משנה כלאים פרק ד׳ משנה ח׳

שתי שורות אינו כרם עד שיהיה שם אחת יוצא זנב כמו שהקדמנו ומפני כן לא הוצרכו לשש עשרה אמות כמו שאמרו בכרם שחרב באמצעו אבל כשיהיה בין השורות שמונה אמות ינתן לכל שורה עבודתה והם ששה טפחים לפי שהן כמו גפן יחידית והשאר יהיה נזרע ואם יהיו שלשה שורות הוא כרם בלא ספק ויהיה דין המקום שבין כל שתי השורות מהם כדין קרחת הכרם שהיא שש עשרה אמה כאשר הקדמנו בתחלת הפרק: ואמר רבי אליעזר בן יעקב אפילו חרבה השורה האמצעית מאחר שהיה כרם יהיה דין המקום הנשאר בין שתי שורות החיצונות כדין כרם שחרב מאמצעו: ומה שאמר שאילו מתחלה נטען ר"ל שאילו נטע שתי שורות מתחלה לא הוצרך להיות ביניהן אלא שמונה אמות כמו שאמרנו ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:

אם אין ביניהם שמנה אמות לא יביא זרע לשם. כתב הר"ב דמצטרפין להיות כרם. דלעיל לענין חוצה לה והכא לענין תוכה. וזהו שאמרו בירושלמי אמר רבי אליעזר החמירו תוכה יותר מחוצה לה. וטעמא דריחוק שמנה אמות. דאין שדה פחות מארבעה אמות וכו'. כדלעיל בריש פרקין. והרמב"ם אע"ג דבפירושו כתב כפירוש הר"ב. בחבורו פרק ז' נראה מדבריו שמפרש שתי שורות של שלש שלש:

רבי אליעזר בן יעקב אומר וכו'. וכתבו הר"ב והרמב"ם דאין הלכה כמותו. וכתב בכ"מ ואע"ג דמשנתו קב ונקי איכא למימר דשאני הכא דמשום חנניא בן חכינאי קאמר לה ואפשר דליה לא ס"ל ועוד דקאמר בירושל' דרבי אליעזר בן יעקב ס"ל כב"ש דשורה אחת הוי כרם ע"כ. ובפרק ב מ"ט נמי אין הלכה כראב"י. והכא כת"ק נמי אין הלכה כמו שתראה בסוף פרקין:

הנוטע שתי שורות של ב' ב' גפנים אפי' אין א' יוצא זנב:

לא יביא זרע לשם דחמור תוכן מחוצה להן. דסגי במרחיק ו"ט. וביש ביניהן ח"א חוץ ממקום הגפנים. מרחיק אמה בת ו"ט מכאן ומכאן וזורע את המותר:

היו שלש ג' שורות של ב' ב':

אם אין בין שורה לחברתה ר"ל בין השורה של ב' זו לשורה של ב' שבצדה. א"נ דר"ל בין שורות החיצונית [כל זה מהר"ש]:

לא יביא זרע לשם קמ"ל הכא אף דע"י מרחק השורות זמ"ז. לפי' בתרא הנ"ל קמ"ל הך בבא לאשמעינן דדוקא באיתנהו לכל הג' שורות צריך מרחק בין ב' החיצונות ט"ז אמה. הא בחרבה האמצעית סגי בשמרחיק מכל שורה ו' טפחים. ודלא כראב"י דפליג ובלבד שיהיה שמונה אמות בין ב' השורות הנשארים. ולפי' קמא קמ"ל בהך בבא. אף דלא גרע מב' שורות של ג' ג' [לעיל מ"ה] סד"א התם יש בין כל גפן לגפן שבצדו מרחק שוה. אבל הכא ע"י גודל המרחק שיש בין כל שורה של ב' לשורה ב' שבצדה. ניכר שהן ג' שורות של ב' ב'. ולא ב' שורות של ג' ג' [דבכה"ג היה פשוט דהו"ל כרם כסי' כ"ה. ורווח שביניהן כקרחת] אפ"ה גם בג' שורות. רווח שביניהן כקרחת. מיהו באין שם רק ב' שורות של ב' ב' אז אם יש מרחק בין שורה לחברתה ח' אמות אפילו מתחילה היו ג' (כחנניא) דינן רק כגפן יחידית דסגי בששה טפחים:

אפילו חרבה האמצעית ומכל שכן בחרבה א' מחיצונות. שנשתיירו ב' שורות ביחד:

שאילו מתחלה נטען ר"ל רק ב' שורות:

אם אין ביניהם ח' אמות כו'. פי' אבל כשיש ביניהם ח' אינם מצטרפות והוו כגפן יחידית ה"ר יהוסף ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל. של שתי שתי גפנים ואין בהם א' יוצא זנב. אמר המלקט ל' הרמב"ם ז"ל שתי שורות אינו כרם עד שיהיה שם א' יוצאה זנב כמו שהקדמנו. וכתב הח' הר' סאלימאן ז"ל וז"ל מה שפי' ר"ע ז"ל של שתי גפנים קשה דאם אין בכל שורה כ"א שתי גפנים אפי' אין ביניהם ח' אמות אמאי לא יביא זרע לשם ומה צרוף כרם שייך בהו כיון דלית בהו שיעור כרם לכן נראה דמיירי ביש בהם שיעור כרם ע"כ. וגם הח' הר"ר יהוסף ז"ל כתב פי' זה אינו נראה דאם אין כאן אלא ד' גפנים אפי' הם קרובים הם כגפן יחידית ע"כ:

היו שלש אם אין בין שורה לחבירתה. פי' בין כל אחת לחברתה. ה"ר יהוסף ז"ל:

ר' אליעזר בן יעקב אומר משום חנניה כו'. פי' ה"ר יהוסף ז"ל והת"ק סובר שאין לזה דין קרחת הכרם כיון שלא היו שם יותר משלש ע"כ. ובירו' מפרש דאתיא דראב"י כב"ש כמה דב"ש אומרים שורה א' כרם כן ראב"י אומר שורה א' כרם ומש"ה בעי ט"ז ובקרחת ס"ל כב"ה דאמרי ט"ז אמה ולא כב"ש דאמרי כ"ד אמה והשתא קשה היכי קתני שאלו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות הא בעי ד"א לכל שורה כיון דחשיב כרם ובירושלמי פריך לה ומשני כמה שנויי. ועוד בירושלמי ראב"י אתי כב"ש כמה דב"ש מחמרי בחרבנו יותר ממטעתו כן ראב"י מקל במטעתו דשמנה ומשהו מותר לזרוע אותו משהו. ועי' בנ"י פ' הספינה ד' ר"ב:

שאילו מתחלה נטען היה מותר בשמנה אמות. פי' היה די בח' אמות והיה המותר שעד ח' אמות מותר לזרוע וה"ק ראב"י שאילו מתחלה נטען היה מותר בהנחת ח' אמות לשתי השורות ירושלמי וע"ש. ה"ר יהוסף ז"ל: