משנה כלאים פרק ח׳ משנה א׳

אמר הכתוב בכלאי הכרם פן תקדש (דברים כב) יבא בקבלה פן תקדש תוקד אש ר"ל לשרפם ולא יהנה בהם:

ופי' מלהרביע הוא להרכיב זכר על נקבה ויכניס כמכחול בשפופרת ואז ילקה: ...

ומה שאמר כלאי בהמה אסורין זה עם זה ר"ל שאסור הרבעת הבהמות שהם מורכבות מב' מינין אלו עם אלו כגון שירכיב פרד על סוסיא כמו שיתבאר בפרק שאחר זה:

כלאי הכרם וכו'. פירש הר"ב שני מינים שהן כלאים ויזרעם בכרם. כלומר עם החרצן יזרעם במפולת יד כדפרישית לעיל סוף פרק קמא ועיין מ"ש שם בסייעתא דשמיא:

ומלקיים. עיין במשנה ו פרק ה. ומ"ש הר"ב מדרשא דתוקד אש. הכי איתא בפ"ב דקדושין דף נו. וצריך לומר דסברא הוא כיון דלשריפה קיימא היינו כדי שלא יהנה ממנו. ועיין בסוף תמורה:

כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים. כלומר לגדלן ולקיימן לעצמו שיהנה בהם. אבל בלגדל לחוד הוה משמע דטורח הגידול הותר לו ולא שיהנה בהם ואי תנא לקיים הוה אמינא לאחר שגדלו על ידי נכרי אבל לגדלם הוה דומיא דזריעת כלאים וליתסר הלכך צריכי תרווייהו:

אסורים זה עם זה. פירש הר"ב הנולדים מן הסוס וכו'. עיין במשנה ד. ומ"ש דלמאן דאמר חוששין כל מיני פרדות אחד הן שבשניהן יש שני צדדים. הכי מסיים רש"י בחולין ד' עט. ומ"ש הר"ב בשם הירושלמי בהמה שאתה אסור להנהיגה היינו כדתנן בסמוך מ"ב. ואהתם אתמר בירושלמי. אלא שהר"ש העתיקו פה ונמשך אחריו הר"ב. והא דמשנינן אין למדין מן המלכות פירוש שהם תוקעין עצמן לדבר הלכה. כמו שהשיב בתוספתא אדמקשה מוהרכבתם וגו' ושאל השואל והכתיב (מלכים א ט״ו:ה׳) אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו. ולא נמצא בתוספתא כלום על זה. אבל הר"ש כתב דתשובת הירושלמי עלה קאי דהיינו בריה וכו'. ועיין מ"ש לקמן בס"ד. [*ומ"ש הר"ב ומיהו חזינן כו' וטעמא כתב הרא"ש בסוף מס' נדה משום דקל וחומר מעיקרא פריכא דאף בכלאי בהמה דוקא יחדו כתיב ואי מונח דף על ב' בהמות שהם שני מינים מותר לישב עליו ע"ש. ולפי זה מ"ש הר"ב שמזהירים שלא להנהיג וכו' דוקא על ידי קשירה נ"ל]:

כלאי הכרם ר"ל אפי' גרעין אחד של מין אחר בכרם. אפי' בח"ל: ונ"ל דבח"ל אפי' ב' מינים של ירק או תבואה עם גפן. מותר לקיים. דהרי אפי' לכתחילה מותר לזרען ע"י נכרי קטן [כססרצ"ו] מכ"ש דמותר לקיימן כשאינו יודע איך ומי זרען. וכ"כ גרעין א' של תבואה או ירק בכרם או עם חרצן אפי' במפולת יד אף על גב דאסור בא"י לזרען. אפ"ה כיון דבא"י אינו לוקה רק על ב' גרעיני תבואה או ירק עם חרצן במפולת יד. להכי כל שאין ג' גרעיני כאלו במפולת יד. מותר בעצמו לזרען בח"ל. וכן משמע מהרמב"ם ומש"ע [י"ד ססרצ"ו]:

אסורין מלזרוע ומלקיים בראה אותם ונתייאש מלעקרם נאסרו:

ואסורין בהנאה אבל אינו לוקה. עד שיזרע חרצן במפולת יד עם ב' מיני תבואה שהן כלאים זב"ז. או עם ב' מיני ירק שהן כלאים זב"ז. או עם קנבוס ולוף. וכ"ש גרעין תבואה וירק וחרצן במפולת יד וזה דוקא בא"י ולוקה ב' משום כלאי זרעים ומשום כלאי כרם:

כלאי זרעים כל ב' מיני זרעים שרוצה בקיומן אפי' אינו מאכל אדם:

אסורים מלזרוע דוקא בא"י:

וכל שכן בהנאה וה"ה במרכיב אילן באילן וכ"ש ירק באילן או אילן בירק מותרים הפירות [י"ד רצ"ה]:

בלאי בגדים מותרין בכל דבר ר"ל לארגם ולקיימם:

ואינן אסורין אלא מללבוש ה"ה העלאה דרך מלבוש:

כלאי בהמה בהמה הנולד מב' מינים:

מותרים לגדל לגדלם בביתו:

ולקיים למלאכתו:

ואינם אסורים אלא מלהרביע אבל מותר להכניס לדיר א' זכר ונקיבה מב' מינים וא"צ להפרישם כשירבעו זע"ז:

כלאי בהמה ר"ל שא' אביו סוס ואמו חמור. וא' איפכא. וניכר ע"י אזנים וזנב וקול. באין דומין זה לזה באלו ג'. וכ"ש סוס עם חמור:

אסורים להרבעה או למלאכה יחד:

זה בזה ולוקה:

ואסורין בהנאה. דכתיב פן תקדש. ודרשי' פן תוקד אש. ובירוש' איכא נמי דיליף לי' הכי נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן גבי ע"ז פן תוקש בו מה פן האמור להלן אסור בהנאה אף פן שנאמר כאן אסור בהנאה ואית דבעו מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן ולא יהי' קדש מבני ישראל מה קדש שנאמר להלן אסור בהנאה אף כאן אסור בהנאה ופריך וקדש אסור בהנאה ומשני א"ר חונא ביאתו אסורה בהנאה. ומתני' דקתני אסור לקיים אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתנינן המחפה בכלאים לוקה דמחפה כזורע חשיב:

וכל שכן בהנאה. אית דל"ג לי' וכן ה"ר יהוסף ז"ל מחקו. ובחולין פ' כל הבשר ילפי' דמותרין באכילה דאתקוש לכלאי בהמה דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך היוצא ממנה מותר אף שדך היוצא ממנה מותר וכלאי בהמה גופייהו מנלן דשרו מדאסר רחמנא כלאים לגבוה מכלל דלהדיוט שרי וכלאים לגבוה אסורין מדתניא שור או כשב פרט לכלאים:

אסורין זה עם זה. מתני' אתי' כר' יהודה דבסמוך הלכה ד'. וכ' בס' האגודה כלאי בהמה אסורין זע"ז פי' אסורין להרביע אבל מותר להעמיד ב' מינים זכרים אצל נקבות דאמר שמואל במנאפים עד שיראו כדרך המנאפים ובכלאים עד שיכניס כמכחול בשפופרת ע"כ והננו בהר"ש ז"ל: