ממלת תאנה דבפסוק ארץ חטה וכן נמי שיעור כותבת ממלת דבש דהיינו דבש תמרים והתם דריש לכוליה קרא לשיעורין:

וכמלא לוגמיו ס"א ובמלא בבית ואית דגרסי ומלא לוגמיו: