משנה מעשרות פרק א׳ משנה ז׳

משיקפה. פירוש משיעלה עליו קצף ובלשון חכמים אופיא:

קולט כמו חוטף:

גת העליונה. גת שדורכין שם הענבים הגת התחתונה הוא המקום שהיין יורד ומתקבץ לתוכה ובלשון קודש יקב:

וצנור ידוע ממנו יורד היין:

עוקה. היא החפירה שמתקבץ לתוכה השמן:

ועקל הוא החבל כי היו לוקחים החבלים ועושים מהם כמו כלי עגול וצוברין לתוכו הזיתים וסוחטין אותם ואותו הכלי העשוי מן החבלים נקרא עקל:

וממל הוא האבן שטוחנין בו הזיתים:

ומבין הפסים ענינו מבין שני האבנים או שני העצים מעצי הגת או אבניה והעיקר אצלנו כי הבשול על האש קובע למעשרות שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי ועוד יתבאר זה לפנים:

וחמטה ותמחוי שמות למיניהם מן הכלים שנותנים בהם המאכל כשהוא חם:

וקדרה ולפס. שמות הכלים שמבשלים בהם התבשיל והתיר לתת השמן בכלי שנותנין המאכל לפי שאינו מתבשל לשם ואסור לו לתת אותו בקדרה שבשל בה התבשיל כל זמן שהיא רותחת לפי שהוא מתבשל לשם ורבי יהודה מתיר שיתן לקדרה וללפס כשהן רותחים אלא אם היה באותו התבשיל הרותח שיש באותה הקדרה חומץ או ציר לפי שהוא מתבשל מחמת החדוד ואין הלכה כרבי יהודה:

[*משיקפה. פי' הר"ב משיסיר החרצנים וכו' בתוך הבור וכו'. ועיין מ"ש במשנה ז פ"ז דבבא מציעא]:

ונותן לחמטה ולתמחוי. פירש הר"ב שהאש קובעת למעשר. וכתב הרמב"ם הטעם שאין המנהג שיבשל אדם ויאכל ותקרא זאת האכילה אכילת עראי לפי שכיון שבשל אינו עראי:

וציר. הנוטף ממליחת דגים. כך פירש הר"ב בפרק כירה משנה ה וכן במ"ד פ"ו דנדרים:

היין משיקפה איבער זיך גערען. שיעלה היין שבבור ברתיחתו החרצנים והזגים המעורבים בו:

אע"פ שקפה קולט מותר לקלוט:

מן הגת העליונה מיין שלא ירד עדיין לבור:

ומן הצנור רעננע שבו ירד היין לבור:

השמן משירד לעוקה בור שירד בו השמן כשנעצר:

אע"פ שירד נוטל מן העקל סל מנוקב שמשימין בו פסולת הזיתים כשנעצרו ושמן שנשאר בהן זוחל ויוצא מנקבי הסל:

ומבין הממל הוא האבן שמשים בסל להכביד על הזיתים ולכבשן:

ומבין הפצים מה שנדבק בין נסרי הגת שנעצרו שם הזיתים:

ונותן לחמטה עוגה קטנה חמה. דאף דדבר עב משמר חומו לאחר סלוקו מאש ודינו ככלי ראשון [כי"ד צ"ד] נ"ל דהכא בעוגה דקה וקטנה מיירי:

ולתמחוי קער' גדולה שעירה בו תבשיל חם. ואף דאש קובע למעשר הכא כלי שני הוא:

אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין שהעבירן מאש:

רבי יהודה אומר לכל הוא נותן אף לכלי ראשון בהעבירן מאש:

חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר דחריפותן מסייע לבשל אף אחר שהעבירן מאש. וציר הוא מים היוצאין מדגים מלוחים או בשר שנמלח:

היין משיקפה. נלע"ד דבפת"ח היו"ד גרסינן לה לפי הפי' שפי' רבינו שמשון ז"ל משיסיר החרצנים וכו' וכמו שהעתיק רבינו עובדי' ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' משיקפה פי' משיעלה עליו קצף משמע דגרסי' בחיר"ק תחת היו"ד. וה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל פי' משיקפה שצפין החרצנים על היין שבבור ובפ' ר' ישמעאל דע"ז דף נ"ו ובפ' הפועלים דף צ"ב פליג ר' עקיבא בברייתא ואמר משישלה בחביות כדאיתא התם:

אע"פ שקפה. הר"מ די לונזאנו ז"ל נקד שקפה הקו"ף בחיר"ק וכן ה"ר יהוסף ז"ל הגי' יו"ד אחר הקו"ף וכתב עוד ברוב הספרים גרסי' ומן הצנור ומכל מקום ושותה ע"כ:

ומבין הפצים. תרגום וקרע לו חלוני ופצים לי' והיינו האויר שיש בין נסר לנסר והשמן יוצא מבין הנסרים ודוגמתו שנינו בספ"ח דשבת חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו ובפי' הרמב"ם ז"ל כתוב מבין הפצים עניינו מבין שני האבנים או שני העצים מעצי הגת או אבניה ע"כ:

חמיטה. עוגה דקה מאד ודוגמתו שנינו בריש טבול יום האופה חמיטה ע"ג חמיטה וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל דבשביל שהיא ארוכה ונכפלת ונכפפת קרוי' כן תרגום המה כרעו אחמטו ע"כ וי"ס כתוב בהן ונותן לחמיטה ולתוך הקערה ולתוך התמחוי ופי' קערה ותמחוי שיש בהן תבשיל חם דשניהם כלי שני ואיכא מאן דס"ל בירוש' דאפי' כלי שני אם היד סולדת אסור וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ג דהלכות מעשר והוא ז"ל פי' חמיטה ותמחוי שמות למיניהם מן הכלים שנותנין בהם המאכל כשהוא חם ע"כ:

כשהן רותחין. הגי' ה"ר יהוסף ז"ל כשהן מרתיחין ע"כ:

ר' יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר. ירוש' על דעתי' דר' יהודה אם נתן שמן לתוך המלח הוי קבע כמו ציר וכן אם נתן שמן לתוך יין הוי כחומץ וקבע: