משנה קינים פרק ג׳ משנה ו׳

מסכת קינים, סדר קדשים · כל הפרק עם ברטנורא

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה, הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר, יָלְדָה זָכָר, מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים, אַחַת לְנִדְרָהּ וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ. נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלשׁ פְּרִידִים מִלְמַעְלָן וְאַחַת מִלְּמַטָּן. לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן וְלֹא נִמְלַךְ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת, וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא שְׁתַּיִם. פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלשׁ פְּרִידִים, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא אַרְבַּע. קָבְעָה נִדְרָהּ, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים, מִמִּין אֶחָד. מִשְּׁנֵי מִינִין, תָּבִיא שֵׁשׁ. נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה, הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה, צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבַּע פְּרִידִים לְנִדְרָהּ, וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, וְחַטָּאת אֶחָת. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר, שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ, כְּשֶׁהוּא חַי קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה. כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה. שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין. עוֹרוֹ, לְתֹף. מֵעָיו, לִנְבָלִים. בְּנֵי מֵעָיו, לְכִנּוֹרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צַמְרוֹ לִתְכֵלֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב), מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח. אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵן, אֶלָּא כָל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה:

ר׳ עובדיה מברטנורא

הרי עלי קן לכשאלד זכר. ביולדת עניה עסקינן. דאילו עשירה מביאה כבש לחובתה:

והכהן צריך לעשות שלש למעלה. שקן נדבה שתיהן עולות וקן של חובה עולה למעלה וחטאת למטה, והוא לא עשה כן, אלא שתים למעלה ושתים למטה, ולא נמלך בה לדעת על מה הביאתן, ונפסלה פרידה אחת, הלכך צריכה שתביא פרידה אחרת ותקריבנה למעלה:

ממין אחד. כלומר, במה דברים אמורים, כשהיו ממין אחד. אבל היו השני קינין שהביאה משני מינים, דהיינו קן אחד תורים וקן אחד בני יונה, צריכה להביא פרידה אחת תור ופרידה אחת מבני יונה, כדי להשלים הפרידה שנפסלה, דלא ידעינן אם מן התורים אם מן בני יונה היתה, ותנן לעיל אין מביאים תורים כנגד בני יונה כו׳:

פירשה נדרה. כשהביאה שני קינין לכהן פירשה ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי:

ממין אחד. כלומר אם שני קינין הללו היו ממין אחד דהיינו שניהן תורים או שניהן בני יונה, והקריב מהן הכהן שתים למעלה ושתים למטה, אין כשר אלא פרידה אחת מכל הארבע שהקריב, והיא העולה שבחובה, מידי דהוי כעולה שנתערבה בחובה דאמרן. לעיל אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, וצריכה להביא עוד שלש פרידות ומקריב מהן אחת למטה והיא החטאת שבחובה, ושתים למעלה והוא הנדר:

משני מינים תביא ארבע. אם הביאה שני קינין משני מינים ופירשה נדרה ולא ידע הכהן איזה שתים מהן עשה למעלה ואיזה עשה למטה, צריכה להביא ארבע פרידות דשמא השתי תורים שהביאה לנדרה והן עולות נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו, ושני בני יונה שהן חובה נעשו למעלה ונשאר עליה בן יונה אחד לחטאת מחובתה, או שמא שני בני יונה של חובה נעשו למטה ונשאר עליה בן יונה של עולה מחובתה:

קבעה נדרה. כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני. ופירשה נדרה דלעיל, לא פירשה כלום בשעת הנדר, אלא לאחר שנדרה סתם הרי עלי קן הביאה מאיזה מין שרצתה ואמרה אלו לנדרי:

צריכה להביא עוד חמש פרידות. הכא מיירי כגון שלאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה עם חובתה אל הכהן עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם נדרה עשה למעלה וחובתה למטה אם להיפך, והיא גם היא שכחה איזה מין קבעה לנדרה אם תורים אם בני יונה, צריכה להביא עוד חמש פרידות, דשמא הנדר נעשה למטה והחובה למעלה ואין כשר אלא עולה שבחובה בלבד ונשאר עליה חטאת של חובה ושתי עולות של הנדר, ומפני ששכחה באיזה מין קבעה נדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כדי לצאת ידי נדרה, וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת להשלים חובתה, הרי חמש פרידות. והני מילי, כשהביאה מתחילה נדרה וחובתה הכל ממין אחד. אבל אם ידעה שמתחילה הביאה נדרה וחובתה משני מינים ושכחה מאיזה מין קבעה נדרה, צריכא להביא שש פרידות, ארבע להשלים נדרה דהיינו שתי תורים ושני בני יונה כדאמרן לעיל, כיון שאינה יודעת באיזה מין קבעה לנדרה וצריכה לצאת ידי שניהם, ושתי תורים או שני בני יונה לעשות אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה. והכא לא אמרינן דדי לה בבן יונה או תור לחטאת בלבד ותעלה לה העולה שהקריבה תחילה לשם חובה כדאמרן לעיל, דבשלמא כשהביאה ממין אחד, אינה צריכה להביא לעולת חובתה, ממה נפשך, אם אותן תורין שקבעה לנדרה נעשה למטה שתיהן, א״כ חובתה למעלה כולה ויצאה ידי חובתה מעולה, ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה, א״כ נדרה נמי נעשית אחת למעלה ואחת למטה ויצאה ידי נדרה מתוך אחד, ושתי תורים שהביאה עכשיו באחת יצאה ידי נדרה ובאחת ידי עולת חובתה. ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה, השתי תורים שהביאה עכשיו באחת השלימה חובתה והאחת היא נדבה, וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל. ואם היו הראשונים יונים תביא עכשיו חטאתה בן יונה, ועולה אינה צריכה ממה נפשך כמו שאמרנו בתורים. אבל כשהביאה שני מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה וגם שכחה מה פירשה, ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה. סבור ששניהן חובות סתומות, תביא ארבע לנדרה, שתי תורין ושני יונים, לפי שאינה יודעת איזה מין קבעה לנדרה, וגם שני מינין [צריכה לחטאת לזוגה לעולת חובתה], לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה, ואנן תור כנגד תור ויונה כנגד יונה בעינן:

נתנתם לכהן ואין ידוע כו׳ כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה והביאה לכהן קן לנדרה וקן לחובתה ואינה יודעת מאיזה מין קבעה נדרה ומאיזה מין קבעה חובתה, או אם נתנה לכהן שני מינין או מין אחד והכהן אינו יודע אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה למעלה ומחצה למטה, הרי זו מביאה ארבע פרידות לנדרה שתי תורין ושני בני יונה, ומביאה גם כן שתים לחובתה אחת חטאת ואחת עולה מאיזה משני מינים שתרצה, ומביאה חטאת:

אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו׳ כשם שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד, וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל, הכא נמי כשנדרה תחילה קודם שהביאה כלום לא היתה צריכה אלא קן לנדרה וקן לחובתה, ולאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה, לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב, צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה וארבע לחובתה כדאמרן:

קרניו לחצוצרות. לשופרות. דקרינן לשיפורא חצוצרתא:

אף צמרו. לעשות ממנו תכלת. עושים מצמרו מעיל שכולו תכלת ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. ותנא קמא תכלת לא קא חשיב, לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים שעל שוליו סביב:

רבי שמעון בן עקשיא אומר. אף כל זה דומה להך מילתא, דכשם שכשהוא מת קולו שבעה, כך זקני תורה כל זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כח, הן מוסיפין חכמה:

שנאמר מסיר שפה לנאמנים. ובעמי הארץ משתעי קרא, דלעיל מיניה כתיב מסיר לב ראשי עם הארץ:

בישישים חכמה. היינו תלמידי חכמים. דאילו עמי הארץ, חכמת מה להם:

עוד מפרשים על משנה קינים פרק ג׳ משנה ו׳

פירוש המשניות לרמב״ם

האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר ילדה כו': כבר הקדמנו לך בתחלת מסכת זו שהחובה אחד עולה ואחד חטאת ושהנדבה שתים עולות ולפיכך מביאה (שלשה) [ארבעה] עופות שנים מהן קרבן יולדת אחד עולה ואחד חטאת והשנים עולות לפי שהוא נדר ולפיכך מקריבין מהם שלש למעלה והם עולות ואחד למטה והוא חטאת ואם עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא נמלך יהיה [האחד מן] הארבעה עופות בלבד פסול לפי שהשנים שנעשו למעלה נדרה והשנים שנעשו למטה חובתה ואחד חטאת והוא כשר והעולה פסול לפי שהוא למטה ולפיכך מביאה עוד אחד ומקריבין אותו למעלה והיא העולה הנשארת עליה ותצא ידי נדרה וחובתה כל זה אם הביאה הארבע עופות שנעשו שתים למעלן ושתים למטן ממין אחד ר"ל שיהיו כולם תורים או כולם בני יונה אבל אם היו שני מינים והביאה שתי תורים ושני בני יונה הרי צריכה להביא שתי תורים [נ"א ובני ובן יונה] ומקריבין שתיהן למעלה וביאור זה לפי שאין אנו יודעים איזה מין הוא שנקרב למטה אם השתי תורים ונשאר עליה מן החובה תור להקריבה עולה או שתי בני יונה הם שנעשו למטן ונשאר עליה עולה בן יונה ולפיכך תביא תור ובן יונה ונקרבין שניהן למעלן וזה הולך אחר העיקר שזכר בסוף הפרק השני שאמר אין מביאין תורים כנגד בני יונה ולא בני יונה כנגד תורים ולפיכך יהא סדר מה שאמר ממין אחד כן בד"א כשהיו מין אחד אבל משני מינים תביא שנים ר"ל שתי פרידות ולפי סדר זה הוא כל מה שאמר כאן ממין אחד ושני מינים:

אחר כך אמר פירשה נדרה ר"ל שפירשה אותו ואמרה אלו התורים לנדרי וכשהביאה השתי קנים לכהן ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי ונטל אותם הכהן והקריב שתים למעלה ושתים למטה הרי אין כשר מן הארבעה אלא גוזל אחד בלבד והוא העולה שבחובה וזה הולך אחר העיקר שהקדמנו בפרק הראשון והוא מה שאמר בעולה שנתערבה בחובה אין כשר אלא מנין עולות שבחובה ולפיכך ישאר עליה מחובתה חטאת אחת והנדר כולו וצריכה להביא שלשה עופות ומקריבין מהן אחד למטן והוא הנשאר מן החובה ושתים למעלה והוא הנדר אם היו הארבעה ממין אחד אבל אם היו תורים ובני יונה והרי היא דרך משל פירשה נדרה בתורים ולא ידע הכהן איזה שניהם עשה למטה ואיזה עשה למעלה הרי היא צריכה להביא ארבעה עופות וביאור זה שמא השתי תורים נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו ונשאר עליה מחובתה חטאת מן בני יונה או שני בני יונה נעשו למטה ונשאר עליה מחובתה עולה מבני יונה לחובתה ויעשו אחד למטה ואחד למעלה לפי שבספק זה הנולד לא יצאה ידי נדרה ולא ידי חובתה כמו שבארנו:

אחר כך אמר קבעה נדרה וענין קבעה נדרה שפירשה המין שמביאה ממנו נדרה והביאה אותה לכהן עם חובתה ועשה שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם הנדר נעשה למעלה או למטה וגם היא נסתפק לה אי"ה משתי המינים קבעה בו נדרה אם תורים או בני היונה וזהו ההפרש שיש בין קבעה לפירשה שפירשה הוא שתאמר בשעת הבאת נדרה וחובתה אלו לנדרי ואלו לחובתי וקבעה נדרה הוא שתאמר בשעת הנדר הרי עלי קן ממין פלוני והוא מדבר כאן במי שקבעה נדרה והביאה אותו ואח"כ שכחה מאיזה מין קבעה אותו אבל ודאי אצלה שהוא קבוע הרי דינה שתביא חמשה עופות לפי שאנו אומרים כמו שהקדמנו הנדר נעשה למטה והחובה למעלה ולא יהא מן הארבעה כשר אלא עולה שבחובה לפי עיקר דבר שאמר שאין כשר אלא עולה של חובה ונשאר עליה מחובתה חטאת ונשאר עליה הנדר כולו והיא לא ידעה באיזה משני המינים קבעה נדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ומקריבין כל הארבעה למעלה ותצא ידי נדרה. אחר כך תביא תור או בן יונה ויעשה חטאת והוא הנשאר מתיבתה והתרנו תור או בן יונה לפי שאין אנו יודעין מאיזה משני המינים היו הארבעה שנולד בהם הספק אם בתורים או בבני היונה וזה אם היו הארבעה ממין אחד והיה ודאי אצלה שנתנה לכהן מהן ולא ידעה מאיזה מין היה אבל אם ידעה ששני מינים נתנה לו שתי תורים ושני בני יונה ושנדרה היה קבוע באחד משניהם ולא ידעה באיזה מין היה ועשה שתים למעלה ושתים למטה כפי עיקר הלכה הרי דין זו שתביא שש פרידות ארבעה מהן שתי תורים ושני בני יונה יעשו למעלן ותצא ידי נדרה והשנים שתי תורים או שני בני יונה ושניהן חובתה אחד עולה ואחד חטאת ואין אנו יכולים לומר כאן שנחשוב לה עולה שבחובה וישאר עליה מחובתה חטאת בלבד ותביא אותה מאיזה מין שתרצה לפי שודאי אצלינו ששני מינין היו הארבעה עופות ולא נדע עולה שבחובה מאיזה מין נעשה לפיכך תביא חטאת כנגדה מאותו המין אח"כ אמר נתנתן לכהן ואין ידוע מה נתנה ר"ל שהיא נדרה נדר קבוע ונתנה לו קן של נדר וקן של חובה והיא ג"כ קבעה חובתה אחר כך ולא ידעה איזה מין קבעה בו חובתה ולא איזה מין קבעה בו נדרה ולא אם נתנה לכהן ב' מינים או מין אחד ולא ידע הכהן אם (כל זה) עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה ומחצה הרי חייבת זו להביא ארבע עופות לנדרה שתי תורים ושני בני יונה ויעשו למעלה ותביא ג"כ שתים לחובתה אחד חטאת ואחד עולה מאיזה שני מינים שתרצה אח"כ תביא חטאת מן בני היונה או מן התורים להוסיף על הכבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה הואיל וחובתה ג"כ קבוע והיא לא ידעה מאיזה מין:

ואמר בן עזאי שהיא מביאה שתי חטאות תור ובן יונה לפי שאנו אומרים אפשר שקבעה נדרה וקבעה חובתה עם הכבש בתור או בבן יונה והרי היא מקריבה את שניהם יחד וכבר ידעת דעת בן עזאי הולכין אחר הראשון ולפיכך תביא שתי תורים ושני בני יונה לנדרה ויעשה הארבעה עולות אח"כ תביא לחובתה שתי תורים או שני בני יונה ומקריבין האחד חטאת והב' עולה ועוד תור ובן יונה ומקריבין את שניהם חטאת עם כבש עולה ואין הלכה כבן עזאי:

ומן הראוי לך לדעת שכל אלו החטאות והדומה להם לא תיאכל כמו שנתבאר בסוף תמורה שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף ולפיכך נאמרו אלה הענינים אפי' לא אירע בהם הפסד ולא ספק מן הספקות והיתה עשירה והביאה קרבן עשיר לא היתה חייבת אלא עוף א' לחטאת והיא מצוה אחת אבל הואיל ונולד הספק מביאה שבעה כמו שבארנו בהלכה אחרונה:

אמר רבי יהושע מפני שהיה הענין זר שהוא דומה למה שאמר בכבש כשהוא חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה והרי כשנפסד נתרבו בו המצות:

אמר ר"ש בן עקשיא בדומה לזה גם כן כגון תלמידי חכמים שבשעת שהם מזקינין ונחלשין ויפסיד גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה:

תוספות יום טוב

אלא שתים למעלן ושתים למטן כסבור ב' הקינין חובה עליה שמא יולדת בזוב היתה והוזקקה לקן לידה וקן זיבה. רש"י פ"ז דזבחים דף ס"ז:

[*תביא שתים. מ"ש הר"ב ותנן לעיל היינו בפ' דלעיל בסופו]:

פירשה נדרה צריכה להביא עוד ג' פרידין ממין אחד. פי' הר"ב והקריב מהן הכהן שתים למעלה וכו' מידי דהוי אעולה שנתערבה כו' וכ"כ הרמב"ם ותמיהא לי טובא דעד כאן לא אמרן דאין כשר אלא כמנין עולות שבחובה אלא בכהן נמלך אבל כשעבר ועשה מה שיכולין להכשיר מכשרינן מידי דהוה שנתערבה חטאת בעולה כדתנן בריש פרקין וא"כ ה"נ כיון שלא נמלך והקריב אין לנו לפסול אלא אחת כמו בלא פירשה דאין חילוק ביניהם אלא לכתחלה. וכן לקמן בתביא חמש דעל כרחין מיירי נמי בפירשה כמו שאוכיח שם בס"ד ומפרש הר"ב דאפשר דעולה [א'] של הנדר כשרה ואפשר נמי דשתי עולות של נדר כשרות והיינו טעמא משום דלא נמלך הוא וא"כ ה"נ כיון שלא נמלך תעלה עולה אחת ג"כ לנדרה ותו קשיא לי דבשני מינים תביא ד' תסגי לה בג' פרידות ממין אחד שכיון שלא קבעה נדרה הרי יכולה להביא נדרה מאיזה מין שתרצה ותביא דרך משל ג' בני יונה שנים לעולה לנדרה וא' לחטאת ויצתה ממ"נ שאם אותן שהביאה ראשונה היו תורים לנדרה ונקרבו כולן למטה א"כ בני יונה של חובתה קרבו למעלה ונפסל החטאת ומביאה עכשיו ג"כ בן יונה לחטאת לזווגה לעולת חובתה שהיתה בן יונה ואם אותן בני יונה שקרבו למעלה היו של הנדר תהא בן יונה א' של עולה מהשני בני יונים שמקריבה עכשיו לעולות עם בן יונה שמקריבה גם כן עכשיו לחטאת במקום קן חובתה. וכן אתה יכול לפרש אם תרצה להביא ג' תורים דיצאת ממה נפשך. אבל רש"י בפרק ז' דזבחים דף ס"ז מפרש בענין אחר דפירשה נדרה היינו דכשנדרה הרי עלי קן פירשה את המין שתביא ואינה יודעת מה פירשה אם תורים אם בני יונה ונתנה שני קנין לכהן ועשה הכהן א' למעלה ואחד למטה ואם היו ממין א' צריכה להביא עוד ג' פרידין וכולן עולות שכיון שפירשה המין של הנדר ואינה יודעת מה פירשה היתה מתחלה זקוקה להביא ב' קנין לנדרה מלבד אותה קן של חובתה והיא לא הביאה רק שנים וקרב הראשון לחובתה ונשאר השני לנדרה ונפסל הימנו גוזל אחד הלכך צריכה להביא עוד גוזל א' מאותו המין שהביאה כדי להשלים הנפסל וקן שלם ממין אחר משום דלא ידעה מה פירשה. ואם שני מינין היו צריכה שתביא ד' וכולן עולות משום דמספקא לן איזה מין קרב אחרון שצריכה להשלים מאותו המין גוזל הנפסל דאין מביאים תור כנגד בן יונה ולהביא קן שלם ממין אחר שהרי אינה יודעת אם צריכה תור וב' בני יונה או בן יונה וב' תורים לפיכך תביא ב' תורים וב' בני יונה ותאמר א' מאלו שממין הנפסל יהיה תחתיו והב' יהיה נדבה וקן הב' יהא ספק פירושה. ע"כ. והמפרש מסיים בה וה"נ ה"מ למנקט במין א' שצריכה ארבעה אם אינה יודעת איזה מין נתנה לכהן או ב' קנין תורים או ב' קנין בני יונה אבל ניחא ליה למנקט ביודעת מה נתנה. ע"כ. וזה ג"כ לדברי הר"ב והרמב"ם:

קבעה נדרה צריכה להביא עוד ה' פרידות. פי' הר"ב כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני ופירשה נדרה דלעיל לא פירשה כלום בשעת הנדר אלא לאחר שנדרה וכו' ועשה הכהן שתים למטה ולא ידע כו' דשמא הנדר נעשה למטה כו' דה"נ שפירשה ג"כ וייחדה אותן של נדרה (וכ"כ הר"ב בבבא דמב' מינין וה"ה הכא שהרי הכל בחלוקה אחת הן שנויין) ולפיכך שייך לומר שיש כאן ספק ואין ידוע מה עשה הכהן ושמא הנדר נעשה למטה דאלת"ה כיון שאין כאן אלא מין א' מאי ספיקא איכא ממילא אותן של מעלה הן של נדר אלא מיירי שקבעה המין לנדרה וגם פירשה הקנין לפרש שזו היא של הנדר אלא שכשהביאה לכהן לא אמרה לו איזו של נדר ואיזו של חובה כמו בפירשה כ"כ הכ"מ ברפ"י מה' פסולי המוקדשים בשם הר"י קורקוס ז'"ל ויראה לי דלרווחא דמלתא קאמר דהכא לא אמרה לכהן דא"נ שאמרה לכהן זו לנדרי כו' אתי שפיר. דמ"מ חלוקה בבא זו מן הקודמת. במאי דהכא קבעה ובקודמת לא קבעה וכן נמי איפכא דבבא הקודמת יכולין לפרש שפירשה בינה לבין עצמה ולא אמרה לכהן אלא משום דהרמב"ם נקט בבבא הקודמת ואמרה לכהן רוצה עכשיו לחלק בבא זו כל האפשר ושבפירשה נמי היא מחולקת אבל אין צורך ואינו מוכרח והיינו דהר"ב בבבא דלקמן מב' מינין תביא שש כתב וגם שכחה מה פירשה ולא קאמר מה פירשה בינה לבין עצמה ולרש"י שכתבתי דמפרש פירשה כמו קבעה מפרש קבעה בענין אחר. ואחרי ככלות הכל קודם דברי ר' יהושע הנני מעתיק כל מה שמפרש רש"י מקבעה ואילך:

צריכה להביא עוד ה' פרידות. פי' הר"ב שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כו' וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת וסגי בא' ממ"נ כדמסיק הר"ב לקמן בסמוך אבל מ"ש שם ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה א"כ נדרה נמי כו' ולעיל לאפי' כן כמ"ש שם וכן לקמן לא מסיק הכי כמ"ש שם בס"ד ומאי דסיים וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל וכן לכל החטאות דבמתני' הבאות על הספק וכמ"ש הרמב"ם בפירושו ובחבורו בס"פ הנזכר ועיין בפי' הר"ב בסוף מסכת תמורה:

משני מינין תביא שש. ל' הר"ב אבל כשהביאה ב' מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה. וכן לשון המפרש בשם רבינו יצחק בר יהודה. ואני תמה על זה דלמאי נ"מ בעינן שקבעה לחובתה ועוד דבסמוך מוכח שאם קבעה לחובתה דלא סגי לה בשתים שמוספת משום חובתה והכא לא בעינן אלא שש דהיינו ד' לנדרה ושתים לחובתה. אבל הרמב"ם לא כתב אלא שקבעה נדרה. ומ"ש עוד הר"ב ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה שהיה סבור ששניהן חובות סתומות. גם זה מדברי המפרש ולרבותא פירשו כך. שאפי' אם אירע שעשה הכהן כל מין ומין כו'. דלא תימא דהשתא שמכל מין ומין הקריבו עולה א' שלא תהא צריכה להביא להשלים נדרה אלא ג' פרידות שהרי ב' עולות קרבו ותעלה האחת לחובתה והאחת לנדרה. קמל"ן דלא דהא בפירשה ויחדה זו לנדרה מיירי. והוי עולה שנתערבה בחובה שאין כשר אלא עולה שבחובה לדעת הרמב"ם והר"ב. וכבר הקשיתי לשאול על זה:

תביא שש. פי' הר"ב תביא ד' לנדרה כו'. וגם ב' מינין צריכה להביא לחטאת לזווג לעולת חובתה. כן הגהתי מלשון המפרש. ומ"ש לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה כו' שכיון שאפשר שנדרה נעשה כולה למטה [*דז"ש הר"ב שעשה הכהן כל מין ומין וכו' לאו דוקא אלא לרבותא וכו'. כדכתבתי לעיל]. ונמצא שלא יצתה ידי נדרה כלל וכל אלו הד' פרידות שמביאה עכשיו לנדרה כולם צריכין לה לצאת ידי חובת נדרה ואם תביא עכשיו תור לחטאת בלבד לא סגי לה בהכי. דילמא אותן שקרבו כבר למעלה היו בני יונה ואין אחד מן התורים של עכשיו שיכולה לזווג עם החטאת שהרי צריכה לנדרה וכן כשתביא בן יונה בלבד לחטאת יש לנו הספק בהפך דשמא בני יונה היה הנדר מתחלה ונעשו למטה ונמצא שאין כאן לזווג עולה לחובה עם החטאת. וכן נמי אפי' אם הקריב מכל מין ומין אחד למעלה וא' למטה אין כשר אלא עולה שבחובה לשיטת הר"ב והרמב"ם נמצא שצריך ד' לנדרה. והעולה שבחובה לא ידעינן מאיזה מין היה כדי להביא עכשיו החטאת מאותה המין. הלכך צריכא שתביא מב' המינין לחטאת. דהשתא ממ"נ יש לה זוג באחת מן עולות הראשונות. ואלא מיהת לכשתרצה שתביא עכשיו לחובתה ב' פרידות ממין אחד ושתקריב א' לעולה וא' לחטאת סגי לה בהכי. דודאי דלית לן בה בעולה שכבר קרבה וכמו שאכתוב לקמן בדברי רש"י והרמב"ם לא כתב אלא שתביא ב' תורים או שני בני יונה ושניהן חובה א' עולה וא' חטאת. וגם הר"ב לקמן בנתנתם לכהן לא כתב שתביא ב' חטאות מב' מינין אלא ב' פרידות ממין א'. א' לעולה וא' לחטאת:

נתנתם לכהן ואין ידוע כו'. כ' הר"ב כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה. הכא אצטריך ליה לפרושי הכי משום חטאת אחת יתירה שצריכה להביא. כמו שאכתוב בסמוך בס"ד:

חטאת א'. והר"ב אע"פ שהעתיק כך בפירושו לא פירש הטעם והרמב"ם כתב אח"כ תביא חטאת מן בני היונה או מן התורים להוסיף על כבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה. הואיל וחובתה ג"כ קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין. וכ"כ בחיבורו [ספ"י מהפה"מ] שתביא חטאת א' בן יונה או תור עם כבש. וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס וא"ת וניחוש דילמא חובתה בתורים או בבני יונה ולמה נפטרה בקן מאיזה מין שתרצה. ונראה דלהא לא חיישינן כי אין דרך לפרש לחיובה תורים או בני יונה רק קרבן עני או קרבן עשיר. ע"כ. וצ"ע לשון הרמב"ם שבפירושו זה שכתב והיא לא ידעה מאיזה מין:

בן עזאי אומר ב' חטאות. לשון הרמב"ם ואמר בן עזאי שהיא מביאה ב' חטאות תור ובן יונה. לפי שאנו אומרים אפשר שקבעה נדרה וקבעה חובתה עם הכבש בתור או בבן יונה והרי היא מקריבה את שניהם יחד וכבר ידעת דעת בן עזאי הולכין אחר הראשון [בס"פ דלעיל] לפיכך תביא ב' תורים וב' בני יונה לנדרה ויעשו הד' עולות. אח"כ תביא לחובתה ב' תורים או ב' בני יונה ומקריבין הא' חטאת והב' עולה. ועוד תור ובן יונה ומקריבין את שניהם חטאת עם כבש העולה ע"כ. ואני תמה מה ענין דעת בן עזאי בהולכין אחר הראשון לכאן דהכא אין ראשון [לחטאת] תור או בן יונה אלא כבש שנעשה עולה עם החטאת. ולכן נ"ל דטעמא דבן עזאי שהוא מסתפק ג"כ שמא קבעה חובתה שעם הכבש בתור או בבן יונה. וכי היכי דקשיא ליה להר"י קורקוס לדעת הת"ק. ומ"מ פי' זה של הרמב"ם יש לגמגם בו דכולה מתני' לא מיירי בקבעה חובתה. והכא בנתנתם לכהן מוקי לה דוקא בקבעה ג"כ חובתה. ועוד דלפירושו אין בין נתנתם לכהן לקבעה והביאה ב' מינים כלום. אלא משום דהכא מיירי בקבעה ג"כ חובתה א"כ לא לתני נתנתם כו' אלא ואם קבעה חובתה מביאה שש וחטאת אחת אבל רש"י מפרש הכל בענין אחר וכבר כתבתי דפירשה נדרה מפרש קבעה ומש"ה מפרש קבעה נדרה דהיינו שקבעה להביא נדרה עם חובתה דוקא. וכדי לתת ריוח בין פרישה לפרישה אני כותב דברי רש"י ג"כ בהפסקת דיבורים להקל על המעיין. (והא לך פירש"י בזבחים פ"ז דף ס"ז):

קבעה נדרה. שאמרה הרי עלי קן להביאו עם חובתי ופירשתו ואינה יודעת מה פירשה כדאמרן והביאה ב' קנין ונתנתן לכהן ועשה כמו שאמרנו:

צריכה שתביא עוד ה' פרידות. למעלה ממין א' דכיון דקבעה נדרה עם חובתה הוקבע עליה קרבן גדול ג' עולות ביחד אם היתה יודעת מה פירשה וזו שלא ידעה מה פירשה הוזקקה להביא ה' עולות ביחד מתחלתה אחת לחובתה וארבע לנדרה וכשהביאה ב' קנין א' לנדרה וא' לחובתה וממין א' לא עשתה כלום לנדרה. שמא אינו ממין שנדרה ובהשלמת קן שני ממין אחר לא סגי לה שהרי קבעתו לבא עם מין חובתה וא"ת (תביא קן ממין אחר ופרידה) א) ממין שהביאה שני קנין הראשונים שקרב ממנו עולות חובתה דממ"נ אם תורים נדרה הרי הביאה תורים עם מין שהביאה לחובתה ואם בני יונה נדרה הרי הביאה שני בני יונה עם מין שקרב ממנו חובתה. אם לא נפסל גוזל אחד מן הראשונים ה"נ אבל עכשיו שנפסל א' מהם אין חבירו עולה לה כלום דג' עולות הוקבעו עליה יחד הלכך אם שני קנים הראשונים ממין אחד היתה צריכה שתביא עוד ה' עולות ג' מאותו המין [שתים לנדרה ואחת לקביעותה] וב' ממין א'. ד' לספק פירושה ואחת לקביעותה [ומה] שקבעה להביא עולת חובתה עם נדרה וחובתה כבר קרבה ויצאה ידיה [אלא שצריכה] להביא מאותו המין עם נדרה מפני קביעותה:

משני מינין תביא שש. שאינה יודעת איזה מין קרב תחלה לחובתה שתביא מאותו המין עם ד' של ספק פירושה לקביעותה הלכך תביא שש. שתי תורים ושני בני יונה לספק פירושה. ותור בן יונה לקביעות והעוף היתר יהא נדבה:

נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה. אם תורים אם בני יונה ואם קן א' מזה וקן א' מזה ואינו ידוע מה עשה אם כולן למעלה או כולן למטה או חצין למעלה וחצין למטה נמצאת שלא יצאת אפי' ידי לידתה (נ"א חובתה) שמא כולן למעלה ואין כאן חטאת או שמא כולן למטה ואין כאן עולה:

צריכה להביא עוד ד' פרידות לנדרה. לספק פירושה ומשני מינין ושתים לעולת חובתה תור ובן יונה דשמא הראשונים כולן למטה נעשו ואינה יודעת מאיזה מין והכל הולך אחר החטאת וצריכה להביא עולה מאותו מין או שמא הראשונים חציין למעלה וחציין למטה ובקן שקרב ראשון יצאת ידי חובתה והיא קבעה להביא עולה מאותו המין עם נדרה ואינה יודעת איזה מין היה הלכך תביא עם ספק פירושה תור ובן יונה וממ"נ אם קן שקרב ראשון תורין היו וקרב מהן עולה למעלה והיא לחובתה הרי היא מביאה עכשיו תור עם נדרה משום קביעותה ואם מבני יונה היה והוקבע עליה להביא בן יונה עם נדרה [הרי] מביאתו ואם כולן למטה נעשו וצריכה להביא עולתה מאותו המין הרי משתים שהיא מביאה עכשיו לחובתה יעלה לה א' מהן והשני נדבה:

וחטאת אחת תביא מאיזה מין שתרצה. משום שמא הראשונים כולן למעלה נעשו והרי לו זוג ממינו לעולה משתים שהביאה חובתה מב' מינין ואף ע"פ שכבר קרבה עולת חובתה אין צריכה לדקדק להביא חטאת מאותו מין הראשון לרבנן דפליגי עליה דבן עזאי דקסברי הכל הולך אחר החטאת הלכך הואיל ועל כרחה היא מביאה עכשיו ב' עולות תזווג לו אותה שממינו ודייה (וכתבו התוס' דבחנם דחק הקונטרס לאוקמא כשקבעה נדרה עם חובתה דהך בבא מתוקמא שפיר בשלא קבעה. ע"כ. דכיון דספק שמא נעשו כולם למטה צריכה להביא ד' פרידות לנדרה שהרי פירשה מין ולא ידעה איזה שפירשה. וגם צריכה שתים לחובתה שצריכה להביא עולה מאותו המין של החטאת ושמא מין אחד נעשה למעלה ואינה יודעת איזה). (וחטאת אחת שמא כולן נעשו למעלה):

בן עזאי אומר שתי חטאות. בן עזאי לטעמיה דאמר הכל הולך אחר הראשון וכיון דאיכא לספוקי שמא הראשונים למעלה נעשו וכבר יצאת ידי עולה צריכה להביא חטאתה מאותו המין והרי אינה יודעת מאיזה מין היה לפיכך תביא שתי חטאות משני מינין עד כאן פירוש רש"י:

אמר ר"י זה הוא שאמרו כו'. עמ"ש במ"ד פ"ז דזבחים:

זה הוא שאמרו כו'. וכשהוא מת קולו ז'. לשון הר"ב הכי נמי כשנדרה תחלה וכו'. לאחר שקבעה נדרה כו' צריכה להביא ד' פרידות לנדרה וד' פרידות לחובתה. וכ"כ התוס' דהכא. וכן בפירש"י פ"ז דזבחים. ולרבותא נקטי מנין המרובה אע"ג דהיינו לבן עזאי. אבל היו יכולים לפרש אליבא דת"ק ושלש לחובתה והוו ממש שבעה:

שתי קרניו שתי חצוצרות. פי' הר"ב לשופרות דקרינן לשיפורא חצוצרות. [*בסוף פרק במה מדליקין והא דקאמר התם נ"מ לשופר של ר"ה. ה"ה דהמ"ל דנ"מ לפירושא דמתני' דהכא אלא ב) שפיר טובא קאמר דנ"מ לענין דין] דאי חצוצרות ממש הא תנן בסוף תמיד ושתי חצוצרות של כסף בידם. תוס' פ"ז דזבחים דף ס"ח ועוד תירצו בשם ר"ת דההיא דתמיד של כהנים והני דהכא של לוים לכלי שיר ושתי מיני חצוצרות היו:

שתי שוקיו. עצמות שוקיו לעשות חלילין. תוס':

עורו לתוף. מעיו לנבלים. בני מעיו לכנורות. ויש לחלק בין מעיו לבני מעיו שבני מעיו הם המעים הדקים כמו הדרא דכנתא. אבל בתוספות ראיתי שיש להם גי' אחרת שכתבו וז"ל מעיו הכרס הגדול לעשות תוף בני מעים הדקין לעשות נבלים ונימין לכנורות ע"כ. ושוב ראיתי בתשובת הרא"ש סוף כלל י"ג שהעתיק המשנה כגירסת הספר:

ויש אומרים אף צמרו לתכלת. פי' הר"ב עושים מצמרו מעיל כו' ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. וז"ל התוס' דבמעיל של כהן היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים היו עשוים מצמר צבוע בתכלת ועשוים קשים ותלויין בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב (שמות כ״ח:ל״ד) פעמון זהב ורמון על שולי המעיל סביב. כשנוגעים הפעמונים אל הרמונים בשעת הלוכו נשמע קולו בבואו אל הקדש עד כאן. [*א"נ אפשר לומר שס"ל כהרמב"ן בפירוש החומש שמפרש שהפעמונים היו בתוך הרמונים ממש שהיו הרמונים עשוים חלולים חלולים]. ולדעת היש אומרים אתיא כבן עזאי דס"ל שתביא שמונה וא"כ לא אכפת לן שיהיו המספרים שוים ממש וכמו שלא דקדקו המפרשים שהזכרתי בדברי רבי יהושע. וכתב הר"ב ות"ק תכלת לא קחשיב לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים. שאף על פי שהקול נשמע על ידי נגיפה והקשת הפעמון ברמון. מ"מ קול לו קול אליו לפעמון יתיחס ולא לרמון. שאין הקול יוצא אלא מהמתכות ולא מהצמר. ועוד יראה לי דס"ל לת"ק כפירש"י בפי' החומש דמפרש פעמוני זהב זגים עם ענבלים שבתוכן ולא שבא על ידי הקשה ברמון כלל. [*וכבר הזכיר הרא"ם שכן פירשו הרמב"ם והסמ"ג. והוכיח שכן הוא כפירושם מברייתא דמסכת זבחים פרק המזבח [דף פ"ח]:

כל זמן שמזקינין דעתן מתישבת עליהן. לשון הר"ב כל זמן שמזקינין ובאים לידי תשות כח הן מוסיפין חכמה. וז"ל הרמב"ם שבשעה שהם מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם תרבה חכמתן ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות:

סליקא לה מסכת קנים וכולהו מסכייתא דסדר קדשים: אהללה לאל כי שריתי עם אנשים ויכולתי לגמור גם סדר קדשים: ובכן יחדשני כנשר נערות להשלים כמו כן סדר טהרות:

תפארת ישראל – יכין

האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר ר"ל מלבד הקן שאני חייבת ללידתי שאחד מהן חטאת ואחד עולה, הרי עלי להקריב אחר לידתי גם עוד קן אחד לנדבה ששתיהן עולות, דאין חטאת בא בנדבה. [ואורחא דמלתא נקט, דדרך הנשים לשמוח טפי כשיולדות זכר, משום דחבלי נקיבה מרובים משל זכר (כנדה ל"א א'). והרשב"ץ כתב שהנשים שמחות טפי עם זכר, מדהו"ל עי"ז חוטרא לידה [ככתובות ס"ד א']. אבל באיש הוא להיפך ששמח יותר כשתלד אשתו נקיבה, וכדאוקימנא למתני' [ב"ב קמ"א]. דבמבשרני קאמר, שאומר מי שיבשרני במה נפטר רחמה של אשתי, אם נקיבה יטול ר' ואם זכר ק', עכ"ל. ואנא בעניותי וקטנותי לא ידענא שמחה מה זו עושה התם, הרי כבר הם אמרו [פסחים ס"ה א'] אשרי מי שבניו זכרים. ולפענ"ד, התם בב"ב רק בפטר רחם מיירי. וכדקאמר תנא במה נפטר רחמה של אשתי ומשום דבת תחלה סימן יפה לבנים (ב"ב שם), שמסייעת לאבותיה לגדלן להבנים. וכן אמרינן בנדה (דל"א ב'), דזכר הכל שמחין בו, נקיבה הכל עצבין בה]:

מביאה ר"ל חייבת להביא כשתלד זכר:

אחת לנדרה ששתיהן עולות:

ואחת לחובתה שאחד חטאת ואחד עולה. ובענייה עסקינן, דאילו עשירה מביאה לחובתה כבש לעולה ופרידה אח' לחטאת [ונ"ל דלהכי הזכיר התנא הקרבת קן של נדרה קודם הקרבת קן של חובתה, אע"ג דצריך להקריב קן של חובה ואח"כ הקן של נדרה [כלקמן סי' מ"ג]. די"ל דזהו כשמביאה ב' הקינין ביחד, אז ודאי חובתה שחייבתה תורה הוא קודם בהקרבה להקן שהתחייבה את עצמה [עי' זבחים פ"י מ"ד ונדה ל"א ב']. אבל מן הדין אין לה להמתין כל כך רק מיד שתלד ראוי לה לבלי להשהות, ותשלח קן נדרם לעזרה להקריבו, דערל וטמא משלחין קרבנותיהן לעזרה [כפסחים ס"ב א']. אבל זמן הקרבת חובתה לא מטיא זימני עד אחר מ' לזכר ופ' לנקיבה]:

נתנתם לכהן וכל ד' הפרידות היו עדיין סתומות, שכל א' מהן כשר להיות חטאת או עולה:

והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן דהרי הב' קינין שהביאה יש בהן ג' פרידות עולות שקרבין למעלה, ופרידה א' חטאת שקריבה למטה:

אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן דהיה הכהן סבור דב' קינין שהביאה היה ב' קיני חובה:

ולא נמלך שלא שאל להאשה על מה מביאה ב' הקינין, ועי"ז טעה בהקרבתן:

צריכה להביא עוד פרידה אחת דהרי נפסל לה עולה א' מב' קינין הראשונים, שהרי פרידה א' מג' העולות שהיו בהן, הקריבו הכהן למטה כחטאת. להכי תביא השתא תחתיו פרידה אחרת לעולה, מאותו המין שהביאה תחילה הד' פרידות:

ויקריבנה למעלן כדין עולה. [ואילה"ק ל"ל לתנא למנקט שהקריב ב' למעלה. הרי בל"ז מיד שהקריב מהד' פרידות ב' למטה צריכה להביא השתא פרידה אחרת תחתיה. ותו ק' למה נקט תנא והכהן הקריב ב' למעלה וב' למטה, והיינו שלא כדינא, דהרי חטאת קדמה לעולה [כלעיל פ"ב מ"ה]. ואם כי בדיעבד גם איפכא כשר. כמבואר שם. עכ"פ ל"ל למנקט באופן שהקריב הכהן גם בזה בשיבוש. ונ"ל דלרש"י לשטתיה יתיישב שפיר, דהרי רש"י ס"ל דלעולם הקן שהקריב ראשון בתחלה, נחשב לחובתה [כלקמן סי' מ"ג]. לפיכך סד"א, דהכא שהקריב ב' עולות ראשון בתחלה, הן הן קן חובתה, ונפסל לה מיד כבר פרידת החטאת של חובתה. וכשהקריב אח"כ ב' פרידות האחרות למטה, והן הן קן של נדרה, ונפסלו שניהן, דהרי היה ראוי להקריבן למעלה, מדהן עולות. וא"כ תהיה חייבת להביא השתא חטאת א' לחובתה וב' עולות לנדרה. קמ"ל דדווקא ב' פרידות שהקריב ראשונה כדינו נחשב לחובתה, ולא כשהוקרב שלא כדינו, דאז טפי ראוי להחשיבו לעולת נדרה ולהכשירו ג"כ, ולא תתחייב השתא רק עולה א']:

ממין אחד ר"ל בד"א כשהד' פרידות שהביאה תחלה היו כולן ממין א', דהיינו כולן תורין או כולן בני יונה, להכי סגי שתביא השתא רק עוד פרידה א' לעולה מהמין שהביאה תחילה:

משני מינין ר"ל אבל אם הביאה תחלה ב' הקינין מב' מינין, קן א' תורין וקן א' בני יונה והכהן חילק כל קן והקריב א' מהקן למטה וא' למעלה, ולא ידע איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף:

תביא שתים דלעולם הקן שהקריב ראשון נחשב לחובתה, וקן שהקריב לבסוף נחשב לנדרה. וא"כ לא נפסל פרידה א' רק מהקן שהקריב לבסוף. ומדמסופק איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף, והרי צריך להשלים הפרידה שנפסל כאותו המין שהקריב תחלה כבר ממנו פרידה א', וכדתנינן לעיל ספ"ב, אין מביאין תורין עד בני יונה וכו'. להכי משום ספק, תביא השתא תור אחד ובן יונה אחד ושתיהן לעולות. [ונ"ל דה"ה בהביאו הד' פרידות תחלה ממין א' וכולן סתומות, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה, והיא והכהן אינן יודעין איזה מין הביאה, ג"כ כך הדין שתביא השתא תור א' ובן יונה א', ושתיהן עולות. דהרי חד טעמא הוא עם כשהביאה בתחלה ב' מינין ולא ידע איזה מין תקריב בסוף. דאפ"ה לא נקט תנא הכי, מדאינו מצוי, וכלקמן סי' מ"ה]:

פירשה נדרה ר"ל ואם כשנדרה הרי עלי קן כשאלד זכר, פירשה מאיזה מין תביאהו, ואח"כ כשילדה הביאו ב' הקנין ממין אחד, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה. והשתא שכחה איזה מין נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:

צריכה להביא עוד שלש פרידים דהקן הראשון שהביאה, לחובתה היה [כלעיל סי' מ"ג], וכשר היה בין שהיה תורים או בני יונה. והקן השני שהיה לנדרה, אפילו הביאתו כהמין שנדרה, אפ"ה נפסל בו א' מדהקריבתו למטה, שהרי הקן של נדרה שניהן עולות. להכי צריכה לזווג לו א' מאותו המין שהביאה תחלה. ועוד צריכה להביא ב' עולות ממין אחר ממה שהביאה תחלה, דשמא לא הביאה תחילה כאותו המין שנדרה, ונפסלו לה ב' הפרידות תחלה. [אבל ביודעת איזה מין נדרה ומסופקת רק איזה מין הביאה, פשוט דסגי בשתביא השתא ב' פרידות ממין שנדרה. וכ"כ בשכחה איזה מין נדרה, ומסופקת ג"כ איזה מין הביאה צריכה להביא השתא ד', דהיינו ב' פרידות מכל מין, דשמא נדרה תורים והביאה בני יונה, או איפכא, ובין כך או כך נפסלו שניהן, וצריכה להביא ב' אחרים תחתיהן. ואפ"ה לא נקט תנא בכה"ג, מדלא שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מאיזה מין הביאה [כא"ח סי' רע"ה]. ורק בסוף המשנה נקט ולא ידעה מה הביאה, מדרצה לאשמעינן שתביא ז', והא לא אפשר רק באופן זה. אבל הכא טפי ניחא ליה למנקט בבבא שנייה דפירשה נדרה. שהביאה ב' מינין. ואין הכהן יודע איזה מין הקריב לבסוף, דזה מצוי טפי ובזה נכללים דין ב' האופנים שזכרנו, ודו"ק, דדא ודא א' היא]:

ממין אחד ר"ל בד"א, כשהביאו תחילה כל הב' קינין ממין א', אז סגי כשתביא השתא ג', דהיינו פרידה א' מאותו מין שהביאה תחלה, וב' פרידות ממין האחר:

משני מינין ר"ל אבל אם פירשה תחלה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ב' קינין מב' מינין, ושכחה השתא איזה מין נדרה:

תביא ארבע דמספקא לן שמא נדרה תורים והכהן הקריב הבני יונה לבסוף, או שמא נדרה בני יונה והכהן הקריב התורים לבסוף, ובין כך או כך הרי נפסלו לה שניהן, מדלא הקריבו לה לבסוף כהמין שנדרה. להכי צריכה להביא השתא מכל מין קן א', וכולן עולות לתשלומי נדרה, ותתנה שאותו קן שאינה חייבת מנדרה, יהיה נדבה מעכשיו, [אבל אם היתה יודעת איזה מין נדרה, רק שאינה יודעת איזה מין הקריב הכהן לבסוף, היה די לה שתביא השתא קן א' מאותו מין שנדרה ושתיהן עולות, ותתנה שאם כבר הקריב הכהן תחלה הקן שלבסוף כאותו מין שנדרה, וא"כ לא נפסל לה בתחלה רק פרידה א' מאותו מין, מדעשתה אותו תחלה חטאת, אז א' מב' העולות שתקריב השתא, יהיה נדבה מעכשיו. וה"ה ביודעת איזה מין הקריב לבסוף, למשל שיודעת שתורים הקריב לבסוף אבל מסופקת אם תורים או בני יונה נדרה, אז הוה סגי לה שתביא תור א' וב' בני יונה, וכולן עולות [והיינו עצמו דינא דרישא, כשהביאה תחלה כל הד' ממין א' ודו"ק]. ותתנה שאותן העולות שאינה חייבת השתא לתשלומי נדרה יהיו נדבה]:

קבעה נדרה ר"ל אם קבעה מתחלה זמן א' להבאת נדרה עם עולת חובתה, שאמרה הרי עלי להביא ביחד עולת חובתי עם ב' עולות של נדרי. ופירשה ג"כ מאיזה מין תביא קן של נדרה והביאה ב' קינין ממין א', והכהן הקריב ב' מהן למעלה וב' למטה, והיא שכחה מאיזה מין פירשה נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:

צריכה להביא עוד חמש פרידים דלמשל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א, יש לחוש שמא נדרה ממין ב, ונפסלו לה הב' של נדרה שהביאה ממין א. וגם עולת חובתה נפסל, דמדלא הביאתה עם עולת נדרה כמו שנדרה, א"כ אינה עולת חיובה. ואפי' נדרה ממין א כמו שבאמת הביאה תחלה, עכ"פ מדנפסל לה עולה אחת מב' של נדרה שהקריבתו למטה א"כ נפסלו לה גם כל הב' עולות שהביאה תחלה א' לנדרה וא' לחובתה, דהרי נדרה להביא כל הג' עולות ביחד. דאי"ל דעכ"פ ידי חובתה ראוי לה לצאת דהרי מצות א"צ כוונה. י"ל כל שמתכוון שלא לצאת לכ"ע לא יצא [כר"ן ר"ה רי"ד א']. נמצא שמכל הד' פרידות שהביאה תחלה, לא הוכשר לה רק חטאת חובתה. לפיכך תביא השתא, קן ממין א וקן ממין ב, לספק נדרה, דשמא כך או כך נדרה. ועוד תביא פרידה ה' לעולת חובתה ממין א, דהיינו כמין החטאת שהקריבה תחלה ותקריב כל ה' עולות אלה ביחד. [אבל אם היתה יודעת מאיזה מין נדרה, כגון שיודעת שנדרה ממין א, אבל אינה יודעת מאיזה מין הקריבה, אם ממין א, או ממין ב, אף שבאופן זה נמי יש לחוש, שאפי' אם הקריבה תחלה הד' פרידות ממין א כמו שנדרה, אפ"ה הרי נפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה, דהיתה חייבת להביא כל הג' עולות ביחד, והיא לא הביאה רק ב' עולות. עכ"פ מדיודעת איזה מין נדרה, א"צ להביא השתא רק ד' פרידות, דהיינו ב' ממין א כמו שנדרה, דשמא ממין ב הביאה כל הד' פרידות תחלה ומדמסופקת מאיזה מין הקריבה החטאת שלחובתה בין ד' פרידות הראשונות, והרי כמין ההוא צריך שיהיה נמי עולת חובתה שתקריב השתא עם הב' עולות של נדרה ביחד. להכי תביא השתא עוד עולה א' ממין א, ועולה א' ממין ב משום ספק שמא כך או כך היה החטאת שהביאה תחלה. נמצא דבכה"ג לא היתה צריכה להביא השתא רק ד' פרידות. וגם הך גוונא לא אשמעינן תנא, מדאינו שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מה הביאה, וכמ"ש לעיל סי' מ"ה]:

ממין אחד ר"ל בד"א כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א':

משני מינין ר"ל אבל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות מב' מינין, והכהן הקריב מכל מין א' למטה וא' למעלה:

תביא שש דמדאינה יודעת איזה מין נדרה, צריכה להביא השתא קן ממין א וקן ממין ב, הרי ד' פרידות. ומדמסופקת נמי מאיזה מין היה הקן שהקריבה ראשון בתחלה, שבו היה ג"כ החטאת שחייבת לחובתה, והרי כאותו מין של חטאת צריכה נמי להביא השתא עולת חובתה עם קן של נדרה, לפיכך מלבד ב' קינין של נדרה הנ"ל, צריכה להביא השתא עוד עולה א' ממין א ועולה ממין ב דשמא כך היה החטאת בקן הראשון שהקריבה תחלה. נמצא שמביאה השתא ו' פרידות. [וה"ה אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', רק שמסופקת מאיזה מין הביאתן, מלבד הספק שמסופקת מאיזה מין נדרה, ג"כ צריכה להביא השתא ו' פרידות דהיינו קן א' ממין א וקן א' ממין ב. דשמא כך או כך נדרה, ושמא לא הביאה כמו שנדרה. ועוד צריכה להביא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב דשמא כך או כך היה החטאת שהקריבה תחלה. ואפ"ה לא נקט התנא כה"ג, מדאינו מצוי שישכחו שניהן היא והכהן מה הביאה, וכמש"ל. ואילה"ק דעכ"פ כמו דמחלק התנא בקבעה נדרה וגם פירשה נדרה, בין אם הביאה תחלה מין א' או ב' מינין. ה"נ הו"ל להתנא לחלוקי בקבעה נדרה ולא פירשה נדרה, דאם ממין א' הביאה תחלה כל הד' פרידות, והכהן עשה ב' למטה וב' למעלה, אז צריכה להביא השתא ג' עולות, דהיינו ב' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד עולה א' לחובתה ממין החטאת שהביאה תחלה, דהרי מדנפסל לה א' מעולות הראשונים של נדרה שהקריבתו למטה, נפסלו גם עולת נדרה ועולת תובתה שהקריבה תחלה, מדנדרה להביאן יחד. ואם מב' מינין הביאה הד' פרידות הראשונות, ואינה יודעת איזה מין קן הקריבה ראשון בתחלה, אז צריכה להביא השתא ד' עולות, דהיינו קן א' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד ב' עולות לחובתה, דהיינו עולה א' תור ועולה א' בן יונה. דשמא כך או כך היה החטאת של הקן הראשון שהקריבה תחלה. והרי כל העולות שהקריבה תחלה נפסלו כולן, מדלא הקריבתן ג' עולות ביחד כמו שנדרה. נ"ל דאין ה"נ, וממילא משתמע מסיפא בקבעה וגם פירשה נדרה. רק דהתנא מהדר למנקט סדרי דבבי דמתני', באופן שיהא מוסיף והולך בבבא שמביא אח"כ מהבבא שהביא תחלה, שאפשר שיוסיף עד ז' פרידות ולא יותר. ואפשר שבזה יתורץ גם הדקדוקים שהביאנו בסי' מ"ה. מ"ח. ודו"ק]:

נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה אבבא דלעיל קאי שפירשה נדרה ולא ידעה מה פירשה. רק דקאמר הכא במסופקת נמי אם נתנה להכהן ב' קינין תורים, או ב' קינין בני יונה, או קן תורים וקן בני יונה [ותמוה, דהרי זה פשוט דה"ה בידעה שהביאה קן תורים וקן בני יונה רק שהכהן מסופק איזה עשה לבסוף, כך הוא הדין שתביא ז' פרידות, דהרי לא חידש התנא בהך בבא טפי מבבא הקודמת, רק שתביא גם חטאת, ולכה"ג הוה סגי בשפירשה נדרה וקבעה ג"כ נדרה והביאה ב' מינין, כולה כבבא דלעיל שתייבת להביא ו' עולות, ורק מדהכא הכהן מסופק ג"כ שמא עשה כולן למעלה, צריכה להביא גם חטאת. וא"כ ל"ל לתנא למנקט הכא שמסתפקת נמי מה הביאה. ונ"ל דה"ט דנקט הכי, משום דבבא זו מיירי שלא ידע הכהן האיך הקריבם, להכי נקט שלא ידעה האשה נמי מה נתנה, כדי לאשמעינן בזה רבותא, דלא מבעיי' בידעה ברור שהביאה תחלה ב' מינין, בוודאי צריכה להביא השתא לספק קן חיובה ב' עולות מב' מינין, מדאיכא ס"ס לחומרא, דשמא הקריבה חחלה כל הד' פרידות של הב' מינין, למטה, ולא הקריבה עדיין עולות כלל. ואת"ל שהקריב' תחלה ב' עולות, שמא כל התורין הקריב הכהן למטה, וכל הבני יונה למעלה, או איפכא, והו"ל כאילו לא הקריבה עדיין עולת חובתה כלל, דהרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי העולה. ומדאיכא נמי לספוקי שמא החטאות כולן תורין או בני יונה היו וכדאמרן, להכי צריכה השתא לחובתה עולה תור ועולה בן יונה. אלא אפי' איכא לספוקי נמי שמא הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד. דאז את"ל שהקריב תחלה קצתן עולות, כבר יצאו יד"ח מין א', שהקריבה מהמין ההוא א' למטה וא' למעלה. ויהיה תורין או בני יונה. ורק מדאיכא למיחש נמי שמא הקריבה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד למטה, להכי סד"א דתסגי לה שתביא השתא עוד פרידה א' לשם עולת חובתה מאיזה מין שתרצה, ותהיה יוצאת בו ממ"נ, דאי תחלה הקריבה מקצתן למטה ומקצתן למעלה, כבר יצאתה מתחלה יד"ח קן חובתה לגמרי. ואי הביאתן בתחלה כולן למטה, שמא זה העולה שתביא השתא הוא מהמין של הד' פרידות שהביאה מתחלה. ואת"ל שאינו ממין הד' פרידות שהביאה תחלה, הרי תביא השתא גם חטאת ממין העולה שתביא השתא, ויוצאה בזה יד"ח קן חובתה. קמ"ל דאפי' בכה"ג צריכה השתא פרידה מכל מין לעולה לספק חובתה, דס"ס לא מהני בקדשים וכמ"ש לקמן בבועז סוף אות ח']:

הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה דהכהן מסופק נמי אם הקריבן כולן למטה או כולן למעלה, או ב' מהן למטה וב' מהן למעלה. נמצא שאף ידי חטאת לא יצאתה עדיין, דשמא הקריבן הכהן כולם למטה ולא הקריב עדיין עולה כלל, או שמא הקריב כולן למעלה ולא הקריב עדיין חטאת כלל:

צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה דמדאיכא למיחש שמא פירשה נדרה ממין א והיא הביאה תחלה הד' ממין ב, או שמא נדרה ממין ב והיא הביאה ממין א, להכי צריכה להביא השתא קן ממין א, וקן ממין ב, דשמא כך או כך נדרה, והיא הביאה ממין האחר:

ושתים לחובתה פרידה א' ממין א ופרידה א' ממין ב, דשמא הקריבה כל הד' פרידות תחלה למטה, וכולן ממין א או כולן ממין ב, והרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי עולת חובתה:

וחטאת אחת מאיזה מין שתרצה, דשמא כל הד' פרידות שהקריבה תחלה הקריבו כולן למעלה, ולא הקריבו עדיין חטאתה כלל. ואע"ג דאם היה כך עכ"פ כבר קרב עולת חובתה. הרי א"צ לדקדק שיהיה חטאתה כמין עולת חובתה שהקריבה תחלה. ומדמביאה השתא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב לספק נדרה, תוכל לזווג החטאת שתביא השתא לאיזה מין עולה שתביא השתא עמו:

בן עזאי אומר שתי חטאות לטעמיה אזל דס"ל [פ"א מ"ה] דהכל הולך אחר הראשון. וכיון דמסופקת שמא הד' פרידות כולן נעשו למעלה. נמצא שכבר קרב עולת חובתה, ומחוייבת להביא חטאתה כמין עולה שהביאה תחלה. ומדאינה יודעת מאיזה מין הקריבה תחלה עולת חובתה, לפיכך תביא השתא ב' חטאות, א' תור וא' בן יונה. וכל חטאות כאלו בין לת"ק בין לבן עזאי, הרי באות על הספק, ואינן נאכלות, דשמא כבר הביאה חטאתה תחלה, ונפסל חטאת זה, שאין חטאת בא בנדבה. [והא דמפרש תנא הכא ד' פרידות לנדרה וב' לחובתה, ובבבא דלעיל כלל התנא כולן יחד ואמר תביא שש. נ"ל דה"ט משום דלעיל מיירי בקבעה נדרה, כלל ותנא תביא שש, לאשמעינן שצריך שתביאם יחד. מה שאין כן הכא דבלא קבעה להביאם יחד מיירי, נקט פרטי פרטי. שתוכל להביא ד' לבד לנדרה והדר ב' לבד לספק חובתה]. ומעתה נביא גם פי' שאר רבותינו אשר מימיהם אנו שותים, ונעיר ג"כ בכל א' מה דקשיא לן בפירושם. רק שבתחלה נביא כוונת המשנה כפי הנראה מדברי הרמב"ם [בפ"י מפסוהמ"ק], והוא ג"כ פי' הר"ב, אף שאינו סגנון דבריו ממש. וזה החלי:

מב) משני מינין אבל אם הביאה מתחלה הב' קינין מב' מינין, והכהן הקריב ב' מהם ממין א' למטה, וב' שממין ב' למעלה, ואינה יודעת איזה מין עשה למטה ואיזה מין עשה למעלה:

מג) תביא שתים דהב' שעשתה תחלה למעלה, נחשבים לב' עולות נדרה, בין שהיו תורים או בנ"י. ומהב' שעשתה תחלה למטה, הוכשר חטאת א' של חובתה ומדאינה יודעת אם ב' תורין או ב' בנ"י הקריבה למטה, והרי העולת חובה שתביא השתא צריך שיהיה ממין החטאת שהביאה תחלה, להכי צריכה השתא תור א' ובן יונה אחת, שניהן עולות להשלמת עולת חובתה. [ונ"ל דגם במסופקת ג"כ שמא הקריב מכל מין מהב' מיני קנין א' למטה ואחד למעלה, ג"כ סגי בהכי. דהרי גם אם הקריב ודאי כך. לא היתה חייבת להביא השתא רק פרידה אחת לעולה. משום די"ל שקן א' מהב' קנין שהקריב ממנו בתחלה אחד למטה ואחד למעלה, יעלה לה לקרבן חיובה, והעולה מהמין הב' שהוכשר לה תחלה יחשב לנדרה, ונמצא שאינה חייבת רק עוד עולה אחד, ותביאנו השתא מאיזה מין שתרצה. ואפשר עוד דבכה"ג ס"ל לרמב"ם דב' העולות שנעשו תחלה למעלה נחשבין שפיר לתשלומי נדרה אף שאינן ממין אחד, [ואינה חייבת רק עוד עולה אחת כדי לזווגו לאחד מב' החטאות שהביאה תחלה]. וכן משמע נמי ממ"ש הרמב"ם הנ"ל סוף ה"א, שאין אדם מביא קן חובתו אחד תור ואחד בן יונה. ומדהתנה הרמב"ם כן רק בחובתה. ש"מ דבנדר רשאה לעשות כן. ובודאי פשטא דלישנא דמתני' ? משמע, דקאמר [לעיל ספ"ב], אין מביאין תורין נגד בני יונה וכו', כיצד הביא עולתו תור וחטאתו בן יונה וכו'. ומדלא מייתי נמי הך גוונא בב' עולות של נדר. ש"מ דבנדר רשאה להביא קן מב' מינין. וזה דלא כשיטת רש"י שהבאנו לעיל [סי' מ"ג], דס"ל דגם בב' עולות של נדר צריך שיהיו ממין א'. ולדברי רש"י צ"ל דהא דהזכירה המשנה לעיל כיצד בחטאת ועולה דוקא, היינו רק לאשמעינן דבחטאת ועולה, הכל הולך אחר החטאת דוקא. ועוד נראה מבבא זו ומפירוש הרמב"ם בשאר הבבות שנביא בס"ד, דגם בהא פליג הרמב"ם על רש"י, דלרש"י לעולם הקן הראשון שהקריבו נחשב לחובתה. ולהרמב"ם תוכל לחשוב הקן הראשון לנדבה לכשתרצה]:

מד) פירשה נדרה ר"ל אם כשהביאה הד' פרידות תחלה ממין א', אמרה בפירוש על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, ואלו לחובתי, והכהן עשה ב' מהן למטה וב' למעלה, ולא ידע איזו ב' נעשו למטה ואיזו ב' נעשו למעלה:

מה) צריכה להביא עוד שלש פרידים דמדיש כאן לספוקי בג' אופנים, (א) שמא הקריב מכל קן וקן, של נדרה ושל חובתה, א' מהן למטה וא' למעלה, נמצאת שחייבת רק עולה א' להשלמת עולת נדרה. שנפסל לה תחלה. (ב) או שמא ב' של נדרה הקריב למעלה וב' חיובה למטה, נמצא שחייבת עוד רק עולה א' להשלמת עולת חובתה. (ג) או שמא הקריב איפכא, ב' של נדרה למטה ונפסלו שניהן, וב' חיובה הקריבו למעלה ונפסל לה שוב א', ונמצאת חייבת השתא ב' עולות להשלמת נדרה, וחטאת א' להשלמת חובתה. להכי חיישינן לחומרא שמא נעשו באופן (ג) שזכרנו, דכשתביא השתא ב' עולות וחטאת א' מהמין שהביאה תחלה, יוצאת בהן ממ"נ בכל אופן שהקריבה הד' פרידות תחלה:

מו) ממין אחד ר"ל בד"א, אם אותן הד' שפירשה בב' מהן שיהיו לנדרה, היו כולם ממין א', אז סגי לה השתא בב' עולות דהרי אפילו אם נעשו תחלה ב' של נדרה למעלה וב' חיובה למטה דאז אינה חייבת עוד רק עולה א' להשלמת חובתה שלא הקריבתו עדיין, עכ"פ הרי יכולה לצאת ידי חובת עולה זו בא' מב' העולות שתביא השתא לספק נדרה:

מז) משני מינין אבל אם הביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, ויודעת למשל שפירשה על קן שהביאה ממין א, שיהיה לתשלומי נדרה. אבל מסופקת האיך הקריבה הכהן:

מח) תביא ארבע גם כאן יש ג' חששות. (א) שמא הקריב מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, ונמצאת חייבת רק עולה א' ממין א, דהיינו כאותו מין שפירשה שיהיה לתשלומי נדרה. (ב) או שמא ב' של נדרה שממין א הקריבה למעלה, וב' חובתה שממין ב הקריבה למטה, וחייבת רק עולה א' ממין ב לתשלום עולת חיובה. (ג) או שמא ב' של נדרה שהיו ממין א, הקריבה למטה, וב' של חיובה שהיו ממין ב הוקרבו למעלה, ונמצא חייבת עוד ב' עולות ממין א לתשלומי נדרה, וחטאת א' ממין ב לתשלום חטאת חיובה. להכי חיישינן לחומרא שמא הוקרבו כאופן (ג), ותביא השתא ב' עולות ממין א כמו שנדרה, ועוד חטאת א' ממין ב לזווג לעולת חיובה, שמא הקריבתו תחלה ממין ב. אמנם תביא עוד עולה ממין ב, שמא הוקרבו הד' פרידות תחלה כאופן (ב):

מט) קבעה נדרה שקבעה ואמרה מין פלוני עלי, וכשילדה הביאה ב' קינין ממין אחד, ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי [דבבא דקבעה נדרה אבבא קמייתא שפירשה נדרה קאי], והכהן לא ידע איזה ב' מהד' הקריב למטה, ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה, אפי' יודעת איזה מין הביאה:

נ) צריכה להביא עוד חמש פרידים דלא מבעייא בשכחה גם איזה מי הביאה, בוודאי צריכה להביא השתא ב' פרידות ממין א וב' ממין ב', שמא כך או כך נדרה ושמא לא הביאה כמין שנדרה. אלא אפי' יודעת איזה מין הביאה, אפ"ה צריכא להביא השתא שוב גם אותו קן, דאפי' הביאה הקן שנדרה, עכ"פ שמא הכהן עשה הקן של נדרה למטה ונפסלו שניהן תחלה. מיהו מדאיכא למיחש נמי שמא נעשה קן חיובה למעלה ולא הקריבה עדיין החטאת שחייבת, להכי תביא השתא עוד חטאת א', אבל רשאה להביאו מאיזה מין שתרצה, דהרי בד' אופנים אפשר שהקריבה הד' פרידות לכתחילה. ובכל אופן ואופן רשאה להביא השתא החטאת מאיזה מין שתרצה, דממ"נ (א) דאי נדרה הקן ממין א, והביאה כל הד' פרידות בתחלה ממין א, רק שהקריבה אותן ב' של נדרה למטה, א"כ עכ"פ עולה א' ממין א מהשנים שעשתה תחלה למעלה, וב' עולות ממין ב מהד' עולות שתביא השתא, כל הג' עולות אלה כשרים הם, והם יתירים על תשלומי נדרה, דהרי הביאה השתא לתשלומי נדרה ב' עולות ממין א כמו שנדרה, וא"כ רשאה שפיר לזווג חטאת שתביא השתא מאיזה מין שתרצה, לעולה שממין א שהביאה תחלה, או לא' מב' עולות שממין ב שתביא השתא. (ב) וכ"ש אי נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבתן לב' עולות של נדר תחלה כדינן למעלה, א"כ כבר הוכשר לה תחלה החטאת שממין א ותוכל לזווג לה א' מב' עולות שממין א שתביא השתא, שאינן צריכים לה לתשלומי נדרה, דהרי גם ב' עולות של נדרה הוכשרו כבר תחלה. (ג) ואם נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבה מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, א"כ כבר יצאתה יד"ח חטאת ועולה של חיובה, בהנך שהביאה תחלה, ואין נ"מ לן מאיזה מין תביא השתא חטאתה, דהרי בין כך וכך פסול הוא. (ד) ואי לא הביאה כמין שנדרה, כגון שנדרה ממין ב והביאם ממין א, א"כ כבר הוכשר תחלה החטאת שממין א וגם כל הב' עולות שהביאה תחלה ממין א, דאף את"ל דאותן ב' שהקריבה למטה היו הקן שאמרה כשהביאתן הרי אלו לנדרי, אפ"ה לא חל עליהן עי"ז שם עולה, ושיפסלו כשהקריבן למטה, דהרי קיי"ל כב"ה [רפ"ה דנזיר] דהקדש בטעות אינו הקדש, והכא הרי בטעות אמרה הרי אלו לנדרים, מדלא הביאה כמין שנדרה. וא"כ כיון שכבר יצאת יד"ח חטאת ועולת חיובה, וחטאת שתביא השתא פסול הוא, מה נ"מ לן מניה אם תביא החטאת הפסול ממין זה או ממין האחר:

נא) ממין אחד ר"ל בד"א כשהביאה תחלה הד' פרידות ממין א':

נב) משני מינין אבל כשהביאתן תחלה היו מב' מינים, וכשהביאתן אמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, והכהן אינו יודע איזה ב' עשה למטה ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה:

נג) תביא שש דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות שמא כך או כך נדרה, ושמא ב' של נדרה עשה הכהן למטה ונפסלו שניהן. ועוד חייבת ב' חטאות, א' ממין א וא' ממין ב. ולא סגי בחטאת א' באיזה מין שתרצה, כמו לעיל כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', דבשלמא התם, בכל אופן מהד' אופנים שהביאה והקריבה הד' פרידות תחלה, יש לה לכה"פ עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב יתירים על הראוי לה, שתוכל לסמוך על זה או על זה לזווג לו חטאת כמינו, וכמש"ל. משא"כ הכא אם אפי' נדרה ממין א, והביאה ב' ממין א וב' ממין ב, יש לחוש שמא הקריבה ב' שממין א למטה ונפסלו שניהן, דהרי ב' של נדרה עולות הן, ולא נשאר לה עוד עולות כשרות ממין א רק הב' עולות שממין א שתביא עכשיו, והרי הם נצרכים לה לתשלומי נדרה. וא"כ איך תביא השתא חטאת מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא השתא חטאת ממין א אין לה עולה מאותו מין יתירה על הצריך לה כדי לזווגו לחטאת שתביא עכשו. [וטעמא של חלוק זה, הוא דבשלמא כשהביאה כל הד' פרידות הראשונות ממין אחד, כגון ממין א, והשתא מביאה עוד ב' עולות ממין א' וב' עולות ממין ב, מצי שפיר להביא החטאת עכשו מאיזה מין שתרצה, מדאי אפשר שנפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה. דממ"נ אי נדרה ממין א, והביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, א"כ אפי' ניחוש שמא הב' של מין א שהקריבה תחלה למטה, היו אותן ב' שאמרה עליהן הרי אלו לנדרי, ונפסלו שניהן, עכ"פ אותן ב' של מין א שהקריבתן תחלה למעלה, עולות כשרות היו, והם א"צ לה לתשלומי נדרה, מדמביאה השתא ב' של מין א לספק תשלומי נדרה. וכיון שמביאה השתא עוד ב' עולות של מין ב שא"צ לה, דהרי ממין א נדרה, א"כ יש לה ב' עולות יתירים, ממין א, וב' עולות יתירים ממין ב, ותוכל שפיר לזווג חטאת מאיזה מין שתרצה, לא' מב' העולות שממין א או לא' מב' שממין ב הנ"ל. ואי היה נדרה ממין ב והיא הביאה כל הד' פרידות תחלה ממין א, א"כ אפי' נחוש שאותן שאמרה עליהן הרי אלו לעולות נדרי, הקריבתן למטה, הרי נדר בטעות היה, שהרי ממין ב נדרה, וכבר יצאת שפיר יד"ח חטאת חיובה בא' מב' חטאות שעשתה תחלה למטה וידי עולת חובתה בא' מב' העולות שעשתה תחלה למעלה ושניהן ממין אחד. וא"כ החטאת שתביא השתא פסול הוא, מדא"צ לה, ולא נפקא לן מידי מאיזה מין יהיה החטאת הפסול הזה. משא"כ כשהביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, יש לחוש שמא אותו מין שנדרה הקריבתן למטה שתיהן, כגון שנדרה ממין א ואותן ב' שהביאה ממין א נפסלו שניהן ע"י שהקריבתן למטה, ולא נשאר לה מהד' פרידות שעשתה תחלה שום עולה כשרה ממין א, ורק הב' פרידות שתביא השתא לעולות, הם כשרות, אבל נצרכים לה לספק תשלום נדרה. וא"כ איך נתיר לה להביא השתא חטאת חיובה מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא החטאת השתא ממין א. אפשר שאין לה עולה יתירה בעולות שהביאה, לזווג לו]. לפיכך מדיש לחוש שמא על ב' שממין א אמרה תחלה הרי אלו לנדרי והקריבתן למטה, והב' האחרים שממין ב שהיו לחובתה, הקריבתן למעלה, נמצא שחסר לתשלומי חיובה, חטאת ממין ב, כדי לזווגו לעולה ממין ב שהקריבה תחלה. או שמא הוה איפכא, וחסר לה חטאת ממין א. לפיכך כשתביא השתא חטאת ממין א וחטאת ממין ב מלבד הב' עולות שממין א והב' עולות שממין ב שתביא ג"כ השתא לספק נדרה, אז יוצאת גם יד"ח ב' של חיובה בכל גוונא. וה"ה שתוכל להביא השתא תחת ב' חטאות שממין א' וב', קן א' מאיזה מין שתרצה, א' לעולה וא' לחטאת, דאז ג"כ יוצאת ממ"נ, דאפי' נפסלו לה הב' התחתונים כשהקריבתן תחלה בין הד' פרידות, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין, ורק עולת חיובה הוכשר לה בתחלה, עכ"פ הרי אינה מחויבת להביא החטאת כמין העולה, ורשאה להביא השתא חטאת ועולה של חיובה ממין שאינו כמין עולת חיובה שהוכשר תחלה בהד' פרידות, והעולה הראשונה ההיא יחשב לה לנדבה. וכן כתב באמת הרמב"ם בחבורו [בפ"י מפסוהמ"ק]. [ונ"ל דלהכי נקט הרמב"ם הך תקנתא, משום דהכי עדיף טפי, דהרי כל החטאות שנזכרו במשנתינו שבאות על הספק, אין נאכלות מדיש בהם חשש פסול, שמא א"צ להם, וכמ"ש באמת הרמב"ם [בסוף פרק הנ"ל]. ולהכי וודאי עדיף טפי למעט בהבאת חטאת ספק פסולות. מדיכולה להתקן בשתביא תחתיהן חטאת א' ועולה א', דהרי העולה שהקריב השתא אפי' א"צ לה, בכל גוונא כשרה היא, מדיכול לחשבה לנדבה, משא"כ חטאת אינה באה בנדבה. והר"ב דנקט שתביא ב' חטאות, נ"ל דרבותא קמ"ל דאף כשלא תביא השתא עולה לחובתה אפ"ה שפיר יוצאת יד"ח קרבנותיה. ודו"ק]:

נד) נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה הכא לרמב"ם אי אפשר לפרש דה"ק תנא, דכל הנך בבי דלעיל מיירי ביודעת איזה מין הביאה תחלה, ומשו"ה תוכל לסמוך על קצת מהן לתשלומי נדרה וחיובה, אבל בבא זו מיירי שאינה יודעת כלל איזה מין הביאה. ליתא, דהרי לרמב"ם לשטתיה גם בבא דתביא ה' מיירי בשכחה איזה מין הביאה, וכמ"ש סי' נ'. ועוד לרמב"ם הך בבא מיירי שלא לבד ב' של נדרה קבעתן, רק גם ב' של חובתה קבעתן מאיזה מין תביאם, וקשה היכא נזכר דבר זה במתני'. לפיכך נ"ל דלרמב"ם ה"פ. ואינה ידוע מה נתנה, ר"ל, בבא דלעיל אף דמיירי באינה יודעת אם ב' של נדרה נתנה כדינה, עכ"פ יודעת היא שב של חיובה וודאי כדינה נתנה, דהרי רשאה להביא חובתה מאיזה מין שתרצה. אבל בבבא זו יש ספק יתר מבבי דלעיל, שבכל הד' פרידות שנתנה תחלה להכהן אינה יודעת כלל מה נתנה, ר"ל אם הביאתן כדינן. וכגון שלא לבד ב' של נדרה קבעתם מאיזה מין תביאם, אלא גם ב' פרידות של חובתה קבעתן להביאם ממין ידוע, והשתא אינה יודעת אם הביאה ב' נדרה כמין שנדרה, וגם בב' חובתה שיודעת שקבעתן במין ידוע, עכ"פ מסתפקת באיזה מין קבעתן אם בב' תורים או בב' בני יונה, או שמא התחייבה להביא קרבן יולדת עשירה, דהיינו תור או בן יונה לחטאת וכבש א' לעולה. והשתא אינה יודעת אם הביאתן כמו שקבעתן. [ואילה"ק הרי ע"כ בעניה מיירי מתני', דהרי מסתפקת אם קבעה לקרבן חובתה ב' עופות, ואי בעשירה, הרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכרמב"ם סוף מחוכ"פ]. אע"כ דבעניה מיירי מתני', וא"כ האיך תוכל לקבוע לחובתה כבש, הרי אין לה כדי כבש. י"ל דבעני שנדר קרבן עשיר, צריך ליתן כל אשר לו, והשאר נשאר עליו חוב, עד שתשיג ידו לשלם חיובו [ועי' ערכין די"ז א' ורמב"ם פ"ג מערכין ה"ז]:

נה) הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה ר"ל ועוד ספק יש כאן יתר מבבבות דלעיל, דלעיל בכל הבבות אף שהכהן מסופק איזה עשה למטה ואיזה למעלה, עכ"פ ידע מה עשה, דידע שהקריב חציין כחטאות וחציין כעולות, רק שלא ידע אם הקריבן כדינן במקומן. אבל בבבא זו מיירי שלא ידע לגמרי מה עשה, אם עשאן כולן למטה כחטאות, או כולן למעלה כעולות, או חציין למטה וחציין למעלה:

נו) צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה דהיינו ב' תורין וב' בני יונה כולן עולות, דשמא כך או כך נדרה, ולא הביאה תחלה כמין שנדרה, או שהביאה תחלה כמין שנדרה אבל הקריבן תחלה כולן למטה ולא שלמה עדיין נדרה, וכלעיל:

נז) ושתים לחובתה קן א' לחובתה, א' לחטאת וא' לעולה, שניהן ממין א', אבל מאיזה מין שתרצה. דשמא כמין זה נדרה להביא קרבן חיובה, ושמא לא הביאה תחלה כמין ההוא:

נח) וחטאת אחת בהיפוך מהקן הנ"ל שמביאה השתא לספק חובתה, דאם הקן ההוא שניהן ממין א, תביא החטאת הזה ממין ב, ואם מביאה הקן הנ"ל ממין ב, תביא החטאת הזה ממין א. ואז ליכא תו למיחש לשום ספק דהרי לספק קן של נדרה, אפי' נפסלו לה ב' של נדר בהד' פרידות שהביאה תחלה, הרי מביאה השתא קן ממין א וקן ממין ב כולן עולות, ובין שכך או כך נדרה, יצאתה יד"ח נדרה בב' הקנין שמביאה השתא. ולספק קרבן חיובא, שאולי נפסלו לה החטאת והעולה של חיובה בד' פרידות הראשונים, הרי אם קבעה ב' של חובתה ממין א, הרי תביא השתא לחיובה חטאת ועולה ממין א. ואם קבעתן ממין ב, נמצא שלא יצאתה יד"ח קרבן חובתה בחטאת ועולה שמביאה השתא ממין א, עכ"פ הרי מביאה השתא גם חטאת ממין ב כמו שנדרה, ותוכל לזווג לו א' מב' העולות שממין ב שמביאה לספק נדרה. ואם התחייבה להביא חובתה כקרבן יולדת עשירה שמביאה חטאת עוף וכבש לעולה, הרי תוכל לסמוך על א' מב' חטאות העוף שמביאה, וכלעיל, ותביא עמה כבש כדין יולדת עשירה. והתנא לא הזכיר הכבש, מדלא רצה לאשמעינן רק רבוי העופות שחייבת להביא:

נט) בן עזאי אומר שתי חטאות דמספקי ליה לבן עזאי ג"כ שמא קבעה חובת חטאת שיהיה עם הכבש תור או בן יונה, [כך פי' רתוי"ט]. ושעשע יונק שדי אמנו להביא גם פי' המפרש למסכת קינין. בתחלה הביא פי' רש"י, דפירשה נדרה ר"ל שפירשה מאיזה מין תביא נדרה. ובבא דקבעה נדרה קאי אבבא דרישא, שפירשה נדרה אבל התחייבה להביא ב' של נדרה עם עולת חובתה ביחד, והכל כמו שפירש רש"י ממש, וכמש"ל. ואח"כ הביא המפרש פי' רבינו יצחק. וארא והנה עלה כולו קמשוני הטעיות, והוצרכתי להוסיף ולגרע בדבריו, אבל זה כוונת רבינו הנ"ל. קבעה נדרה, ר"ל דקאי אבבא דרישא, שפירשה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ד' פרידות ממין א', וקבעה ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לחובתי ופירשה ג"כ איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה. והכהן לא ידע איזה ב' מהד' עשה למטה ואיזה ב' מהן עשה למעלה, וגם היא שכחה איזה מין פירשה לנדרה, אבל יודעת שפיר איזה מין הביאה, דלמשל שיודעת שהביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, אבל מסופקת שמא ממין א או ממין ב נדרה. תביא ה' פרידות. דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות, משום ספק נדרה, דשמא כך או כך פירשה נדרה. דהרי אף אם פירשה נדרה כהמין שהביאה ממנו הד' פרידות, דהיינו ממין א, עכ"פ מדקבעה ואמרה על ב' מהן כשהביאתן, הרי אלו לחיובי, ממילא הב' האחרים הן לנדרה, ושמא עשה הכהן אותן ב' של נדרה שניהן למטה ונפסלו, דהרי עולות הן. להכי צריכה להביא השתא ב' אחרות תחתיהן גם ממין א ועוד תביא פרידה א' לחטאת ממין א, כהמין שהביאה תחלה דשמא ב' חובתה הוקרבו תחלה למעלה ולא שלמה חטאת חובתה עדיין. אבל א"צ להביא פרידה לעולת חובתה. דממ"נ אם לא הביאה תחלה הד' פרידות כמין שנדרה אז אע"ג שאמרה כשהביאתן אלו לנדרי, הקדש בטעות הוא ואינו כלום, ולפיכך אחת מהנקרבים למטה עלה לה לשם חטאת חובתה וא' מהנקרבים למעלה עלה לה לשם עולת חובתה, דהרי לחובתה תוכל להקריב כל מין שתרצה, ואז א"צ להקריב השתא לחובתה כלום. ואם הד' פרידות שהביאה תחלה, היו כמין שנדרה, הרי רק בג' אופנים אפשר שהקריב הכהן הד' הפרידות תחלה (א) אם בתחלה הקריב הכהן ב' של נדרה למעלה, וב' חובתה למטה, הרי כבר יצאת ידי חובת ב' של נדרה שהקריבתן בתחלה למעלה כדינן, ולא חסר לה רק עולת חובתה ממין א, דהיינו כהמין שהקריבה ממנה בתחלה החטאת למטה, ותוכל לצאת בא' מב' עולות של מין א שתקריב השתא לספק נדרה. (ב) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה למטה, א"כ הקריבה אז ב' של חובתה למעלה, והרי יצאת יד"ח עולת חובתה בא' מהעולות שממין א שהקריבה תחלה למעלה, ותוכל לזווגו להחטאת שממין א שתקריב השתא כדינו למטה. (ג) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה א' למטה וא' למעלה, וא"כ ב' של חובתה הקריבה נמי א' למטה וא' למעלה, ומדפירשה חובתה ואמרה זה יהיה חטאת וזה עולה, יש לחוש שמא הקריבה החטאת למעלה והעולה למטה ונפסלו הב' של חובתה. עכ"פ א' ממין א שהקריבה למעלה מב' של נדרה, עולה כשרה היא, וצריכה רק עוד עולה א' מהב' עולות שתביא עכשיו ממין א לתשלומי נדרה, והפרידה האחרת ממין א שתביא עכשיו, תוכל לזווגו שפיר להחטאת ממין א שתביא השתא. אבל אינה רשאה להביא השתא החטאת ממין ב, דהיינו מין אחר ממין שהביאה הד' פרידות תחלה. משום דאז יש לחוש שמא גם נדרה פירשה להביא ממין ב, ושמא ב' שממין א שאמרה עליהן כשהביאתן תחלה הרי אלו לחובתי, הקריבו שניהן למעלה, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין. וע"כ שתפטר נפשה מקרבן חובתה, רק בהחטאת שממין ב שתביא השתא. והרי אין לה עולה ממין ב לזווג להחטאת הזו, דהב' עולות שממין ב שתביא השתא, הרי נצרכים לה לתשלומי נדרה, דהרי ממין ב נדרה. אמנם כל זה בשידע שהביאה תחלה הד' פרידות ממין אחד. אבל משני מינים, ר"ל כלעיל שפירשו מאיזה מין תביא נדרה, וגם בשעת הבאת הד' פרידות, קבעה ואמרה על ב' מהם אלו יהיו לחובתי, וגם פירשה איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה, כולה כלעיל. רק שכאן מיירי שהד' פרידות שהביאה תחלה היו ב' מינין, קן ממין א, וקן ממין ב, והכהן חלק כל קן והקריב ממנו א' למטה וא' למעלה, והאשה אינה יודעת איזה מין פירשה להביא ממנו נדרה. תביא ו' פרידות, משום דהחטאת והעולה שבקן א' שיחדה מתחלה לחובתה, הרי נפסלו מספק, שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה. והקן שממין השני, שיחדה תחלה לנדרה, גם בו נפסל הפרידה שהקריבו ממנו למטה, דהרי ב' של נדר, שניהן עולות וצריך להקריב שניהן למעלה. א"כ לא הוכשר לה מכל הד' פרידות שהקריבה תחלה רק עולה א'. ומדלא ידעינן מאיזה מין היה העולה הכשרה ההיא, אם ממין א או ממין ב, לפיכך תביא חטאת ממין א וחטאת ממין ב, כדי לצרף א' מהחטאת להעולה הכשרה ההיא, ובזה שלמה קרבן חיובה. ועוד תביא לשלם קרבנות נדרה, ב' עולות ממין א וב' עולות ממין ב לספק נדרה, שמא כך או כך נדרה. ולא נשאר לנו לבאר, רק כי כל החטאות שנזכרו במשנתינו אליבייהו דכל הדעות אינן נאכלות, מדבאות רק על הספק, ושמא כבר יצאתה יד"ח חטאת בא' מהד' פרידות שהקריבו לה תחלה, וא"כ נפסל לה החטאת הזה, מדאין חטאת בא בנדבה:

וכשהוא מת קולו שבעה סימנא בעלמא נקט, דכמו שמצינו בכבש שכשהוא חי מוציא גופו רק קול א' בגרונו. וכשהוא מת שאז ראוי שיפסק קולו נחרבו ויוצאים מגופו ז' קולות, וי"א ח', כדמפרש ואזיל. ה"נ בקני אשה זו. דהרי כל יולדת אפשר שכשהיא עשירה ולא אירע בה שום ספק, היתה חייבת רק עוף א' לחטאת. אבל עכשיו שהקריבה כבר קרבנה, והיה מן הראוי שתפטר לגמרי מקרבן, ואפ"ה אפשר שתתחייב ז' קרבנות לת"ק וח' לבן עזאי, ע"י שנדרה ג"כ, ועי"ז נולדו בקרבנות שהביאה כמה ספקות, דלא ידעה מה פירשה ומה הביאה ואיך הקריבם הכהן. [ולולא מסתפינא היה נ"ל דאפשר שלא לחנם נקט ר' יהושע המשל הזה, אלא משום דבכל הבבות שבמשנתינו מסתם קסתם תנאוקאמר, תביא ב' ג' ד' ה' ו', ולא פי' אם גם חטאת מכלל ביניהם או לא. ולכן באמת ס"ד של קצת רבותינו הנ"ל לומר, שבכל סך וסך גם חטאת כלול ביניהם. ולפי דבריהם מוכרחנו לומר, דבן עזאי דפליג לא אסיפא פליג, כ"א אכולהו בבי קמייתא. לכן נקט ר' יהושע המשל הזה, להשמיענו דכמו דבהמשל פליגי רק במניין ז' וח', כמו כן בהדין לא פליגי בן עזאי וחכמים רק בסיפא שנזכר שם מניין ז' יח'. והיינו כדעת רש"י, דאי כפירוש שאר רבותינו הרי לא פליגי במספר ז' וח' רק בשאר המספרים]:

שתי חצוצרות שופרות דקרינן לשופר חצוצרה [כסוכה ל"ד א']. א"נ דוקא חצוצרות הכהנים היו של כסף, כשלהי תמיד, אבל חצוצרות הלויים בתמונה ההיא, של קרן היו:

שתי שוקיו עצמות שוקיו:

שני חלילין פפייפע:

עורו לתוף פויקע:

מעיו לנבלים לייטע. וי"א פיאלינע:

בני מעיו הם מעים הדקים, כגון אותן של הדרא דכנתא:

לכינורות הארפע. הרי ז' קולות:

אף צמרו לתכלת לעשות ממנו רימוני תכלת על שולי המעיל, שמקישין את הפעמונים, שבין רמון לרמון, כשנוגעין בהם, מדסמוכין יחד, ויתנועעו. ולרמב"ן בחומש היה פעמון זהב תלוי תוך חלל רימוני התכלת, ונשמע קול הפעמון מתוך הרימון הפתוח בתחתיתו [ועי' מ"ש בס"ד בקופת הרוכלין ד' י"ד ע"ג]. ות"ק לא חשב הא, משום דעכ"פ אין הרימון משמיע הקול, רק הזג שבתוך הפעמון:

דעתן מיטרפת עליהן ר"ל מחשבותם מתקרעים ומתבלבלים:

מסיר שפה לנאמנים למי שכלי המבטא נאמנים לו, להמליץ יפה מחשבותיו:

וטעם זקנים יקח טעם ר"ל שכל, כמו אשה יפה וסרת טעם, ור"ל הכא שהשכל הראוי לפי דרך הטבע בזקנים, משום כמה הרפתקאי דעדו עלי' [קדושין דל"ג א], אפ"ה לפעמים הקב"ה לוקחו מהם, [ועי' שבת קנ"ב א']. ובעם הארץ משתעי קרא, כדכתיב לעיל מנה מסיר לב ראשי עם הארץ:

דעתן מתישבת עליהן ר"ל מתישבת ומשתרשת בחוזק. ומה"ט נקט הך מילתא הכא בסיומא דסדר קדשים שנקרא חכמה [כשבת ל"א א' ], ודמי נמי להך דלעיל, דהכא נמי כשמזקין הת"ח וכח גופו מתחיל להיות נראה כמתרופף, אז אדרבה כח שכלו מתוסף ומתחזק בעזרתם מקודש, ועי"ז מוסיפין שלימות להנשמה, מדכבר נח רוגזיה דיצ"ה, ויש להם ג"כ מנוחה מטרדת עסקי הגוף, ועי"ז יוכל כח שכלם לפרוש כנפיו לתימן ולהזדקק היטב בתורת ה', ולה' הישועה:

בישישים חכמה רישא דהך קראי דלעיל הוא. ומדסיפא דקרא בעם הארץ מיירי, רישא דקרא בת"ח. ונקטי' תנא בסוף כדי לסיים בטוב:

ואורך ימים תבונה ר"ל כל עוד שיאריכו ימים יותר, יוסיפו להשיג התבונה, שהיא מדריגה יותר גדולה ונשאה מחכמה. וביותר בחכמת התורה הקדושה, אשר במקורה היא שבעה ספרים [שבת קט"ז א'] ונתנה בשבעה קולות שנאמרו על המים, הנזכרים בפסחים [ק"ב א'], כי גם תה"ק נמשלת למים, שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך [כתענית ד"ז א'].

והנה באתי עד הלום, לפרש בעזרת אבינו שבשמים, מסכת קינין החמורה שבחמורות שבכל הש"ס, בפירוש מספיק מזוקק שבעתיים, אשר עד הנה לא זכיתי לראות עוד על מסכת זו פירוש שלם אשר יפלש כל סתרי תעלומותיו. וביחוד מאן גבר ומאן גבר למשרי כל קטרין בג' משניות אלו האחרונות, מכלל דאיכא ראשונות שונות שבה. אשר עד הנה עם כל רבוי פרושי רבותינו היו כספר החתום, חמורות קשורות, וקמורות טמורות, והן הן גופי הלכות שמורות [כאבות סוף פ"ג]. ואני בעניי במקלי ותרמילי, ובעיני כהות חכללי, אנה אני בא, ומה כחי כי איחל לירד לעמקי תהום רבה זה, כבר אמוראי בפרוותא דמשמהג למיסק מרגניתא וכסיתא ולא אשכחה נפשי ננס וקטע, זוחל כתולע, קצר שכל ודע, חסר אמרים מהשתרע, ועל יריכו צולע, עיף ויגע. והנה זה לעיני, הים הגדול רחב ידים, יהוממו ירוממו מימיו, יעלו שמים ירדו תהומות, שם תהום אל תהום קורא בהמון גלים בתלתלים כגלגלים, ושאון משברים כבהררי נמרים, במסכת זו חמרים חמרים. שם התנינים הגדולים, ברעש עולים, ולויתנים איתנים, בחרבותם מזויינים, עושים כוונים, בנעמנים נאמנים, חדשים גם ישנים. ובכל זאת מקולות מים רבים אדירים כבירים, יחילו יבהילו ירגזו תהומות. שמעו גם בעלי תריסי התורה וירגזון, חיל אחז יושבי גזית מדרשות. כי גם דדלו דיילי גם בהון נפל סתר פתר, כי גם שרים עצרו במילין, ולוחמי מלחמת התורה כף ישימו לפיהם, יודו ולא בושו, כי בסלע המחלקות הזה, הנה קהה הברזל חרבותם, כי סגור ומסוגר המסכת זאת כעיר בצורה, וכבריח ארמון נצורה, וסובו ורובו בעל חיצים, וישיבו חרבותם אל נדנה:

ויהי עד כה וכה, והשמים התקדרו בעבים, וקול ה' חוצב להבות אש להבים, וה' אמר לשכון בערפל, אני את דכא ושפל רוח, ולהחלש יאמר גבור אני. ומאחר עלות הביאני, וצעיר ונבזה מבור שאון העלני, ובין נבכי ים נורא הזה הוליכני, ובחסדו הקימני, ובישועתו הקדמני, ובאורו האירני, וכל יקר סתרי גנזיו הראני, וישם רגלי כחילות בתוך הים ביבשה. ויהי כמעט אשר נסתה כף רגלי היונה העלובה, הצג על הארץ לעלות מהים ליבשה, ואשא עיני עוד לאחור. ולא יכולתי לתת מעצר לרוחי, מלהלל גבורות ה' ולהשמיע קול תהלתו על לוחי, על חסדו ואמונתו אשר היה אתי עמי בכל הדרך הזה, אשר הלכתי בטוחי. ואומר מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' ממך הכל ה' אלהי אבותי, כי מי אנכי ה"א ומי בית אבי כי הבאתני עד הלום. ברוך אשר עשה הים הגדול והנורא הזה, וברוך אשר בין שאון גליו הנחני בדרך אמת. בדרך אמת. אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים, כרוה נכבדי עם, ומשם רועה אבן ישראל. כי הוא הנותן כח לעשות חיל, לעומד בבית ה' בליל, עיף ויגע בלי כח ואיל. ואקרב אל המזבח, להקריב אלף תודות לנחוח ריח, לאדון עולם רזים מפענח, ויושע לננס אשר קומתו שוחח. ואני תבענה שפתי תהלה ותפלה, כום ישועות אשא ובשם ה' אקרא מלה במלה, אתה ה' צורי וגואלי, אשר פדית נפשי מכל צרה יקרה בנואלי, ותהי עמדי בכל הדרך אשר הלכתי בפועלי, ותשלח לי עזרתך מקודש ותוציאני מהמבוכות, סבוכות במצוקות, קצרות וארוכות, חזקני ואמצני ה' אלהי אבותי, עם כל זרע קודש אשר חננת את עבדך, לא אודותי, רק למען לעבדך שכם אחד, והסר מלפנינו כל המניעות והטרדות, כדי שנוכל ליחד ולקדש כל מחשבותינו בעסק תורתך ובקיום מצותיך באהבה, וטהר לבבינו לעבדך שכם אחד באמת, כי אתה אלהים אמת, ודברך אמת וקים לעד, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד עולם אמן ואמן.

תפארת ישראל – בועז

ובמרכבת המשנה [דף צ"ז ב'] הקשה למה נקט תנא שאירע קלקול בהקרבה. הרי גם בלא נתקלקל, צריכה השתא להקריב ד' עולות, דהיינו ב' תורין וב' בנ"י, מדמסופקת איזה מין נדרה. והניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה, דלהכי נקט תנא שהקריב כבר ב' עולות וב' חטאות, דסד"א דהשתא לא תהיה צריכה להביא רק ג' פרידות, דהרי התור והיונה שהקריב הכהן תחילה לעולות, תוכל לחשבם השתא לספק נדרה. וא"כ אינה חייבת להשלמת ספק נדרה, רק עוד תור א' ובן יונה א'. ומדהקריב הכהן תחלה תור ויונה לחטאת לחובתה. לפיכך תביא השתא עוד פרידה א' מאיזה מין שתרצה לעולת חובתה, כדי לזווגו להתור או להיונה שהקריב הכהן שניהן תחלה למטה. וא"כ כשתביא השתא רק ג' פרידות לעולות, תפטור מכל וכל מחובתה ומספק נדרה. להכי קמ"ל תנא דלא סגי בהכי, משום דלעולם ב' כשרים שהקריבה תחלה בראשונה א' לעולה וא' לחטאת, הם נחשבים לחובתה. ואותן שהקריבה תחלה לבסוף, נחשבים לתשלומי נדרה. ומדאינה יודעת מאיזה מין הקריבה תחלה לבסוף, צריכה לחוש שמא כל הב' שהקריבה תחלה לבסוף, לא היו כהמין שנדרה, ונפסלו שניהן. להכי אינה נפטרת מתשלומי ספק נדרה עד שתביא השתא ד' עולות, דהיינו ב' תורין וב' בנ"י. עוד הקשה שם דלמה נקט תנא שהקריב הכהן שלא כדינו, דהיינו ב' לעולה וב' לחטאת, הרי אפילו הקריב הכהן כדינו, דהיינו ג' למעלה וא' למטה. נמי צריכה להביא השתא ב' תורין וב' בנ"י לעולות, מדלא ידעינן מאיזה מין הקריב הב' עולות לבסוף, דשמא ב' העולות שהקריב לבסוף, לא היו כהמין שנדרה. ולא נפטרה עדיין מתשלומי ספק נדרה. וגם קושיא זו הניח בצ"ע. ולפענ"ד נראה דגם הא לא קשה, די"ל דהרי אי הקריבה תחלה ג' פרידות למעלה וא' למטה, על כרחך שהקריב ב' עולות ממין א' ועולה א' וחטאת א' ממין הב'. וא"כ אף שאי"ל שאותן ב' עולות שהקריב תחלה ממין א', תחשבם לתשלומי ספק נדרה, ותסגי לה שתביא השתא ב' עולות מאיזה מין שתרצה, ותהיה יוצאת מתשלומי ספק נדרה מכח ספק ספיקא. דשמא ב' העולות שהקריבה תחלה ממין א', היו כמין שנדרה, ואת"ל שלא היו כן, עכ"פ שמא אותן ב' שמביאה השתא הן כהמין שנדרה. ליתא, דהרי מיד יש לחוש בספק הראשון. שהב' עולות שהקריב תחלה ממין א', והב' עולות שמקריבה השתא. היו כולן שלא כמין שנדרה. אבל הרי יש לה תקנה אחרת, שתסגי לה השתא בג' פרידות. דהרי על כרחך כבר הקריבה תחלה עכ"פ תור א' ובן יונה א' לעולות, ותוכל לחשבן לחצי תשלומי ספק נדרה. וא"כ כשתביא השתא עוד תור א' ובן יונה א' לעולות, נפטרה מתשלומי ספק נדרה מכל וכל. ואת"ל עכ"פ העולה השלישית שהקריבה תחלה שלא ידעינן מאיזה מין היה, שמא לא היה כמין החטאת שהביאה אז. ומדאינה יודעת ג"כ מאיזה מין היה החטאת, תצטרך להביא השתא עוד תור ובן יונה לספק עולת חובתה, כדי לזווג זה או זה לחטאת שהביאה תחלה. עכ"פ תסגי לה שתביא השתא ג' פרידות, דהיינו תור א' וב"י א' לתשלומי ספק נדרה, וכדאמרן, ועוד פרידה א' מאיזה מין שתרצה, ותפטר עי"ז גם מעולת חובתה מכח ס"ס, דשמא החטאת שהביאה תחלה לא היה כמין שנדרה, וא"כ כבר הקריבה תחלה הב' עולות של נדרה ממין א', והחטאת והעולה של חיובה ממין ב', והכל כדינה, וכבר נפטרה תחלה מחובתה ונדרה מכל וכל. ואת"ל שהחטאת שהקריבה תחלה היה כמין שנדרה, ונמצא שחייבת ג' עולות ממין ההוא. והרי לא הביאה תחלה ממין ההוא רק עולה א', דהיינו כמין החטאת שהביאה אז, והשתא שמקריבה תור א' וב"י א' לעולות, ג"כ אין בהן רק עולה א' כמין שנדרה. עכ"פ שמא הפרידה הג' שמביאה השתא הוא כמין שנדרה, נמצא שמביאה השתא ב' עולות מאותו מין, ועולה א' הקריבה תחלה כאותו המין, ויוצאת שפיר ידי ג' עולות ממין א' שחייבת. אבל כדנקט תנא השתא. שהקריבה תחלה רק תור ובני יונה למעלה, תו ליכא ס"ס, וא"א שתפטר מב' של ספק נדרה. אם לא תביא השתא ב' תורים וב' בנ"י:

והרמב"ם כתב שתביא ב' פרידות כמין שנדרה בו, דהיינו כמין א, ועוד ב' פרידות מאיזה מין שתרצה, לתשלומי חיובה. ותמהני האיך תהיה רשאה להביא לתשלומי חיובה, איזה מין שתרצה. הרי כתב הרמב"ם דמתני' מיירי שאמרה על ב' פרידות שממין ב כשהביאתן בתחלה, הרי אלו לחיובי, וודאי כוונתו דאע"ג דבמתני' לא קאמר רק פירשה נדרה, עכ"פ מדפירשה על ב' שממין א מהד' פרידות, שיהיו לנדרה, ממילא משתמע דב' האחרים שהן ממין ב, יהיו לחובתה. וא"כ ניחוש שמא הוקרבו מתחלה כאופן (ב). דהיינו אותן ב' שממין ב הוקרבו למטה, ונפסל לה פרידה א' של עולת חובתה, וחייבת השתא להביא פרידה אחרת לעולת חובתה ממין ב דוקא, מדהוקבע כן ע"י החטאת שהוכשר לה תחלה ממין ב. ומה"ט גם החטאת שתביא השתא מחשש שהוקרבו כאופן (ג), ראוי שתביאנו גם הוא ממין ב, כדי לזווגו להעולה שתביא השתא ממין ב לתשלומי נדרה, ואיך כתב הרמב"ם שתביא השתא הקן של (נדר) [חובה] מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא השתא חטאת ממין א. לא תוכל לזווגו להעולה שתביא השתא לתשלומי חובתה ממין א. דהרי החטאת של השתא אפשר שפסול הוא, מדאפשר שכבר יצאתה בחטאת שהביאה תחלה ממין ב. ועוד תמהני למה כתב הרמב"ם שתביא השתא הב' עולות נדרה כמין שהביאה תחלה, דהיינו ממין א, וכן משמע נמי מדברי הר"ב, הרי אמרינן במנחות [פי"ג מ"ט] דבאמר איל זה עולה ונסתאב, יביא בדמיו כבש, והיינו מדאין עליה חיוב מכח נדר להביא איל דוקא. רק שנשארו הדמים מהאיל שהקדיש תחילה. א"כ כ"ש הכא שלא נשאר מהעולות הראשונות של נדרה שום רושם, רק שמחוייבת להביא קן מכח נדרה שנדרה והרי בנדרה לא פירשה איזה מין היא נודרת, רק שאח"כ אמרה על מין א הרי אלו לנדרי שנדרתי סתם, ונפסלו אלו שיחדתם לנדרה הסתום, למה לא תהיה רשאה לכתחלה להביא השתא מין אחר לתשלומי נדרה, דהרי לרמב"ם לא מיירי בבא זו כרש"י, שאמרה הרי עלי קן ממין א, רק מיירי שאמרה תחלה סתם הרי עלי קן כשאלד זכר, רק שאח"כ כשילדה והביאה הב' מיני קינין. אמרה על הקן שממין א, הרי אלו לעולת חובתי, פשיטא שכשנפסלו תוכל להביא תחתיהן השתא ב' פרידות ממין ב. ותרוויח עי"ז, שלא תצטרך רק להביא עוד חטאת שממין ב, ותהיה יוצאת יד"ח נדרה וחובתה ממ"נ, דאי הקריבה תחלה כאופן (ג) שזכרנו. הרי הביאה השתא ב' עולות של נדרה, והחטאת שממין ב שחייבת. ואי הקריבה תחלה כאופן (ב) שזכרנו. הרי אז לא היתה חייבת רק עולה א' ממין ב, ויוצאת שפיר בא' מהב' עולות שתביא השתא ממין ב, ואי הקריבה תחלה כאופן (א) הנ"ל, הרי גם בכה"ג תוכל לחשוב א' מב' העולות שתביא השתא ממין ב, שיהיה לנדרה, לזווגו להעולה של נדרה שהביאה תחלה ממין ב, או גם לאותו שממין א. דהרי הרמב"ם והר"ב ס"ל דבקן של נדר ששניהן עולות א"צ שיהיו שוין ממין א', וכמש"ל סי' מ"ג. וצ"ע. והרשב"ץ שסובב הולך בפירוש משנה זאת בעקבות פי' הרמב"ם, בבבא זו נטה מדבריו, ופי' דבבא זו מיירי שאינה יודעת איזה מין מהב' מינין שהביאה. פירשה שיהיה לחיובה. ולפיכך הד' פרידות שאמר בבבא זו שתביא, היינו חטאת ועולה ממין א. וחטאת ועולה ממין ב', דחיישינן שמא ב' של נדרה הקריבה למטה וב' חיובה למעלה, ולא הוכשר לה מכל הד' רק עולה א', שתוכל לחשבו לעולת נדרה, אבל מדלא ידעינן מאיזה מין היה העולה הזאת. דהרי לא ידעה מאיזה מין פירשה חיובה, להכי תביא השתא עולה א' ממין א, ועולה א' ממין ב, שתוכל לזווג זה או זה להעולה שהוכשרה תחלה, כדי לחשבם שניהן לב' עולות נדרה, שאם העולה שהוכשרה תחלה היתה ממין א, תזווג לה השתא העולה שמביאה עכשו ממין א, ואז העולה הב' שתביא עכשו ממין ב, תזווגה להחטאת שתביא השתא ממין ב. ואם העולה שהוכשרה תחלה היתה ממין ב, תזווג לה לתשלומי נדרה, העולה שמביאה עכשו ממין ב. והעולה השנית שמביאה עכשו ממין א תחשבה לזווגה להחטאת שמביאה עכשיו ממין א, לתשלומי חובחה. ע"כ תוכן דבריו המשובשים בדפוס. ולפ"ז מתורצים קושיתינו הנ"ל לרמב"ם. ואילה"ק דהו"ל לרשב"ץ לומר לפי חששו כפשוטו, שהעולה שהוכשרה תחלה מחיובה, תחשבו באמת לחיובה, ומדלא ידעינן מאיזה מין היה, לכן תביא השתא חטאת ממין א, וחטאת ממין ב, כדי לזווג זה או זה להעולה שהוכשרה תחלה, לתשלומי חיובה, ועוד תביא ב' עולות מאיזה מין שתרצה לתשלומי נדרה, דהרי לא התחייבה מאיזה מין תביא נדרה, ויוצאת בכל מין שתרצה. י"ל דאז יש לחוש שמא הוקרבו הד' פרידות תחלה כאופן (ב), והרי אז חייבת עולת חובתה דוקא כמין החטאת שהקריבה תחלה, והרי אינה יודעת מאיזה מין היה החטאת ההוא. אבל כשתביא השתא עולה א' ממין א, ועולה א' ממין ב, גם אם נעשו תחלה כאופן (ב), יצאתה ידי חובתה:

והרמב"ם בחבורו כתב שתביא ב' פרידות ממין א וב' פרידות ממין ב, כולן עולות לספק נדרה, ועוד תביא פרידה א' לעולה מאיזה מין שתרצה. ודבריו תמוהין, וכבר כתב רכ"מ שם שט"ס הוא, וצ"ל ועוד תביא פרידה א' לחטאת מאיזה מין שתרצה. וכך כתב רבינו בעצמו בפי' המשניות שלו, וכך כתב גם הר"ב כאן. אכן הרשב"ץ העתיק כמ"ש הרמב"ם בחיבורו שפרידה זו תהיה עולה, והוא תמוה:

והן אמת, שגם אם לא היתה מסתפקת בקרבן יולדת עשירה, היתה חייבת הב' חטאות והעולה לספק חובתה. ואפ"ה יש להוכיח דהתנא מיירי במסתפקת גם בזה, מדפליג בן עזאי ואמר שמביאה ב' חטאות, וקשה הרי ת"ק נמי ה"ק. אע"כ דבן עזאי ס"ל דגם לספק יולדת עשירה צריכה ב' חטאות, וכרתוי"ט, ועיין מ"ש לקמן סי' נ"ט. אמנם ק"ל למה סגי לספק חיובה ב' חטאות ועולה א', ניחוש שמא ב' של נדרה וב' של חיובה התחייבה להביא כולן ממין ב, ושמא הביאה כל הראשונות ממין א, ולא פעלו א"כ כלום לתשלומי חיובה ונדרה, וגם החטאת והעולה שמביאה השתא ממין א לתשלום קרבן חיובה, והב' עולות שממין א שמביאה השתא לתשלום נדרה, כולן לחנם הביאתן, דהרי גם נדרה גם חובתה צריכין כולן להיות ממין ב. וא"כ האיך יצאת יד"ח, הרי חייבת ג' עולות וחטאת א' כולן ממין ב, והיא לא הביאה השתא רק ב' עולות וחטאת אחת ממין ב, וכמש"ל. ותו דמי עדיפא השתא מבתחלה, דאלו בתחילה כשלא הביאה עדיין שום קרבן, אילו היתה מסתפקת שמא כך או כך נדרה נידרה, ושמא כך או כך התחייבה להביא חיובה, הרי וודאי שהיתה צריכה להביא ב' פרידות ממין א וב' פרידות ממין ב כולן עולות, לספק נדרה, ופרידהלחטאת ופרידה לעולה ממין א, ופרידה לחטאת ופרידה לעולה ממין ב, כל הד' פרידות אלו לספק קרבן חיובה. וא"כ איך השתא שנולד ספק בקרבנותיה שהביאה, שאפשר שלא הביאה כלל מה שנדרה ומה שהתחייבה, תפטר א"ע בז' פרידות, דהיינו ד' לנדרה וג' לחיובה. ואת"ל דלרמב"ם מיירי בבא זו במסתפקת רק באיזה מין קבעה נדרה ובאיזה מין קבעה חיובה. אבל יודעת שפיר שלא קבעה נדרה וחיובה במין א', שאם קבעה נדרה במין א, קבעה חיובה במין ב, ואם נדרה במין ב, חיובה ממין א, ומכח זה שכחה באיזה מין קבעה נדרה ובאיזה מין קבעה חובתה. וכן משמע קצת לשון הרמב"ם בחבורו בבבא זו. שכתב שקבעה נדרה וקבעה חובתה. ומדלא כלל להו בהדדי לומר, קבעה נדרה וחובתה, ש"מ טפי דמשו"ה נקט הכי לאשמעינן דמיירי כשלא כמין שקבעה נדרה קבעה חובתה. וא"כ מתורץ קושיתנו, דניחוש שמא ב' פרידות של חיובה וב' פרידות של נדרה כולן התחייבה ממין ב, ולא הביאתן עדיין בד' פרידות הראשונים, וא"כ כשתביא השתא הב' עולות של נדרה, אין לה עולה יתירה ממין ב לזווגו להחטאת שתביא ממין ב'. די"ל הרי יודעת שכשהקן של נדרה ממין ב, היה קן של חיובה ממין א, והרי הביאה ג' עולות ממין א שתוכל לזווג א' מהן להחטאת ממין א שמביאה. עכ"פ ק"ל דא"כ למה נחייבה בג' עולות ממין א', הרי סגי לה שפיר בשתביא ב' עולות שממין א וב' עולות שממין ב. לספק נדרה, וחטאת ממין א וחטאת ממין ב לספק חיובה, ותוכל לצרף לחטאת זו או זו, א' מב' מיני העולות שמביאה לספק נדרה, דהרי ממ"נ אם נדרה ממין א, א"כ היה חיובה ממין ב, ותוכל לזווג לה א' מב' עולות ממין ב היתירים, ואם נדרה ממין ב, א"כ חיובה הוא ממין א, ותוכל לזווג לו א' מב' עולות ממין א יתירים שיש לה, ולמה לה להביא עוד עולה א' יתירה מאיזה מין שתרצה. ותו כיון דלפי דברינו הך בבא שחייבת ז', מיירי רק בשידע עכ"פ שמין שקבעה בו נדרה היה ממין אחר שקבעה בו חיובה. אבל במסופקת שמא היה חיובה ונדרה ממין א' באמת חייבת ד' קינין שלימין. דהיינו קן ממין א וקן ממין ב לספק נדרה, וקן ממין א וקן ממין ב לספק חיובה. וא"כ כיון דתנא לאטפויי פרידות אתא לאשמעינן. הו"ל למנקט נמי הך גוונא, שחייבת להביא ח' פרידות לתשלומי נדרה וחובתה. ובשלמא לרש"י לא ק', די"ל דמשו"ה לא נקט הכי, מדלאו אורחא הכי שתתחייב להביא במין ידוע הקרבן שחייבתה תורה מכל מין שתרצה, מדאיכא למיחש אולי לא יזדמן לה המין ההוא ותתעכב מלאכל בקדשים. אבל לרמב"ם דע"כ תנא מיירי בכה"ג ק'. וצריך לדחוק ולומר גם לרמב"ם, דלעולם דבבא זו מיירי במסופקת ג"כ שמא התחייבה מין חיובה כמין שנדרה, ואפ"ה סגי לה בעולה א' שתביא לספק חיובה, דעי"ז יהיה לה ג' ספיקות לקולא. (א) שמא הביאה והקריבה בתחלה כל הד' פרידות כראוי. ואת"ל שלא הביאתן אז כראוי. (ב) עכ"פ שמא לא היו הב' של נדרה והב' של חיובה שוין ממין א' ועי"ז נשאר לה מהפרידות שתביא השתא ב' עולות יתירים מספק נדרה, שאפשר לה לזווג א' מהן לא' מב' חטאות חיובה שתביא השתא שהוא כמינו. ואת"ל שהיו הנדר והחובה שניהן ממין א'. (ג) עכ"פ שמא קבעה ב' של חובתה כמין א, דהיינו כהעולה שמביאה השתא לספק חיובה. ואע"ג דיש להקשות על זה דא"כ תסגי לה נמי השתא בחטאת א' לחובתה. מדאיכא ספק ספיקא, דשמא הקריב חחלה החטאת כראוי, ואת"ל שלא הקריבה תחלה כראוי, שמא חטאת זו שמקריב השתא היא כאותן מין שקבעה. ואי"ל דמשום דרק בהחטאת שמעכב כפרתה, ואסורה לאכול בקדשים עד שתקריבנו (כפסחים דף נ"ט א') החמירו בו, משא"כ בהעולה שאינה מעכב כפרתה הקילו בשיש ס"ס לקולא. ליתא, דעכ"פ למה צריכה ב' קינין לספק נדרה שכולן עולות, תסגי לה נמי השתא בחד קן מאיזה מין שתרצה. דהרי גם בקן נדרה איכא ספק ספיקא הנ"ל, אולי הקריבה תחלה הקן כראוי. או שמא הקן שמביאה השתא הוא כראוי. י"ל מדהוכחנו בס"ד במק"א דלרשב"א ספק ספיקא מטעם רובא מהניא, דספק ראשון משוי לה כמחצה על מחצה, וספק השני יעשהו כרובא, א"כ כמו דקדשים אינן בטלין ברוב (כיבמות דף פ"א ב' ורמב"ם ספ"ו מפסו"המוק]. כמו כן ס"ס לא מהני בקדשים. משא"כ בעולה של חיובה, דהו"ל ג' ספיקות לפטורה, הו"ל עי"ז צד החיוב כמיעוטא דמיעוטא, י"ל דגם גבי קדשים בכה"ג לא חיישינן למעוטא, דוגמת מה דאמרינן לר"מ דחייש למיעוטא, ואפ"ה למיעוטא דמעוטא לא חיישינן [כע"ז דף ל"ד ב']:

ותמוה הרי ת"ק נמי ה"ק שתביא ב' חטאות, א' תור וא' בן יונה, מספק שמא כך או כך התחייבה קרבן עני. וכמו שפי' הר"ב ורתוי"ט לעיל, וא"כ לבן עזאי תוכל לחשבם לאלה הב' נמי לספק קרבן עשיר. ואת"ל דלבן עזאי דחייש שמא כך או כך התחייב' קרבן עשיר, ס"ל דתביא תור ובן יונה עם הכבש, מלבד החטאת שתביא לספק קרבן עני, ליתא, דלמה לה להביא ג' חטאות, הרי בשתביא תור ובן יונה, שניהן לחטאות, יוצאות ידי חטאת חיובה ממ"נ בין שהתחייבה בקרבן עני או עשיר, בין שהתחייבה בתור בין בבן יונה. ולולא מסתפינא היה נ"ל דהא דנקט הרמב"ם בחיבורו בבבא זו. שמסתפקת ג"כ שמא התחייבה קרבן עשיר, הרמב"ם לנפשיה נקט הכי, לאשמעינן דאפילו הוה בכה"ג סגי לה בז' עופות. מיהו מתני' גם לרמב"ם לא מיירי בהכי. ומה"ט לא הזכירה המשנה כלל מהכבש שתביא. רק בן עזאי פליג את"ק, וס"ל דסגי בב' חטאות מספק שמא כך או כך נדרה, אבל עולה א"צ כלל. מדתוכל לסמוך על אחד מהעולות היתירים שהביאה לספק נדרה. ורק בחטאות החמירו משום דמעכב כפרתה, וכמש"ל. או נ"ל דלהרמב"ם בן עזאי אכולהו בבי דלעיל קאי, שבכל מקום בבבות דלעיל דמצריך ת"ק חטאת א', קאמר בן עזאי דחייבת ב' חטאות מב' מינין, שמא כך או כך הקריבה עולה בהד' פרידות תחלה, ואזיל לטעמיה סוף פרק דלעיל דהולכין אחר הראשון, והרי על כרחך באמת צ"ל כן לבן עזאי לעיל. שלשטתיה כל מקום שמחייב הת"ק חטאת א', מחייב בן עזאי ב' חטאות. אלא דנטר ליה לת"ק עד שסיים דבריו. אמנם כל אשר עינים לו יראה כמה נצטערתי ונדחקתי כסומכוס לקיים דברי רבינו מאור עינינו הרמב"ם ז"ל בבבא זו היותר חמורה שבכל ששה סדרי משנה, וה' היה לי בעוזרי, אשר על כן ימלא פי תהלתו ית'. ובכל זאת עדיין לא שקטה רוחי. ועדיין בקא בר יומא מבחוץ. דעדיין יש לדקדק לרמב"ם בבבא זו (א) למה לי תרתי, שהיא מסתפקת מה התחייבה בקן חיובה ובקן נדרה. וגם הכהן מסופק שמא עשה כולן למטה או למעלה, בחדא מנייהו סגי, דהיינו בששכחה היא איזה מין קבעה לחיובה ואיזה מין קבעה לנדרה, וגם אינה יודעת איזה מין הביאה, ואפילו ידע הכהן שעשה חציין למעלה וחציין למטה, בודאי צריכה ב' קנין לספק נדרה, וב' חטאות ועולה א' לספק חיובא וכדלעיל, וספיקא דכהן שאינו יודע האיך הקריבם מה אהני להך דינא כלל. וכן הקשינו לעיל לרש"י. בבבא זו, אבל מה שתרצנו שם בס"ד. אינו עולה יפה לפי' הרמב"ם, יע"ש ודו"ק. ואפילו נדחק ונאמר דה"נ רבותא קמ"ל, דאע"ג דיש ספק ספיקא לחומרא, דהרי אפילו הביאה כמין שנדרה יש ספק שמא עשה הכהן כולן למטה או כולן למעלה, ואפ"ה סגי לה בעולה א' לספק חיובה. (ב) עכ"פ ק"ל לר"ב דפי' לעיל בבבא דתביא שש, דהיינו ב' תורים וב' בני יונה לספק נדרה וב' חטאות לספק חיובה. הרי כל עיקר החילוק שבין בבא בתרייתא דמתני' שתביא ז' לבבא דלעילא דתביא שש, היינו דבבבא לעיל התחייבה רק להביא נדרה ממין ידוע, אבל לא מיירי שהתחייבה להביא גם חובתה ממין ידוע. להכי כשנולד לה ספק איך הביאה הד' פרידות תחלה. סגי לה לאפוקי נפשה מספק חיובה, בשתביא חטאת ועולה מאיזה מין שתרצה. דאז יוצאת יד"ח חיובא בכל גוונא. משא"כ בבבא בתרייתא, שמסתפקת ג"כ באיזה מין התחייבה להביא קרבן חיובה, א"א שתפטר נפשה בחטאת ועולה ממין אחד, דשמא ממין אחר התחייבה קרבן חובתה, ולהכי אם תרצה לאפוקי נפשה מכל ספק, על כרחך שתביא לכ"הפ ב' חטאות מב' מינין. ועולה אחת. וא"כ למה פי' הר"ב לעיל בבבא דששה. דהב' של חיובה היינו, ב' חטאות מב' מינים, הרי זה גם במסתפקת במה התחייבה חובתה מהני. טפי הו"ל לפרש התם דב' של חיובה היינו חטאת ועולה ממין א', דבבבא זו סגי לה בהכי, משא"כ בבבא דשבעה. ותו ק' להר"ב מ"ש בבבא דששה דסגי לה בב' חטאות מב' מינין, וא"צ להביא עולות חיובה, מדתוכל לסמוך על א' מהעולות היתרים שתביא לספק נדרה מב' מיניו. ובבבא דז' נחייבה לקרבן חיובה ב' חטאות ועולה. ולא נסמוך על א' מהעולות היתרים שהביאה לספק נדרה [וי"ל]. (ג) מלבד מה שיש לדקדק בפי' הרמב"ם והר"ב, שפירשו דב' לחיובה דקאמר מתני' היינו חטאת ועולה, הרי מדפירש תנא לבסוף וחטאת א', משמע ודאי דו' דרישא דסתם להו, היינו עולות. ואי כדבריהם של רבותינו טפי הו"ל לתנא לומר, וב' חטאות ועולה לחובתה ואף אם נדחוק ונאמר, דמדקאמר תנא לישנא וב' לחובתה, דמלת חובתה משמע שפיר חטאת ועולה. כי כך דין חובתה, עכ"פ ק' לרמב"ם ור"ב, דבבבי שמחייבי ג' ד' ה' ו', בכולם לא פירשו רבותינו, דחד מנייהו חטאת. על כרחך שכלל התנא כל הפרידות יחד. ומ"ש הכא בבבא דז' דלא כלל התנא לומר תביא ז' כלעיל. רק נקט הכא פרטי פרטי. ד' לנדרה, וב' לחובתה. וחטאת א'. ובתירוץ שתרצנו על זה לרש"י לעיל, לא נרפא לנו לרמב"ם, יע"ש. מלבד שיש לדקדק למה פליג בן עזאי הכא. ולא בכל החטאות שהוזכרו בבבי דלעיל. אע"ג שנדחקנו לעיל ואמרנו דבאמת בן עזאי אבבי דלעיל קפליג, רק דנטר ליה לתנא עד דמסיק כולה מלתא, אע"ג דלא פליג אבבא בתרייתא שמחייב אותה ז'. לא נכחד לעצמינו שזה דוחק גדול, דהרי אפסקוהו רבנן במידי דמודה בה [ועיין עירובין כ"ג א']:

ואילה"ק, הרי מדהביאה תחלה ב' מינין, א"כ קן א' מהב' קינין שהביאה. וודאי כמין נדרה היה, ומדחלק הכהן והקריב גם מהקן ההוא א' למטה וא' למעלה, וודאי אותה הפרידה שהקריב ממנו למעלה עולה כשרה הוא, ומדלא ידעינן מאיזה מין היה, הו"ל להביא השתא לנדרה פרידה א' ממין א ופרידה א' ממין ב כדי לצרפו להעולה הכשרה ההוא, לתשלומי נדרה, אבל לקרבן חובתה תביא קן מאיזה מין שתרצה, א' לחטאת וא' לעולה. וא"כ תסגי לה בין הכל בד' פרידות ולמה נצריכה להקריב ו' פרידות. נ"ל דהמפרש ס"ל כרש"י שהביאנו פירושו לעיל סי' מ"ח, דלעולם בתחלה צריכה לשלם קרבן חובתה ואח"כ נדרה, א"כ מדנפסל הקן שיחדה בו בתחלה החטאת והעולה. מחשש שמא הקריבה החטאת למעלה והעולה למטה, להכי חשבינן העולה הכשרה שבקן האחר, טפי לעולת חיובה תחלה, ותצרפו לא' מב' החטאות שתביא השתא לספק חיובה. והנה הרואה יראה כמה גרעתי והוספתי ודרשתי בדברי רבינו יצחק ז"ל כדי ליישב דבריו. ובכל זאת בעניי לא ידעתי מה הכריחו לרבינו יצחק לפרש שברור שהכהן הקריב מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, ולא אוקמא לבבא זו, ככל הנך בבי דלעיל. שלא ידע הכהן כלל האיך הקריבם. אם ב' של מין א למטה וב' של מין ב למעלה, או איפכא, או אם הקריב מכל קן וקן א' למטה וא למעלה. ולפיכך צריכה שפיר ו' פרידות, מדיש לחוש שמא ב' שיחדה לנדרה הקריב שניהן למטה, ונפסלו שניהן, דהרי עולות הן, ונמצא שלא שלמה נדרה עדיין, להכי מדמסופקת מאיזה מין נדרה צריכה להביא ב' ממין א, וב' ממין ב, כולן עולות, משום ספק נדרה. ומדיש עוד ספק בהב' של חיובה שיחדה בו החטאת והעולה, שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה, ונפסלו שניהן ג"כ מספק, והיה ראוי א"כ שתביא עוד קן א' מאיזה מין שתרצה, שיהיה א' מהן לעולה וא' לחטאת לקרבן חיובה, דשמא נפסלו לה החטאת ועולת חובתה תחלה. ואפ"ה סגי לה בב' חטאות לחיובה וא"צ עולה. דהרי בב' המינים שהביאה תחלה, וודאי מין א' היה כמין שנדרה, וא"כ הקן הב' היא לחיובה, רק בד' אופנים אפשר שהקריבה תחלה הב' קינין, ובכולן א"צ להביא השתא עולה לחובתה, דממ"נ (א) אם הקריבה בתחלה ב' של נדרה למטה. א"כ הקריבה אז ב' של חובתה למעלה, והוכשר לה עולת חובתה כבר. (ב) ואם בתחלה הקריבה מב' של חיובה. החטאת למעלה והעולה למטה. א"כ אז גם ב' של נדרה הקריב א' למטה וא' למעלה, והוכשר ג"כ לה עולה א' של נדרה. ובין שהוקרבו כאופן (א) ובין שהוקרבו כאופן (ב). תוכל לחשוב העולה הכשרה ההיא לספק תשלומי חיובה. ומדאינה יודעת מאיזה מין היה העולה הכשרה ההיא, להכי מוכרחת להביא ב' חטאות א' ממין א וא' ממין ב כדי לצרפו ולזווגו להעולה הכשרה ההיא. ותהיה מאיזה מין שתהיה. (ג) וכ"ש אם הקריבו מקן חיובה החטאת למטה והעולה למעלה, כבר יצאה יד"ח קרבן חובתה לגמרי. (ד) ואם בתחלה הקריבה ב' חיובה למטה, א"כ כבר הקריבו אז ב' של נדרה למעלה, וכבר יצאת יד"ח ב' עולות נדרה. והב' עולות ממין א והב' עולות ממין ב. שתביאם השתא, א"צ כלל לתשלומי ספק נדרה. ותוכל לצרף א' מהעולות ההם ממין זה או זה להחטאת שהוכשרה בהד' פרידות תחלה. להכי בכל הד' אופנים א"צ להביא השתא עולה לחיובה. מיהו פשוט שגם לרבינו יצחק. תחת ב' פרידות החטאות א' ממין א וא' ממין ב שתביא, רשאה נמי להביא קן מאיזה מין שתרצה ותקריב ממנו פרידה א' לחטאת ופרידה א' לעולה. לתשלומי קרבן חיובה. דהרי בכה"ג בכל איזה אופן שהקריבה תחלה ד' פרידות שלה, עכ"פ יצאת ידי חובת קרבן חובתה בהחטאת והעולה שתביא עכשו. אמנם יהיה איך שיהיה. גם לרבינו יצחק ז"ל קשה כמה קושיות שהקשינו לעיל לרמב"ם שלא נוכל לתרצם כ"א בדוחק גדול. וגם הבבא האחרונה של משנתינו, נתנה לכהן ואינה יודעת מה נתנה וכו' הניחה בלי פירוש כלל. והנה גם דברי פי' הרשב"ץ ראיתי, וארא והנה גם הוא עלה כולו קמשוני טעותי הדפוס למרבה. ואפ"ה מריסי עיניו של רבינו ניכר דבפירוש הרמב"ם בחיבורו נקט ואתא גם הרשב"ץ, ורק בקצת דברים נטה בפירושו מדברי הרמב"ם, בפירושו כאן, וכבר שלבנו דברי קדשו, ובמה דאנהרינהו לעיינן באמרותיו הקלורין, מבינות פי' הרמב"ם שהבאנו לעיל:

מלאכת שלמה

האשה שאמרה הרי עלי קן וכו'. ביד פ' עשירי דהלכות פסולי המוקדשין:

משני מינין תביא שנים. כלומר אם הראשונים ממין אחד שהיו שני הקנים תורין או בני יונה תביא עוד פרידה מאותו המין לעולה ויצאת ידי הכל שהקן שהקריב כהן ראשון יצאת ידי חובת לידתה שהרי לשם חובה קרב והשני נשאר לנדרה ונפסל גוזל אחד מהן בעשיית מטה והרי יהי' זה תחתיו ואם הראשונים משני מינים היו קן תורין וקן בני יונה תביא שתים תור ובן יונה ויקריב שניהם למעלה משום דמספקא לן איזה קן משנים הראשונים קרב אחרון והוא לנדרה ונפסל ממנו פרידה אחת וצריכה להשלימו מאותו המין כדתנן לעיל אין מביאין תורין כנגד בני יונה וכו':

פירשה נדרה צריכה שתביא שלשה פרידין למעלן ממין אחד. כלומר אם ידעה שלא נתנה לכהן אלא מין אחד והקריבו הכהן בזה הענין ואינה יודעת איזה מין פירשה מביאה שלש פרידין כיצד אם נתנה השני קנים תורין מביאה תור א' לזיווג לפסול ושני בני יונה כי שמא נדרה בני יונה ושמא הקריב באחרונה בני יונה וצריכה להביא בני יונה לזווג לפסול [הגה"ה נראה שהוא לשון כפול]. ועוד שני תורין כי שמא נדרה תורין ולכך תביא ד' שני תורין ושני בני יונה וה"נ מצי למנקט במין אחד שצריכה ד' אם אינה יודעת איזה מין נתנה אי שני קנים תורין אי שני קנים בני יונה אבל ניחא ליה למינקט ביודעת מה נתנה מן המפ' שבתלמוד והאריך להביא כל הפירוש שפי' רש"י ז"ל למתני' בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) ורעז"ל החזיק בפי' הרמב"ם ז"ל ובפי' השני שהביא המפרש בשם רבינו יצחק בר יהודה ז"ל. קרוב לסוף פי' רעז"ל צריך להיות ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה הרי יצאת ידי נדרה והשתי תורין שהביאה עכשיו באחת השלימה עולת חובתה והאחר יהא לנדבה וחטאת וכו' עוד צ"ל בפירושו ז"ל לפי שאינה יודעת אי זה מין קבעה לנדרה וגם שני מינין צריך לחטאת לזווג לעולת חובתה לפי שאינה וכו' ע"כ. אמר המלקט כמו שהגהתי מצאתי אפי' בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל אשר היה נמצא אתו כמה ספרי כתיבת יד מדויקים וא"כ הוא ה"פ וגם קן אחד משני מינין צריכה להביא תור אחד ובן יונה אחד לצאת ידי חובתה מחטאת לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה עולת תובתה שתביא כנגדו חטאת שעולת חובתה כבר קרבה ממה נפשך ואנן תור כנגד וכו' והוא סוף פי' ה"ר יצחק ב"ר יהודה ז"ל ואע"פ שהדרך שפי' רעז"ל הענין בעצמו ישר הוא וכן מוכח ג"כ מפי' הרמב"ם ז"ל מ"מ הלשון שנכנס בו רעז"ל טבעו אינו מיושב יפה שהרי הוא ז"ל בראש דבריו נכנס לומר דבשלמא כשהביאה ממין אחד אינה צריכה לעולת חובתה ממה נפשך וכו' משמע שבסוף דבריו ז"ל ביציאה היו צריך לומר אבל כשהביאה שני מינין וכו' צריכה להביא ג"כ עולת חובתה כמו שמבואר בפי' הרמב"ם ז"ל ודומה כאילו רעז"ל העתיק מפי' הרמב"ם ז"ל ומפי' ה"ר יצחק בר יהודה ז"ל וארכיב לישניה אתרי רכשי לכן הנכון הי' בעיני שצריך להגיה כן וגם צריכה שתי תורין או שני בני יונה אחד חטאת וא' עולה להשלים חובתה ואין די לה בבן יונה או תור לחטאת לזווג לעולת חובתה שכבר קרבה ממה נפשך לפי שאינה יודעת מאיזה מין וכו' וחטאת אחת מן בני היונה או מן התורין תביא להוסיף על כבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה הואיל וחובתה ג"כ קבוע והיא לא ידעה מאיזה מין:

בתוי"ט ד"ה בן עזאי וכו' וכי היכא דקשיא ליה להר"י קורקוס וכו'.

[הגה"ה הקשה החכם ה"ר ישראל הכהן נר"ו וז"ל ותמיהני דהיינו מה שכתב הרמב"ם ז"ל ועוד דלאו היינו מה שהקשה הר"י קורקוס לת"ק כי הר"י קורקוס ז"ל הקשה ניחוש שמא קבעה החובה בתורין או בבני יונה, ומ"מ קשה לי קושיא אחרת לפירוש הרמב"ם ז"ל למה לא יספיק בקן אחד תורים ופרידה בן יונה ויקריב הקן של תורין אחד למעלה ואחד למטה ופרידת בן יונה לחטאת ואם קבעה בן יונה עם הכבש הרי יצאה בפרידת בן יונה ואם קבעה תור הרי הקריבה קן אחד תורין אחד לעולה ואחד לחטאת ותעלה אותה חטאת עם הכבש וצל"ע. ע"כ]:

א"ר יהושע. וכו' מתני' כולה איתא בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) ואמרינן התם דמדקאמר ר' יהושע הכא בסיפא זהו שאמרו וכו' שמעינן מינה דסתם מסכת קנים ר' יהושע ואע"ג דהתם בזבחים קאמר עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סי' א' נמשכת ונעשית חטאת העוף והכא קתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת אין כשר אלא סתומה ולא אמר דמפורשת תמשך ותהוי חטאת העוף משום דלא אמר נמשכת אלא לאפוקי משום ידי מעילה כדאיתא התם אבל שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה ולעלות לו לשם חובה לא אמר:

כשהוא מת קולו שבעה. תוס' פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז) ודפ' הקומץ רבא דף כ"ח:

שתי קרניו שתי חצוצרות ובהקומץ רבא אמרינן שתי חצוצרות של כסף באות והכא אמרינן דמקרנים עשויות חצוצרות י"ל דאותם שהיו למסע המחנות בימי משה דוקא היו של כסף אבל אותם שהיו לשיר על הקרבן היו מקרנים ור"ת תירץ דשל כהנים היו שתי חצוצרות של כסף כדתנן בסוף תמיד והלוים של קרני בהמה לשיר א"נ חצוצרות דהכא היינו שופרות מדאישתני שמייהו כדאמרינן שלהי במה מדליקין ובפ' לולב הגזול אבל ההיא דאין מעמידין ליכא לשנויי הכי דאיירי התם בשופר דהא לענין קרבן מיירי התם ועל הקרבן היו משוררין בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם תוס' ז"ל:

שני שוקיו. עצמות שוקיו לעשות חלילין:

מעיו הכרס הגדול לעשות תוף:

בני מעיו הדקים לעשות חבלים ונימין לכנורות:

ויש אומרים אף צמרו דבמעיל של כהן גדול היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים עשוין מצמר צבוע בתכלת ועשוין קשין ותלוים בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב פעמון זהב ורמון וכשנוגעים פעמונים של הרמונים בשעת הלוכו ונשמע קולו בבואו אל הקודש וזהו דרך צניעות שלא להכנס להיכל פתאום בלתי ביום הכפורים תוס' ז"ל:

ר"ש בן עקשיא אומר וכו'. שבת פ' שואל (שבת דף קנ"ב) שונה אותה בלשון ברייתא וקתני לה בברייתא בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי דהכי גרסינן התם תניא ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר וכו' ואם היא משנה הי' לו לומר שם תנן התם וכן יש בפ' עשרה יוחסין ברייתא אחר סיום המשנה אשר שם. ושם בשבת פי' רש"י ז"ל מדקשי קראי אהדדי על כרחין חד מיתוקם כחכמים וחד בזקני השוק ע"כ. בפי' רעז"ל צריך לכתוב ולהגיה כך זקני תורה כל זמן שמזקינין ובאין לידי תשות כח הם מוסיפים חכמה. ואחרים לטרוף דעת שנאמר מסיר שפה לנאמנים ובעמי הארץ מישתעי קרא דלמטה מיניה כתיב מסיר לב ראשי עמי הארץ. בישישים חכמה וגו':

סליק פירקא וסליקא לה מסכת קנים. בעזרת אל שוכן מעונים. ומרחם על עם סגולתו ובניו. כרחם אב רחמן על בנים.

שאלות נפוצות

מה כתוב במשנה קינים פרק ג׳ משנה ו׳?

משנה קינים פרק ג׳ משנה ו׳ פותחת במילים ״האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר ילדה״. נוסח המשנה המלא מובא כאן בניקוד, ואחריו ר׳ עובדיה מברטנורא, פירוש המשניות לרמב״ם, תוספות יום טוב, תפארת ישראל – יכין, תפארת ישראל – בועז ומלאכת שלמה.

מה מפרש הברטנורא על משנה קינים פרק ג׳ משנה ו׳?

פירוש ר׳ עובדיה מברטנורא על משנה זו מובא כאן במלואו, ב־15 דיבורים המתחילים, כשהמילים מן המשנה מודגשות בראש כל דיבור.

כמה משניות יש במסכת קינים פרק ג׳?

בפרק ג׳ של מסכת קינים יש 6 משניות, וזו המשנה ה־6 בו.

עוד: מסכת קינים · כל מסכתות המשנה · לעילוי נשמת

מקורות הנוסח של הפירושים

נוסח המשנה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Mishnah Kinnim – תורת אמת 357 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
ר׳ עובדיה מברטנורא: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Bartenura on Mishnah Kinnim – ובלכתך בדרך (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
פירוש המשניות לרמב״ם: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Rambam on Mishnah Kinnim – מהדורת וילנא (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תוספות יום טוב: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Tosafot Yom Tov on Mishnah Kinnim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – יכין: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Yachin on Mishnah Kinnim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
תפארת ישראל – בועז: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Boaz on Mishnah Kinnim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)
מלאכת שלמה: מקור הנוסח: ספריא (Sefaria), Melekhet Shelomoh on Mishnah Kinnim – משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913 (מקור) · רישיון: נחלת הכלל (Public Domain)