משנה מכשירין פרק ו׳ משנה ג׳

כשהן הביצים אצל מוכרי משקה יגעו בהם וידיהם בלולות במשקה לפי שהן סומכין על קליפתן וכשנגע בהן טמא טימא המשקה אשר עליה והוא מטמא אותה בקליפתה כמו שנתבאר בפ' ראשון של עוקצין ואם הם מוכרין עם המשקה והביצים פירות יבשים אז הן מנגבין ידיהן בעבור הפירות וע"כ ישארו הביצים בחזקת טהרה.

וכל הדגים בחזקת טומאה לפי שהוא אוכל מוכשר במים והידים ממשמשין בו הטמא והטהור:

ואלתית. הוא מין דגים יחתכו אותו לחתיכות ודג המצרי הבא בקופה דג קטן מאד משימין אותו בקופות והוא מפורסם במצרים וקורין לו אל נחצ"א וקוליס האספנים מין דגים ועורו רך מאד ונודע אצלנו במערב וקורין לו אל שבוטא וא"ר יהודה כי אלו הג' מיני דגים הן בחזקת טהרה לפי שאינן מוכשרין כי המים מפסידין אותן והן חיין זמן מרובה אחר צידתן ואז מתים ואינם הווים אוכל עד שהן מנוגבין והן אינן מתיזין עליהם מים וכל הציר בחזקת טומאה לפי שהוא מוכשר לפי שעשיית הציר הוא ע"י משקה ודגה שם ממין דגים היה מפורסם אצלם בשם הזה ואמרו על כולם ר"ל כל מה שנאמר בו שהוא בחזקת טומאה לפי שהוא מוכשר נאמן עם הארץ לומר שהוא טהור וזה לעיקר אשר ביארנו בפ' שני של דמאי והיה עם הארץ נאמן לומר פירות האלו לא הוכשרו ור"א בן יעקב אומר כי הציר אשר נתאמת לנו שהוא טהור ונפל לתוכו מים כבר הוכשר במים ההם המעטים וחוזר חזקתו טמא כמו כל ציר אמנם יהיה הציר טהור כשמוציאין הציר על ידי מלח או על ידי מי פירות שאינן מוכשרין ואין הלכה כר' יהודה והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

חוץ משל מוכרי משקה. כתב הר"ב מפני שנוגעים בה כו' ואין מקפידים על הלכלוך שקליפתה מגינה עליהם והוא מטמא אותה בקליפתה כמו שנתבאר בפ"ב של עוקצים. הרמב"ם:

עמהן. עם המשקה והבצים. הרמב"ם:

*[כל הדגים כו'. ז"ש הר"ב והטמא והטהור כו' מלשון הרמב"ם העתיק כן ובכדי נקטי הטהור]:

כל הציר בחזקת טומאה. כתב הר"ב שסתם ציר נתנו בו מים. דציר גופו לאו בר קבולי טומאה היא שהיא זיעה בעלמא שיוצאה מן הדגים כשמולחים אותן גמ' פ"ג דבכורות דף כ"ב ע"א:

ועל כולם כו' חוץ משל דגה. פי' הר"ב ועל כולם בין ביצים בין פירות בין ציר כו' אבל דגה כו' וכך הם דברי הר"ש ומדלא נקטי נמי בין דגים נראה שדעתם דחוץ משל דגה דמתני' לאו בציר היא. אלא ארישא קאי חוץ מדגים. וראיתי בנא"י שהוגה חוץ מן הדגה ונראה שכך הוא גי' הר"ב והר"ש. וקצת קשה שינוי הל' דגה. ולא דגים. ובפי' הרמב"ם דגה שם ממין דגים היה מפורסם אצלם בשם הזה. ע"כ. אבל בחבורו פי"ו מהט"א כתב כל הדגים בחזקת מוכשרים ואין ע"ה נאמן עליהם לומר לא הוכשרו. נראה שחזר בו ומפרש ג"כ כפי' הר"ב והר"ש:

נאמן לומר טהורים. פי' הר"ב לומר לא הוכשרו וטעמא כתבתי במשנה ג' פ"ב דדמאי:

מפני שמפקידין אותן. גרסינן. הר"ש. וכן העתיק הר"ב:

רבי אליעזר בן יעקב אומר ציר טהור. פי' הר"ב שידוע בו שלא הוכשר ע"י משקה וכן פי' הרמב"ם. וקשיא לי דלא היה צריך למתני אלא מים כל שהן מכשירין את הציר. אבל בגמרא דבכורות (דף כ"ב) הלוקח ציר מע"ה משיקו במים וטהור ממ"נ אי מיא רובא נינהו כיון דעביד להו השקה טהרי לה. ואי רובא ציר נינהו ציר לדו בר קבולי טומאה הוא. מאי איכא משום הנך מיעוטא דמים הנך בטלו להו ברובא. ובסוף הסוגיא דף כ"ג ע"ב מייתי למתני' דהכא ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זאת אומרת נחשדו ע"ה לערב מיא עד מחצה והני מיא משהו. ה"ל פלגא ופלגא ולא בטיל. *וא"א נחשדו לערב מחצה. וטומאת עם הארץ דרבנן ודמשקים דרבנן ובפלגא ופלגא לא גזרו בה רבנן. ופירש"י ציר טהור כגון שהשיקו במים שנפל לתוכה מים כל שהן טמא כדמפרש נחשדו ע"ה לערב מחצה מים בצירן. וכי נפל בהן כ"ש מצא מין את מינו ורבו מים על הציר וטמאים. ולמאן דלית ליה טומאה שבטלה חוזרת וניעורת מוקי לה שנפלו בה לאחר השקה מי ע"ה כ"ש. ע"כ. וכן השיגו הראב"ד להרמב"ם שם הלכה ד' דמפרש דלא כמו שהוא מפורש בגמ'. ולי אף משנה גופה. קשיא לפירושו של הרמב"ם והר"ב:

כל הביצים בחזק' טהרה חוץ משל מוכרי משקה שנתלחלחו ממשקה טופח שבידים והוכשרו. ונטמאו אח"כ ממשמוש:

ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים טהורות שמנגבים ידיהם כל פעם שיגעו במשקה. שלא יטנפו הפירות:

כל הדגים בחזקת טומאה מדמנער עליהן הרשתות עם מים. וכשמתו הוכשרו. ונטמאו ממשמוש. רב"א:

רבי יהודה אומר חתיכת של דג:

אלתות שם מקום:

הרי אלו בחזקת טהרה שאין נותנין עליהן מים שלא יפסידום:

כל הציר זיעת הדגים שע"י מליחה. דאף דהוא אמק"ט. עכ"פ מדרבו מים שנותנין בו על הציר. מק"ט:

בחזקת טומאה מידים שמשמשו:

ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן ר"ל שלא הוכשרו. ונ"ל משום דאיכא חזקת טהרה למאכלין. ואיכא נמי ס"ס. ספק לא נפל עליהן מים כלל. או נפל ולא הוה ניחא ליה. וראייתי מפ"ג דתוספתא. דגם מעכו"ם נקחין. והא דנקט במתני' נאמנים. היינו אפילו הורע החזקה במקצת. דוגמת מה דאמרינן כתובות דכ"ח דנאמן לומר בתולה היא מדרוב נשים בתולות נשאות ועמ"ש אהלות פ"ה סימן כ"ב:

מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ ואי לאו דנאמן היכי מפקידין. ולרב"א טעמא דעל דגה אינו נאמן קא' מפני וכו'. ור"ל שמא נפל עליו רוב מים אצל הע"ה האחר והוא לא ידע:

ר"א בן יעקב אומר ציר טהור כגון ציר של ע"ה שהוא בחזקת טומאה כנ"ל. והושק למים. דנטהר ממ"נ אי רוב מים הוה הרי הועיל לו השקה. ואי רוב ציר לא כטמא כלל. דציר אמק"ט:

שנפל לתוכו מים כל שהן טמא ר"ל מק"ט. דסד"א דוקא קודם השקה. הוה מחזקינן ליה בטומאה. מדלא הוה חזקת טהרה לציר זה. משא"כ השתא דוודאי טהור היה. אמק"ט מס' רוב מים. קמ"ל כיון דוודאי אוסיף מים כל שהוא. מחזקינן בע"ה דעביד לציר פלגא ופלגא. והשתא הו"ל רובא מים ומק"ט. כך נ"ל. [ודברי רב"א תמוהים דפי' מתני' דלא כמסקנא [בכורות דכ"ג ע"ב]. גם דברי רש"י שם תמוהים לפע"ד. שכתב דבהוסיף מים מעט. חוזר לטומאה ישנה. למ"ד טומאה שנתבטל חוזר וניער. ותמוה וכי הכא נתבטל מעיקרא. והרי השקה כזריעה ונטהר. ואילו הוה נמי מעיקרא. הנהו פורתא דמים דאוסיף. היה נטהר בהשקה. והשתא טומאה זו מהיכן בא. ואי"ל דכיון דמחזקינן ליה מעיקרא בפלגא ופלגא. לא הועיל לו השקה ואפ"ה בר קבולי טומאה היה. ליתא. דא"כ מה"ט לא נטהרהו מעיקרא בהשקה. אע"כ דבפלגא ופלגא ל"ג רבנן וכדמסיק. וי"ל דבפלגא ל"ג רבנן היכא דלא אוסיף]:

כל הבצים של תרנגולת ושאר עופות ושוקל בהן החנוני לח ויבש:

קולייס שמו של דג האספנין ע"ש מקומו:

כל הדגים בחזקת טומאה דחיישי' שמא ניער עליהן את המצודה ותנן בפירקין דלעיל ואם ניער בכי יותן ובתוספתא ואין ע"ה נאמן לומר לא ניערתי את המצודה עליהן הר"ש ז"ל:

ר' יהודה אומר האלתית ודג המצרי כך מ"מ:

ועל כולם ע"ה נאמן לומר וכו' ועיין במ"ש בפרק חמישי דאהלותם י' ה':

ופי' הרא"ש

ז"ל חוץ מן הדגה שאינם נזהרין מלנער הרשתות עליהם כי אומרים בלאו הכי יש מים עליהם ואינם יודעים כי אותם המים מן המחובר בראו ואינם לרצון ע"כ:

מפני שמפקידין אותן גרסי' דכל הפירות וכו' כדפי' רעז"ל והוא פי' הר"ש ז"ל:

שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא דמים כל שהוא מכשירין אבל אם נעשה הציר ממלח או ממי פירות לא הוכשר הרמב"ם ז"ל. ופירשו הר"ש והרא"ש ז"ל שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא מפ' בבכורות דציר לאו בר קבולי טומאה הוא ונחשדו עמי הארץ לערב מחצה מים בציר וכשנתן לתוכו מים כל שהוא אפי' טהורין טהרה מעוררת טומאה ונחערבו ונתעוררו המים מבטולם ונעשו רוב הטמאים ודוקא ברוב מים טמאים אבל בפלגא ופלגא כיון דטומאת משקים דרבנן בפלגא ופלגא לא גזור ע"כ. ועיין במ"ש בפ' בתרא דתרומות: