משנה קינים פרק א׳ משנה ד׳

כיצד משם אחד לידה ולידה זיבה וזיבה משם כו': נתן דוגמות לכל המסכת חוץ מקרבנות הנשים לפי שהם יותר חייבות בקנים מפני שחייבות מהם כמו שחייבין האנשים ומוסף על האנשים יולדת וגם כן שהזיבות מצוי הרבה מאד בנשים יותר ממה שהוא מצוי באנשים כמו שהוא מפורסם ונגלה לעין והלכה כרבי יוסי:

רבי יוסי אומר שתי נשים שלקחו כו'. כתב הר"ב לאו משום דסבר ר"י יש ברירה ונימא דכשהקריב הכהן קן אחד לשם [אחת] מהן כו' בגמ' דבכל מערבין דף ל"ז בעי לאוכוחי מהכא דר"י ס"ל יש ברירה. ופירש"י. כדכתב הר"ב דכיון דעלתה ההקרבה לכל אחת לשמה ש"מ דיש ברירה. דאלת"ה הא קי"ל בפסחים [דף נ"ט] וזבחים [דף ג] דקרבן הקרב בשנוי הבעלים אינו עולה לבעלים. ע"כ. והקשו התוס' דהא מוכח בריש זבחים [וכ"כ שם הר"ב בהדיא] דסתמא לשמה קאי. א"כ בלא ברירה אפשר להקריב לו בסתם. ולכן פירשו דהכי בעי לאוכוחי דס"ל יש ברירה דאי אין ברירה איכא למימר כל קן רחל הקריב למעלה וכל קן לאה הקריב למטה והקריב עולה למטה וחטאת למעלה. ומשני כשהתנו הנשים בשעת לקיחה זה יהיה שלי וזה יהיה שלך. וכן בנתנו דמי קניהן לכהן בעירוב ונתנם למוכר ופירש בשעת לקיחה קן זה לזו וקן זה לזו ונמצא שלא נתערבו הקנין אלא המעות. מהו דתימא דנגזור התנו אטו לא התנו דכיון שנותנים הדמים בעירוב יקחו ג"כ הקנין בעירוב ואז א"א בלא ברירה קמ"ל דלא גזרינן וקמ"ל נמי כדרב חסדא דאמר רב חסדא אין הקנים מתפרשות איזה עולה ואיזה חטאת אלא אי בלקיחת בעלים אי בעשיית כהן [דכתיב (ויקרא י״ב:ח׳) ולקח וגו' אחד לעולה ואחד לחטאת וכתיב (שם ט"ו) ועשה הכהן את האחד חטאת ואת האחד עולה. פ"ד דיומא דף מ"א]. ומדנקט שתי נשים ולא נקט באשה אחת משמע דאתא לאשמעי' דלא גזרינן התנו אטו לא התנו ואי לא אתא לאשמעינן נמי כדרב חסדא לא ה"ל למימר ולמתני לאיזה שירצה יקריב עולה ולאיזה שירצה יקריב חטאת. דלא היה צריך להזכיר עולה וחטאת אלא יקריב של לאה ללאה ושל רחל לרחל. ע"כ.

זיבה וזיבה ר"ל בין שנתערב לאשה אחת קן שהביאה ללידה זו, בקן שהביאה ללידה אחרת, או שנתערב לה קן שמזיבה זו עם קן שמזיבה אחרת שלה:

משם אחד ר"ל זהו משם א':

משני שמות על זו לידה ועל זו זיבה בכולן הדין כריש מ"ג:

ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה לכאורה מיירי שב' נשים שחייבת כל א' קן, וקנו ד' פרידות ביחד, אז רשאי הכהן להקריב איזה ב' שירצה לחטאת, והב' אחרות שירצה לעולות. אבל אי אפשר לומר כן, דהרי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל"ח א']. ואף דאין לחוש שמא קן רחל הקריב ללאה, דהרי רשאי להקריב כל קן לשם מי שהוא, וכדקיי"ל בריש זבחים דכל קרבן סתמא לשם בעליו קאי. עכ"פ מדאין ברירה יש לחוש שמא כל קרבן רחל הקריב למעלה וכל קרבן לאה הקריב למטה, ונמצא הקריב חטאת רחל למעלה ועולת לאה למטה. והרי מדאין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דאותן שהקריב למעלה היו העולות של זו ושל זו, ואותן שהקריב למטה היו החטאות של זו ושל זו. ולפיכך מפרש הש"ס [עירובין דל"ז א'] דר' יוסי מיירי שהיו דמי קניהן בעירוב, וקנו בהן ד' פרידות, והתנו מיד בשעת הלקיחה, זה יהיה קן שלי וזה קן שלך, ולא נתערבו. וכן בנתנו המעות המעורב לכהן, מיירי שאמר הכהן בשעה שלקח, זה יהא קן רחל וזה קן לאה. וה"ק ב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב, ר"ל במעות מעורבין, או שנתנו המעות מעורבין לכהן, איזה שרצה הכהן [וכ"ש הן] בשעת לקיחה יקריב חטאת, ואיזה וכו'. ומדנקט בב' נשים קמ"ל דאע"ג שהיה תערובות בדמי קנין שלהן לא חיישינן התנו אטו לא התנו, דאז לא היה כשר רק קן א', וכלעיל באחת לזו ואחת לזו שנתערבו. מיהו מדקאמר איזה שירצה יקריב עולה וכו', והרי לא הוה צריך להזכיר עולה וחטאת, הול"ל רק איזה שירצה יקריב לזו ואיזה וכו'. אלא דקמ"ל נמי דאין הקנין מתפרשין איזה לעולה ואיזה לחטאת רק בהתנו כן הבעלים בשעת לקיחה אבל בלקחו בעירוב, אפילו פירשו אח"כ בין לקיחה להקרבה שזה יהא לעולה וזה לחטאת, איזה שירצה וכו', ויכול הכהן לשנות ולעשות איפכא. [כך פירשתי על פי דעת רבעתוס' (עירוביו דל"ז א' ד"ה כשהתנו) ע"ש]:

אמנם ק"ל אכתי ל"ל לתנא למנקט בב' נשים, הרי גם באשה אחת מצי לאשמועינן דלא גזרינן התנה אטו לא התנה לעניין איזה שיבחר הכהן לחטאת ואיזה לעולה. ואת"ל הא ליתא, דהרי גם בלא התנתה שיהי' כמו שיבחר הכהן, הקינין מתפרשין כפי עשיית הכהן, וכרב חסדא שם. עכ"פ לפי דברי רבותינו ז"ל לא אבין המשנה במכילתן (פ"ג מ"ד), דקאמרינן דאין כשר אלא סתומ' והיא מתחלקת ביניהן, והרי התם נמי ע"כ בהתנו מיירי, ולפי רבעתוס' מה חילוק או בילק יש שם הרי הקינין מחולקין ועומדין הן מעיקרא זו לרחל וזו ללאה וידענו שפיר למי נפסלה זאת ולמי הוכשרה האחרת ע"ש. ויש ליישב:

ר' יוסי אומר בפ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ז) ותוספות בפ' שני דסוטה דף י"ח:

לאיזה שירצה הכהן יקריב חטאת ולאיזה שירצה כו' כך נ"ל שצ"ל: