משנה מעשרות פרק א׳ משנה ח׳

כבר בארנו שעגול הוא כמו רחים שעושין מדבלת התאנים. ופי' משיחליקנו ששפין ומחליקין אותן העגולים:

ומחליקין בתאנים ובענבי' של טבל ולא נאמ' שהוא מכחיש אותן ומכין אותם להפסד מפני שכשמושחין אותן ומחליקין אותם *למהר בהם ימהר העפוש. וכשמושחין ענבים יקבלו לחלוחית ואומר ר' יהודה כי כבר הוכשר לטומא'לפי שהיין מכלל שבעה משקין המכשירין כמו שבארנו בתרומות (פי"א מ"ב) וכאילו בלל אותו ושראו במשקה הענבים:

משידוש. פי' משיכתוש אותם קצתם על קצתם בכלי שהוא רוצה להצניעם בהם:

והמנורה משיעגיל. ענינו כשרוצה להכניסם באוצר משיתחיל להחליקם ע"פ האוצר ולהשוותם ומעגלה שם הכלי המחליק שבו מחליקין הקרקע והגגות ואין הלכה כרבי יהודה ולא כרבי יוסי בכל זה המאמר:

[*ומגורה. פירש הר"ב אוצר [והר"ש מפרש שהוא שם כלי שעושין העיגול בתוכו]. ועי' בפי' [הר"ב] לפי"א דתרומות משנה ו]:

[*רבי יוסי מתיר. כתב הר"ב ואין הלכה כר' יוסי. וכן כתב הרמב"ם בפירושו ובחבורו פ"ג מהלכות מעשרות ג"כ כתב לדברי ת"ק. ותימה דבירושלמי הביאו הר"ש מסיק ר"א דתנא קמא ר"מ היא דלא תסבור סתמא ור' יוסי והלכה כסתמא לפום כן צריך מימר ר"מ היא. דר"מ ור' יוסי הלכה כר' יוסי עכ"ל. ואין לנו לומר אלא דבגירסת הרמב"ם לא היה כן. והר"ב נמי אף שראה לפירוש הר"ש נטה בפסקי הלכות ברוב המקומות אחר הרמב"ם. ולכך סמך גם כאן יותר על דבריו וגרסאותיו נראה לי]:

העגול תאנים דרוסין יחד בעיגול:

משיחליקנו גלעטטען. שמחליק פניו במשקין אז הוקבע למעשר:

מחליקים בתאנים ובענבים של טבל מותר לשפשף פני העגול בתאנים וענבים של טבל כדי שיתיפה העיגול ולא הו"ל כמפסיד הטבל דאסור. א"נ מותר לשפשף עיגול חולין בענבי טבל. דלא חשיב המשקה היוצא מהן:

המחליק בענבים ולא נקט תאנים. דהרי משקה שלהן אינו מכשיר:

לא הוכשר דהמשקה היוצא שמצחצחו בהן לא חשיב. ונ"ל טעמא משום דלא היה עליו שם משקה מעולם דתיכף כשיצא מהענב נבלע בהעיגול. ואפשר דזהו כוונת הש"ס דקאמר דפליגי במשקה הבא לאיבוד [עיי' שבת קמ"ה א']:

הגרוגרות תאנים יבשים:

משידוש משידושם לתוך החבית הוקבעו למעשר:

ומגורה באינו רוצה לדושן. רק מעגלן לקיום באוצר ואין זה עגול דלעיל דהתם שלוקח תאנים רבים וכובשן יחד בעיגול כעין ככר עגול אז לא הוקבע למעשר עד שיחליקנו. אבל הכא שאוסף כל התאנים באוצר בכרי הוקבעו למעשר כשיעגל פני הכרי:

היה דש בחבית או:

העיגול משיחליקנו. פי' משיחליק פניו באבן או בשיש הוקבע למעשר ואסור באכילת עראי דנגמרה מלאכתו בכך וכולהו מיירי או בראה פני הבית מדאורייתא או נכנס בחצר דרך שער מדרבנן. לשון ה"ר יהוסף ז"ל העיגול משיחליקנו פי' יש תאנים שהן שמנים והן נקראים דבילה והן מתדבקין היטב ועושין אותן עיגולים ואח"כ כשפותחין את העיגול אינם נפרדין לגמרי אלא נשארים חתיכות חתיכות והן נקראים פלחי דבילה ועוד יש תאינים שאינם שמנים כל כך ומשימין אותם בחבית או במגורה ואח"כ כשהחבית נשבר הן מתפרדין כל אחת בפני עצמה והן נקראים גרוגרות עכ"ל ז"ל: בתאנים ובענבים של טבל. מפ' בירוש' שהן טבולין מדרבנן כגון שלקחן או מלחן או כבשן אבל טבל שנטבל מדאורייתא כגון שנגמרה מלאכתו וראה פני הבית אף רבנן מודו. ופי' הרמב"ם ז"ל ולא נאמר שכשהוא מחליק בהן מכחיש אותן ומכין אותן להפסד מפני שכשמושחין אותן ומחליקין בהן ימהר בהן העיפוש וכשמושחין בענבים יקבלו לחלוחית ע"כ ואולי רצה לומר דחיישי' אליבא דר' יהודה לתרומה שלא הופרשה עדיין שלא להפסידה ומ"מ אין הלשון מכוון:

בפי' ר"ע ז"ל. מחליקי' בתאנים ובענבים של טבל במשקין היוצאין מתאנים וענבים של טבל עכ"ל ר"ע ז"ל וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה שהוא עצמו פי' לקמן המחליק בענבים שר"ל שפשף הענבים אבל המשקה של ענבים מכשיר דהיינו יין עכ"ל ז"ל:

המחליק בענבים. משום דרבנן אזלי לטעמייהו ור' יהודה לטעמי' תנא לי' הכא. ובשבת פ' כירה פי' רש"י ז"ל דבנחתום מיירי שמחליק הככרות ואין זה ענין משנתנו:

ומגורה משיעגל. עניינו כשרוצה להכניסן באוצר משיתחיל להחליקן על פי האוצר ולהשוותם ומעגילה שם הכלי המחליק שבו מחליקין הקרקע והגגות. הרמב"ם ז"ל:

נשברה החבית ונפתחה המגורה. אית דגרסי ונפחתה אמנם אני רואה שם בפ"ג דהלכות מעשר סימן ט"ז או נפתחה ובקצת דפוסים חסרים שם ד' מלות והגיהום מספרים מדויקים או נפתחה:

לא יאכל מהן עראי ור' יוסי מתיר. מפ' בירושלמי דת"ק דר' יוסי הוא ר"מ והא קמ"ל דהלכה כר' יוסי ולא תימא סתמא ור' יוסי הלכה כסתמא וכתב ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל והרמב"ם ז"ל פסק כר' מאיר ולא ידעתי למה: