משנה כלאים פרק ט׳ משנה ג׳

מטפחות הידים. הם המפות שינגבו בהם הידים ומטפחו' הספג מפות שינגבו בהם כל הגוף ומטפחות הספרים מפות מספר תורה שיאחוז בהם ס"ת הקורא בשעת קריאתו:

מטפחות הספרים. מפות המגלחים ישימו אותם.על כתפי המתגלח והלכה כר"א שהוא אוסר אלו השלש מטפחות משום כלאים:

[*מטפחות הספג. פירש הר"ב שמנגב וכו'. לשון ספוג שמקנחים בו דסוף פרק כא דשבת]:

[*רבי אלעזר אוסר. כתב הר"ב והלכה כרבי אלעזר. וכ"כ הרמב"ם בפירושו ובחבורו פרק י' מהלכות כלאים. ומסיק הכ"מ שכן פסקו בירושלמי]:

מטפחות הידים לנגבן:

מטפחות הספרים מענטלכער של ס"ת ומפות שלה [רט"ז סקי"א] וה"ה מפות לפרוס על השולחן שבבה"כ. או על שולחן שאוכל עליו [שם]:

מטפחות הספג לנגב כל הגוף אחר רחיצה. או לנגב הכלים:

רבי אלעזר אוסר מדנכרך על היד ומתחמם בה. והכי קיי"ל [י"ד ש"א ס"ט]:

ומטפחות הספרים בגד רך שמניח ע"ע המתגלח:

אסורות משום כלאים ודוקא ביש לו בית ראש דהו"ל בגד רך דרך מלבוש. ובאין לו בית ראש מותר. מדאינו מתכוון להנאת הגוף כלל. רק להציל בגדיו מלכלוך [שם רט"ז סק"י]:

כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות לט] וז"ל ואיני מבין כראוי דבלאו בית ראש נמי לתסר כו'. וצ"ע עכלה"ט. והקטע יוצא בקב שלו דלפעד"נ ממ"ד (יבמות דף ד' ב) דבעינן העלאה דומיא דלבישה דאית בה הנאת הגוף דדוקא בלבישה אפי' בלא הנאת הגוף אסור. משא"כ בהעלאה דוקא במתכוון להנאת הגוף. ומה"ט מוכרי כסות כשאין לובשין רק מעלין על גופן. שרי באין מתכוונין להנצל מחמה וגשמים. א"כ דוקא במרדעת דמתכוון בהעלאה להנאת הגוף שלא יתלכלכו בגדיו ויתלכלך גופו עי"ז [והיינו דקאמר מתני' אפי' להוציא עליה זבל ר"ל אפי' הנאה שאינה דרך חמום אסור] או שמתכוון שלא ידחק המשא לכתיפו משא"כ מטפחת הספרים כשאין לו בית ראש אינו מלבוש. וכשמעלהו עליו אינו להנאת הגוף כלל רק להנצל בגדיו מעפרורית השערות. להכי שרי. ומה"ט אוסר בירושלמי לאחוז ביצה חמה (וכ"כ קדירה חמה) בשעטנז. מדמתכוון שלא יכווה. אף שאינו דרך מלבוש. אסור מדהוה העלאה להנאת הגוף. הו"ל הנאה דומיא דלבישה:

מטפחות הידים כו'. ומתני' ר"מ אבל בתוספתא מפיך ר' יהודה דר"א לדרבנן ותני הכי מטפחות וכו' אין בהם משום כלאים דברי ר"א וחכמים אוסרין ומש"ה בירוש' פסק רב הלכה כדברי האוסר מאן דהוא ומן התוספתא הלזו משמע דר"א ביו"ד גרסי' ובמשנת שלש מטפחות הן של ידים טמאה מדרס דבפכ"ד דמס' כלים סתם לן תנא כותיה דר"א דמתני'. ואיכא בירוש' מאן דמפ' דטעמא דאוסר ר"א במתני' מטפחות ספרים מפני שבימות החורף כשקורא בספר מחמם בה ידיו מפני הקור. וכ' הרש"ש ז"ל מטפחות הידים פי' הר"ש והרא"ש ז"ל הן אותן שרגילין לפרוש על השלחן ולקנח בהם הידים ואינו נכון חדא דמטפחות הידים קתני ולא מטפחות השלחן ועוד דאותם אינם קשין כלל והנכון שהן אותן שמנגבין בהם הידים שהם קשים קצת. מטפחות ספרים נמי הן בגד עב וקשה לשמור הספרים שלא יתלכלכו ויתקלקלו. מטפחות הספג נמי קשה קצת. ומטפחות הספרים רכה שמקנחין בה פניהם ומודו בה כו"ע ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל. לפי שי"ל בית ראש ולובשין אותן וכו'. כ' עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דהא אפי' במרדעת אסרו לק' אע"פ שאינה דרך מלבוש ובירוש' שלנו לא נזכר לשון זה דרך מלבוש אלא על מטפחות הספג אבל מטפחות הספרים שהיא עולה עליו אסורה מכל מקום וצ"ע בגרסא של הירוש' כי נראה שיש בו שבוש ע"כ: